מה השווייצרים חושבים על הגבלת שכר הבכירים של החברות הפרטיות, האם יש לכך תקדימים בעולם המערבי, ואיך הדבר ישפיע על הכלכלה?
בשבוע שעבר נערך משאל עם בשווייץ, שבו התבקשו האזרחים להכריע האם תוטל בחוק הגבלה על שכר הבכירים בחברות המקומיות, כך שלא יעלה על פי 12 מהשכר הנמוך ביותר באותה פירמה. הרציונל שעומד מאחורי מספר הקסם 12, הוא ש"אין זה ראוי וצודק שאדם ירוויח בחודש יותר ממה שחברו עושה בשנה". באופן לא מפתיע, הדיון שערכו השווייצרים בנושא שלהב גם את רוחם של כותבי הדעות בישראל, שהחליטו כי "לשווייצרים נמאס" מהפערים ושהגיע הזמן לחקות אותם ולחוקק הגבלות דומות גם בארץ. למגינת לִבַּם, 65.3% מהמצביעים השווייצרים סירבו להצעה, ובכך הוכיחו שדמוקרטיה ישירה, במדינה המודעת לעברה, מסוגלת להתעלות מעבר לסיסמאות אגליטריות צרות.
ליוזמת החקיקה הזו, שהשווייצרים השכילו להתנער ממנה באופן מרשים למדי, ניתן לייחס את התופעה שהכלכלן תומס סואל מכנה כ"מחלת החקקת" (הנפוצה לצערנו גם אצל הביורוקרטים הישראלים). לפי סואל, "רוב ההיסטוריה החברתית של העולם המערבי בשלושת העשורים האחרונים, היא בפועל היסטוריה של החלפת 'מה שעבד' ב'מה שנשמע טוב'" – באמצעות חקיקה פופוליסטית.
תמריץ הכרחי למנהלים
אין ספק שבשנים האחרונות התרחבו הפערים בין המנהלים לעובדים הפשוטים; השכר הריאלי במשק עלה באחוזים בודדים, בעוד ששכר הבכירים זינק לגבהים שלא נראו מעולם במחוזותינו. כתגובה, קולות רבים החלו טוענים ששכר המנכ"לים האמיר ללא קשר הכרחי לביצועי החברה, אלא רק מתוך שיקולי בצע אישי של בכירי החברות. אולם, בניגוד לקלות שבה מופרחות לאוויר סיסמאות על פערים וצדק חברתי, יש לערוך השוואה רצינית ומעמיקה בין שכר המנהלים לשכר עובדיהם, אשר לוקחת בחשבון את הגורמים המשפיעים על העסקתם:
מנהל בכיר מקבל את שכרו בהתאם לשווי מניית החברה בבורסה. זינוק במדדים של החברה, שפעמים רבות נובע מניהול נכון ומקצועי של ההנהלה, יוביל לעלייה בשכרו של המנהל. התמריץ למנהלים הוא ברור – הגדילו את שווי החברה, באמצעות ניהול מוצלח, וגם אתם תיהנו מהרווחים. באמצעות התמריצים הללו, מושכות החברות את המנהלים הטובים ביותר.
במחקר שנערך באוניברסיטת בר-אילן, נמצא שעלייה של 1% במחיר המניה של החברה מעלה בממוצע את שכר המנכ"ל ב-0.19%, והתשלום "רגיש בעיקר וברמת מובהקות גבוהה לביצועי המניות של החברה". כלומר, שכרם של המנהלים הבכירים נקבע בעיקר לפי ביצועי מניית החברה, ולא לפי הצמיחה הכללית במשק (שאיננה תחת חסותה של החברה). אין כאן אפוא העלאת שכר שרירותית: יש הלימה בין משכורתו של המנכ"ל להישגים שהוא מוביל אליהם את החברה.
ואפילו אם העליות השרירותיות בבורסה הן אלו שגרמו לזינוק בשכר הבכירים, ולא ביצועי המניות של החברות שתחת ניהולם, אין בכך סיבה מספקת להתערבות ממשלתית, וגם אין שום ערובה שהתערבות כזו תישא פרי. יצירת זיקה מלאכותית פרי דמיונו של המחוקק, בין שכר המנכ"ל לשכרו של העובד הפשוט, אולי נשמעת טוב בתיאוריה, אך החלתה בפועל לא תעשיר את קופת המדינה ולא תתרום דבר לעובד הפשוט.
