בלוג חדש של בעז לוי: על סופת השלגים האחרונה, בכיינים פאסיביים, אדוארד קוק ואחריות אישית
אין כמו החורף. העולם הגדול שבחוץ קר וגשום, ורק לך חמים ויבש בין ארבע קירות המבצר הקטנטן שלך.
היה זה המשפטן האנגלי הדגול אדוארד קוק, שטבע בשנת 1628 את החוק הבריטי המפורסם גם כ-"ביתו של אדם מבצרו"'. ההיבטים הפורמליים של החוק, העוסקים בעיקר בזכותו של אדם להדוף בכוח פולשים מביתו, יונקים מכפל משמעות שמרנין כל לב שמרני: המשפחה, וזכות הקניין.
כיצד? כמו אותם מבצרים של מעמד האצולה הפיאודלית, גם ביתו של אדם הוא קניינו הפרטי המוחלט, ואין לאיש זכות לקחתו בכוח; וביתו-מבצרו זה, מהווה גם חוף מבטחים לילדיו. שם, במצודתם הקטנה והמשפחתית, הם בטוחים, ומחובתו להגן עליהם ולדאוג להם ככל יכולתו. על גבי שתיים אלו, זכות הקניין והמשפחה, זכאי אדם להדוף כל פולש.
והחורף, אח החורף, מספק הזדמנות נהדרת לחוות ולהבין את המשפט הזה בכל עומקו: בחורף מכונסת כל המשפחה בבית החמים, במבצר האישי והבטוח, כשבחוץ הכל לבן, קפוא ומאיים.
או שבעצם לא?
לא יודעת אם זה נשלח. אם מישהו קורא אותי. הקליטה באה והולכת, וכך הרשת.
אני בחושך. יש לי בטריה בסלולרי כי הטענתי קצת ברכב. הילדים מסביבי, ישנים.
אנחנו שתי יממות בלי חשמל. הארונות ריקים. נגמר לנו האוכל …הצלחנו להיחלץ … מאחורינו, בעשרות יישובים, יש המוני אזרחים חסרי אונים … בלי חימום. בשלג … יש קשישים. עולים חדשים. חד הוריות.
אנשים מנותקים מרדיו, בזק, סלולר.
הציפייה היא שהממשלה תפעל לפינוי מיידי. מדובר בסכנת חיים …
במהלך היממות האחרונות לא הופיע אצלנו איש מהרשויות. עברנו שבת מהגיהנום, מנותקים, קפואים, חרדים לילדים, מחכים לישועה, למסוק, לקומנדקר – ורק עכשיו מתברר לנו שאף אחד לא ידע.
הפוסטים המרגשים הללו, נכתבו על-ידי אחת מאושיות הפייסבוק הידועות בסופת השלגים שהסתיימה זה עתה. כיוון שהנושא מן הסתם רגיש, ולמרות שגם ביישוב שלנו נערם מעל מטר שלג, לא נכנס יותר מדי לפארודיה שבדברים האלו ("אנשים מנותקים מרדיו, בזק, סלולר" – "מדובר בסכנת חיים"). מה שכן, אין מנוס מלהוקיע את הבכיינות והפאסיביות באופן כללי ועקרוני.
שני סוגי טיפוסים
הפילוסוף הצרפתי אלכסיס דה-טוקוויל (1805-1859), סיכם את מסעו הארוך בארצות-הברית הצעירה בספרו המונומנטלי 'הדמוקרטיה באמריקה'. באחד הפרקים הראשונים, מנתח טוקוויל את ההבדלים התרבותיים-סוציולוגיים בין אנשי צרפת בעלת המשטר הריכוזי והמתערב, ובין אנשי אמריקה בעלת המשטר הליברלי והחופשי.
לגבי הצרפתים אומר טוקוויל:
אין לו עניין במצבו הכלכלי של הכפר שלו, במצב הביטחון ברחוב שלו, ובגורל הכנסייה או בית הכומר במקום מגוריו, שכן סבור הוא שכל הדברים הללו אינם נוגעים לו כלל, שהם שייכים לאיזה זר רב כוח שהוא קורא לו הממשלה … חוסר העניין שלו בעצמו מרחיק לכת עד כדי כך, שאם בסופו של דבר תישקף סכנה לביטחונו האישי או לביטחון ילדיו, לא ינסה כלל להקדים רפואה למכה אלא ישב בחיבוק ידיים וימתין עד שתבוא האומה כולה לעזרתו.
