בית ספר להפקרות: השתלטות פלסטינית ומימון זר בשטחי סי

על רקע נופי מדבר שובי עין, במורדות כפר אדומים, שטח שמוכר גם בשם 1-E, שוכן לו מתחם קטן המכונה ח'אן אל-אחמר. המתחם צמוד לכביש מספר 1, המוביל מהיציאה המזרחית של ירושלים לכיוון ים המלח, ובו מתגוררים בדואים-פלסטינים בני שבט ג'האלין במגוון פחונים, יבילים ושאר מבני עראי.

מתחם זה הוא בלתי-חוקי. מאות המבנים הקיימים בח'אן אל-אחמר נבנו למעשה בתוך השטח של כפר אדומים, כפי שנקבע על-פי חוק באמצעות צו אלוף. המתחם נבנה על אדמות מדינה בתחום שטח C, ללא היתרי בניה כדין ומבלי שנערכה כל פניה לרשויות התכנון הרלוונטיות, קביעה שאושררה פעם אחר פעם בבג"ץ.

אבל נראה שעובדה זו אינה טורדת את הרשות הפלסטינית, את הממשלות הזרות ואת ארגוני השמאל הקיצוני, שמצפצפים על החוק, דורסים את הריבונות הישראלית ומקדמים בנייה בשטח. ולמה שתטריד? אחרי הכל, נראה שכל הרשויות הרלוונטיות במדינת ישראל – החל מהמנהל האזרחי, המשך בפרקליטות המדינה, היועץ המשפטי (יועמ"ש) של אזור יהודה ושומרון, וכלה בבית-המשפט העליון –  עושים כל שביכולתם כדי לשמר את המצב הקיים ולהימנע מהרס בנייה פלסטינית במרחב. התנהלות זו מאפשרת לרשות הפלסטינית להשתלט דה-פקטו על שטחי C, ובמקרה שלנו על מרחב מבשרת אדומים.

הג'וב האיטלקי

כדי להדגים את אוזלת היד המכוונת והצפצוף על החוק, נתמקד במקרה אחד שמספר את כל הסיפור. בחודש יוני 2009 החלו בני הג'האלין לבנות שלושה מבנים "אקולוגיים" חדשים מבוץ וצמיגים בח'אן אל-אחמר. מבנים אלו מוגדרים מאז ועד היום כבית-הספר האזורי המקומי, שאליו מתנקזים מדי יום ילדים בדואים מכל הסביבה (מאז כבר הורחב בית-הספר וצורפו אליו עוד מספר מבנים בניגוד להחלטות בית-המשפט, על כך מיד).

את הפרוייקט הזה לא ביצעו התושבים המקומיים לבדם: עזר להם ארגון 'שומרי משפט – רבנים למען זכויות אדם', שעל מעלליו כבר נכתב בהרחבה ב'מידה'; הארגון מתגאה בכך שסייע לבנייה הבלתי-חוקית. בנוסף, וחשוב עוד יותר, הפלסטינים נעזרו בארגון חוץ-ממשלתי איטלקי (NGO) שנקרא Vento di Terra, שלו חלק נכבד במימון ובהקמת המבנים. מעקב פשוט אחרי מקור הכסף מעלה חשד כי מי שעומד מאחורי מימון הפרויקט הוא לא אחר מאשר ממשלת איטליה בכבודה ובעצמה.

בקצרה, משרד החוץ האיטלקי מפעיל גוף בשם 'קואופרציית הפיתוח האיטלקית' (Italian Development Cooperation), שפועל באמצעות ארגונים חוץ-ממשלתיים הפזורים ברחבי העולם כ"חלק אינטגרלי ממדיניות החוץ האיטלקית במטרה לקדם סולידריות בין בני אדם וליישום מלא של זכויות האדם הבסיסיות". גוף זה פועל גם בישראל ומסייע לפלסטינים בשטחי יו"ש ועזה דרך שורה של 20 ארגונים חוץ-ממשלתיים, על-ידי מימון פרוייקטים. אחד מהם הוא, כאמור, אותו Vento di Terra. כל הארגונים הללו פועלים בתיאום עם הקונסוליה הכללית האיטלקית בירושלים (מוסד שונה מהשגרירות הרשמית בתל-אביב), שנוסדה כדי לתקשר באופן ישיר עם הרשות הפלסטינית ולטפל בנושאים הקשורים ליו"ש ועזה.

