הרס יצירתי: צמיחה, שגשוג ופיטורים המוניים

בסוף המאה ה-19, 200 אלף סוסים בניו-יורק ייצרו כל אחד 18 ק"ג רפש מדי יום. מהפכת הרכב של הנרי פורד שמה לדבר סוף, אך גם גרמה לפיטורים ולפשיטות רגל של אינספור אורוות ועגלונים • הקדמה והשגשוג, מסתבר, מביאים עמם גם פיטורים המוניים וסגירת מפעלים בתהליך של 'הרס יצירתי' • בדרך פלא, אחוז האבטלה דווקא איננו עולה בטווח הארוך • גם דינן של התקשורת והעיתונות לעבור תמורות מרחיקות לכת

פיתוח וקדמה מביאים עמם איכות חיים ושגשוג, אך לרוב הם כוללים גם פיטורי עובדים וסגירת מפעלים – שהצורך בהם אבד עם התמורות והפיתוחים השונים. תחבורה מהירה, מטוסים מסחריים ותקשורת מתקדמת הם אמנם כבר חלק בלתי נפרד מחיינו, אולם אנו נוטים לשכוח שהתפתחותם עלתה במיליוני משרות ובשינויים כואבים.

תהליך זה, שבו חברות חופשיות משנות סדרים כלכליים ותעשייתיים ומתאימות עצמן לצרכים וליכולות של אזרחיהן, נקרא בז'רגון הכלכלי 'הרס יצירתי'; הוא מסמל את הקונפליקט שבין השאיפה לשיפור עתידי ובין הרצון לשמר יציבות בהווה. מונח זה, שפותח על ידי הכלכלן יוזף שומפטר לפני כ-70 שנים, מעלה שאלה קריטית עבור כל חברה מתפתחת: האם אנו מוכנים להרוס סדרי עולם ישנים בשביל עתיד טוב יותר?

הפעם היה זה ענף התקשורת המקומי שספג מספר זעזועים, מיזוגים ופיטורים, ועבור החרדים לגורלו נציין כמה דוגמאות של 'הרס יצירתי', שגם הן העלות חששות כבדים בזמנו.

הנרי פורד חיסל את האורוות

הנוף האורבני בסוף המאה ה-19 מושרש בדמיוננו כמחזה פסטורלי, המשלב בתוכו כרכרות סוסים שנעות ללא זיהום או רעש. אך במציאות, סבלו ערים גדולות כניו-יורק, פריז ולונדון, מבעיה תברואתית של ממש: כמות הסוסים במנהטן לבדה מוערכת בכ-200,000 באותה תקופה, וכאשר לוקחים בחשבון שכל אחד מהם עושה את צרכיו בהספק נדיב של מעל 18 ק"ג ביום – מגיעים לכמות בלתי נסבלת, שמגבילה את התנועה והעסקים ומזהמת את הסביבה העירונית.

פס הייצור המכוניות של הנרי פורד אם כן, פתר בעיה סביבתית וכלכלית באותה נשימה, ושחרר את כלל הציבור ממעמסה כבדה. אך המחיר היה גבוה: פשיטת רגל מיידית של רוב מוחלט מהאורוות, ופיטוריהם של מרבית העובדים בענף תחבורת הסוסים. בתמורה, נוקו רחובותיה של ניו-יורק ונוצרו הפרברים, שלא יכלו להתקיים ללא המצאת הרכב הפרטי. שינוי זה הוביל לייצור המוני של כלי רכב, והיום ההערכות הן שיתרוצצו על הכבישים 2.5 מיליארד רכבים עד שנת 2050.

חקלאות: רק 2% מכוח העבודה

מעטים יטילו ספק בנפלאות המהפכה החקלאית, התעשייתית והרפואית. תודות לכשרון אנושי, הנדסה גנטית ומכונות ענק, מסוגל ענף החקלאות לייצר היום די אוכל ל-7 מיליארד בני אדם – באמצעות 2 אחוזים בלבד מכוח העבודה. אולם, רק לפני 150 שנים נזקקו החקלאים ליותר מ-40 אחוזים מכוח העבודה, כדי להאכיל כמות אוכלוסין קטנה בהרבה. פיטורי הענק בענף החקלאות, שהתרחשו עם התפתחות האמצעים והיכולות, הובילו להקצאת עובדים יעילה יותר בתעשיות חדשות ומתפתחות, אשר נזקקו לידיים מיומנות והיו מוכנות לשלם משכורות טובות בהרבה משקיבלו עובדי הכפיים עם החרמש והמגל. התעשיות הללו בתורן הצעידו את האנושות קדימה, וגם הן חוו התייעלות ופיטורים המוניים – עד לתחנה הבאה של הקדמה האנושית.

