שמרנות ותמיכה בישראל: כך כבש הארפר את יהודי קנדה

תמיכה בלתי-מתפשרת בישראל והיכולת להנחיל את המסר השמרני זיכו את הארפר בתמיכה רבה בקרב הקהילה היהודית בקנדה.

יש כבוד; הארפר מקבל דוקטור של כבוד מאוניברסיטת תל-אביב. צילום: גדעון מרקוביץ'/פלאש90

הציפייה לביקורו בישראל של סטיבן הארפר, ראש-ממשלת קנדה, מייצגת הרבה יותר מאשר הכרה גרידא בתמיכתו המדינית האיתנה, בת יותר מעשור, בישראל. לתמיכתו של הארפר בישראל אין מקבילה, והיא בוודאי ראויה ליותר תשומת-לב מאשר היא מקבלת.

אך ביקורו הראשון בישראל מרתק בשל סיבה אחרת, מורכבת יותר: מדובר בשיא של שינוי מפתיע בהתנהגות הפוליטית של הקהילה היהודית הקנדית – מעין סיבוב ניצחון לראש הממשלה השמרן, אשר הצליח לזכות בליבם ובמחשבתם של המצביעים היהודים.

באירוע ההתרמה הארצי היהודי, בו הודיע הארפר על ביקורו המתוכנן, הוא ציין את ההזדמנות כמיועדת "להראות [לקהילה היהודית] מעט חיבה ואהבה בתמורה". וכאן טמון סיפור מעניין: כיצד זכו סטיבן הארפר והמפלגה השמרנית באהבתם ובחיבתם של הקהילה היהודית הקנדית.

סופו של רומן יהודי-ליברלי

קביעתו המפורסמת של הסוציוגרף האמריקני מילטון הימלפארב, שהיהודים "מרוויחים כמו אפיסקופלים אך מצביעים כמו פורטוריקנים", נכונה גם לגבי יהודי קנדה, התומכים הוותיקים של המפלגה הליברלית הקנדית.

יהודי צפון-אמריקה מפורסמים ברומן המתמשך שלהם עם השמאל הפוליטי, מגמה שרק מעטים ציפו שתשתנה כאשר הקנדים ערכו סקרים ב-2011. היהודים דבקו בליברלים גם כאשר פוליטיקאים ימניים תומכי ישראל, כמו ג'ו קלארק ובריאן מולרוני, רצו נגד ראשי-ממשלה ליברלים, שתמיכתם בישראל הסתכמה בלא-יותר מאשר מס שפתיים והתנגדות בצורת הימנעות בהצבעות באו"ם.

זכייתו של הארפר ב-52% מקולות היהודים, אם כן, היא עדות לשינוי משמעותי בהצבעה היהודית, הן בקנדה והן מחוצה לה. כאשר סטיבן הארפר הפך למנהיגה של המפלגה השמרנית החדשה בקנדה ב-2004, התמיכה היהודית במפלגות ימין הייתה נמוכה ביותר, וחברי פרלמנט שמרנים לא זכו אף לא באחד מ-13 מחוזות-הבחירה בקנדה שבהם נוכחות יהודית משמעותית. מה מסביר, אם כן, את השינוי שהתחולל ב-10 השנים מאז, שגרם ליהודים קנדים רבים כל כך לתמוך בהארפר?

תמיכה בישראל

ובכן, כפי שגורסים פרשנים פוליטיים כזאק פאלקין (ipolitics) או ג'ון איביסטון (Globe and Mail), תמיכתו של הארפר בישראל היוותה גורם מרכזי בתמיכת היהודים בו, בייחוד בקרב קולות יהודיים צפים. קנדים רבים מתלבטים בין עמדה ליברלית לשמרנית, ועבור מספר לא-מבוטל של מצביעים יהודים שעמדתם הפוליטית אינה מוכרעת, מספיקה התמיכה בישראל כדי לשכנעם.

מתחרו הליברלי של הארפר, מייקל לגנטיף, הרים גבות רבות ב-2006, כאשר התייחס לחלקים ממלחמת לבנון ה-2 כאל פשעי מלחמה, ומפלגתו הצהירה על דיון "פחות קוטבי" מזה השמרני (קרי, תמיכה שווה בשני הצדדים). מולם התייצב הארפר עם תמיכה חד-משמעית, שזיכתה אותו בכינוי: "ידידה הטוב ביותר של ישראל". הארפר נתפס בזכות זאת כמנהיג בעל עקרונות ויושר, שאינו חושש לעמוד לצד ישראל גם במחיר אובדן פופולריות. עבור קולות יהודים צפים, די היה בכך כדי להטות את הכף לטובתו ולבחור במפלגה השמרנית.

