חוק העמותות: המטרה חשובה, הביצוע גרוע

רבים מהארגונים החוץ-ממשלתיים הפועלים בישראל מקבלים כספים ממדינות אירופאיות ומהאיחוד-האירופי, במטרה להשפיע על השיח הציבורי במדינה ולערער על מדיניותה של ממשלת ישראל. היקף ההתערבות האירופאית בפוליטיקה הישראלית הוא תופעה חסרת תקדים, אשר מפרה את כל הנורמות המקובלות ביחסים בין מדינות דמוקרטיות.

ברור שארה"ב לא הייתה משלימה עם מימון ממשלתי אירופי לעמותות אמריקניות, הפועלות נגד חיסולים ממוקדים באמצעות מטוסים ללא טייס באפגניסטאן, או עמותות המקדמות הוראה תיאורית האבולוציה בבתי ספר שמרנים פרטיים. לא במקרה, החוק האמריקני דורש מעמותות מקומיות המקבלות מימון מממשלות זרות להירשם במשרד המשפטים כסוכן זר, ומאפשר לפרקליטות המדינה לדרוש בכל עת את רשימת התורמים שלהן.

האם ממשלות אירופה היו מאפשרות לממשלת ארה"ב (או לממשלת ישראל, לצורך העניין) לממן עמותות הפועלות למען עצמאותן של סקוטלנד, של קלדוניה החדשה, של קורסיקה, של קטלוניה, או של חבל הבאסקים?  או אולי עמותות התומכות בסיפוח של צפון-אירלנד על-ידי הרפובליקה האירית? ומה בנוגע לעמותות אשר פועלות נגד המדיניות של צרפת בדבר איסור על כיסוי ראש דתי במקומות ציבוריים, או בדבר גירוש צוענים?

ברור שממשלות בריטניה, צרפת וספרד לא היו משלימות עם התערבות זרה שכזו. צרפת, לדוגמה, הייתה בוודאי מפעילה את סעיף 411-5 בחוק העונשין שלה, המטיל עונש של 10 שנות מאסר וקנס של 150,000 יורו בגין קשרים עם ממשלות זרות ו/או עם ארגונים זרים אשר עלולים "לפגוע באינטרסים הבסיסיים של האומה".

סוכנים זרים בחסות זכויות אדם

נראה שאילו סעיף זהה היה קיים בחוק העונשין הישראלי, "פעילי זכויות אדם" רבים היו יושבים בכלא. היות וכבר בוטלה 'זכות העמידה' – תנאי הסף שנדרשו כדי לעתור לבג"ץ – בג"ץ מוצף בעתירות של ארגונים חוץ-ממשלתיים, שנועדו למנוע יישום החלטות ממשלתיות של חוקי הכנסת. כאשר ארגונים אלו ממומנים על-ידי ממשלות אירופאיות ועל-ידי האיחוד האירופי, ברור לכל שמדובר בהתערבות זרה גסה, אשר מערערת על ריבונות המדינה ועל סמכותה של ממשלה נבחרת למשול.

על אותה הדרך, דו"ח גולדסטון, אשר האשים את ישראל בפשעי מלחמה ובפגיעה מכוונת באזרחים במבצע 'עופרת יצוקה' (אישום שהשופט ריצ'רד גולדסטון הסתייג ממנו בעצמו באפריל 2011), התבסס על עדויות רבות של ארגונים חוץ-ממשלתיים ישראליים, כגון 'בצלם', 'שוברים שתיקה', 'עדאלה', ו'אל-חק'. מטרת הארגונים הללו היא להשמיץ את ישראל, כאשר חלק ניכר מהמימון שלהם מגיע ממדינות אירופה ומהאיחוד האירופי.

ארגונים חוץ-ממשלתיים רבים מקבלים מימון מאירופה ועושים בו שימוש לקידום מדיניות הפוגעת בריבונות ובאינטרסים של ישראל. ארגונים אלו כוללים את 'איתיג'אה', אשר מוביל את קמפיין ה-BDS (חרם, ביטול השקעות וסנקציות) נגד ישראל, מקדם את הניסיונות להעמיד את קציני צה"ל לדין פלילי, ודורש ביטול פטור ממס עבור תרומות למוסדות ציוניים בצפון-אמריקה ובאירופה; 'עיר עמים', אשר מערר על ריבונותה של ישראל בירושלים; 'עדאלה', התומך ב'זכות השיבה'; את המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית, אשר פועל להפיכתה של ישראל ל "מדינת כל אזרחיה"; 'קואליציית נשים לשלום', שהייתה מעורבת בניסיונות להעמיד את ציפי לבני לדין פלילי באירופה; ואת 'במקום', ארגון המערער על ריבונותה של ישראל בנגב.

והרשימה נמשכת.

פלילי, או לא פלילי?

