רן ברץ משיב לשר החינוך שהשיב לתלמידה שהאשימה את מערכת החינוך בכך שהיא לא מצליחה בספרות. והכל באהבה ורגש
אם לתמצת את הכתבה הפופולרית מ-Ynet על "התיכוניסטית שמרדה", תלמידה כתבה למורתה במבחן שהיא לא מוכנה למבחן, ולכן מערכת החינוך כולה כושלת. דברי הנערה נגעו לליבו של שר החינוך שי פירון מ'יש עתיד', שענה לה בפייסבוקו. דברי השר ריגשו את רן ברץ, וגם הוא מצטרף להילולה הפדגוגית במכתב משלו לשר החינוך.
שי יקר,
שלום לך
רק למענך ולמען עסקנים נוספים, רציתי להיות עורך מידה.
כי הגיע העת לשנות, לתת משמעות לפוליטיקה, להעביר אותה מעבודה פרלמנטרית ומיניסטריאלית, עבודה של פרטים וקבלת החלטות לכזו הנוגעת בלב ובנפש של האזרח.
ששרי חינוך כותבים פוסטים בפייסבוק הן ההזדמנות המופלאה לעסוק בגיבוש ועיצוב המידות והזהות, להתמודד עם הבעיה של להגיד מה אני חושב, להשתמש כמה פעמים במילה "אהבה", לעסוק בשורשים מורכבים וביחסים בתוך המשפחה. זה הרבה יותר חשוב משינון או לדעת את החומר לבחינה, אפילו שקשה וזה הרבה חומר. זה הרבה יותר חשוב, כי אהבה. וגם כי רגש שנוגע בלב.
אסור להמשיך בדרך בה הלכנו.
היא התאימה לשעתה. עכשיו צריך לעשות פוליטיקה אחרת.
שי,
למענך ולמען הח"כים הצעירים שאיתך, אנחנו נשנה את הפוליטיקה.
זה יתחיל בקרוב, בקרוב מאוד.
אבל זה יקח זמן רב.
כולנו, שרים וחכ"ים, נצטרך להתרגל לזה שתפקיד של שר זה לכתוב פוסטים חסרי משמעות בפייסבוק שהופכים את הכישלון בביצוע למטרה המוגדרת של המערכת שבאחריותו.
כאלה שיהפכו את הפוליטיקה לרלוונטית ונוגעת, כאלה שיתמודדו עם אתגרי המאה ה – 21, כאלה שיניעו אותנו לקחת אחריות. וגם, אהבה. ורגש. ונפש. נשמה אפילו.
תודה לך שי.
תודה שהזכרת לנו שוב, עד כמה חשובה היא הפוליטיקה האחרת. עד כמה אתם רוצים, מבקשים וחולמים לעשות פוליטיקה אחרת. ואהבה.
שלך,
רן ברץ
עורך מידה
רן, למה העדינות?
התנהלותו של שר החינוך במקרה זה היא בושה וחרפה (ואני באמת משתדל למתן).
מלבד הכשל לגבי האחריות למשרדו, ה"גב" למורים ולמערכת אותם עליהם הוא ממונה, הייצוגיות שלו כשר הממשלה וכמייצג החינוך בישראל (שעל על אחד מהם אפשר לכתוב קטע) – יש רושם שהוא "שלף" תגובה (מהלב/מהבטן – "אהבה" בלשונך) מבלי להקדיש שניה של מחשבה. האם ככה מתנהל/אמור להתנהל שר החינוך?
העולם הוא אחד
אחד הוא העולם
אהבה היא התשובה
לכל השאלות
החיים הם אהבה
אהבה היא החיים
חינוך הוא אהבה
רגישות היא החינוך
היא אולי מתבגרת ילדותית ומעצבנת (מתבגרים הם תמיד כאלה, מאז היות העולם) – אבל היא עלתה על נקודה נכונה – לימודי הספרות, התנ"ך, ההסטוריה, המתמטיקה וכל השאר הם דפוקים בתיכון. וכל מי שלמד את המקצועות האלו באוניברסיטה יודע עד כמה מדובר בהבדל של שמים וארץ. ברור שהפתרון שלה שגוי , אבל היא לפחות מצביעה על בעיה נכונה.
מה שיותר מטרידה היא התגובה של שר החינוך – כששר החינוך מדבר על "אהבה" במקום על "לימוד" , אות הוא שעלי להתחיל לחסוך כסף לבית ספר פרטי.
מעניין איך הגיע מכתב "תמים" של תלמידה אל שולחנו של שר החינוך ואל יציע התשקורת…
הייתי בודקת את "התמימות" שצועקת כאן מכל עבר….
מארק אני ממש לא מצליח להבין מאיפה אתה מגיע. אני אעיד על עצמי שהתיכון ובית הספר לא סיפקו לי שום כלים לחיים. למעשה מעבר ללימוד אנגלית ברמה נמוכה (ולמדתי בבית הספר הטוב בארץ) וקצת מתמטיקה בסיסית לא הוקנו לי שום ידע נוסף. את האנגלית למדתי מאוחר יותר לבד, את המתמטיקה למדתי בכוחות עצמי לבגרות ובמהלך התואר. שנאתי שירה וספרים עד אחרי שסיימתי את הצבא ואז גיליתי עולם נהדר. מערכת החינוך מספקת את התוצר המצופה ממערכת שמתוכננת מגבוה – כבדה, עייפה, בירוקרטית וחסרת מעוף.