תהליך דומה התרחש לנגד עינינו לפני שנים ספורות. רבים ביכו את "מותה" בטרם עת של חברת 'נוקיה' הפינית, שהיתה מופת לייצור יעיל ולפיתוח טכנולוגי עד ליציאתו של האייפון בשנת 2007. אבל מעשים מדברים חזק ממילים: 421 מיליון המכשירים שמכרה אפל ב-7 שנים בלבד, הם לא פחות מפלא טכנולוגי וקפיצת מדרגה ביכולות התקשורת שלנו. פוטרו אמנם 24,500 עובדים מהחטיבות השונות של נוקיה, אך העולם כולו הרוויח שיפור באיכות החיים, ומיליוני משרות שנוספו לתעשיית האפליקציות הטרייה. את שאריותיה של חברת נוקיה הגוססת רכשה מיקרוסופט, ויכול להיות שבעתיד היא עוד תצליח להמציא את עצמה מחדש.

הביצה המקומית

הסיפורים מרחבי העולם מוכרים וקלים להבנה, אך בארץ מקובל משום מה שתעשיות רבות אינן צריכות להיחשף לתחרות הוגנת, ויש להגן עליהן מפני שינויים.

ענף התקשורת הישראלי, למשל, מתקשה להמציא את עצמו מחדש בעולם האינטרנט האינטנסיבי, וקולות רבים חרדים מהשינויים הללו ומאובדנו של כלב השמירה של הדמוקרטיה המקומית. תמיכתם המסויגת של פוליטיקאים בתפקיד השוק החופשי, כמתאם בין רצונות וצרכים, פוסחת כמובן על ענף זה, ואת המזור לבעיות הם מנסים לפתור באמצעים פרלמנטריים במקום לתת לשוק לעשות את שלו: דיבורים על "הצלת ערוץ 10", מניעת הרכישה של מעריב ומקור-ראשון, איסור על חלוקת חינמונים כ'ישראל היום', וכמובן הסערה הנוכחית סביב השידור הציבורי – מבטאים היטב את המגמה.

נראה אפוא, שיש נטייה לשכוח שעיתונים קיימים כדי לספק מידע שאנשים מוכנים לשלם עבורו, ולא כדי להעסיק עיתונאים. טעמם של הקוראים ברחבי העולם עבר שינוי דרסטי בשנים האחרונות, ונדרשת התאמה מורכבת מצד ענף זה על מנת להתחרות בשטף המידע הבלתי-פוסק שכולנו זוכים לו. אפילו העיתון הכלכלי הוותיק ביותר בעולם, האקונומיסט, שהוקם בשנת 1843, עושה היום את רוב הכנסתו ממנויים דיגיטליים.

כך, הכנסות העיתונים ברחבי העולם נמצאות בצניחה חופשית כבר למעלה מעשור, וארגון העיתונים האמריקני מדווח על ירידה של 53% בהכנסות מאז רווחי שיא של 46 מיליארד דולר ב-2003. ברור ששינוי מבנה התמחור – כפי שעשו בעיתון 'הארץ' ובאקונומיסט – לא יציל את כל העיתונים, אך בזכות האינטרנט המהיר התפתחו מיליוני בלוגים חדשים, שמציעים מגוון רחב יותר ונוח יותר לכל צרכן.

מוסדות למטרת רווח, כמו מפעל טקסטיל בפריפריה או עיתון פרטי, הוקמו כדי לספק מוצר שיש לו קונים. בהיעדר רווחיות אין להם יכולת או סיבה להתקיים. המחיר המיידי ברור לעין ובולט, אבל בטווח הארוך השאיפה היא שיפור חייהם של אנשים, ולא תחזוק משרות. תתפלאו, אך סתגלנותם של האנשים חזקה ומהירה משחושבים. בפועל, אחוז האבטלה לא עלה כלל כתוצאה מהשיפורים הללו (קיים אף קשר שלילי בין צמיחה לאבטלה), בעוד שאיכות המשרות עלתה פלאים, ונעלמו מהעולם משרות קשות ומפרכות בשכר זעום.

בפעם הבאה שעולים קולות הדורשים את סבסודו של מפעל כושל, עיתון ללא קוראים, או מוצר ללא קונים, מומלץ לזכור שהרס יצירתי הוא דבר חיובי, ושאין ברירה אלא להתקדם.