למרות "ניצול" העובדים ברשת וול-מארט, הביקוש למשרות רק הולך וגובר. את גלעד אלפר זה לא מפתיע.
בשבועות האחרונים התפרסמו בארה"ב סדרת כתבות אודות תנאי ההעסקה ה"נצלניים" הנוהגים בענק הקמעונות "וול מארט" • למרבה הפלא, ציבור העובדים מתדפק על הדלתות, והביקוש למשרה ברשת רק עולה • גלעד אלפר, עם קצת עזרה מפיטר שיף, מסביר איך זה עובד
לפני כמה שבועות הודיעה רשת 'וול-מארט' על 600 משרות פנויות באזור הבירה וושינגטון. בתגובה, התקבלו 23,000 פניות מהציבור. פירוש הדבר הוא שרק 2.6% מאלה שרצו לעבוד בוול-מארט קיבלו את מבוקשם. לעומת זאת, אוניברסיטת הרווארד מקבלת 5.8% מהמועמדים שרוצים ללמוד באוניברסיטה היוקרתית ביותר בארה"ב. במילים אחרות, קל יותר להתקבל להרווארד מאשר לקבל עבודה בוול-מארט.
הדבר נשמע מוזר, שהרי בשבועות האחרונים אנו שומעים כמה וול-מארט מנצלת את עובדיה, אינה משלמת שכר הוגן, ושבכלל מדובר בחברה מנוולת בבעלות קפיטליסטים רודפי בצע. האם פירוש הדבר שאותם 23,000 אנשים שמתחננים לעבודה בוול-מארט הם מזוכיסטים שמעוניינים שינצלו אותם? קרוב לוודאי שלא.
לאותם 23,000 אנשים יש כישורים מסוימים, שמאפשרים להם להשיג משרות רק ברמה בסיסית. הרעיון הוא שאותם אנשים יפתחו יכולות וניסיון, ואולי ילמדו במקביל לעבודה בוול-מארט, כדי שבעתיד יקבלו עבודה טובה יותר שתשלם עבור הכישורים המחוזקים שלהם. כלומר, עבודה בסיסית בוול-מארט אמורה להיות רק מדרגה ראשונה בקריירה, והיא מיועדת בעיקרה לצעירים ללא משפחה.
תלונות מגוחכות
התלונות כלפי וול-מארט מצד התקשורת, מסתכמות בעיקר בהאשמה שהרשת אינה משלמת לעובדיה שכר מספיק גבוה שמאפשר לפרנס משפחה. התלונה הזו אינה הוגנת ואינה הגיונית. המודל העסקי של וול-מארט הוא למכור מוצרים במחיר הנמוך ביותר האפשרי. מאחר שוול-מארט מצליחה לעשות זאת טוב יותר מכל חברה אחרת בארה"ב, היא הפכה לקמעונאית הגדולה בעולם.
וול-מארט מצליחה למכור במחירים כל כך זולים, שאפילו עניי ארה"ב יכולים לקנות בה בהמוניהם הודות לשמירתה על עלויות נמוכות. את זה היא עושה על-ידי קניית מוצרים בסין, ותשלום המשכורות הנמוכות ביותר שהשוק מאפשר לה. וול-מארט אמנם יכולה להחליט להיענות לתלונות של התקשורת ולשלם משכורות גבוהות יותר, אבל אז לא תהיה לה ברירה אלא להעלות את מחירי המוצרים שלה. הדבר כמובן יפגע במיליוני העניים האמריקנים, שייאלצו לקנות הרבה פחות בגלל עליית המחירים. בעצם, סביר שהדבר ימוטט את וול-מארט מבחינה עסקית ויעלים אותה מהשוק, שהרי היתרון העסקי המובהק שלה הוא מחיר נמוך.
כמובן שלוול-מארט יש דרך נוספת להעלות את שכר העובדים שלה: היא יכולה פשוט לוותר על הרווחים. אולם אליה וקוץ בה. וול-מארט אינה חברה רווחית במיוחד. רווח של 17 מיליארד דולר בשנה אולי נשמע הרבה, אבל החברה מוכרת מוצרים בשווי 470 מיליארד דולר בשנה. כלומר, על כל דולר מכירות היא מרוויחה בסה"כ 3.6 סנט – רווחיות נמוכה מעט לעומת ממוצע התעשייה שלה.