מהאמריקנים לעומת זאת, טוקוויל מתפעל לטובה:
אם מוגזמת היא הערכתו העצמית של האזרח, הרי לפחות זו הערכה בריאה. ללא חשש הוא סומך על כוחותיו שלו, שנראה לו כי די בהם לכל מעשיו. כשאדם פרטי חושב על איזו יוזמה, ולו גם כזאת שקשורה ישירות לרווחת החברה, לא יעלה על דעתו לבקש את עזרתה של הרשות. הוא עושה פרסום לתכניתו, מביע נכונות לבצעה, קורא לאנשים פרטיים לסייעו, ונאבק פנים אל פנים בכל המכשולים.
הדברים, אני חושב, מדברים בעד עצמם. בסופה הזו התגלו שתי תרבויות שונות שחיות זו לצד זו במדינת ישראל: הייתה את אסכולת YNET בראש הבכיינים הפאסיביים, שכבר הספיקה למצוא אשמים בדרג המדיני משל היה כאן מחדל יום-הכיפורים. לשיא הגיע מבקר המדינה שפירא, שהכריז בצעד הזוי על מהלך לבדיקת המחדל. כך נראית תרבות חלשה ומנוונת.
לעומת אלו, היו את המוני האזרחים בעלי התושייה והיוזמה, שהבינו שהמדינה איננה מרפא לכל שבריהם. הם פשוט קמו על הרגליים ודאגן לעצמם, בלי לבלבל יותר מדי את המוח; חלקם קלטו לאן הדברים מתפתחים והצטיידו מראש, הקדימו רפואה למכה. חלקם התעשתו תוך כדי. כך או כך, הם לא הטילו יהבם על הרשויות שיעזרו. אחריות אישית הייתה שם המשחק. הודעות הוואטס-אפ והמייל שלי התפוצצו בימים אחרונים ביוזמות פרטיות של אנשים וקבוצות, שמתארגנים לחלץ את עצמם ואת חבריהם. בלי אף מילה על "המדינה שכשלה". כך נראית תרבות בריאה וחזקה.
בארצות-הברית, שעדיין לא איבדה את זה לגמרי, יש מסורת שלמה של מוכנות לשעת חירום: מזווה מלא אוכל משומר, סוללות, תאורת חירום, תנורי נפט, ערכות עזרה ראשונה, פנסים. או כמו שאבא שלי אמר לי אמש: בסוף הסופה הזאת אני רץ לקנות גנרטור.
האמת היא שהאדון הפיאודלי היה הרבה דברים, אבל עצמאי הוא לא היה. הוא היה קשור ברשת ארוכה של מחויבויות חוזיות, הן למלך או לשליט האזורי בתור ואסל, והן לואסלים שלו ואף לצמיתים. חלק מההתחייבויות האלה היו מהסוג הצבאי אבל חלקן גם היו מהסוג הכלכלי: במידה והיה פוקד את האדמה מזג אוויר קשה או בצורת, האדון היה מחויב לדאוג לכפופים לו, עד מקרים שבהם היה עליו לפתוח את שערי מבצרו ולהלין שם משפחות מזות רעב. למעשה, מבחינות רבות הקשר הפיאודלי היה תבנית מוקדמת של מדינת הרווחה המודרנית. המשפט של אדוארד קוק למעשה סימן את סיומו של העידן הפיאודלי ואת תחילתה (או התעצמותה) של המלוכה הריכוזית.
תשמע,
מי שלא ישב בבית קפוא 3 ימים בלי חשמל כשהוא צריך לדאוג למשפחה שלו לא יבין.
בלתי סביר שאומרים לך כל הזמן שעוד מעט יהיה חשמל במשך שלושה ימים ואף אחד לא מגיע, ואחרי שלושה ימים שלמים כשסוף סוך נהיה בלאגן מגיע נציג חברת חשמל ובעשר דקות מתקן בעיה של 500 אנשים.
וזה לא שיש פה בכי, אני עברתי מבית לבית ועזרתי לאנשים, פיניתי שלג, ראיתי שכולם בסדר, למרות שכולנו היינו קפואים.
לא היתה אף נציגות של אף אחד שבא לראות שאנשים חיים. אם מישהו חס וחלילה היה נפצע לא היתה שום דרך לחלץ אותו ואני מדבר איתך על ישוב שנמצא על כביש 1!
אתה אומר שאנשים בכיינים, אני אומר לך שהרשויות לא מתפקדות.
בחברת חשמל מתעסקים יותר בלדברר מאשר לעשות, לא יתכן שאין להם מושג מה התקלה בישובים, לא יתכן שכמה שנים טובות לא היה שום טיפול בעצים ליד כבלי החשמל. ויש לי פה שורה של מחדלים שאני יכול למנות אחד אחד.
