הגבר הוא האויב: חזקת הגיל הרך והרדיקליות הפמיניסטית

הדיון השטחי והפופוליסטי שנערך בכנסת אודות ביטול חזקת הגיל הרך חשף את צביעותן של המגדריסטיות.

המלחמה על הג'נדר, הילדים כבר יסתדרו; עליזה לביא (מימין) לוי-אבקסיס ופנינה תמנו שטה. צילום: פלאש90

על סף סיומה של שנת 2013, כשסביב סוערות הרוחות על נקודות זיכוי לחד-מיניים, שוויון מגדרי ועוד אי אלו ערכים ליברליים, נשמעות בכנסת ישראל אמירות מסוג אחר לגמרי.

בדיון משותף של הוועדה לזכויות הילד והוועדה לקידום מעמד האישה בעניין ביטול חזקת הגיל הרך, שנערך ביום שלישי (24.12), הצהירה חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה מול המצלמות כי “אמהות היא טבעית” וש”ילדים זקוקים לאמם”. החרתה החזיקה אחריה חה”כ אורלי לוי-אבקסיס, שהעידה שבעלה הוא המטפל העיקרי בילדיה, אך גם הוא יודע כי “אין כמו אמא”; וחבר הכנסת מוטי יוגב דיבר על “הקשר הטבעי” בין אם לילדיה בגילאים הרכים, שאיננו כמו הקשר עם האב (“אבל יש מקרים חריגים”).

חברת הכנסת זהבה גלאון אמנם חלקה עליהם מפורשות, והצהירה בקול כי “חזקת הגיל הרך היא חוק ארכאי”, אך בנושא אחד הסכימה איתם: אסור לבטל את חזקת הגיל הרך.

למה אמא? ככה

נושא משמורות הילדים אינו חדש: כבר שנים שבמסדרונות השלטון ובשיח התקשורתי מתנהל דיון ער בסוגיה הנפיצה של הורות לאחר גירושין. הדיון, מטבעו, רווי אמוציות ומעורר התבטאויות חריפות רבות, על אף שהוא רחוק לעתים מקרב מי שאינם מצויים בעולם הגירושים בישראל.

מהי אותה חזקה, שעליה מדובר רבות בימים האחרונים? ‘חזקת הגיל הרך’, שנחקקה בשנת 1962, היא כלל הקובע כי במקרי גירושין, בהיעדר הסכמה בין ההורים, ילדים עד גיל שש ישהו אצל אמם “אם אין סיבות מיוחדות להוֹרוֹת אחרת”.

במרץ 2005, בקדנציה הראשונה של ציפי לבני כשרת המשפטים, הוקמה ועדת שניט, שעסקה ב”בחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין”. בדצמבר 2011 הגישה את מסקנותיה לשר המשפטים דאז יעקב נאמן, וקבעה מודל חדש של אחריות הורית משותפת. נאמן קידם הצעת חוק ברוח המסקנות, אך הבחירות לכנסת מוססו את העניין.

החודש החליטה שרת המשפטים החדשה ציפי לבני, לאחר סבבי פגישות עם פעילים ולאחר שהוגשו חמש הצעות חוק פרטיות בנושא, על צמצום חזקת הגיל הרך לגיל שנתיים. הרוחות סערו, והנושא עלה לדיון פתוח לציבור בישיבה משותפת של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי והוועדה לזכויות הילד.

מפתיע, אבל יש גם אבות טובים; אילוסטרציה. צילום: elsudio CC by NC-ND 2.0

ההיגיון המוחלש של המגדריסטיות

ישיבות ועדות הכנסת, יש להעיר ולומר, הן לא המקום בו מתבהרים דברים. זו תערובת של התלהמות, שטחיות, כוחניות, פופוליזם ודמגוגיה, ללא דיוני עומק אמיתיים וללא סדר. כך קורה כשיותר מדי אנשים עם יותר מדי אג’נדות, וכללי דיבור ברורים (“רק לחברי כנסת מותר להתפרץ פה”, קראה ח”כ לוי אבקסיס, שאכן ניצלה זכות זאת לא מעט) יושבים בחדר אחד למשך שעתיים דחוסות.

בנושא משמעותי כמו הורות, כשנוכחים בחדר אנשים עמוסי כאב אישי ובעיקר לנוכח העובדה שיושבות ראש הוועדות לוי-אבקסיס ועליזה לביא הן מהמתנגדות המרכזיות לביטול חזקת הגיל הרך, הרי שזו תערובת חזקה פי כמה.

