שחיתות, מזימות וקופסאות נעליים: מאבקים בתורכיה

אנקרה כמרקחה: ניסיונו של ארדואן לחסל את מוקדי הכח של המנהיג הרוחני המתון פתהוללה גוּלֶן הידרדר לכדי מאבק של ממש • למרות שאנשיו והמוסדות שבהשפעתו הפכו למטרה, לגולן עדיין נותרה השפעה במדינה: פרשיית השחיתות החמורה שחשפו אנשיו לאחרונה מסרבת לדעוך, ופוגעת במעמדו של ארדואן הן בפנים המדינה והן מחוצה לה • הציבור מפגין ברחובות, השלטונות במבוכה והכל מתרחש סמוך לבחירות המקומיות 

מזה שלוש מערכות בחירות שראש ממשלת תורכיה רג'פ טאיפ ארדואן שומר על כוחו. דבר זה מתאפשר, בין השאר, בשל התמיכה ההולכת וגוברת, המשתקפת בקלפיות, שמעניקה לו את הכוח לסלק את יריביו.

כאשר ארדואן עלה לשלטון בשנת 2002, הצבא התורכי נחשב לאחד משני מנגנוני האיזון החילוניים החשוב ביותר מול המשטר, לצד הרשות השופטת (עליה השתלט ארדואן בשנת 2010). אולם תהליך שהחל ב-2003, עם חבילת רפורמות של האיחוד האירופי שהביאה לשינוי בהרכב מועצת הביטחון הלאומי התורכית, גוף מייעץ שאחראי למעשה על קבלת ההחלטות הגורליות ביותר בתורכיה, סימן את תחילת שחיקת מעמדם של אנשי הצבא.

ההחלשות ההדרגתית לא נעלמה מעיניו של ארדואן, שאיתגר את הצבא בשנת 2007, כאשר הכריז על עבדוללה גול כמועמד לנשיאות. הצבא לא השלים עם מועמדותו של גול בשל הרעלה של אשתו, והחליט כי לא ניתן לסבול את המאפיין האסלאמי בתוך סמלה של המדינה החילונית – בית הנשיא. במהלך התקרית, שידועה היום בשם "E-Memorandum", שיגר הצבא הודעה מאתר האינטרנט שלו והזהיר את ארדואן מפני פעולות נגד החילוניות. למרות זאת, מפלגת הצדק והפיתוח (AKP) וארדואן לא נסוגו, ואילצו את הצבא להשלים עם ההחלטה. בין הסיבות העיקריות לכך שארדואן לא נסוג הייתה הברית שנכרתה בין מפלגתו, ה-AKP, לתנועתו של פתהוללה גוּלֶן – 'הִיזְמֶת' (שירות).

סכסוך היסטורי

שתי התנועות אומנם שיתפו פעולה, אולם משקעי העבר נותרו ברקע. כך למשל, בהפיכה "הפוסט מודרנית" שביצע הצבא התורכי בשנת 1997 נגד הממשלה, האסלאמיסטים בראשות נג'מטטין ארבאקאן איבדו את השלטון, וארדואן הואשם בהסתה ונכלא. למרות האסון שפקד את האסלאמיסטים, 'היזמת' בחרה לשתוק כדי לא לעורר את זעמו של הצבא, מה שהוביל לקרע בינה לבין האסלאמיסטים.

הקרע בין התנועות חורג מהמישור הפרגמטי גם לעבר יריבות רעיונית בין הכת הנקשיבנדי (כת צופית-סוּנית) בה היה חבר ארבאקאן, ובין 'היזמת' של גולן, אשר צמחה מתנועת 'נוּר', מבית מדרשו של התיאולוג המוסלמי הנודע סעיד-י נורסי.

אחרי מותו של נורסי בשנת 1960, גולן הפך לדמות מרכזית בתנועה. הוא החל לשאת דרשות בערים מערביות כגון אדירנה, איזמיר ואיסטנבול. מסריו הפייסניים משכו את תשומת לבו של הציבור והוא זכה לתמיכה המונית. בסוף השנות ה-60 גולן החליט להפריד את קבוצתו מתנועת 'נור' והקים את 'היזמת' כאלטרנטיבה אסלאמית. בהיותה פייסנית, 'היזמת' תמכה בשיח בין דתות וכתוצאה מכך הפכה לאנטי-תזה לתנועתו של ארבאקאן ('החזון הלאומי').

גורם נוסף שמבדיל את תנועתו של גולן מתנועות אסלאמיות אחרות הוא הדגש על החינוך. באמצעות בתי-ספר פרטיים, מכינות אקדמיות לאוניברסיטאות ומתן מלגות, 'היזמת' הצליחה לגייס תומכים ואף מספקת להם ביטחון תעסוקתי. פתהוללה גולן מכנה את התלמידים הללו כ-"דור הזהב". נקודה זו חשובה לעניינינו, כפי שיתברר בהמשך.

