הפוטש של דנון והמפץ של נתניהו

בעקבות נסיונו של דנון להפקיע מסמכויות נתניהו, חוששים פעילים במפלגה כי הדבר ידחוף את ראש הממשלה למפץ פוליטי.

רוצה את השליטה במפלגה. דנון וחברים. צילום: פלאש90

מפלגת הליכוד בסערה. בשבועות האחרונים מתחולל במפלגה מאבק איתנים, שעשוי להשפיע על גורלו של הימין ככוח פוליטי אפקטיבי, ולעצב מחדש את המפה הפוליטית בישראל. שדה הקרב של המאבק הוא מוסדות הליכוד, והמשתתפים בו יורים בכל הכלים המוסדיים והמשפטיים האפשריים. הדברים הגיעו עד לכך שראש הממשלה נתניהו נאלץ השבוע להגיש עתירה לבית-המשפט העליון בתקווה שיתערב בנעשה בליכוד.

המאבק נסוב על שאלה פשוטה למדי: מי שולט בליכוד? האם ראש הממשלה, המכהן גם כיושב-ראש התנועה, או שמא הכוח מצוי בידי גורמים אחרים, המייצגים סקטורים שונים של מתפקדי המפלגה, והאוחזים בתפקידים בתוך המפלגה. במקרה זה מדובר במאבק בו דורש סגן שר הבטחון דני דנון, הוא יו"ר המרכז וועדת חוקה, שכוחו של יו"ר התנועה יצטמצם וכוחו שלו יגדל.

מלחמות הוועידה

הכל התחיל לפני כחודשיים, עת התכנסו חברי המרכז לוועידה שעל סדר-יומה עמד האיחוד עם ליברמן. כשלוש שעות לפני הכינוס פנה נתניהו לבית-הדין של המפלגה וביקש להסיר את הנושא מסדר היום. בקשתו של נתניהו התקבלה. דנון לא אהב את זה, ועתר לבית-המשפט המחוזי, שפסק כי יש לדון בכלל הנושאים, כולל האיחוד עם ליברמן. על החלטה זו ערער השבוע נתניהו לבית-המשפט העליון.

החלטת בית-המשפט המחוזי התקבלה בתמיהה רבה בקרב הבקיאים במוסדות הליכוד ונהליו. בליכוד הסמכות לכנס את מרכז הליכוד ולקבוע את סדר היום בדיונים נתונות בידי ראש התנועה הנבחר, על-מנת לאפשר לו להוביל את התנועה בדרך הנראית לו לנכונה ביותר, כדי לזכות בהנהגת המדינה.

לדעת דנון, לעומת זאת, ליו"ר התנועה יותר מדי סמכויות. על-פי ההצעה אותה הוא מקדם, תינתן בידיו כיו"ר המרכז האפשרות לכנס את המרכז ולהעלות כל נושא לסדר היום, תוך עיקור למעשה של סמכות יו"ר התנועה והכפפתו לגחמותיו. לדבר השלכות משמעותיות. למשל, יו"ר התנועה לא יוכל לכרות בריתות פוליטיות לפני הבחירות. האינטרס הפוליטי של דנון ברור: הוא מעוניין להיפרד מליברמן כדי להשיג יותר תפקידים לחבריו בליכוד, ולקצץ את כנפי נתניהו בכל הנוגע להסכם מדיני, כדי לזכות בתמיכת האגף הניצי בליכוד.

פעילים רבים מוטרדים ביותר מהמהלך של דנון, משום שנצחונו והעברת סמכויות מראש התנועה ליו"ר המרכז יהיה נצחון פירוס. איזה מנהיג יהיה מעוניין לעמוד בראש מפלגה שרוקנה את התפקיד מסמכויותיו? איזה מנהיג יהיה מעוניין להיבחר לראשות הליכוד, אם מנוע ממנו להוליך תהליכים מכריעים ודחופים ברמה הפוליטית והלאומית? איזה מנהיג יהיה מעוניין לנצח בבחירות ארציות ולהוביל את המדינה, כשהוא אסור בכבלי יו"ר מרכז הליכוד?

דנון, כך מתבטא גורם בליכוד שמעדיף להישאר אנונימי, פשוט לא מבין שבתור מתמודד על בכורה לאומית וקביעת סדר יום ממשלתי, יו"ר התנועה צריך חופש פעולה ושקט, לפחות יחסי, בבית. במקרה הצורך, אפשר להדיחו מראשות התנועה, אבל מרגע שהוא נבחר, יש לו מנדט להנהיג לא רק את המדינה, אלא גם את התנועה. כך הליכוד נוהג זה זמן רב.