חקיקה חסרת טעם
בכתבת 'כלכליסט' שהובאה לעיל, ניסו הכותבים להדגים את שיווי המשקל שייווצר, לדעתם, אם תתקבל הצעה דומה בארץ. לדידם, התוצאה של המהלך החקיקתי תהיה הורדה דרסטית של שכר המנכ"ל, או, לחילופין, העלאה משמעותית של שכר העובד הפשוט כדי לעמוד ביחס המשכורות הנדרש. מבחינתם, מדובר ב-WIN-WIN SITUATION: שני התרחישים יקטינו את אי-השיוויון ויצמצמו את הפערים – דבר שמשמח כל סוציאל-דמוקרט באשר הוא.
תמונת מצב היפוטתית זו נראית אמנם כפתרון קסם לבעיה מסובכת, אך היא מתעלמת לחלוטין מהמציאות ומתהליך קבלת ההחלטות האנושי.
כדי להיכנס לעובי הקורה, נחלק את התוצאות האפשריות לשתי האלטרנטיבות העיקריות: 1. המנהלים יורידו את שכרם לרמה שתתאים לפי-12 מהשכר המינימלי בחברה. 2. שכר העובדים יעלה כדי לאפשר למנכ"ל לשמור על שכרו.
האפשרות הראשונה היא חסרת משמעות; הורדת שכר הבכירים לא תעשיר את העובדים, והשפעתה היא בעיקר תודעתית. גם השינוי במחיר המניה יהיה אפסי. מלבד זאת, ברור לכולם שקיימות דרכים רבות למתן שכר, מלבד משכורת, אשר יאפשרו לעקוף את החוק: עובד מן המניין מקבל את שכרו ישירות לכיס, בעוד שמנכ"לים ומנהלים בכירים אחרים מקבלים אחוז ניכר משכרם באופציות ובמניות, התלויות בשווי החברה ובביצועיה – דבר שמחזיר אותנו ל"בעיה" הראשונית. כדי להתמודד עם הדרכים העקיפות הללו, ייאלץ משרד האוצר להגדיל את הפיקוח והאכיפה על החברות והמנהלים (במימונו של משלם המסים), בעוד שהחברות עצמן, במקום להתעסק בעשיית רווחים, ייאלצו להקדיש נתח נוסף ממשאביהן כדי לעקוף את המערכת.
האפשרות השנייה דומה להעלאת שכר המינימום דה-פקטו בכל השוק הפרטי, והיא תגרור פיטורים בהיקף נרחב לצד העסקה מאסיבית של עובדי קבלן, אשר אינם נחשבים לעובדי החברה. חשוב לזכור ששכר המינימום האמיתי הוא תמיד 0, שכן שכיר שעבודתו אינה מצדיקה את משכורתו יפוטר בכל מקרה, גם אם הממשלה קבעה בחוק יסוד מהו שכרו המינימלי. אם כן, מה שעלול לקרות הוא שלחלק מהעובדים יועלה מלאכותית השכר כדי להתאימו ליחס הנדרש מול שכר ההנהלה, אך עובדים רבים אחרים ייאלצו לספוג את עלויות המהלך בצורה של פיטורים.
אין תקדימים להגבלת שכר בכירים בעולם המערבי
כל זה אינו מספיק לח"כ שלי יחימוביץ', שמנסה מאז קיץ 2011 לייבא גם למדינת ישראל את ה"חוק החברתי" מושא דיוננו. העיתונים חגגו והמפגינים צעדו, אך אפילו מרכז המחקר של הכנסת, שהכין לבקשתה מסמך מיוחד הסוקר את הנושא, מציין בפירוש שהחוק לא יביא אל התוצאה הרצויה, ושהשלכותיו אף עלולות להיות הרסניות (למשל, על-ידי בריחת מנהלים מוכשרים לחו"ל). הדו"ח גם מציין שאין שום תקדים בעולם החופשי להחלת חוק כזה, ושהגבלה ישירה של שכר מנהלים נמצאת בחקיקה בסין בלבד – ואך ורק על מגזר החברות הפיננסיות שבבעלות ממשלתית.