התוצאה היא ששאלות עומק, כמו תפקידם ומקומם של ההורים מול ילדיהם, אינן זוכות לכל התייחסות, ואמירות מהותניות וארכאיות על “אמהות טבעית” חולפות ליד אוזנה של אשת מרצ, זו שתיאבק כנגד כל גילוי של אפליה. נגד נשים, כמובן. וכך, שוב ושוב תחזורנה האבחנה בין ארגוני הגברים לארגוני הנשים, כאילו מדובר במאבק.

כמה מילים שכתבה חנה קהת, מנהלת הארגון הפמיניסטי הדתי “קולך”, מבהירות את אחת הבעיות המרכזיות בשיח סביב הנושא:

אם לא היו כל מאבקי הסחטנות של הגברים בהליכי הגירושין, אם היה שוויון בנישואין, ניתן היה לדבר על שוויון שכזה. במערכת בו כל אישה שלישית נסחטת בתהליך הגירושין, שינוי החוק רק ירע באופן דרמטי את מצבן של הנשים, שממילא גרוע בהליכים הללו. וכמובן גם יפטור את הבעל (הסרבן?) מלשלם מזונות.

דבריה מזכירים במידת מה את המשך המשפט של גלאון. החזקה ארכאית, אמרה, “אבל”: אבל יש גם פערי שכר וציפיות חברתיות ואפליה בבתי הדין הרבניים. באותו קול דיברו גם שאר הנוכחות בוועדה, עם מילים כמו “נשים מוחלשות”, “סרבנות גט” ו”פערים”.

מה שיש בהתבטאויות אלו הוא התייחסות מכלילה, שטחית משהו, למעמדן של הנשים בהליכי גירושין. אך מה שנעדר מהם היא ראיית הילדים, טובתם ורווחתם. זו כמעט ולא זכתה להתייחסות, להצגת נתונים מחקריים, לטיעונים ולדיונים.

עיקר העיסוק באותה ישיבה משותפת לוועדות היה במעמד ההטבות הכספיות הניתנות לאמהות משמורניות לאור שינוי החזקה, בהתפרצות לדוברים ובהשתקת מתפרצים (לוי-אבקסיס), כאמור, בחיפזון בו התקבלו מסקנות הוועדה (עליזה לביא) וביכולת הסחטנות של הגברים שאלימות היא לחם חוקם ושהמציאו את הכינוי “פמינאציות” (פרופ’ אסתר הרצוג).

רק חברת הכנסת גילה גמליאל עמדה נחרצת מול הקולות על מוגבלותם ההורית של הגברים, לא האמינה שדברים כאלה עוד נשמעים בכנסת ישראל, וטענה בתוקף, מתוך עמדה פמיניסטית, שחייבים לבטל את החזקה.

הבלוף הגדול של ביטול החזקה

למעשה, גם ביטול חזקת הגיל הרך לא יוביל לשוויון מלא מול החוק: האחריות הכלכלית על ילדים בישראל נקבעת על-פי הדין הדתי, המטיל את חובת הפרנסה הבסיסית (כאשר מדובר ביהודים) על הגבר בלבד:

חובתו המוחלטת של האב לשאת בצרכים ההכרחיים של ילדיו הקטינים חלה בין אם המשמורת על הילדים נמסרה לאם, בין אם היא נמסרת לאב, ובין אם היא ניתנת במשותף לשני ההורים. (השופטת עדנה ארבל, בע”מ 2561/08)

מלכתחילה, גבר לא יכול לתבוע משמורת משותפת במידה ואין לו אפשרות פיננסית לממן את אחזקת ילדיו בשני בתים – זה של גרושתו וזה שלו. עם חזקה או בלעדיה.

הדבר נכון גם האישה מרוויחה פי-שלושה מהגבר, מה שלא מפריע ללוי-אבקסיס, בעלת תואר ראשון במשפטים, לטעון כי אבות המעוניינים במשמורת משותפת עושים זאת “משום שהם רוצים להפחית בתשלומי המזונות”. כך שביטול החזקה משמעותי אך למי שידו משגת – והוא מוכן להיות פראייר.

עם זאת, בשיח על החזקה, הדין הדתי המפלה נשים חוזר ועולה, בעוד הדין הדתי המפלה גברים איננו מוזכר כלל (“אם יראו לי שיש אפליה במזונות, אתעסק בזה”, אמרה חברת הכנסת זהבה גלאון בשיחת מסדרון, “אנחנו לא נגד גברים”).