בסביבתו של דני דנון התשובות לכך ברורות: "זה לא ייתכן שלא נותנים לחברי הליכוד להעלות נושאים לדיון"אומר דוברו של דנון. "האם הדמוקרטיה לא טובה כשהיא לא נוחה לך?" הוא שואללדעתו לנתניהו פשוט נמאס. "אין לו כוח לדיונים ולאסיפות חברים שמצביעים ומרימים ידיים בצורה דמוקרטיתנתניהו לא רוצה את הדברים האלוהוא רוצה שתהיה לו מפלגה הסרה למרותו כמו 'יש עתידאו'ישראל ביתנוהוא מאוד מקנא בהם"על כןאין מנוסלדעתומאשר להכריח את נתניהו להעביר את סמכויותיו למרכז ולעומד בראשו דנון. 

עמדתו של דנון מובנת וברורה למדי. אחרי ככלות הכל, הרצון לרכוש עוד כוח היא נטיה טבעית של פוליטיקאי. אך הדבר מעורר בליכוד שאלה חריפה: האם המהלך של דנון, בטווח הארוך, יועיל לליכוד או יפגע בו? פעילי מפלגה ותיקים רבים מוטרדים ביותר מכך שצמצום סמכויותיו של נתניהו עלולה לדחוף אותו לעשות מעשה שרון: לבצע מפץ פוליטי, להקים מפלגת מרכז-ימין חדשה, ולזנוח את הליכוד בחורבותיו. כך יוותר נתניהו בלי מרכז לעומתי שפוקד המוני מתנחלים ואנשי הסתדרות, בלי פריימריז משתקים ומזיקים, ובלי מוסדות מפלגה שנאבקים בו. נשמע מפתה לא? האם דנון הוא הקש שישבור את גב המפלגה?

PRIME MINISTER BENJAMIN NETANYAHU
מי קובע? דנון ונתניהו בימים כתיקונם. צילום: פלאש90

לקראת מפץ?

לדבריו של משה איפרגן, פעיל מפלגה מוכר (גילוי נאות: איפרגן חבר בעמותת 'אל הפרט: חירות ואחריות אזרחית') מדובר בתסריט סביר, על רקע מצבו הכללי של הליכוד: "רשימת הליכוד נקבעת על-ידי מתפקדים שרחוקים מלייצג את הפרופיל של מצביעי הליכוד. כמעט אי-אפשר היום להכניס מועמדים חדשים לכנסת וממילא הליכוד לא יכול להתרומם". לדבריו, "לכולם נמאס ממה שקורה בליכוד, לנבחרים, למצביעים ולציבור הרחב. הליכוד נמצא בדרך ללא מוצא. זאת הסיבה שבלאו הכי המפץ הוא סביר. אך המהלך של דנון הוא גול עצמי מובהק, מפני שהוא הופך את המפץ לכמעט וודאי". לדעת איפרגן, סביר להניח שמרבית נבחרי ליכוד ילכו עם נתניהו, "הרי בדיוק כמו נתניהו והציבור, הם יאבדו עניין בליכוד הנשלט על-ידי דנון ולא על-ידי יו"ר המפלגה".

איפרגן עתר בשבוע שעבר לבית-הדין העליון של הליכוד כדי לבלום את השינויים בחוקה שמציע דנון. לדעתו מדובר בהפיכת סדרי בראשית בחוקת הליכוד, מהלך שעל בית-הדין של התנועה למנוע: "יושב ראש התנועה איננו תפקיד ריק, יש לו וחייבות להיות לו סמכויות ייחודיות, על מנת שיוכל להוביל את התנועה אל מול האתגרים בקרב הציבור הרחב ובמילוי תפקידיו כראש ממשלה". לדבריו, "הסמכות הייחודית העיקרית היא היכולת לשלוט במידה רבה בסדר היום של מרכז התנועה. לקחת ממנו את זה, לקחת ממנו את התפקיד". לדעתו, מהלך זה יפגע ביכולתה של התנועה לגייס מנהיגים בעלי פוטנציאל לאומי: "מי ירצה להיות יו"ר של מפלגת דני דנון?"

במובן רחב יותר, האם אין כאן כשל של מוסדות הליכוד, של המודל הדמוקרטי שעליו גאוותו?