תראה, אני לא מבין מה האינטרס שלך להגן על אנשים שהיו לא מקצועיים בתחום שלהם במשך שנים. וזה לא שמישהו מאשים כאן את ביבי בזה. אומרים שחברת חשמל לא מתפקדת ואתה יודע מה?
זה נכון.
יש אלף ביקורות בתחומים שונים על חוסר התפקוד של החברה הזו וכמה שהועדים מסרסים את החברה. אז אתה בא ומגונן עליהם??
תן לי לנחש, התחת שלך היה מחומם טוב טוב בימים האחרונים, וזה למה אתה מרשה לעצמך לדבר ככה.
בניגוד אלייך, יש פה אנשים, בכל אזור ירושלים, שהתחת שלהם קפוא, כי הם עברו (לא הרשויות) ובדקו שאנשים מסתדרים, בלי מידע, בלי כלים ובלי כלום.
והנה לך עוד כמה רעיונות לכתיבה:
– הידעת שחלק ניכר ממפלסות השלג היו עסוקות ביום הראשון בלפנות שלג למר ג'ון קרי?
ושבדרך כלל באזור ירושלים המפלסות שומרות על הכבישים הראשיים פתוחים כדי שמכוניות לא יתקעו בהן ושאמבולנסים ורכבי חברת חשמל ורכבי חרום אחרים יוכלו לנסוע?
– הידעת שחברת חשמל דיבררה את עצמה לדעת? דיווחה על חשמל בישובים שנשארו חשוכים עוד יומיים אחר כך? שהם שלחו אותנו לדווח להם בפייסבוק כשאין לנו סלולר ואין לנו בזק ולא כלום?
– למה שוטרים לא חסמו את הדרך בתחילת הסופה? כדי שמכוניות לא יתקעו? סופות כאלה קורות כל שנה (השלג של שנה שעברה כמשל?
– מה שהפיל את החשמל אצלנו, היה חמש דקות אחרי תחילת הסופה, כשהיא הייתה חלשה… ובסוף פתרו את זה עשר דקות, רק חבל שלקח להם שלושה ימים להגיע אלינו.
– אף אחד לא עבר דלת לדלת, השכנים דאגו זה לזה, אבל מה לעשות, אני לא יודע אם יש מישהו בבית או לא.. (יש חושך ובלאגן)
– ועוד רעיון אחרון, על אנשים שרצים למקלדת לפני שהם חושבים (ואני כולל את עצמי בינהם, זו הסיבה שאני לא כותב הרבה מאמרים כמוך), באופן כללי, לפני שפותחים את הפה. נא לקרוא קצת עובדות. לא יזיק. וגם לא מזיק להיות שותף לכאב של אחרים.
לא תמיד הממסד צודק וגם לא תמיד ממשלה ימנית היא צודקת. (המגיב הוא מצביע ימין כל שנות חייו)
לא הבנת מה נכתב במאמר. קרא שוב, וראה שכותב המאמר לא מזכה את הממשלה. להיפך, המסר של כותב המאמר הוא שאין לסמוך על הממשלה. צריך לסמוך על עצמנו. חלק מהסיבה לכך היא שברור לחלוטין שהממשלה לא תתפקד כראוי. אבל עיקר הסיבה היא שמי שאחראי על הבטיחות שלי ושל משפחתי הוא אני, לא הממשלה.
כמה רשעות ושחצנות אפשר להכניס בקטע אחד קצר. אני הייתי בארה"ב, שאת יכולת האזרחים שלה להתארגן אתה כל כך משבח, בזמן שהופלו התאומים. ראיתי את האמריקאים עומדים בתורים מגוחכים במשך שעות בחנויות, כי עוד מעט לא ניתן יהיה להשיג חלב ובתחנות הדלק, כי עוד מעט יגמר הדלק ובהשתאות של ישראלי המורגל באירועי טרור שאלתי את עצמי למה הם מוציאים את הדברים מפרופורציות.
מפליא ככל שזה ישמע, האמריקאים המאורגנים שלך איבדו את העשתונות ברגע שהם נתקלו באירוע טרור, מאחר ועם השלג הם יודעים להתמודד, הוא מגיע כל שנה למשך כל החורף. בטרור לעומת זאת הם לא נתקלו מעולם.
תושבי ישראל לעומתם, מסתדרים עם הטרור לא רע בכלל. לשלג לעומת זאת הם לא רגילים. הם פתחו את התחזית ושמעו כי יש סיכוי קל למעט שלג בירושלים, אבל זה לא בטוח. בשביל זה לא רצים להצטייד במיוחד.