המכון הישראלי לתכנון כלכלי ניתח אף הוא את ההיתכנות של חוק מקומי המגביל את שכר הבכירים, והציג נייר עמדה בנושא בפני משרד המשפטים. המחקר, שפורסם בשנת 2010, מסכם את מסקנותיו החד-משמעיות בצורה הבאה:
עמדת המכון היא כי התערבות ממשלתית במדיניות שכר של תאגידים פרטיים מבטאת חדירה ממשלתית אגרסיבית, החורגת מהיקף ההתערבות של ממשלות בהתנהלות תאגידים בעולם המערבי, ויש בה כדי לפגוע בתחרותיות של ישראל כיעד להתאגדות חברות.
הכלל המנחה לדעת המכון, הוא שיש לתת למשקיעים ולגופים המוסדיים להחליט את החלטותיהם לגבי אטרקטיביות ההשקעה בחברה זו או אחרת, לפי שיקולי היעילות וטובת ציבור המשקיעים והחוסכים בראש ובראשונה, ובגדר זה למקם את "שיקול המוסריות", לפי הבנתם.
מה בין אנג'לינה ג'ולי למנכ"ל יבשושי בחליפה אפורה
הפופוליזם במקרה הזה, מאפשר לנו לשנוא בנקל מנהלים בכירים בחליפות יקרות, ומקשה עלינו לקבל את העובדה שלרוב הם מרוויחים את שכרם ביושר ובעבודה קשה. כל שחקן קולנוע בהוליווד מרוויח באופן משמעותי יותר ממנכ"ל 'טבע' לשעת עבודה, אך דעת הקהל נוטה ללכת תמיד עם אנג'לינה ג'ולי ולא עם איש הפיננסים היבשושי, שמנהל חברה המעסיקה עשרות אלפי עובדים ברחבי העולם.
אם כן, ייתכן בהחלט שאין הצדקה כלכלית לשכרם הגבוה, אך מה שבטוח זה שחקיקה המגבילה את משכורתם בחוק לא תפתור כלום. כמו שאמר אברהם לינקולן: "אינך יכול להרים את מקבל השכר על-ידי זה שתמשוך למטה את משלם השכר".
התעלמות מוחלטת מכוחות השוק מובילה תמיד לתוצאות הרסניות. מאחר שבני אדם מגיבים לתמריצים, סביר להניח ששינוי דרסטי בתנאי ההעסקה של מנהלים בכירים ישפיע לרעה על איכות הפעולות שהם מבצעים. העובדה שהשוק מייצר תוצאה שנראית לעיניים חברתיות לא אופטימלית, עדיין אינה אומרת שפקיד ממשלתי יכול ל"פתור" אותה באמצעות חוק פשטני ופופוליסטי.
היא תהרוס את המדינה, כל החברות הגדולות יברחו מפה, ואף חברה חדשה לא תגיע, יקח שנים לשקם את הנזק
כמה הערות:
1. נכתב כי הורדת שכר המנהל לא תעשיר את כיסי העובדים תחתיו ותגרום לחברה למצוא שלל דרכים לעקוף את אותו איסור. מדוע לצאת מנקודת הנחה א-פריורית שחברה רוצה לתגמל את מנהליה ומוכנה לשם כך לכופף ואף לעבור על החוק? לא ניתן לדמיין שחברות מקיימות את החוק כלשונו?
2. ישנה הטענה כי "צמצום מלאכותי" של הפערים בחברה עלול לגרום לפיטורי העובדים ו/או המרתם בעובדים מן-החוץ (עובדי קבלן). עם כל הכבוד לכישורי המנהל, האם חוסנו של מפעל ועוצמה של חברה לא מגיע גם מעמל כפיהם של העובדים. בפראפראזה על משל המלך, אין מנהל ללא עובדים, דרכם מבוצעת המדיניות שלו. מלבד זאת, לא ניתן להתבונן אך ורק על שורת הרווח/הפסד אלא להכניס נקודת מבט נוספת והיא רווחתם של העובדים (ואני מדבר על הצורה הקיומית והבסיסית יותר, שמשכורתם אכן תספיק לקיים אותם).
3. ממה שזכור לי ח"כ יחימוביץ' הציעה להחיל הגבלה של עד פי 50 בין מנהל לעובד בחברות ציבוריות הנסחרות בבורסה, ואילו מסקנות הדוח של המכון הישראלי לתכנון כלכלי מתייחס לתאגידים פרטיים ובשוויץ "חברות מקומיות". האם לא ניתן להבין חקיקה שכזו כלפי חברות ממשלתיות, וכן חברות הנסחרות בבורסה, שכן רווחיהם מושתתים על כספי הציבור והם זקוקים לאמונו.