הקרע מעמיק

עד הברית שכרתה עם ה-AKP נגד הצבא ב-2007, 'היזמת' הדגישה את זהותה העל-מפלגתית ושמרה על מרחק מכלל המפלגות. באופן אירוני, הקרע הפומבי הראשון בינה לבין מפלגת השלטון היה הביקורת החריפה של גולן נגד אנשי ה-IHH בנוגע למשט לעזה. גולן ראה את המשט כטעות, הדגיש כי אנשי ה-IHH היו צריכים לבקש את אישורה של ישראל על מנת להביא סיוע לעזה וזעם על אי-הציות שלהם נגד ה"סמכות", כלשונו. התבטאותו של גולן היוותה סטייה מוחלטת ממדיניות החוץ של ה-AKP.

ולמרות זאת, בשנת 2011 פעלה 'היזמת' יחד עם ה-AKP נגד ארגון ארגנקון, אז נעצרו הרמטכ"ל לשעבר אילקר באשבו, אנשי צבא ועיתונאים כמאליסטים רבים באשמת תכנון הפיכה נגד השלטון הנבחר. למרות המכה הקשה, הצבא נדחק לחלוטין מן הפוליטיקה התורכית רק לאחר התפטרותו של הרמטכ"ל אישיק קושאנר, לאות מחאה על הטיפול בפרשת ארגנקון. ארדואן לא החמיץ את ההזדמנות ומינה את האלוף נג'דט אוזל – הנאמן לו – לרמטכ"ל. כך הוא ביצר למעשה את מעמדו כמנהיגה הבלתי-מעורער של תורכיה.

לאחר מכן יצר ארדואן ברית עם המפלגה הכורדית, ה-BDP, במסגרת תהליך השלום עם המחתרת הכורדית, ה-PKK. וכאן, בנקודה זאת, הקרע בין ה-AKP ל'היזמת' הלך והעמיק: בין שתי התנועות קיימת מחלוקת סביב תהליך השלום עם הכורדים, מה שהוביל למשבר נוסף כאשר השיחות הסודיות בין ה-PKK לארגון הביון התורכי (ה-MIT) נחשפו. פרשנים רבים הטילו את האחריות על ההדלפה על 'היזמת', בשל המתיחות בין התנועה לבין יו"ר MIT האקאן פידאן, לאור נאמנותו המוחלטת לארדואן.

המתיחות בין 'היזמת' ל-MIT הגיעה לשיא חדש ב-7 בפברואר 2012, כאשר תובע מטעם המדינה ניסה להעמיד את פידאן לדין, עקב התנהלותו בתהליך השלום עם הכורדים. עם זאת, ארדואן הצליח להגן על פידאן והכחיש את הטענות כי יש מתיחות בינו לבין 'היזמת'.

עושים שרירים: מארדואן לגולן, ובחזרה

למרות הכחשת המתיחות, ולאור העדר יריב רציני למעט 'היזמת', החליט ארדואן לחסל את התנועה באמצעות סגירת המכינות האקדמיות, שנתפסו על-ידי גולן כחיוניות להמשך הישרדות תנועתו. במבט ראשון ניתן לפרש את סגירת המכינות אקדמיות כניסיון נוסף של ארדואן להרחיב את שליטתו במדינה ולסלק את גולן. עם זאת, העיתונאי הבכיר אֶמרֶה אוּסְלוּ טען כי סגירת המכינות קשורה גם בתהליך השלום עם הכורדים, משום שהמכינות נתפסות על-ידי ה-PKK ככור היתוך, השולל את הזהות הכורדית.

ממש לאחרונה, בסוף שנת 2013, נחשף כי כבר בשנת 2004 ממשלת ארדואן קיבלה החלטה לחסל את תנועת 'היזמת' במועצת הביטחון הלאומי. יועצו הבכיר של ארדואן אמר כי ההחלטה מעולם לא יושמה והתקבלה בעקבות הלחץ הצבאי באותה התקופה. אולם בניגוד לדבריו, התברר כי גם לאחר דחיקתו של הצבא, ה-AKP המשיכה בסימון אנשי 'היזמת' שעבדו בממשל.

התפטרותו של חבר הפרלמנט האקאן שוקור, המזוהה עם 'היזמת', הייתה הסנונית שבישרה על מכת הנגד מצידו של גולן. ציוץ בטוויטר של עיתונאי בכיר מעיתון 'זאמאן' שבבעלות התנועה, חוסיין גולרג'ה, הצביע על כך שהתפטרותו של שוקור מהווה "התרעה" לשלטון. ואכן, יום למחרת, ב-17 בדצמבר 2013 החלה המשטרה לפשוט על בתיהם של אנשי עסקים רבים, ובהם בניהם של שרי הפנים, הכלכלה ואיכות הסביבה, שהואשמו בשחיתות.