אם נחלק את אותם 17 מיליארד על פני 2.2 מיליון העובדים של וול-מארט, כל אחד מהם יקבל תוספת של 640 דולר בחודש (2,245 ₪); לא סכום אפסי אמנם, אך גם לא סכום עצום כפי שאלה שתוקפים את וול-מארט היו רוצים שנאמין.
אבל זהו כמובן חישוב טיפשי. ללא אותם רווחים, וול-מארט פשוט לא תהיה קיימת; שום עסק ללא רווח לא יהיה קיים. הסיבה היחידה שאנשים משקיעים, מסכנים את ההון שלהם ועובדים – היא כדי להרוויח, ולהרוויח כמה שיותר. מבחינה תיאורטית אפשר אמנם לשדוד את רווחי וול-מארט מבעלי המניות ולהעבירם לעובדים, והדבר אכן נוסה בברית-המועצות ובמדינות נוספות. בהנחה שאובמה לא מתכנן את השמדת שוק המניות והאג"ח והקמה של גולאגים לבעלי המניות, לא סביר שארה"ב היא הבאה בתור.
וול-מארט היא חברה מדהימה, שמעסיקה 2.2 מיליון איש, שמקבלים ממנה שכר גבוה יותר ממה שכל אחד אחר היה מוכן לשלם להם. היא פיתחה מודל עסקי מבריק שמאפשר לעשרות מיליוני אנשים לקנות מוצרים שאחרת הם לא היו יכולים להרשות לעצמם. זוהי דוגמא נהדרת ליכולת של יזמים בשוק החופשי לשפר את מצבם של בני האדם. ההתקפה הרחבה על וול-מארט גם מצידם של עיתונים פיננסיים, היא עדות לטירוף מערכות מוסרי ואינטלקטואלי.
ובכל זאת, מה לעשות שבארה"ב על שכר מינימום יש סובסידיות סוציאליות מהממשל בדמות תלושי מזון, וטיפול רפואי שאין לו כיסוי (ע"ע וולמארט, מקדונלדס וכו'). בפועל העלות של תנאי ההעסקה הללו מגולגלים אל הציבור. ההיגיון הבריא אומר שאת עלויות אלו יש להשית על היזם, ואם הוא לא מצליח להיות רווחי ללא סבסוד מאסיבי של כוח העבודה שלו, אז עליו להתייעל. לא כך?
האם היית אומר שגם בסלילת כביש למקום העבודה המדינה "מסבסדת" את היזם? ומה לגבי מניעת פשעים באזור המגורים של העובד, מה שמאפשר לו להגיע לעבודה? ואולי גם בהדפסת המטבע, מה שחוסך עלויות עסקה (היזם יכול היה לעשות את זה בעצמו דרך company money)? בוא נלך יותר רחוק ונגיד שגם בהקמת בית חולים ציבורי בו העובד בא לעולם לפני כמה עשורים המדינה "סבסדה" את העסק. טיעון אבסורדי.
רוב המשרות בוול-מארט הן משרות בסיס – כלומר לבני עשרה וסטודנטים חסרי כישורים שרוצים להתחיל לעבוד, בשביל להרוויח קצת כסף, לרכוש ניסיון וכו". מיעוטם של אותם אנשים אמורים להתקדם בתוך וול-מארט לעמדות יותר בכירות ויותר מכניסות אבל רובם הגדול אמור לעזוב את וול-מארט ולהמשיך את הקריירה שלהם במקומות טובים יותר. בהיסטוריה של ארה"ב מקומות טובים יותר הכוונה בעיקר למשרות ייצור. אבל הבעיה הכללית, שלא וול-מארט אשמה בה, היא אין כמעט משרות ייצור ואין כמעט משרות טובות בכלל בארה"ב. ואז אנשים בני 40 מסדרים מדפים בוול-מארט ומתפלאים שהם לא יכולים לפרנס משפחה. אגב, לוול-מארט יש דרך להתייעל והיא להחליף את חלק בעובדיה ברובוטים (כפי שרוצים לעשות בסארבאקס).
מסכים חלקית, ראה תגובתי בהמשך למה שכתבת לאחרונה.