קודם כל היא צריכה לספק ערך לתלמיד, היא עובדת בשבילו ולא הוא בשבילה וטוב שידרוש התלמידים את מה שטוב להם.
אתה גאון. כיף לקרוא
מסת קויפמאן בלתי נמנעת כבר בשלבי עריכה מתקדמים? או שלא התקבל אישור להפשירה לאוויר העולם ממרתפי הריאלי?
ללירן:
אפשר לפתוח כאן דיאלוג שלם לגבי חסרונות/יתרונות של מערכת החינוך, אבל לא על זה הדיון. במאמר מוסגר אציין כי אני למדתי בבי"ס התיכון הטוב בארץ, אם כי למען הצניעות אודה שהיו בזמנו כמה מתחרים על התואר, ואני למדתי אנגלית ומתימטיקה (וגם פיסיקה, מחשבים ואלקטרוניקה וכו') ברמה הכי גבוהה שהיה אפשר. כלומר, המערכת מאפשרת ללמוד אבל התוצאה היא סוביקטיבית לכל תלמיד. אז אם לא למדת זה באחריותך.
הנושא כאן הוא התנהלותו של שר החינוך גם אם נניח שהביקורת מוצדקת (לדעתי המכתב הוא ברמת טיעון וניסוח נמוכים במיוחד. לדעתי הפסקה הקצרה שלך מעבירה ביקורת טוב יותר מהמכתב המסורבל והמלא תירוצים).
מכל מקום, אאני האחרון שייגן על המעלות של מערכת החינוך וברור שאפשר לשפר אותה. וכאן נכנס תפקידו של השר. עם זאת, לא לשכוח שזו מערכת ואי אפשר לפטור את מי שלא מעניין אותו ספרות (גם אני בזמנו שנאתי ספרות ותנ"ך מקצועות שינון בולטים) – מלימוד ספרות.
אל תשכח שמערכת החינוך אמורה לתת לך כלים בסיסיים – שאתה קובע עד כמה הם בסיסיים בהחלטת יחידות הבגרות שלך! מכלים אלו אתה מחליט בהמשך לפתח את מה שיותר מעניין אותך – כאשר אתה כבר עם בסיס לקבל את ההחלטה וגם ידע לגבי מה כלול (בגדול) בכל מקצוע. אחרת איך תוכל להחליט?
ולסיום (כי אפשר להמשיך ללא קץ…) אתה בטוח שמה שמעניין אותך בגיל 17 – יעניין אותך גם בגיל 25 וגם בהמשך החיים? ואולי להיפך?
לא קראתי את תשובה שר החינוך, כי היא לא עיניינה אותי מספיק.
אני מאמין, שבייסוד הלימוד הנכון, צריכה להיות מוטיבציה גבוהה של התלמיד. "אהבה" של התלמיד למקצוע או לתכלית הלימוד. לא משנה מה הרמה שאיתה מגיע התלמיד, או הסטודנט לתוך המערכת… גם לא משנה מה הרמה של מערכת החינוך מסביבו, הוא ייקדם את עצמו אם יש לו את המוטיבציה לכך. החברה המודרנית, לא מעניקה את החיזוקים האלו ולפעמים אפילו מדכאת אותם ממש. בהיקשר הזה בדיוק, שנוא עליי הביטוי "חנון". כינוי גנאי למי שיודע קצת יותר מאחרים, מפני שיש לו אהבה ללימוד.
בעידן הנוכחי, המידע נמצא בהישג יד. המאמץ צ"ל עיבוד המידע לידע בתוך ראשי התלמידים. כאן למערכת החינוך יש כשלון חרוץ. המערכת מתחרה בדבר שהאינטרנט עושה טוב יותר ולכן מערכת ההוראה מאוסה על התלמידים, אפילו יותר מבעבר. אין שום מאמץ לקשור את בליל המידע למסקנות כלשהן. אין ערכים. יש פחד מצמית של משרד החינוך מקידמה. כלומר, אוהבים קידמה בכל הנוגע לסיסמאות ותקציבים וועדות… אבל חו"ח אם יישמו אותה.
אני רואה את תפקיד המורה בעתיד כמדריך, המקנה ערכים ופועל בחלל שבין מערכי השיעור. המורה מעניק את המשמעות לתהליך הלימוד. נותן את ההיקשרים הרחבים לחומר הלימודים.
המחשב והאינטרנט ישמשו כספר הלימוד, כמעבדה, ספר התרגלים ומחברת הבחינה. הבחינות יהיו רציפות לכל אורך תהליך הלימוד. רמת הלימוד תתאים את עצמה לתלמיד וקצב הלימוד יהיה אישי.
שי פירון מסוגל להשמיע את הקולות. יש לו מושג קלוש שמערכת החינוך חיה בבועה, ומתקשה להישאר רלוונטית בימינו. אבל הוא חסר שמץ של קצה זנבו של רעיון מה לעשות עכשיו. קל וחומר היכולת להניע דינוזאור מפלצתי כמו מערכת החינוך ממקומה.
נגד דינוזאורים, יש מטאורים. לא?