ביקורת סרט: הזאב מוול-סטריט

אם תשאלו את הבמאי סקורסזה, כסף=שחיתות, עושר=הוללות, ורווחים=פריקת-עול והונאה. ריקי ממן צפתה ב'זאב מוול-סטריט' והתאכזבה קשות

הסרט 'הזאב מוול-סטריט' עשוי אמנם בצורה משובחת, אך הוא מציג מסר שטחי ופשטני שכבר זמן רב לא נראה על המסך: קפיטליזם זה רע, כסף הוא דבר מטונף, וסופו של כל עשיר לשקוע בתהום ראוותנית של סמים, זנות והונאה • סיפורו של ג'ורדן בלפורט הופך כלי בידי מרטין סקורסזה לניגוח כלכלת המערב, ואגב כך הוא גם חוטא בהחפצה בוטה של נשים • ריקי ממן, מבקרת הסרטים של מידה, הקדישה שלוש שעות מחייה לסרט והתאכזבה בגדול 

סצנות מהוקצעות, אך סרט אידאולוגי אנטי-קפיטליסטי מוקצן
סצנות מהוקצעות, אך סרט אידאולוגי אנטי-קפיטליסטי מוקצן

הזאב מוול-סטריט לוקח שלוש שעות מחיינו כדי ללמד אותנו דבר אחד: כסף מושג בשחיתות וסופו בקלקלה מוסרית מוחלטת. שלוש השעות של הסרט עוברות עלינו בתהלוכה של סמים, אורגיות המוניות, נוכלות ומניפולציות, קילוגרמים של קוקאין, חשפניות כחול אשר על שפת הים, ניבולי פה בכמות שוברת שיאים, עוד קצת סמים, הרצת מניות, גמדים אומללים הנזרקים כחצים אל מטרה ורמות הולכות ועולות של היי. מסמים.

ג'ורדן בלפורט הוא ברוקר צעיר שפעל בסוף שנות ה-80. יום שני השחור הביא לסגירת החברה שבה רק החל לעבוד, אך לא לפני שהוא לומד מספר לקחים חשובים: העיקרי שבהם הוא שעבודתו של ברוקר היא להרוויח כסף ולקוחותיו התמימים הם האמצעי לשם כך, ושלצורך זה יש לעשות בעיקר שלושה דברים: סקס, סמים ולנפח בועות שתתחזקנה את אשליית הרווח של הלקוחות. משם הדרך קצרה לפתיחת חברת השקעות משלו המתמחה במניות זבל ובשלל הונאות פיננסיות, ולחיי שפע נהנתניים, שטופי זימה ודקדנטיים שכמותם מזמן לא נראו על המסך הגדול.

את הסרט יצר הבמאי מרטין סקורסזה, שבאמתחתו כבר כמה-וכמה סרטים על שחיתות אנושית וקלקלה מוסרית: משפחות פשע, גנגסטרים, ברוקרים. מה באמת ההבדל. כי מהו אבי אבות הטומאה אם לא הרצון להרוויח כסף?

בסצינה בלתי נשכחת מתחילת הסרט, מת'יו מקונוהיי מציג את משנתו של הברוקר מוול-סטריט:

"שיזדיינו הלקוחות, האחריות היחידה שלך היא לשים בשר על השולחן. שם המשחק הוא להעביר את הכסף מכיס הלקוח לכיס שלך". בלפורט הצעיר, בתמימותו האדם סמית'ית, תוהה בתגובה: "אבל אם אתה יכול לעשות כסף ללקוחות שלך באותו זמן זה מועיל לכולם, נכון?", ועל כך עונה לו הבוס המשופשף: "זה אבק אשליות, זה לא קיים. אנחנו לא יוצרים שום דבר, אנחנו לא בונים שום דבר… הלקוח חושב שהוא נהיה עשיר, אבל זה על הנייר. בינתיים הברוקרים לוקחים הביתה מזומן".

גם סצינת הסיום מספרת את אותו סיפור (זהירות, ספוילר). ג'ורדן בלפורט לכאורה נופל מגדולתו: הוא נתפס בעבירות, בוגד בחבריו, מאבד את רעייתו היפיפיה, ואף – אוי לבושה – נגמל מסמים ולבסוף נכנס לכלא. אבל רק לכאורה. כי למעשה אין כאן שום נפילה: בעודו מובל אל הכלא, מתאר ג'ורדן את מצבו במילים: "כשהגענו לכלא הייתי מבועת אבל לא הייתי צריך להיות. לרגע קצר וחולף שכחתי שאני עשיר וחייתי בעולם שבו הכל עומד למכירה". ואכן, הוא נראה בסוף הסרט משחק טניס במגרש הכלא הפדרלי, כשברקע אסירים בשיעור טאי-צ'י. סוכן ה-FBI שעצר אותו, לעומת זאת, יושב ברכבת התחתית ומסתכל בדיכאון קיומי על האומללים החולקים איתו את הקרון. ברור אפוא מי באמת ניצח, וזה לא ה-FBI.