אולם, לפני קצת יותר מחודש, נראה כי הייתה עליית מדרגה בביזוי ריבונותה של ישראל: הקונסוליה ויתרה על התיווך, וסייעה באופן ישיר וגלוי לפעילות בלתי-חוקית על אדמות מדינה ישראליות.

ביום ה' ה-27 בפברואר ירדו מכביש 1 שתי משאיות מלאות ציוד ומתקני שעשועים, ונסעו לעבר בית-הספר שבמרכז ח'אן אל-אחמר. משאיות אלו נתרמו על-ידי ממשלת איטליה ואף זכו לליווי צמוד של נציג הקונסוליה האיטלקית. למקום חשו אנשי המנהל האזרחי, שהחרימו את המשאיות. בתגובה לפניית 'מידה', אישררו במנהל כי "מדובר בציוד שהועבר לצורך הקמת גן משחקים על אדמות מדינה ללא היתר ובניגוד להוראת בג״ץ", וביקשו להדגיש כי "טרם הכנסת הציוד הועבר מסר לגורמי הקונסוליה האיטלקית כי מדובר בפעילות בלתי-חוקית ואף ניתנה להם האפשרות לפעול בערוצי התיאום הנדרשים והידועים".

הציוד, כאמור, הוחרם, ונכון לעכשיו נמצא בידי המנהל האזרחי: "לאחר החרמת הציוד נמסר לקונסוליה שבאפשרותם לקבלו חזרה על-פי הנוהל האומר כי עליהם לשלם קנס עבור החרמת הציוד, ובנוסף לחתום על מסמך התחייבות כי לא ישובו לפעול ללא תיאום ובניגוד לחוק". הקונסוליה סירבה להצעה. מסע הלחצים לא אחר להגיע, והכותרות על "הכיבוש האכזר", שגוזל צעצועים מילדים, כבר החלו להופיע.

כיצד מאפשרת ישראל לגוף רשמי של ממשלה זרה להפר בצורה כה בוטה את חוקי המדינה? משרד החוץ סיפק את התשובה הבאה:

המנהל האזרחי פעל כשורה ועל-פי החוק. הקונסוליה האיטלקית בירושלים פועלת מול הרש"פ ונמנעת מקשרי עבודה עם משרד החוץ (פרט לעניינים טכניים גרידא). הקשר המדיני מתנהל מול השגרירות האיטלקית בת"א, אך זו אינה אחראית על הקונסוליה. בכל מקרה, במגעינו עם האיטלקים הובהר הבסיס החוקי של פעולת המנהא"ז והודגש כי פעילותה זו של הקונסוליה בעייתית בהיבט המדיני והמשפטי.

אם כן, הבהרה אפולוגטית לאיטלקים על חוקיות פעילותו של המנהל, והערה בדבר הפעילות ה"בעייתית" של הקונסוליה. מעניין מה הייתה תגובת משרד החוץ האיטלקי אם ממשלת ישראל הייתה מסייעת לבנות מבנים בלתי-חוקיים באיטליה, למשל, לצורך עידוד הגירה מאפריקה.

מול הערבים אין אכיפה

אז במקרה הזה המנהל האזרחי עשה את עבודתו נאמנה. אולם אין כאן מקור לגאווה של ממש, בטח בהתחשב בעובדה שמדובר על בית ספר בלתי-חוקי במתחם של מאות מבנים בלתי-חוקיים. עובד ארד, רכז שטח יו"ש של תנועת 'רגבים', הסביר לנו כי זהו אפילו לא קצה הקרחון. "המנהל האזרחי החרים את המשאיות, ועכשיו הם מאושרים עד הגג", הוא אומר, "אבל בפועל אין הריסות. וכשאין הריסות אין הרתעה; וכשאין הרתעה אז הפלסטינים מרגישים שהם בעלי-הבית והם יכולים לעשות מה שהם רוצים".