4. ובהמשך לשילובו של הציבור – זהו ההבדל בין המנהל לשחקנית. לשחקנית אין שום אחריות כלפי הציבור או כאלה העובדים תחתיה. למנהל יש יחסי זיקה עם עובדיו, והוא לא צריך להתחשב אך ורק בעצמו, ואם הוא מנהל בחברה ציבורית – להחלטותיו יש משמעות גם מעבר למעגל העובדים בחברה, קרי הציבור.
לא"מ:
1. ההנחה הא-פריורית שחברה רוצה לתגמל את מנהליה היא הגיונית לחלוטין בעיניי. מלבד זאת, אין כוונה לעבירה על החוק, אלא התאמת השכר לחוק החדש. פעולה זו זהה לכל תכנון מס מודרני שמאפשר לחברות ענק לשלם מס נמוך בהרבה מזה שהמחוקק תכנן לו.
2. איני מבין את טענתך. ברור לי שאינך חובב גדול של השדרה הניהולית, אך איך האמירה הזו משנה את העובדה שעובדים רבים יפוטרו בשל החקיקה המדוברת?
3. ח"כ הכנסת יחימוביץ אכן הציעה הגבלה של פי 50, אך היא התכוונה לכלל החברות הפרטיות והציבוריות. המכון הישראלי לתכנון כלכלי כתב את הדו"ח שלו כתגובה ישירה להצעת החוק, ומסקנותיו מתייחסות לחברות פרטיות וחברות ציבוריות הנסחרות בבורסה.
4. ואם אנג'לינה ג'ולי מעסיקה משרד יח"צ ו20 גננים באחוזה שלה בבוורלי הילס אז צריך להגביל את שכרה בחוק? להחלטות ולשכר של כולנו יש משמעות גם מעבר למעגל העובדים בחברה, אבל זה לא אומר שתלוש השכר שלנו צריך לעבור את אישור הכנסת.
צודק ונכון, אך כדאי שיהיה כלל שחברה עם ביצועים כושלים לא מחלקת בונוסים למנהלים.
כל כך הרבה פעמים הגעתם למסקנה שצעדים שיחימובּיץ' עושה יביאו נזק למדינה, ועדיין אתם מנסים לשכנע אותה לא לעשות אותם בטענה שהם יביאו נזק למדינה. אולי במקום זאת תסיקו מסקנה פשוטה והגיונית לגבי המטרות האמתיות שלה בצעדים הללו….
לאליזבת: אינני מחובבי יחימוביץ' בשום צורה שהיא, אבל עדיין לטעון שהיא רוצה להזיק זה לא קצת מופרך? אני יכול לראות את השנאה שיש לה למנהלים ועסקים, למוצלחים, אבל אני לא חושב שהיא רוצה לפגוע במדינה.
לדעתי, היא פשוט אטומה וטיפשה.
צריך להתחיל עם המגזר הציבורי –
שם לא ברור לי ששכר הבכירים האינסופי מוצדק.
אם בחברת חשמל יכולים לפנק את העובדים שלהם על חשבון הגרעון, ובטח ובטח שאת המנכ"ל והבכירים – פה יש בעיה אמיתית.
בחברה פרטית הכל ב"שיווי משקל" – מנכ"ל לא טוב מפוטר או שכרו מקוצץ, אין בונוסים וכו'. הביקורת של המשקיעים על פעילות המנכ"ל מיידית. מכאן גם ה"סמכות" שלהם לתת למנכ"ל המון כסף…
בחברות הציבוריות אין את המנגנון הבריא הזה. מנכ"ל לא טוב לא מרגיש את זה, אין כמעט מנגנון שיגרום לו לשנות את התנהגותו. (חברת החשמל לדעתי היא דוגמא טובה..)
שוב מנסים לאחז את עינינו בגרפים והסברים מלומדים לטובת שיאני השכר. הכותב משכיח מאיתנו אך אנו לא שוכחים שמדובר בחברות ציבוריות ובבנקים אשר מי שישלם וגם שילם את מחיר המחדלים והכשלונות הוא הציבור באמצעות המדינה.בנוסף לכך, אין פרופורציה בין ההצעה השוויצית למצב המחפיר בישראל בה פערי השכר הם הגבוהים ביותר ב O,E,C,D . אגב , שיספר לנו הכותב המלומד מתי והיכן הופחת השכר למנכ"ל של חברה ציבוריתבשנים בהן רשמה הפסדים .