התחזקות הימין הקיצוני בצרפת – בגלל הסוציאליזם

צרפת כמרקחה לאור נסיקת הימין הקיצוני בבחירות המקומיות והתפטרות ממשלת המפלגה הסוציאליסטית שבאה בעקבותיה • למרות שניתן לטעות ולחשוב כי מדובר בהתגברות שנאת הזרים במדינה, האמת היא שבבסיס השינוי עומד המצב הכלכלי הקשה של צרפת • היעדר צמיחה וגרעונות עצומים שנובעים ממדיניות סוציאליסטית ארכאית וועדי עובדים כוחניים הובילו את הציבור לסף ייאוש • למרות הכל, נראה כי לא צפוי שינוי משמעותי במדיניות הצרפתית, הן כלפי פנים והן כלפי חוץ

לפני כשבוע התעורר נשיא צרפת פרנסואה הולנד ליום של בשורות רעות: בעקבות כשלונה המהדהד של מפלגתו, המפלגה הסוציאליסטית (PS), בבחירות המוניציפאליות, הודיעה ממשלתו על התפטרותה המיידית.

תוך זמן קצר התבצעו החילופים: הולנד מינה את שר הפנים מנואל וואלס לראשות ממשלה ואת האקסית הראשונה שלו סגולן רויאל לשרה לאיכות הסביבה, ופיטר את שר הכלכלה והפיננסים פייר מוסקוביסי, שנותר לעת עתה ללא תפקיד. אם כן, אלו לא בדיוק חילופי ממשל, אלא יותר משחק של כסאות מוזיקליים, חילופי תפקידים בין השרים המכהנים.

כיצד הידרדרה מפלגת השלטון לשפל שכזה? וחשוב מכך – מה גרם לציבור הצרפתי להקצין ולשבור חזק לימין? בניגוד למה שניתן לחשוב, התשובה איננה רק שנאת זרים; בבסיס נמצאת, כרגיל: הכלכלה.

גזענות וקסנופוביה? לא בהכרח

המנצחת הגדולת של הבחירות המוניציפאליות היא ללא ספק מפלגת הימין הקיצוני 'החזית הלאומית' (FN) בהנהגתה של מרין לה-פן, בתו של ז'אן מרי לה-פן הידוע לשמצה. בשנים האחרונות ניסתה לה-פן בכל כוחה לשוות דמות מהוגנת למפלגתה ולהתנער מתדמית אביה השערורייתי, הגזען והאנטישמי. אך גם אם היא לא במיוחד מצליחה במשימה זו, היא בכל זאת הגיעה להישגים אלקטורליים מרשימים וחסרי-תקדים בהיסטוריה הפוליטית של 'החזית'. מעתה יאלצו השחקנים בצרפת להתרגל לעובדת קיומה של מפלגת ימין קיצוני ככוח פרלמנטרי משמעותי.

מה הוביל לנסיקה זו? ובכן, נכון שסטראוטיפים על הקשר בין יהודים לכסף עדיין קיימים בצרפת, אך על-פי דו"ח של הוועדה לזכויות אדם רוב האוכלוסייה הצרפתית (85%) סבורה כי "היהודים הם צרפתים כמו כולם". באשר למוסלמים ולצוענים, אמנם קיימת התגברות מסוימת בעוינות כלפיהם על רקע מה שנתפס כאי-השתלבותם בחברה, אלא שגם תופעה זו קשורה בטבורה לבעיות הכלכליות, המקרינות על כלל האירועים המתרחשים עתה בצרפת.

כל הקשת הפוליטית בצרפת, מימין ועד לשמאל, מסכימה כי המדינה עומדת בפני אתגרים כלכליים לא פשוטים. אמנם מדובר במעצמה אירופית חזקה עם רמת חיים גבוהה, אך היא סובלת היום מקשיים רבים ומהותיים.

אטטיזם, רגולציה ורווחה: הכלכלה הצרפתית חולה

"הכלכלה הצרפתית חולה", הסביר לאחרונה ניקולא באוורז, הפרשן הכלכלי וחסידו של האינטלקטואל ריימון ארון. בראיון שהעניק לעיתון המקוון אטלנטיקו, הוא פירט את עיקרי המחלה: מאז המשבר של שנת 2008 כמעט ואין בצרפת צמיחה, בשל היעדר הרצון להשקיע במדינה ובשל היעדר חדשנות. עלותם הגבוהה של העובדים וחוקי העבודה הקשוחים והמסורבלים מונעים פתיחת עסקים חדשים ויצירת מקומות עבודה חדשים, במיוחד כאשר כמעט בלתי-אפשרי לפטר עובד. השילוב של הגדלת הוצאות הממשלה עם הטלת מסים חדשים קטלני במיוחד לעסקים ולמקומות עבודה פרטיים.

כך, האבטלה גדלה ועומדת על 10.2% נכון לראשית שנת 2014, והצעירים נאלצים לבחור בין דמי אבטלה להגירה. נכון להיום, החוב הציבורי בצרפת יצא משליטה: היא אינה עומדת ביעדי הגרעון שקבעה לעצמה, שהגיעו לפער מימוני של מעל 4% מהתמ"ג, זאת כאשר החוב הלאומי מתקרב במהירות ל-100% מהתמ"ג. מאז 2007 התמ"ג של צרפת לא גדל בעוד האוכלוסיה המשיכה לגדול, והתוצאה היא ירידה של 2% ברמת החיים לנפש. בנסיבות אלה הופכת צרפת לפגיעה מאוד לכל משבר פיננסי חדש. ואם כל זה לא מספיק, יש להוסיף גם את תופעת בריחת המוחות הגוברת, שבעקבותיה נשמעות לאחרונה טענות על "שקיעתה של צרפת".