ניקו, הסובסידיות לא קשורים לוול-מארט, כל אזרח בטלן זכאי לחלוקת הגזלה שהפוליטיקאים קוראים לו "זכויות סוציאליות"
אם כבר להפך, לו הכלכלה האמריקנית הייתה חופשיה באמת אזי וול-מארט הייתה יכולה לשלם משכורת נמוכה בהרבה בשל היעדר חוק האוסר על עובדים להשתכר בשכר נמוך (שכר מינימום) ובשל תמריץ חזק בהרבה של העובדים לצאת ולפרנס את עצמם שאל"כ ימותו ברעב.
לא אומר שהן קשורות לוולמרט, אומר שבתעשיות שהן שכר המינימום לא מאפשרות מחייה עליהן במשרה מלאה, ועל כן המדינה משלימה את החסר. אתה גולש לסוגיות פסילוספיות עקרוניות כאן שאני לא רוצה להכנס אליהן… רק רציתי לציין את הנגזרות של שכר מינימום וכמה שהוא לא אפקטיבי במודל של מדינת רווחה.
ראשית, אתה צודק באבחון של הקשר בין תשלומי העברה לשכר המינימום, למיליוני אזרחים לא משתלם לצאת ולהשתכר שכר נמוך כשהם יכולים לחיות מהמדינה, ההפרש בין השכר על עמל לתשלומי בטלה לא מצדיק את הטרחה וההוצאות הנלוות לעבודה כגון נסיעות ושמרטפות.
שנית, שכר המינימום בארה"ב עומד על 7.25 דולר שהם כ25 ש"ח, אתה רוצה להגיד לי שבעלות המחיה של ארה"ב אי אפשר להסתדר עם שכר שכזה? אני מזכיר רק שהדיור בארה"ב זול יותר מישראל, המזון וההלבשה כנ"ל ועוד ועוד.
יש מדינות ואזורים בהם זה אפשרי להתקיים בארה"ב מסכום כזה לשעה ויש מקומות שאי אפשר חד וחלק. אני גר כעת באזור מפרץ סן פרנסיסקו… שכר המינימופ לשעה כאן הוא $8, משרה מלאה זה קצת פחות מ $1300 לחודש. מחיר חדר (לא דירה, כלומר מחיה עם שותפים), חדר באזור המטרופוליני שאני גר בו עומד באזורים הכי גרועים (יריות ברחוב, נרקומנים, וכו') עומד על $500 לחודש. יש אנשים שזה מתאים להם, זה נכון. אבל אם מכמתים את כל עובדי שכר המינימום בארה"ב בבתי עסק כמו וולרמט מבינים למה נניח נתוני הבריאות (תמותת תינוקות, אורך חיים וכו') זהים לסומליה. ארה"ב מקום מאוד משונה, אי אפשר כמעט בשום תחום להקיש עליו למדינת ישראל – השונות גדולה מידי.
תשמע רעיון גאוני,
למה שלא תזיז את עצמך למקום שבו אתה יכול לחיות כמו אדם נורמלי, יוסטון למשל.
אתה יודע, אנשים לאורך כל ההיסטוריה היגרו למקומות שונים בכדי לפרנס עצמם, אם אני לא טועה אתה כבר התנסית בחוויה שכזאת.
אני סתם תורם לדיון. מצבי הכלכלי שפיר, תודה. כך היה גם בארץ וגם בארה"ב.
סליחה על הבוטות, אבל זה נכון לגבי כל אחד אחר, ואני בטוח שאפילו בתוך מדינת קליפורניה אפשר להסתדר.
חוץ מזה, אחרי שמורידים 500 דולר נשאר 800 שזה סכום שמספיק בהחלט לתזונה ולבוש.
זה נכון כל עוד אין לך הוצאות רפואיות…קיצור, זה סיפור גבולי מאוד. וכך ראוי שיהיה, אבל אם הממשלה משלימה את החסר אז המודל דפוק, גם ברמת הממשלה, וגם ברמת המעסיק. זו דעתי.
800$ לא מספיק לרפואה ואוכל? מה?!
כל אלו הם שטויות של סוציאליסטים. 800$ (מתוך 1300!) הם המון כסף.
בוודאי יש ביטוח בריאות ב-100-200$. האוכל הוא זול מאד, ביגוד גם כן.