הכנסת נתנה מענה חלקי לתופעה זו באמצעות 'חוק שקיפות מימון העמותות', אשר נחקק בשנת 2011. חוק זה מחייב את כל העמותות הפועלות בישראל לחשוף את זהות התורמים שלהן, ובכך מאפשר לממשלת ישראל להוכיח לממשלות אירופאיות כי הן ממנות עמותות שפוגעות בדמוקרטיה הישראלית ושתומכות בתכניות מדיניות, כמו 'זכות השיבה', אשר לא עומדות בקנה אחד עם מודל 'שתי המדינות' שמדינות אירופה והאיחוד-האירופי מקדמים באופן רשמי.

על כן, נשאלת השאלה: האם הצעת החוק של חה"כ איילת שקד ושל חה"כ רוברט אליטוב אכן הכרחית, במטרה להשיג שקיפות וכדי למנוע את תופעת הפגיעה בריבונות הלאומית באמצעות מימון זר?

הצעת החוק מבקשת להטיל מס של 45% על כל תרומה שתקבל עמותה ישראלית ממדינה זרה, כאשר אותה עמותה תומכת במאבק מזויין נגד מדינת ישראל, קוראת להעמיד לדין את חיילי צה"ל וקוראת לחרם נגד ישראל.  משמעות הדבר היא, באופן משעשע למדי, שמחצית הכסף שמדינה זרה תתרום לעמותה ישראלית כזו תגיע לבסוף אוצרו של מדינת ישראל.

ועדיין, על המחוקק להחליט אם פעילות העמותות הללו מהווה עבירה פלילית, או שמא היא עומדת בגדרי חופש הביטוי; אם פעילות העמותות האלו היא בגדר של חופש ביטוי, הרי שמיסוי של דעות פוליטיות או של פעילות פוליטית מהווה פגיעה גסה בחופש הביטוי.

חוק העונשין כבר אוסר על יצירת קשר עם גורם זר במטרה לפגוע בביטחון המדינה. ייתן מאוד שיש מקום להוסיף, כמו בחוק הצרפתי, סעיף האוסר על שיתוף פעולה עם מדינות זרות או עם ארגונים זרים במטרה לפגוע באינטרסים של המדינה.  אך בוודאי שלא עונשים עבירה פלילית באמצעות מס הכנסה, אלא עם מאסר ו/או או עם קנס. מיסוי הוא גם עונש קל מדי וגם צעד פסול, אם מטרתו להרתיע בפני פעילות פוליטית המותרת על-פי חוק.

חוק רע

האמירה המיוחסת לוולטר – "אני שונא את דעותיך אך מוכן להילחם עד מוות כדי שתוכל לבטא אותן" – איננה רק אמירה עקרונית, אלא גם אינטרסנטית: יש לשמור על חופש הביטוי לא רק ברמת העיקרון, אלא גם משום שזכות זו תשמור עליך כאשר אתה תהיה באופוזיציה ובמיעוט.

הרי אם מחר ממשלת שמאל תחליט להטיל מס על תרומות לעמותות הפועלות למען ההתיישבות ביהודה ושומרון (בטענה, למשל, שההתנחלויות פוגעות בעתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית) איזה טיעון משכנע יהיה לתומכי הצעת החוק הנוכחי? ועוד – האם גם תרומות פרטיות זרות למועמדים לכנסת או לעמותות ישראליות פסולות? ומה עם בעלות זרה בעיתונים המשפיעים על השיח הציבורי בישראל? שאלה זו רלוונטית גם לגבי הבעלים של עיתון 'הארץ' וגם לגבי הבעלים של עיתון 'ישראל היום'.

בינתיים, ה"הישג" היחיד של הצעת החוק הוא השמצה נוספת של ישראל בכלי התקשורת הבינלאומיים על-ידי אותן עמותות שאמורות להיפגע. זאת, כאשר ישראל הייתה יכולה לדרוש דין וחשבון ממדינות אירופה ומהאיחוד האירופי על התערבותם הגסה בפוליטיקה הישראלית; התערבות שניתן לחשוף בזכות חוק שקיפות מימון העמותות מ-2011.

אם מדינות אירופה תתעקשנה להמשיך לממן עמותות הפוגעות באינטרס הלאומי של ישראל, הרי שמדינת ישראל תמיד יכולה לממן עמותות אירופאיות שפועלות להעמדה לדין של חיילי נאט"ו או שפועלות למען עצמאותן של סקוטלנד או של קלדוניה החדשה. יהיה זה משעשע וצודק יותר מאשר להטיל מס הכנסה שהוא לא מתאים גם לעבירה פלילית וגם למדינה המכבדת את חופש הביטוי במובנו הוולטרי.

ד"ר עמנואל נבון הוא ראש החוג למדע המדינה ותקשורת במכללה החרדית בירושלים, מרצה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל-אביב ובמרכז הבינתחומי הרצליה ועמית בכיר ב'פורום קהלת למדיניות'.