פרשת וארא: מה מפחיד את פרעה

למה פרעה לא נלחץ ממכת הדם והצפרדע? ולמה גם חרטומי מצרים הביאו מכות משלהם?

בפרשתנו מוטלות על מצרים שבע מתוך עשר המכות, פרעה מתמיד בסירובו לשחרר את בני ישראל, והחרטומים באופן מפתיע בוחרים להדגים את יכולתם בהפיכת מי היאור לדם ובהפצת צפרדעים ברחבי מצרים. מוזר, נכון? הרי אם משה ואהרן הטילו על מצרים מכות ואסונות, מדוע שהחרטומים ינצלו את כשפיהם כדי להחמיר את המצב? האם לא הגיוני היה שהם ינסו לסלק את הצפרדעים ולהפוך את הדם בחזרה למים?

שובר את המונופול על הכוח. משה מביא את מכת הברד. שמן על קנבס, 1823, ג'ון מרטין

נבחן את השתלשלות האירועים: לאחר סירובו של פרעה לשחרר את העבדים, מוטלת המכה הראשונה: "וַיַּעֲשׂוּ-כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת-הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו, וַיֵּהָפְכוּ כָּל-הַמַּיִם אֲשֶׁר-בַּיְאֹר לְדָם. וְהַדָּגָה אֲשֶׁר-בַּיְאֹר מֵתָה וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר וְלֹא-יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן-הַיְאֹר וַיְהִי הַדָּם בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם."  (שמות ח כ-כא). כיצד מגיבים החרטומים? "וַיַּעֲשׂוּ-כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלָטֵיהֶם וַיֶּחֱזַק לֵב-פַּרְעֹה" (שמות ח כב). כלומר הופכים גם הם את המים לדם. פרעה מסכם את האירועים כתיקו, ולא מתרשם.

לאחר מכן מוטלת על מצרים מכת צפרדעים, ושוב, במקום שהחרטומים ינסו לתקן את הנזק, הם משתדלים להוכיח שגם הם יכולים להזיק: "וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת-יָדוֹ עַל מֵימֵי מִצְרָיִם וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ וַתְּכַס אֶת-אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּעֲשׂוּ-כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם וַיַּעֲלוּ אֶת-הַצְפַרְדְּעִים עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם." (שמות ח ב-ג).

את המכה הבאה לא הצליחו החרטומים לשחזר, והדבר גרם להם לתגובה חסרת תקדים: "וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת-יָדוֹ בְמַטֵּהוּ וַיַּךְ אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה  …  וַיַּעֲשׂוּ-כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת-הַכִּנִּים וְלֹא יָכֹלוּ, וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה. וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל-פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱ-לֹהִים הִוא" (שמות ח יג-טו).

פרעה אינו מודאג משיבושים באספקת המים לאזרחים, אלא מערעור המונופול שלו על הפעלת הכוח. ומה מטרת עשר המכות? בדיוק מה שחושש ממנו פרעה: "וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת-כֹּחִי וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל-הָאָרֶץ" (שמות ט טז). מסקנה זו היא קשה לעיכול, הרי מונופול על הפעלת הכח הוא ההגדרה של מלכות. האם התורה מתנגדת לכל שלטון מרכזי? האם משה רבנו היה ראשון האנרכיסטים? נראה שלא, כי לא מצאנו גינויים לעצם קיומן של ממלכות ואפילו בני ישראל מצווים להקים שלטון מרכזי: "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ" (דברים יז טו).

אז מה היה כל כך גרוע בממלכתו של פרעה, שהצריך הצגת תכלית אלימה כל כך? ההפטרה של פרשה זו מסבירה: "פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו  אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי" (יחזקאל כט ג) המילים "אני עשיתני" ממחישות את מעמדו של פרעה: הוא אינו נחשב מלך בשר ודם שנברא על-ידי האל, אלא אל שברא את עצמו. המדרש אף מספר שפרעה היה רוחץ כל בוקר ביאור, אך לא מטעמי ניקיון אלא על מנת להסתיר מעבדיו את העובדה שגם הוא, כמו כל בני האדם, צריך היה מדי פעם ללכת לשירותים.

הפרשה מלמדת אותנו שאין פסול במונופול על הפעלת הכוח, אבל יש ויש פסול במונופול בלתי מוגבל, במלך-אלוהי הרשאי לעשות כל שירצה ולחוקק כל חוק שיעלה על דעתו. יש חוק שמגביל את החוקים, ויש מלך מעל מלך המדינה, זהו מלך העולם.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

1 תגובות למאמר

  1. כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ
    וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ, וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם
    אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה'
    אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, לֹא תוּכַל
    לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא

    אין מצווה על בני ישראל להקים מלוכה, להפך שמואל תקף אותם על הרצון הזה.
    אלהים אומר, אם אתה רוצים מלך כמו כולם (בניגוד לדעתי) אז יש כללים איך לבחור מלך.