רכבים זולים, הדלק זול, אין שום בעיה לגור יותר רחוק מהמרכז של העיר.
אה כן, ואל תשכחו לבוא בטענות לנשיא שלכם שמדפיס דולרים ומעיף את האינפלציה לשמיים.
האלטרנטיבה של העובדים היא להיות מובטלים אחרת לא היו עובדים בשכר מינימום. ממשלת ארה"ב ויתר האזרחים, יכולים לברך על כך שיש מקום עבודה שמעסיק 2.2 מיליון עובדים. תפקידה של המדינה להשתמש בכסף שהיא גובה מוולמארט וחברות רווחיות אחרות למען המובטלים ואלה שמרווחים פחות.
לא מסכים. עקרונית ארה״ב דומה לישראל כפי שהיא דומה לכל מדינה אחרת במובן זה שככל שהממשלה מתערבת פחות כך העניים במצב טוב יותר והמעמד הבינוני במצב טוב יותר. העשירים עשירים תמיד אבל לפחות בכלכלה חופשית הם עשירים לא על חשבונם של אחרים אלא בגלל שהם מספקים מוצרים שאחרים רוצים (בדר״כ, שום דבר לא מושלם ותמיד יש יוצאים מן הכלל). ארה״ב כמובן לא זהה לישראל. זה ברור. למשל יש מדינות בתוך ארה״ב עם יוקר מחיה שונה מאוד ועם מסוי שונה מאוד. סן פרנסיסקו אני מניח הוא אחד המקומות היקרים ביותר בארה״ב עם נטל מס גבוה. שונה מאוד מאוד מטקסס למשל. בישראל כולנו חיים במדינה אחת ללא יכולת לברוח מהממשלה לאיזורי מסוי נוחים יותר. אני חוזר על מה שאמרתי בתגובה הראשונה שלי- הבעיה בארה״ב היא שאין משרות ייצור שזה המקום המסורתי למשרות מצוינות למעמד הביניים. זו הסיבה להריסת מעמד הביניים וזו אשמת הממשלה (ובית המשפט העליון). לא אשמת וול-מארט ואפילו לא אשמת העשירים.
השאלה היא האם משרות הייצור הללו הן תחרותיות בשוק גלובאלי? הממשלה יכולה לפתור את זה בארה"ב על ידי הטלת מכסים כי יש שוק צריכה גדול מספיק (בניגוד לישראל נגיד)… אבל האם זה הדרך הנכונה להתמודד עם גלובליזציה? לא לדעתי.
אם אתה לא יכול למדוד שורה תחתונה של משהוא (ROI), אז כן מדובר בסבסוד. חלק מהפעמים זה הכרחי (כמו בדוגמאות הטובות שמנית), וחלק מהפעמים הסובסידה מכסה או יוצרת כשל שוק (כמו שכר נמוך מידי). ואולי באמת הפתרון הוא לצמצם בכוח העבודה ולהגדיל אוטומציה. אבל מצב שבו הממשלה צריכה להשלים פערים בדמות תלושי מזון ועלויות בריאות מעיד על כך שכל השיטה לא מתנהלת כראוי (וולמרט ודומיהם לא יעילים מספיק, הממשלה שמה את הכסף שלה במקום הלא נכון).
שמע, בארה"ב יש מערכת סובסידיות מפלצתית שבה באמת לא משתלם לצאת לעבוד בסכומים הללו ועדיף נגיד להוליד ילדים ולקבל צ'ק חודשי של מאות דולארים עבור על אחד מהם. טוב שיש משרות. יותר טוב שיהיהו משרות שבהם הממשלה לא מהווה חלק אינטגרלי מתוך המודל העיסקי.
א. אני לא אמריקאי
ב. אתה חושב שיש לי איזו אג'נדה? אני אומר לך שזה לא מספיק להתקיים על סכום כזה. לעיונך (אם באמת מעניין אותך) http://livingwage.mit.edu/places/0607567000
ג. לגור במקום כמו שמניתי זו לא אופציה לנשים (אונס, תקיפות אלימות וכו'), וזה בטח לא אופציה לטווח ארוך.
אין לי סבלנות להתווכח עם אנשים שלא
בקיאים בעובדות והופכים דיון שהיה מעניין עד עכשיו לאישי. תהנה עם לריב עם עצמך.