על-פי נתונים שהציגה 'רגבים' בדו"ח "הבלוף הגדול" מסוף השנה שעברה, מספר המבנים הבלתי-חוקיים שבנו הפלסטינים בשטחי C נאמד בכ-35,000, אבל רק לכ-12,500 נפתחו תיקי פיקוח במנהל האזרחי. במהלך השנים 2012-2010 הציג המנהל נתוני הריסה של 662 מבנים, אולם על-פי בדיקת 'רגבים' רק 51 מהם עונים על ההגדרה של 'מבנה מגורים' ועוד 47 הם אוהלי מגורים, ובמילים אחרות, עם הבעיה העיקרית של הבניה הבלתי-חוקית לא מתמודדים.

ארד הוסיף ואמר כי בפועל הפלסטינים "ממשיכים לבנות, ממשיכים לתפוס קרקע וממשיכים לצפצף על המנהל. אם פעם הם היו בונים רק בסופי שבוע [כשהפקחים לא עובדים – א.ג] היום זה באמצע שבוע, באמצע היום. אז בסדר, החרימו משאית. זו רק טיפה בים. שורה תחתונה: אין הריסות בתים במגזר הערבי, רק במגזר היהודי. אם כבר הורסים משהו, מדובר על דירים, לולים וסככות".

כרוניקה של סחבת

בית-הספר בח'אן אל-אחמר מייצג בקליפת אגוז את התנהלות הישראלית בשטחי C. כפי שמסביר ארד: "המקרה הזה הוא הסיפור של כל מרחב גוש אדומים. כך מתנהלת המדינה בכל אחד מהמשפטים או המקרים בהם נמסרים צווי הריסה". זה מתחיל תמיד בבניה בלתי-חוקית: בית-הספר נבנה בשטחו של כפר אדומים ומצוי במקום בו היו אמורות להתבצע עבודות הרחבה של כביש 1, תוכנית שאושרה באפריל 2007 ופורסמה בינואר 2008. הבנייה במרחב של 120 מטר מסביב לכביש הראשי אסורה (על-פי צו אלוף). כבר בסוף חודש יוני 2009 איתרו פקחי המנהל את הבניה הבלתי-חוקית במקום, והחלו בהליכי אכיפה, כמתחייב על-פי חוק; צווי הפסקת עבודה הומצאו והמחזיקים במבנים זומנו לדיון לפני ועדת משנה לפיקוח. בסוף הליך הבירור הוחלט להוציא צווים סופיים להפסקת עבודה והריסת המבנים.

כאן מתחיל, כרגיל, המאבק המשפטי. עו"ד שלמה לקר, המייצג את הפלסטינים ברוב מקרי הבנייה בלתי-חוקית במרחב אדומים, הגיש בקשה לצו-ביניים שימנע את הרס המבנים. מאותו שלב ועד הדיון הקרוב, שאמור להיערך החודש בבג"ץ, כבר כמעט 5 שנים ניטש מאבק משפטי בין תושבי כפר אדומים, אלון ונופי-פרת, שדורשים כי המדינה תבצע את מה שמוטל עליה ותסלק את הפולשים לשטחם, לבין הבדואים שעתרו גם הם לבג"ץ מן הכיוון ההפוך, בדרישה לבטל את ההליך ואף "להתקין תקנות שיאפשרו הוצאת היתרי בניה כדין", קרי – להלבין את הבנייה הבלתי-חוקית.

בשלב זה נכנסת לפעולה היוזמה הידועה בשם "סחבת". ביטוי המפתח הוא "מציאת חלופות" לבדואים. ב-5 לנובמבר 2009 הודיעה המדינה לבג"ץ כי היא מחפשת חלופות לשיכונם של בני ג'האלין, ש"ילקח בחשבון לעניין סדר העדיפויות למימוש צווי ההריסה שהוצאו למבנים שונים באזור, ובכלל זה למבנה בית הספר". כשנתיים לאחר מכן הודיעה הפרקליטות לבית-המשפט כי "טרם הושלמו ההליכים התכנוניים המחייבים לצורך מימוש צווי הריסה למבנים מושא העתירה", וכי "הליכים מתקיימים מול הרשויות המוסמכות". נדלג מעט ל-5 באפריל 2012, אז הובאה סוגיית בית-הספר בפני שר הביטחון דאז אהוד ברק, שדרש גם הוא לחפש חלופות:

בית הספר יועתק לאחר שימצא פתרון לפעילות בית הספר לילדים תושבי המתחם, באתר חלופי, ולו באופן זמני, בו יוכלו ללמוד הילדים במבנה כדין. שר הביטחון הנחה את הגורמים הרלוונטיים לפעול למציאת מיקום חלופי מתאים, ולאחריו בחינת יישום החלופה, בחודשים הקרובים. במקביל הנחה שר הביטחון לפעול למניעת הרחבת הבניה הבלתי-חוקית במתחם ח'אן אל-אחמר.