הקול השפוי היחיד בוועדה; גילה גמליאל (מימין) עומדת בעוז מול גלאון, לביא ואבקסיס. צילום: פלאש90

מחכים לשינוי

היכולת לערוך דיון רציני מותנית בשינוי השפה: משפה שעוסקת במאבק בין המינים, בהצגת הנשים כקרבנות והגברים כסחטנים, לשפה שמנהלת דיון ענייני, ובוחנת בעיקר את ההשפעה של השינוי על רווחתם של הילדים. אולם, כשהוועדה למעמד האישה נדרשת גם היא לנושא, ללא ייצוג הולם לעמדות אחרות, נידון הדיון מראש להיות מוטה. יכולתם של גברים לסרב גט מודגשת, בעוד יכולתן של נשים לעשות זאת נעדרת מהשיח.

אכן, ביטול חזקת הגיל הרך והותרת הדין הדתי המפלה על כנו הוא בעייתי. מסקנותיה של ועדה נוספת, ועדת שיפמן שהוקמה ב-2006 ועוסקת באחריות כלכלית משותפת ובביטול הדין האישי בתחום הזה, מונחות במשרד המשפטים ומחכות. לשניט לקח שמונה וחצי שנים, כך שיש עוד זמן. בינתיים חברות הכנסת המתנגדות רועמות, צחצוח חרבות ארגוני הנשים נשמע וטובת הילד מונחת בקרן הזווית, כל הרוצה תבוא ותיטול.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

9 תגובות למאמר

  1. תודה. מבהיר דברים רבים.
    האם כאדם דתי אינך סבור שהחוק הדתי הוא אמת מוחלטת?

  2. ברכות על המאמר. אחרי מיליוני מילים שנכתבו על נושא המשפחה מהזווית המגדריסטית, הגיע הזמן שאתר שמרני יעסוק בנושא בלי כחל ושרק.

  3. סופסוף מאמר מצוין!
    חזוס – הקשב למה שאומרת השופטת בכתבה להלן – בזמנו , החוק הדתי היה מאוד ליברלי ודאג לילדים.
    היום – המצב שונה…
    הלכה – היא הדרך ללכת בה, והיא דינאמית(לא מספיק אבל לא נכנס לזה) בודאי שלא אמת מוחלטת!
    http://reshet.tv//%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA/News/programs/FridayNewscast/allfriday/Article,141634.aspx

  4. יש הבדל בלהאמין שמשהו הוא אמת, לבין להאמין שצריך לכפות את אמונותך על אחרים

  5. ברכות על המאמר.
    למרבה האירוניה, רק במגרש הזה דברים נקבעים, רק שינוי החוק יוביל לשינוי שיטיב עם מצבם של הילדים, ושל האבות , ביטול חזקת הגיל הרך, ומזונות שווים לשני ההורים יולידו מציאות שווה וראויה יותר. מי שנפגע הם בעיקר הילדים

  6. כתבה מצויינת וחושפנית..הגיע זמן אמת.. נשים שפויות בורחות מהפמיניזם הרע ההרסני שמתהווה כאן, שלושת הגרציות אורלי לוי, פנינה תמנו, עליזה לביא,מכניסות גול עצמי למין הנשי, כי הרחקת האבא מחיי ילדיו, הרסנית לילדים המשותפים, כן סליחה הילדים משותפים ולא מקובל שאמהות תנכסנה לעצמן את הילדים כאילו היו חפץ או מציאה שקנו
    בשוק ואחר כך תבאנה בטענות לאבא
    אפלייה מגדרית כלפי הבנים שלנו והבנים של המדינה הזו לא תתקבל. הצטרפו אלינו לדף הפייסבוק “נשים בעד אבהות”.יייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי

  7. הפטנט ההגיוני למנוע סחיטת נשים בידי גברים התהליך גרושין כפי שמשתמע מדברי חברות הכנסת הם: נישואי תערובת..גבר יהודי עם נשים נוצריות או אחרות שעליהן לא חל דין סחטנות בכי נהי הדרת גבר מהורות ושאר שטויות פמיניסטיות הנהוגות במדינה חשוכה ופרימיטיבית עם נשים מזרחיות בכיניות כמו בישראל..מנסיון.ממליץ בחום לילדינו להתבולל כדי שסבא והסבתא ימשיכו להיות סבים לנכד ובנים לאבות לא יהפכו ליתומים לאבא חי כמו בישראל.קשקושי הסרבנות הם נחלת פרומיל של פרומיל נשי ויש יותר סרבניות סחטניות מאשר גברים מסרבי גט..מתבייש שנילחמתי והתגייסתי כדי להגן על נשים שכאלו.