או בקיצור: בעלי ההון תמיד ירוויחו וזה תמיד יהיה על חשבון האנשים הקטנים. נו באמת. פרופגנדת Occupy Wall Street כל-כך שטחית כבר מזמן לא ראיתי; הכי קפיטליזם חזירי מאוחר פוסט-משהו. הכי "ניאו-ליברליזם זה הדבר הכי רע שקרה לאנושות, בואו נצא להפגין". כאילו שאין שום משמעות לשוק המניות, ושמדובר בסתם "סחר באוויר" שנועד להונות דוורים ועקרות בית עם משכנתא. כאילו שאין באמת דבר כזה מסחר הוגן או עסקים כשרים. הרי התובנה הברורה שעולה מן הסרט היא שאם אתה לא ממש עובר על החוק, אז אתה בטח מנצל אותו לצרכיך. כך או כך אתה נבל.

הבינו חברים, זה לא שבלפורט הוא אדם רע. הוא רק אחד שרוצה כסף, והוא יעשה כל מה שצריך כדי להרוויח ממנו כמה שיותר; אחר הוא יבזבז אותו בדרכים הכי ראוותניות ורהבתניות שאתם יכולים לדמיין. לכמה דקות בתחילת הסרט הוא היה אחרת, צעיר ותמים, אבל בשאר 170 הדקות הארוכות מאוד הוא כבר ממש לא. איך קרה המעבר? הוא החליט שהוא רוצה הרבה כסף, ומשם הכל הידרדר.

כסף=שחיתות, רווחים=הונאה, עושר=פריקת עול

אין פסיכולוגיזציה של ג'ורדן בלפורט, אין הסברים, אין הצדקות, אין ילדות עשוקה או תסביך אב. הוא ככה כי לרדיפת הכסף יש לפי משנתו המעמיקה של סקורסזה תוצאה אחת בלבד: שחיתות והדוניזם. או במילים אחרות: ילדים היזהרו מהקפיטליזם הרשע! כי זה לא האנשים שעושים דברים רעים עם הכסף או בדרך אליו. זאת השיטה.

הבורסה היא כלי אפקטיבי ביותר לאשראי ולפיצול סיכונים? הצחקתם את החבר'ה שם בהוליווד. מערכת המניות וההשקעות היא המצאה דגולה שעוזרת לפזר את ההון בחברה? אל תייגעו בבקשה עם המלל הקפיטליסטי הזה.

הסרט כל כך מתמוגג לתאר את השחיתות והחזירות הפושות בכל, שאני די בטוחה שכולם יוצאים עם טעם טוב וקצת הערצה. דיקפריו נותן את הופעת חייו בדמות הכריזמטית ביותר שגילם, וסקורסזה במיטבו, עם סצינה אחרי סצינה כתובה לשלמות ומבוימת לעילא. אבל בחייאת, איזו שטחיות.

ובאותה נימה: מילה אחת על מצעד הנשים העירומות בסרט. יש איזה טרנד חדש, שנדמה לי שהתחיל עם מד-מן, שמציג תופעות פסולות ומגעילות – כדי לבקר אותן, כמובן! – וככה תחת כסות ה"ביקורת" אפשר להציג הכל. הרי איך אפשר לבקר חיפצון נשים, אם לא נציג בוויז'ואל גברים המתייחסים לנשים עירומות כאל חפצים? כל עוד אתה מציג משהו שקורה בעבר הרחוק והפרימיטיבי (מד-מן) או בעולם מדומיין ופרימיטיבי (משחקי הכס) או בעולם קפיטליסטי חזירי (הזאב מוול-סטריט) אז אין איתך שום בעיה – זה הם שמחפצנים. אתה? אתה סתם עובר אורח תמים.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

7 תגובות למאמר

  1. אני מחכה עכשיו לביקורת של חצרוני על הסרט הזה בדיוק. יהיו קטעים.

  2. אמנם הסרט מבוסס על סיפורו האמיתי של בלפורט, כפי שהוא עצמו כתב אותו בזכרונותיו, אבל היי, הרי כבר מזמן ידוע שהמציאות היא תעמולה של השמאל.

  3. נכון עודד, זה שיש בעולם אנשים מושחתים שגם אוהבים כסף זו ההוכחה הניצחת לטענת השמאל שכל מי ששואף להרוויח כסף הוא מושחת.
    לכן הממשלה צריכה קחת לעשירים רודפי הבצע את הכסף ולחלק אותו לי ולחברים שלי! גם לנו מגיע כסף!

  4. אמנם לכל בר דעת ברור שלבמאי יש חופש אמנותי ו'מבוסס' לא זהה ל'האירועים כפי שהיו ללא מבט ופרשנות כלל', אבל מצד שני, מאוד לא ברור איך חובבי הסיסמה שהמציאות היא תעמולה של השמאל מתעלמים מהתעמולה של השמאל, שכפי שהתרחש בארץ בעשרים השנה האחרונות, הפכה הרבה יותר אנשים לימניים מאשר לשמאל. אז התעמולה של השמאל משכנעת שעדיף לא להיות שמאלני. האמת – נכון!

  5. קראתי רק את הספר. המסקנה היא שאנשים מושחתים ונהנתנים עשו ועושים ערימות של כסף בוול סטריט. אם כבר יש כלכלה שפתוחה זעוד יותר לניצול ולשחיתות מאשר כלכלה חופשי ת- זהו סוציאליזם-