הדבר שבלט ביותר לעין במבצע זה היה כי שוטרים בעלי דרגות נמוכות ביצעו את הפשיטה מבלי להודיע על המתרחש לבכירים מהם. ארדואן ושריו גילו את המתרחש רק הודות לכלי התקשורת. כנקמה – בזכות הסימון של אנשי גולן מאז 2004 – ארדואן החל לפטר עובדים בכוחות המשטרה, ובהם מפכ"לים של ערים גדולות. שוטרים רבים הוגלו למחוזות שונים. מבלי להתייחס לפרשת השחיתות, ארדואן קרא לשים קץ לפעולות של הכנופיות בתוך המדינה אך נמנע מלהזכיר את 'היזמת'. המלחמה הלא-רשמית בין הצדדים הפכה לרשמית כאשר פתהוללה גולן קילל את רודפי המשטרה בפומבי. בתגובה, ארדואן האשים את 'היזמת' בניסיון הפיכה נגד שלטונו.

'היזמת' תקפה את ארדואן בבטנו הרכה – שחיתות: סוגיה בעלת חשיבות עליונה עבור בוחריו האסלאמיסטים. חשיפתן של קופסאות נעליים אשר הוחבאו בתוכן מיליוני דולרים בבתיהם של אנשי עסקים גרמה לזעזוע בחברה התורכית כולה. מכך בתגובה, אלפי אנשים יצאו לרחובות עם קופסאות נעליים וקראו לארדואן להתפטר, כשהם קוראים: "לתפוס את הגנב!". ניתן אפוא לקבוע כי ההתרחשויות האחרונות בהחלט לא משרתות את ה-AKP לקראת הבחירות של מרץ 2014.

טלטלה בינלאומית

לפרשה היה גם ממד בינלאומי. במסגרת המבצע נעצרו מנכ"ל הבנק הממשלתי 'האלקבנק', ואיש עסקים ממוצא איראני בשם רזה זארראב. השניים היו האחראים העיקריים להפרת הסנקציות ולהלבנת הון איראני בתורכיה: למרות הסנקציות, איראן המשיכה למכור גז טבעי לתורכיה, אך זו האחרונה לא יכלה לשלם לה ביורו או בדולרים. במקום זאת, תורכיה פתחה חשבון ב'האלקבנק' והפקידה את התמורה בלירות תורכיות. כאן נכנס לתמונה רזה זארראב, שהמיר את כל הסכום לזהב, הטיס אותו לאיחוד האמירויות ומשם לאיראן. כך, איראן ותורכיה הצליחו לעקוף את הסנקציות ושתי המדינות הרוויחו בו זמנית.

פיצוץ הפרשה ועצירתו של זארראב גרמו לנזק רב לכלכלה הטורקית,  מכיוון שזארראב עמד מאחורי 46% מיצוא הזהב התורכי. במילים אחרות, תורכיה הפכה להיות הקורבן של מדיניותה כלפי איראן. באופן טבעי, ישראל וארצות-הברית היו המרוויחות העיקריות של המהלך. יש לציין כי עוד ב-21 באפריל 2013, 47 סנטורים אמריקנים ביקשו להטיל סנקציות על 'האלקבנק' בעקבות פעילותיו. התורכים והבנק דחו, כמובן, את כל הטענות נגדם.

עתה, בעקבות גל המעצרים, תומכי AKP האשימו את ישראל וארצות-הברית במתן תמיכה ל'היזמת'. יתרה מזאת, ארדואן סימן במילותיו את השגריר האמריקני כמתכנן המהלך. האמריקנים הכחישו כל קשר לעניין והזהירו את תורכיה לגבי עתיד היחסים בין המדינות.

מכה קשה לארדואן

המוניטין של ארדואן, שכבר נפגע קשות בממדים בינלאומיים במהלך מהומות גזי פארק, ספג מכה רצינית נוספת בפרשת השחיתות. הכרזת חבילת הדמוקרטיזציה בספטמבר 2013 אשר נתנה זכויות נוספות למיעוטים – ביניהם לכורדים – גם לא עזרה לשקם את המוניטין הפגוע של ארדואן, בעיני העולם.

לאור האמור לעיל, ניתן לקבוע כי מצבו של ארדואן אינו פשוט גם בפוליטיקה הפנימית. בניגוד ליריביו הקודמים של ארדואן, ל'היזמת' אין מפלגה פוליטית ולכן ארדואן לא יכול להתיש אותה מבחינה פוליטית. לאור המאפיין האסלאמי של התנועה ושל גולן, AKP גם לא יכולה להשתמש בקלף האסלאמי נגדם. במילים אחרות, ארדואן מצא את עצמו בזירת הקרב של מלחמת התשה. לארדואן סיכויי הצלחה בבחירות המתקרבות רק במידה והמפלגות המתחרות לא יוציאו מנהיג כריזמטי, שיכול לנצל את פרשת השחיתות ולהציג עצמו כאלטרנטיבה.

חי איתן כהן ינרוג’ק הוא דוקטורנט בלימודי המזרח-התיכון ואפריקה בבית הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב, ועמית מחקר צעיר במרכז משה דיין ללימודי המזרח-התיכון ואפריקה.