בזכות ה"חלופות", ה"בחינות" וה"מגעים", קבע בית-המשפט כי שיקול הדעת של הרשויות "אינו חורג ממתחם הסבירות", ואין מקום להתערבות בהחלטותיהן ובקביעת סדרי עדיפויות באכיפת דיני התכנון והבניה.

השיטה עובדת וההפקרות נמשכת

בדיון שהתקיים בספטמבר 2012 נשאלו הרשויות על-ידי השופטת חיות בדבר לוחות הזמנים להעתקת מבנה בית-הספר. בפעם הראשונה מאז החלה הפרשייה, דובר על פרק זמן ברור: "כמה חודשים", ענתה עו"ד הילה גורני, שהוסיפה כי "קשה לי להתחייב על מועד קונקרטי כי אנחנו עדיין במגעים. השאיפה היא להעביר את המתחם כולו כולל בית-הספר. השאיפה היא שלשנת הלימודים הבאה [זאת אומרת – ספטמבר 2013, א.ג] יועתק בית-הספר". בהסתמך על דברים אלו, נדחתה, פעם נוספת, עתירת היישובים היהודיים שבשטחם בונים באופן לא חוקי.

ספטמבר עבר-חלף לו ובית-הספר עדיין על תילו עומד. "בפעם האחרונה (בבג"ץ) קצבו את ההחלטה בחודשים. החודשים הללו עברו, בפירוש המרחיב, בספטמבר 2013, בתחילת שנת הלימודים האחרונה. אך הם לא פונו", אומר ל'מידה' מוני בן ארי, אחד ממקימי כפר אדומים, שעוסק בנושא הפלישה הבדואית-פלסטינית לשטחי היישוב. לא זו בלבד, עדויות נוספות שהגישו ישובי מרחב אדומים לבית-המשפט מוכיחות כי בינתיים התרחב המתחם, נוספו לו מבנים ועצים, ועוד.

בן-ארי לא מבין כיצד ניתן בכלל לאפשר לבית-הספר הזה להתקיים. "זה פשוט בלתי-נסבל. מעבר לעובדה שמדובר בבניה בלתי-חוקית בתחום של כפר אדומים", הוא מוסיף, "זורקים משם גם אבנים לפעמים. מגלגלים על מכוניות מגג בית-הספר שנמצא מעל לכביש… זו הפקרות גמורה. הם מורידים גם עדרים לכביש, חמורים שמסתובבים ללא השגחה… אתה צריך להבין שמדובר בכביש מהיר – זו סכנת חיים". איך קורה דבר כזה? בן ארי אומר בכעס: "המנהל האזרחי רקוב. בג"ץ משתף פעולה עמו כדי למרוח את העניינים, למשוך אותם ולמסמס אותם. ככה נראים השלטונות שלנו".

ההתנחלות הבדואית איננה ספונטנית. הפלסטינים פועלים על-פי תוכנית פיאד, שפורסמה לראשונה בשנת 2009, שמטרתה לבצע כיבוש זוחל דה-פקטו בשטחי C וקביעת עובדות בשטח. גם הדגש על צירי תחבורה ראשיים אינו מקרי; מי שיסייר במכוניתו במרחב יגלה מתחמים דומים לכל אורך הכבישים. הפלישה לאדמות בשטחי C, שמסייעים לה יהודים וארגונים שונים ומשונים, מבוצעת ביוזמת ובמימון הרשות הפלסטינית, ומתאפשרת בשל אוזלת היד של מדינת ישראל, שריה, פרקליטיה, שופטיה ופקידיה.

למרות פניות חוזרות ונשנות, הקונסליה האיטלקית עדיין לא השיבה לפנייתנו. תגובתם תפורסם ברגע שתתקבל.
_______

 מעוניינים להתעדכן במאמרים חדשים באתר? הצטרפו עכשיו לדף הפייסבוק של 'מידה'.