התמיכה בישראל קנתה לו קולות רבים; הפגנת תמיכה בישראל בזמן מבצע עופרת יצוקה, אונטריו, קנדה, 2009. צילום: Tania Liu – CC BY-ND 2.0

המסר השמרני מחלחל

אבל בכך אין די להסביר את השינוי, משום שיהודי התפוצות נזהרים תמיד שלא להיתפס כבוחרים מתוך אינטרס יחיד, במיוחד כאשר אותו אינטרס הוא ישראל. בקנדה, כמו ברוב התפוצות האחרות, האנטישמיות – אפילו עוד לפני קום מדינת ישראל – מאשימה את היהודים ב"נאמנות כפולה", והיהודים רגישים ביותר להאשמה זו.

הסיבה השנייה שבגינה זכה הארפר בקרב המצביעים היהודים היא חלחול מוסדי ופוליטי של המסר השמרני הברור שלו, שהגיע לראשונה למספר בלתי-מבוטל של יהודים. כיצד זה קרה?

ראשית, יש לציין את פעילותה של 'הוועדה הקנדית היהודית לעניינים פוליטיים' (CJPAC), שהוקמה לפני מספר שנים עם חזון לערב את הקהילה היהודית בפעילות פוליטית. הוועדה שירתה מאז כגשר בין פוליטיקאים מכל רחבי הקשת הפוליטית לבין מצביעים יהודים. עבור פוליטיקאים ליברלים, שממילא כבר הגיעו אל קולות הבוחרים היהודים, לא הייתה לוועדה השפעה ניכרת. אך ההשפעה על פוליטיקאים שמרנים הייתה עצומה, שכן בזכות עבודתה נוצרו להם לראשונה קשרים עם בוחרים יהודים.

בנוסף, הארפר וצוותו גייסו באופן אישי חברי קהילה יהודים, שקידמו את את הרעיון השמרני, להתמודד פוליטית. מעבר לכך, נעשה נסיון מרוכז מצידו ומצד שריו הקרובים להגיע ולהיות נוכחים בקהילה היהודית; חברי ממשלה שמרנים הגיעו לאירועי הקהילה היהודית, מצעדים פרו-ישראליים, ואירועים בבתי-כנסת ברחבי קנדה. כך חלחל לא רק המסר הפרו-ישראלי, אלא גם המסר השמרני-כלכלי והבשורות על מיסוי נמוך.

יהודים שמרנים, בפעם הראשונה בחייהם, הרגישו ביטחון ופתיחות כלפי עמדותיהם השמרניות. בזכות פעילותה של המפלגה השמרנית נוספה להם תחושה של התלהבות והשתייכות למחנה השמרני. בעבר האמינו בקהילה היהודית שבסיס התמיכה במפלגה השמרנית – בעיקר בין לבנים כפריים ובאזורי ריכוז יהודיים קטנים – מכיל גרעין אנטישמי. אמונה זו הייתה כה שכיחה, עד שכאשר התמנה הארפר ליושב-ראש המפלגה השמרנית, ביקש ממנו נשיא בני-ברית, פראנק דיאמנט, להבטיח שהוא יוקיע את האנטישמים ממפלגתו. הארפר הצליח למוסס את החשש הזה.

עשה כל מה שצריך; הארפר בכנס 'הוועדה הקנדית היהודית לעניינים פוליטיים' (CJPAC); צילום: pmwebphotos – CC BY-NC-ND 2.0

שילוב מנצח

תמיכתו הגלויה של הארפר בישראל, בשילוב עם גישתם המכבדת של יהודים רבים כלפי המסר השמרני בפעם הראשונה, הביאו לכך שמסך החשד ירד, והארפר והמפלגה השמרנית התקבלו בקהילה היהודית. היהודים הקונסרבטיביים ראו את המפלגה נלחמת במפלגות אנטישמיות ובאנטי-ציונים, ולא רק שבחרו בה, אלא גם התנדבו, תרמו מכספם והציבו שלטי תמיכה בחצר ביתם. משם התמיכה היהודית במפלגה השמרנית הפכה לכדור שלג מתגלגל, שצבר תאוצה ותומכים.

כאשר נאם הארפר בארוחת-הערב של הקרן הקיימת לישראל בטורנטו, והודיע על כוונתו לבקר בישראל, אלפי בוחרים יהודים נעמדו על רגליהם. קשה להאמין שאלפים אלו היו מצביעים לו ולמפלגתו לפני 10 שנים. סטיבן הארפר עשוי לעצב קשר חדש בין המפלגה השמרנית לבין יהודי קנדה, קשר שיעמוד לשנים רבות.

אילן מן היה שותף בקמפיין הבחירות של המפלגה השמרנית בקנדה. כיום הוא סטודנט לתואר שני במנהל עסקים בטכניון.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *