מושכי העורלה מרחוב שוקן

קמפיין ההתייוונות של עיתון 'הארץ' נגד ברית המילה נוקט אמנם בטרמינולוגיה ליברלית והומאנית בדבר זכויות התינוק על גופו, אולם מטרתו האמיתית איננה שלמות פיסית, אלא מחיקה תרבותית וזהותית • מאחורי מושג החופש בשמו הם מתיימרים לדבר, מסתתרת דמותם ההדוניסטית, הריקנית והמנוונת

כשבנימין נתניהו לחש באוזנו של הרב כדורי כי "השמאל שכח מה זה להיות יהודי", נתפס הדבר כהתבטאות מרחיקת-לכת וקיצונית שתרמה לתבוסתו בבחירות נערכו ב-1999. בשנים האחרונות, ובייחוד בחודשים האחרונים, מתברר שבכל הנוגע לעיתון 'הארץ' – העיתון המשקף את האופנות האינטלקטואליות והתרבותיות של השמאל הישראלי – נתניהו צדק.

ברחוב שוקן שכחו גם שכחו מה זה להיות יהודי. לא רק שכחו, כעת הם גם מנסים להשכיח, באמצעות מסע צלב, קמפיין התייוונות של ממש, שמטרתו למחוק, להכחיד ולהצמית מן הציבור הישראלי, או לכל הפחות מן הקוראים הרואים עצמם "מתקדמים", כל זכר לזהות יהודית.

מצעד התעמולה שמנהל עיתון 'הארץ' כנגד ברית המילה הוא קריאת הקרב והמרי של חוגי השמאל המתבולל כנגד סממן הזהות היהודי המרכזי ביותר. סממן זהות שבקרב חלקים רחבים ביותר מהאוכלוסייה הוא אחד השרידים החשובים ביותר של דבקות במסורת ובזהות היהודית. ברית המילה היא מעין טאבו יהודי אחרון, קונצנזוס זהותי שעדיין מצליח לאחד סביבו 99% מהציבור היהודי לגווניו השונים.

אחרי שהשניאו את המולדת היהודית על כל מי שרק יכלו, והפכו את אהבת הארץ למושג מגונה; אחרי שהפכו כל היבט זהותי לאומי, דתי או מסורתי לנלעג, בזוי ונגטיבי; אחרי שערערו את ערכי המשפחה והציבו לידם כשווי-ערך סגנונות חיים פוסט-מודרניים; ואחרי שהפכו את ההזדהות עם הלאומיות הפלסטינית לחזון המוביל של חוגי השמאל; מנסה כעת השמאל הרדיקלי לרסק את האחדות היהודית בנושא ברית המילה ולהפוך את המילה למנהג מפלג. זאת הוא עושה על-ידי מיתוג המילה כמנהג שלילי, פרימיטיבי ואלים, שמנוגד למורשת זכויות האדם המתקדמת המאפיינת את האנשים החושבים.

"כשבני אהובי נולד לא מלתי אותו", כתב אורי משגב בפתיחת מאמר בנושא שפרסם לפני ימים אחדים, שבו מתוארת המילה בשלל תיאורים פלסטיים, מזעזעים ודמגוגיים, על ההליך הכירורגי המתבצע בגופו של הרך הנולד. מטרת המאמר, בכל אופן, ברורה, ונכתבה כבר בפתיחה: זיהוי של ההתנגדות למילה עם "צעד קל וטבעי … ביטוי של קיומי כאדם חופשי".

ברית המילה מול הדרך הקלה

משגב הוא מבחינתו "חופשי", כלומר, לא יהודי. זוהי כמובן הצגה שגויה. הטענה כאילו מי שבוחר לבצע ברית מילה אינו משתמש בזכות הבחירה החופשית שלו היא הבל ציני ומניפולטיבי, שמבטא חוסר-הבנה, אם לא סילוף של רעיון המילה.

רעיון המילה מציג בפני כל אב ואם יהודים את הצורך לקבל בצורה חופשית הכרעה כבדת משקל. זוהי מעין גרסה סופר-לייט של עקדת יצחק. על כל אב ואם יהודיה לבחור בהנחלת זהותם היהודית גם לילדיהם, ובחירה זו תובעת מהם לעשות צעד שמנוגד לאינסטינקט הראשוני ביותר של כל הורה, ולפגוע בשלמותו הפיסית של בנם.

הבחירה לערוך מילה היא בחירה חופשית, כך אמור היה להיות ברור אפילו ל'אנשים החושבים". כך שהערכים שמנחיל משגב לבנו אינם חופש ובחירה חופשית, כפי שהוא היה רוצה שנאמין, אלא משהו אחר: זיהוי של "בחירה" עם בחירה מתמדת בדרך הקלה, הנוחה, חסרת-המחויבות. השמאל מבלבל בין שני מושגים שונים: 'בחירה' ו'בחירה קלה'. משום כך מזהה השמאל באופן שיטתי בין "חופש" לבין הדרך הקצרה והמהירה לסיפוק תשוקות.

כאב לשני בנים ובת עמדתי פעמיים בפני הצורך לבחור: האם למול את בניי או לא. האם לקחת את הדבר היקר ביותר ללבי, לגרום לו כאב ולהסיר חתיכה מגופו. אני מקבל את טענות מתנגדי המילה (אם כי בלי הדרמטיות היתרה): יש סבל זמני בברית ואפילו ירידה כלשהי בהנאה המינית העתידית.

ולמרות זאת, כמו המוני בית ישראל, בחרתי, בניגוד למשגב, ומרצוני החופשי, להכניס את בניי בבריתו של אברהם אבינו. בפעם השנייה בחרתי לעשות זאת באמצעות רופא מנתח ובהרדמה מקומית, ובשני המקרים בחרתי שלא לערוך מסיבה המונית בשעה שבני עובר מילה.

בחרתי להכניס את בניי בברית אברהם מכיוון שזהותם של בניי חשובה לי יותר משלמותו הפיסית של איבר מינם, נוחותם ליומיים-שלושה, והקושי שלי כאב. מול אלו עמדו ההשתייכות לשרשרת הדורות של העם היהודי, משפחה שהולכת 3,500 שנים אחורה, ומי יודע עוד כמה קדימה (עתיד התלוי, בין השאר, באותה מילה). לאלוהים לא היה בהחלטה הזו חלק; השאלה וההכרעה נבעו מסיבות זהותיות. לאומיות במהותן. ילדיי יהודים, ולכן אני מקיים את המנהג היהודי עתיק היומין שמכניס אותם לברית היהודית הבסיסית והשורשית ביותר.

בחרתי שבניי יהיו חלק מהעם היהודי, לא מתוך חוסר בשיקול דעת, אלא מתוך האחריות שאני נושא כלפי עמי והמשכיות קיומו, בשל תחושת ההשתתפות שלי עם גורל היהודים, מתוך חיבה והערכה למורשתי היהודית, וכמילוי של חובה מוסרית כלפי משפחתי והקהילה הלאומית שאני שייך לה.

אלא שמערך השיקולים הזה, כמו גם הזהות שהוא מבטא, אינם קיימים עבור האדם ה"פרוגרסיבי". את הריקנות שנוצרת בהיעדרם הוא מכנה "חופש", את הדיקדנטיות שבהליכה בדרך הקלה הוא מכנה "בחירה", את הפעולה שנעשית בהתעלמות מהם הוא מכנה "מוסרית", ואת תפיסת העולם שמתכחשת אליהם הוא מכנה "רציונלית".

מתנפלים ברגע של חולשה

אין דבר קל יותר מאשר לפנות להורים לתינוק שאך נולד ולשכנעם שלא להכאיב לבנם. אין דרך קלה יותר לעשות לבבות למסע השמד וההתייוונות שיוצא מרחוב שוקן, מאשר לתאר בפני הקוראים את חווית המילה בצורה המזעזעת ביותר. אין פשוט מאשר להיטפל לאדם הנמצא בפני הצורך לקבל הכרעה לא-פשוטה ולא-נעימה, וללחוץ עליו שהבחירה בדרך הקלה, הנוחה והמהנה, היא בעצם בחירה מוסרית ואצילית.

היתרון התעמולתי של השמאל הפרוגרסיבי הוא הנטיה ההדוניסטית הבסיסית של האדם. לכל אורך החזית, השמאל קורא לממש אינסטינקטים ולספק יצרים ותשוקות בסיסיות, ונלחם בתרבות שקוראת לצמצומם, לעידונם ולחיים של התמודדות מורכבת. כך בענייני מין, מכשיר השמאל הפרוגרסיבי כל אורח חיים בקוראו לו "חופשי", כך כאשר צעיר בן 18 בוחר להשתמט מחובתו להתגייס והופך לגיבור במנשרי השמאל, וכך בענייני הברית.

השמאל מציג את עמדתו לא רק כבחירה לגיטימית, אלא כבחירה המוסרית והאצילית היחידה, העומדת מול המנהג המסורתי והלאומי שהוא פרימיטיבי, חשוך ודכאני. אם השיח מצליח להתבסס בציבור, הגמוניית השמאל בחוגי התקשורת, התרבות והאינטליגנציה מייצרת תרבות דיבור – PC – שבה אנשים חוששים להשמיע עמדה שונה, שלא יצטיירו חלילה כמי שעמדותיהם לא מספיק ליברליות, מתקדמות ומוסריות.

את התהליך הזה מבקש השמאל הפרוגרסיבי לחולל כעת בסוגיית ברית המילה. במידה ויצליח יהיה בכך משום גזרת שמד על הסיכוי להמשיך ולקיים בישראל מדינה ובה עם יהודי מאוחד. קמפיין ההתייוונות כנגד ברית המילה נוקט אמנם בטרמינולוגיה ליברלית והומאנית בדבר זכויות התינוק על גופו, אולם מטרתו האמיתית איננה שלמות פיסית, אלא מחיקה תרבותית וזהותית.