כשהם מצאו עצמם מופתעים, אל מול כמויות שלג שלא ראו מעולם וקור שהם לא מורגלים בו, הדבר האחרון שאפשר היה לצפות זה שהם יהיו ערוכים לכך. אלא אם כן אתה מרושע ושחצן באופן יוצא דופן. אז, זה לגמרי סביר שתצפה לכך.
אגב, לא שאני רוצה להיות קטנוני, אבל בחדשות היום טענו כי המקום שבו ירד הכי הרבה שלג הוא הר ברכה ושם השלג נערם לגובה 90 ס"מ. איפה בדיוק אתה גר שהשלג אצלך נערם לגובה מטר?
ולא שאני בוכה. אצלי השלג ירד למשך שעה בלבד. בדיוק הזמן הנכון כדי שהילדים ייהנו. החשמל לא הפסיק אפילו לרגע. וראה זה פלא, בכל זאת הצלחתי לגייס הבנה והשתתפות בכאב, כלפי אלה שהשלג תקף אותם בצורה קשה יותר.
לא רשעות ולא שחצנות, פשוט הגיון בריא. תרשום לעצמך עכשיו. בסופה הרצינית הבאה, הממשלה תתפקד בצורה גרועה, בדיוק כמו התפקוד הנוכחי. ואין זה משנה אם הסופה תהיה שנה הבאה או עוד 20 שנה. עצה בריאה – תדאג לעצמך ולמשפחתך. כי הממשלה האימפוטנטית לא תעזור לך. לבכות על רשעות ושחצנות זה אולי מגניב, אבל לא יוציא אותך מהשלג.
לתשמע – נראה לי שלא הבנת את התזה של כותב המאמר. התזה שלו אומרת שבאופן כללי הממשלה היא דבר לא יעיל שאין מה לסמוך עליו יותר מדי. לכן המנטליות הפסיבית הזו של לסמוך על השלטון ולהסיר מעצמך אחריות – היא מנטליות מצחיקה. מכיוון שאני גר בתל אביב והיה לי חשמל כל הזמן, יצא לראות את המשדרים הארוכים שבהם העלו אזרח אחרי אזרח כדי להתלונן. שמעתי אישה אחת שמפצירה בשר הרווחה לשים דגש על התקנת תאורת חירום בבתים של קשישים. השתגעו פה לגמרי – לקשישים אין ילדים שיכולים לעזור להם! הממשלה אחראית על כל אזרחיה הקשישים באופן טוטאלי! משרד הרווחה צריך לבוא ולהתקין תאורת חירום בבתים של קשישים.
אחלה
גם אני לא אוהב את ההרגשה שהכול מוטל על המדינה, אבל אחריות אישית זה אישי מדי. מעדיף אחריות קהילתית. לא רוצה תרבות שבה כל אחד דואג רק לעצמו כאילו אין מי שיעזור לו בעולם. כשנערכתי לסערה הזו לקחתי בחשבון גם שאני חי בתוך יישוב, ויש לי שכנים שאבקש מהם עזרה בשעת הצורך, ושאעזור להם בשעת הצורך. אם הייתי חושב שאני לבד בעולם הייתי צריך להתכונן עם הרבה יותר אמצעים. והדוגמה שהבאת מארה"ב טובה – שם באמת אין דבר כזה יישוב קהילתי. יש או חווה מבודדת, או עיירה.
אתה צודק. אין סתירה לדבריי במאמר
הכותב שכח שכמה דורות לפני שאלקסיס דה טוקויל כתב את הספרים שלו, במאה ה-19, חלק גדול מהעם הצרפתי התארגן והקים את המדינה המודרנית המערבית הראשונה בתהליך שנקרא "המהפכה הצרפתית". עם כל הכבוד לשמרנים האנגלים ולהתמודדות האמריקאית עם פגעי מזג האוויר, הצרפתים גילו יוזמה ויכולת ארגון שאף עם אחר בהיסטוריה המודרנית לא גילה בעידן שלהם. זה קצת יותר מקורי ויסודי לשנות את שיטת המשטר, מאשר כל דבר שהאמריקאים בכל ההיסטוריה שלהם. ה"מהפכה" שלהם היא מלחמת עצמאות רגילה. וחוץ מלנסח חוקה מוקדם (שנשארה כמעט כמו שהיתה עד היום – כולל סעיף קטלני של נשיאת נשק) הם לא לימדו וגם לא למדו הרבה מההיסטוריה העולמית.
טעות קשה. המהפכה הצרפתית היתה כישלון נחרץ
לבית בורבון אולי.
בארה"ב מתיחסים ברצינות אל תאורת חירום