חייבים להודות ביושר: המודל הזה אכן כשל. הוא הופך את מוסד ההתפקדות למוסד של אינטרסנטים והוא פוגע במפלגה ובציבור הרחב על-ידי כך שהוא מציב שיקולי פריימריז פרטיים לפני שיקולים לאומיים. ההתפקדות של המתנחלים ותומכיהם גררה את התנועה לעסוק בענייני המדינה מתוך זווית ראייה צרה. הליכוד איננו הבית היהודי, הוא מפלגה לאומית ליברלית. באותה צורה התפקדויות של ועדי עובדים (כמו אלפי המתפקדים של התעשייה האווירית מטעם חיים כץ), משתק את השיקולים הלאומיים בתחום הכלכלה. המודל "הדמוקרטי" של פריימריז נכשל בליכוד ובמפלגות אחרות. בשל העובדה שהוא גורם נזק למדינה ולציבור הרחב, על הליכוד והכנסת למצוא דרכים להחליפו, למשל, שהמצביע בקלפי יסמן גם רשימת ח"כים.

.
מי ששולט במרכז שולט במפלגה. מרכז הליכוד מצביע. צילום: פלאש90

חוסר המודעות הפוליטית של נתניהו

פעיל מפלגה ותיק ומפורסם נוסף, אריק זיו, העומד מאחורי האתר 'ליכודניק', סבור כי מפץ דווקא אינו סביר. "נתניהו הוא לא שרון, וגם אחרי מפץ הוא יהיה תלוי בחסדיהם של לבני וליברמן". לדעתו, למרות המהומות, לנתניהו "בסך הכל אין הרבה קשיים מבית". על כן ההחלטה של דנון כשלעצמה לא תוביל את נתניהו למפץ, אם כי ייתכן שבשילוב גורמים נוספים, ובעיקר התקדמות בתהליך המדיני, נתניהו יבחר להשאיר את מוסדות הליכוד מאחור.

לדברי זיו, למרות הביקורת המוטחת בדנון מי שאשם במצב הוא נתניהו וסביבתו הפוליטית: "אני חושב שזו פארסה אחת גדולה של נתניהו. מכיוון שהוא לא כינס את המרכז והוא לא מתפקד נוצר מרמור בשטח. אבל היועצים הפוליטיים של נתניהו, ובראשם גבי קדוש, גרמו לו לסרב להצעות פשרה שונות ולסבך את העניין עד העצם".

זיו מאמין שאם הייתה בסביבת נתניהו מודעות פוליטית פנים-מפלגתית הוא היה יכול לפתור את העניין בקלות. למשל, "בפעולה פוליטית פשוטה למדי, נתניהו יכל להעביר לצד שלו עוד שלושה נציגים בנשיאות המפלגה, ולקבוע את סדר היום משם". לדבריו, יועצי נתניהו פשוט "לא מבינים את הפוליטיקה המפלגתית ואיך היא עובדת, ואז נתניהו הולך לעימות משפטי. בסופו של דבר כשאתה פועל עקום הסרגל לא יכול להתיישר".

גם רועי שרעבי, יושב-ראש סיעת הליכוד בהסתדרות, סבור שקריאת התיגר של דנון שגויה, אבל גם הוא לא צופה מפץ בעתיד הקרוב. לדעתו, "לקחת את כל הסמכויות מהיו"ר זה צעד לא נכון, לא סביר ולא מידתי. סתם להגיע להתנגשות עם ראש התנועה. אם אתה היית ראש התנועה היית רוצה שיקבעו לך את סדר היום?"

אנשי דנון טוענים שנתניהו דורס את הדמוקרטיה במפלגה, חוסם את יכולת הביטוי של החברים וכן הלאה.

זה לא נכון. לא היה נושא שלא הצלחנו להעלות לדיון במרכז בצורה זו או אחרת. מעולם לא היה מעצור או גורם שסינן הצעות כאלה ואחרות. אז אני לא מבין מאיפה הוא מביא את הטענה הזאת. לדעתי היא לא נכונה.

אז מה קרה עכשיו?

זה רק בגלל שהתחילו לדבר על נושא הסמכויות. את שאר הנושאים אף פעם לא מנעו מאיתנו להעביר ולדון. אבל ברגע שהתחילו לדבר על סמכויות ולהתחרות עם ראש התנועה, זה התחיל להסתבך.