מהי סיבת המשבר? התשובה היא שצרפת מתעקשת לשמר מודל כלכלי משנות ה-60 של המאה הקודמת, שאיננו ישים בתנאים של תחרות וגלובליזציה. בין השנים 1975-1945 צרפת נהנתה מתקופה שכונתה "שלושים השנים המפוארות", במהלכן נרשמה עליה מתמדת ברמת חיים, בצמיחה ובשגשוג. ההצלחות הללו הושגו בתנאים של אטטיזם מובהק – מדינה חזקה המתערבת בכלכלה, מנהלת וריכוזית מאוד. כפועל יוצא, ההצלחות הללו לוו בהוצאות סוציאליות עצומות, כיאה למדינת רווחה מובהקת.

אלא שהמציאות השתנתה, ועימה גם התנאים הכלכליים המאפשרים צמיחה ושגשוג. מאז 2012 מכריז הנשיא הולנד חדשות לבקרים על הצורך לשלב בין תחרותיות כלכלית וצדק סוציאלי, אלא שההכרזה נשארת בגדר ססמה בלבד. למשל, בעוד שבאוגוסט 2012 התחייב הולנד למסות יותר את העשירים ולהטיל מס של 75% על כל מי שמכניס יותר ממיליון יורו בשנה, הרי שבפברואר האחרון הפנים סוף סוף הולנד כי כדי לשפר את הכלכלה הוא חייב לעשות את ההפך, קרי, להזמין עוד משקיעים ועשירים, גם אם זה אומר לפתות אותם באמצעות הקלות מס מרחיקות לכת.

הפרדוקס הצרפתי

האם הממשלה הצרפתית לא מבינה כי נחוץ כאן צעד דרסטי? מדוע לא נרשמים צעדים משמעותיים, שיובילו לשיפור המצב הכלכלי? ובכן, האמת העצובה היא שהממשלה הצרפתית חסרת-אונים. זהו למעשה הפרדוקס הצרפתי: פורמלית, כוחו של נשיא צרפת הוא עצום, אולי אפילו יותר מזה של נשיא ארצות-הברית. אלא שבפועל הנשיא והממשלה חלשים ואינם יכולים להתנגד למחאות רחוב. לעומת זאת, לאיגודים המקצועים של המגזר הציבורי המנופח כח אמיתי עצום: הם מסוגלים להשבית את צרפת כראות עיניהם ואף ממשלה, הן של הימין והן של השמאל, אינה יכולה להם.

כך, נוצר מצב שמצד אחד לכולם ברור הצורך הדחוף ברפורמות, אבל אף מגזר אינו מוכן לשלם את מחירן. ועל רקע חוסר האונים של הממשלה הנוכחית, גובר הייאוש מהמפלגות הוותיקות, ומחאות הרחוב הדמגוגיות והפופוליסטיות של השמאל ושל הימין הקיצוניים תופסות תאוצה. כך מחלחל היאוש ומתבטא בדפוסי ההצבעה: רוב האזרחים מצביעים לא עבור מצע, אלא נגד השנואים הנמצאים בשלטון, בדיוק כפי שהולנד עצמו זכה לא בזכות הצעותיו האטקרטיביות אלא מפני שהוא "לא היה סרקוזי".

אין שינוי של ממש

אולי כדאי להבהיר כאן כי אין דמיון בין השמאל והימין בצרפת למקבילותיהם הישראליות או האמריקניות. כלכלית, הימין הרדיקלי ביותר בצרפת יחשב בארצות-הברית לשמאל אפילו במונחים של המפלגה הדמוקרטית. לעומת זאת, במדיניות חוץ, ממשלת הולנד ה"שמאלנית" יצאה למבצעים צבאיים במאלי ובמרכז אפריקה, ודגלה בגישה תקיפה ביותר כלפי אסד. קרוב לוודאי שאותן מגמות תישמרנה בממשלה החדשה (מה גם שמדובר באותם אנשים). כמו כן אין הבדל של ממש בין השמאל לימין בנוגע למדיניות ביחס לישראל. שני קצוות המתרס דוגלים בידידות עם ישראל לצד תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית. לראש הממשלה מנואל וואלס יש קשרים טובים עם הקהילה היהודית והוא זה שעצר את הופעותיו של הקומיקאי האנטישמי דיודונה.

השינוי האפשרי והמתבקש הוא שוואלס יפנה יותר ימינה, אך הוא יעשה זאת לאט ובזהירות בשל העובדה שיש לו לא מעט יריבים באגף השמאלי של המפלגה הסוציאליסטית. בינתיים מסתמן גם כי ראש הממשלה הנכנס יאלץ להתמודד עם משבר כבר עם כניסתו לתפקיד, בשל הסכסוך בין אוקראינה לרוסיה, המציב לממשלה הצרפתית דילמה קשה; צרפת בונה עבור רוסיה נושאת מסוקים בשם "מיסטראל", ועלות הפרוייקט נאמדת בכמיליארד וחצי יורו. אם וכאשר האיחוד האירופי יחליט להטיל סנקציות על רוסיה, צרפת תתקשה מאוד לוותר על הפרויקט זה שכרוך לא רק בסכומי עתק אלא גם במקומות עבודה רבים.