הליברלים של פעם הם הפרוגרסיבים של היום

בשיחה נוקבת עם שניאור ובר באולפן "כור ההיתוך", מנתח ד"ר צבי סדן את התהליכים העמוקים שעוברת החברה הישראלית מאז השבעה באוקטובר. לדבריו, המלחמה חשפה את קריסתו הסופית של הימין הליברלי, את הפיכתו של השמאל ל"אספסוף חסר בינה" ואת המגמה המפתיעה של צעירים שנוטשים את הפרוגרס לטובת ציצית ואמונה.

המלחמה כמעורר זהות

למרות הכאב והשכול, ד"ר צבי סדן מזהה במלחמה הנוכחית כוח מעצב מפתיע: התחזקות דרמטית של הזהות היהודית. "אנחנו רואים חיילים ואזרחים מסתובבים עם ציציות בלי כיפות", הוא מציין. לדבריו, הנהירה של צעירים לימין אינה נובעת מחיבור אידיאולוגי לז'בוטינסקי או לליכוד הקלאסי, אלא מחיפוש אחר שורשים יהודיים.

"המלחמה מחזקת את הזהות היהודית של מדינת ישראל, וזה בדיוק מה שמפחיד את המערכת", טוען סדן. הוא מפנה אצבע מאשימה לעבר בג"ץ, וטוען כי החלטותיו – כמו זו שאפשרה הפגנת שמאל קיצוני תוך חילול שבת ובזמן מלחמה – נועדו לבלום את התהליך הזה. "בסופו של דבר, המטרה של בג"ץ היא לפרק את מדינת ישראל כמדינה יהודית ולהפוך אותה למדינת כל אזרחיה".

מותו של הימין הליברלי

אחת הטענות המרכזיות של סדן היא שהמושג "ימין ליברלי" הפך לאנכרוניסטי. לדבריו, הליברליזם המודרני התמזג עם הפרוגרס והסוציאליזם לכדי מחנה אחד, שאינו מסוגל לדור בכפיפה אחת עם ערכי היהדות.

"הליברליזם מקדש את האינדיבידואל ואת זכויות האדם כדבר מטאפיזי מקודש, בעוד שהיהדות היא קולקטיבית", הוא מסביר. סדן טוען כי "נסיכי הליכוד" – דמויות כמו דן מרידור ולימור לבנת – מצאו את עצמם בסופו של דבר במחאות קפלן משום שהליברליזם שלהם גבר על הימניות שלהם. "מי שבוחר בליברליזם, לא יוכל להמשיך בימין. הליברלים של פעם הם הפרוגרסיבים של היום".

"האספסוף" של קפלן

סדן אינו חוסך במילים קשות בתיאור מחאות השמאל, אותן הוא מגדיר כ"אספסוף". הוא מבחין בין האדם הפרטי התבוני לבין ההמון, שמאבד את היגיון הברזל שלו לטובת רגש קולקטיבי. "בקפלן יש זוכי פרס נובל שאומרים דברים מטומטמים. ברגע שאתה חלק מהאספסוף, אתה מוותר על האוטונומיה שלך כאדם תבוני. זה לא משנה אם היית אלוף בצה"ל או פרופסור לפיזיקה – אתה הופך לחלק מקולקטיב שגורם נזק למדינה, ובכך גם לעצמו".

המלכודת של הימין: "לגזול את החנית"

סדן מזהיר כי הימין ממשיך לשחק לפי כללי המשחק של השמאל, מבלי להבין שהוא נופל למלכודות מתוכננות, כמו סוגיית חוק הגיוס. "חוק הגיוס הוא משחק ציני של השמאל שנועד לפלג את הימין מבפנים", הוא טוען.

כדי להתמודד עם המצב, סדן מציע אימוץ של אסטרטגיה אגרסיבית יותר, אותה הוא מכנה "עת לגזול", על שם בניה בן יהוידע שגזל את החנית מיד המצרי. "הימין רשאי לגזול את כלי הנשק של השמאל ולהשתמש בהם נגדו כדי להציל את עם ישראל. עלינו להפסיק לציית לחוקי המשחק שלהם".

סימטריה שקרית של טרור

בנוגע למונח "טרור יהודי", סדן רואה בו קמפיין תעמולתי שנועד ליצור שוויון מוסרי מעוות. "הניסיון ליצור סימטריה בין מתנחלים למחבלים פלסטינים הוא חוסר הבנה של המפעל הציוני. הפלסטינים רוצים להרוס את המדינה, הימין רוצה לבנות אותה. אלו שני דברים שונים לחלוטין".

הוא מסכם בתחושת שליחות: השמאל הפך את האור לחושך ואת הטוב לרע, בעוד שהיהדות מציעה חירות אמיתית – לא כזו של הפקרות ופריצות, אלא חירות מתוך מחויבות וערכים. "החירות נמצאת בתוך עבודת השם, ואדם מטריאליסט פשוט לא יכול להבין את זה".