שתיקת הח"כים

לצערנו, חברי הכנסת והשרים של המפלגה, למרות שלכולם עניין בתוצאות המהלך של דנון, אינם מעוניינים להתבטא. קשר של שתיקה וחשש נגזר על האירועים בתוך המפלגה דווקא על-ידי דמויות המפתח שלה, נבחרי הציבור שלה. מפלגת הליכוד נמצאת, אפוא, בשפל חסר תקדים: בעלי תפקידים מנגנוניים מנצלים את המוסדות כדי לנקז אליהם את הכוח הפוליטי; חברי-הכנסת משותקים ומפקירים את הזירה לעסקנים ובעלי אינטרסים; ומעל לכל, חברי מרכז נאבקים על מוקדי הכוח, על אף שגם הם מודים כי המפץ הוא "תרחיש אפשרי".

בטווח הקצר גורמים בימין עלולים לשמוח לאידו של נתניהו, בטווח הארוך מדובר בפתח לסוף דרכה של המפלגה הלאומית-ליברלית. כפי שמתבטא אותו פעיל שמעדיף להישאר בעילום שם, "ללא מנהיגות פוליטית הליכוד יהפוך לשלד פרלמנטרי ריק. אם חברי הליכוד לא רוצים להיראות כמו קדימה שלאחר השתלטות מופז, כדאי מאוד שיתעשתו, ויגבו את נתניהו נגד התפקדויות הענק של מגזרים לא-ליכודיים. אם לא, הליכוד יתרסק אל עבר אחוז החסימה, בזמן שנתניהו יקצור פירות פוליטיים של מתינות והתמרכזות במפלגה חדשה. ואז מה יעשו בליכוד? יצאו בקמפיין בנוסח "מי אתה שתדרוך על דני דנון?"

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

3 תגובות למאמר

  1. קודם כל עמדת המחבר בולטת מאוד במאמר, שלא כהרגל האתר. חבל.

    דבר שני, לא ברור לי איך אתה זונח כ"כ מהר את השוק החופשי שהאתר הזה מאמין בו, את זה שהריבון הוא הבוחר ולא הנבחר (במקרה זה המתפקדים ולא נתניהו), את זה שראשי ממשלה לדורותיהם בוגדים במצע שעליו הם נבחרו.

    ובנוסף הטענה שהליכוד הוא נתניהו ותו לא, נראת לי מופרכת. הבוחר והציבור יודע לעשות את השיקולים שלו, ואפשר להניח שטובת המדינה נמצאת במקום גבוה לא פחות מאשר אצל ביבי ודנון.

    מהומה על כלום.

  2. לעניות דעתי, כליכודניק, מקור הבעיה בנתניהו. זה שנים שנתניהו מסרב לכנס את מרכז הליכוד. פעם אחר פעם הוא מוצא תירוצים. בבחירות האחרונות הליכוד השיג תוצאה עלובה (20 מנדטים) כי לא היה שטח מאחורי נתניהו. ולא היה שטח מאחורי נתניהו כי נתניהו לא מייצג את הליכוד. נתניהו מייצג את עצמו. הליכוד הצביע בכל הזמנות נגד מדינה פלשתינית, ונתניהו מקדם אותה. הליכוד רוצה התיישבות ונתניהו מקפיא אותה. הליכוד רואה במפלגת הבית היהודי מפלגה בת דודה, ונתניהו היה משאיר אותה באופוזיציה בשמחה, אלמלא ברית האחרים בין בנט ללפיד. אנשים שוכחים שיום אחד נתניהו לא יהיה: כי יפרוש, ינוצח, או ילך לעולמו. ואז מה? הליכוד ילך בעקבותיו??? שטויות. לליכוד יש חברי כנסת רבים שאיש מהם לא נופל מבוז'י הרצוג או יאיר לפיד. אם נתניהו יעשה מעשה שרון, מפלגתו תגמור כמו מפלגתו של שרון: עם 8 מנדטים מפולגים בין שתי רשימות. הליכוד יעשה חייל אם יקשיב לשטח, ולא יקרא לכל מי שנאמן לחוקת הליכוד "ציבור לא ליכודי". נתניהו רוצה לשלוט בליכוד מטעם בג"צ, ודנון רוצה לשלוט בליכוד מטעם הליכודניקים. לי, כמי שמאמין בדמוקרטיה כשיטת משטר טובה, אין ספק מה עדיף.

  3. אני מתפלא על מידה.

    מצד אחד, ברור שזוהי כתבה ולא מאמר דעה.
    מצד שני, ברורה מהי דעתו של כותב הכתבה.

    בדרך כלל אתם מבצעים את ההפרדה היטב בין דעה לדיווח. הפעם ממש לא.