מבקר המדינה ממציא את השוויון בחינוך

והפעם: הזכות לחינוך, שבגינה יש לדאוג לשוויון מוחלט, ללא הבדל דת, צבע, מין ורמת אינטילגנציה.

הכי קרוב שאפשר. מבקר המדינה שפירא עם נשיא בג"ץ גרוניס. צילום: פלאש90

אחד הפרקים בדו”ח מבקר המדינה האחרון שעוררו הד ציבורי נרחב, היה הפרק שעסק במצב הבעייתי של לימודי המתמטיקה בישראל – אותו פירטנו במאמר מקיף ב’מידה’. אלא שבאופן מפתיע, במקום לדון בשאלות העובדתיות ובאתגרים הפרקטיים המלווים את הנושא, בחר מבקר המדינה, יוסף שפירא, לנקוט כמנהגם של בכירי מערכת המשפט ולבסס את דבריו על תפיסת זכויות אמורפית:

הזכות לחינוך נמנית עם הזכויות החברתיות הכלולות בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם שאימץ האו”ם בשנת 1948. מתוקף זכות זו יש לאפשר גישה לחינוך לכל אדם. הזכות לחינוך של ילדים ומתבגרים נקבעה באמנה הבין-לאומית בדבר זכויות הילד. זכות זו מעוגנת בארץ בחוק זכויות התלמיד, התשס”א-2000, ולפיו “כל ילד ונער במדינת ישראל זכאי לחינוך בהתאם להוראות כל דין”. מטרת החוק היא “לקבוע עקרונות לזכויות התלמיד ברוח כבוד האדם ועקרונות אמנת האומות המאוחדות בדבר זכויות הילד”.

הקורא ישתכנע כי לאחר פתיחה רבת הוד שכזו יציג המבקר תגליות מרעישות על ילדים בישראל שאינם זוכים כלל לחינוך או מבלים את שעותיהם ברחובות, אך הוא יתפלא לגלות שהמבקר כלל לא עומד בהבטחתו. תחת זאת, המבקר דן בתחום המתמטיקה בלבד, כאשר לאורך חמישים וארבעה עמודי הדו”ח המפורט מוזכרת הזכות לחינוך שוב ושוב בהקשרים מופרכים לחלוטין.

כך למשל, המבקר מראה כי בשנת הלימודים תשע”ב ב-3.3% מחטיבות ביניים למדו התלמידים פחות מ-5 שעות מתמטיקה, בניגוד להנחיות משרד החינוך, ובשנת הלימודים תשע”ג עשו זאת ב-5.6% מחטיבות הביניים. זהו כמובן ממצא בעייתי, אך מה הקשר בינו לבין ההתפייטות הפרוגרסיבית שהצמיד לו המבקר?

זכותם של כל התלמידים במערכת החינוך לרכישת ידע ומיומנויות ברמה הנדרשת, בהתאם לחוק זכויות התלמיד, המבוסס על רוח כבוד האדם ועקרונות אמנת האומות המאוחדות בדבר זכויות הילד; לפיכך, אם מספר השעות המוקצות להוראת המתמטיקה קטן מזה שנקבע כתקן מזערי יש בכך כדי לפגוע בזכות לחינוך. על משרד החינוך אפוא לחייב את כל בתיה”ס למלא חובה זו.

האזרח התמים עומד נבוך: וכי מה לה לזכות התיאורטית לחינוך אצל הקצאת שעות המתמטיקה? הרי איש לא חולק על כך שבבתי הספר הללו הילדים זוכים לחינוך, אלא שהם זוכים לשעה-שעתיים פחות של הוראת המתמטיקה. האם מנהלי בתי הספר הללו צריכים לחשוש עתה מעתירה לבית הדין הבינלאומי בהאג?

בכלל, המבקר אולי יתפלא לשמוע, אך דו”ח של ארגון ה-OECD מלמד כי שיעור שעות המתמטיקה בחטיבות הביניים בישראל גבוה מהשיעור המקביל במדינות ה-OECD. במדינות כמו פינלנד, גרמניה, יפן, אנגליה, בלגיה ודנמרק שיעור לימודי המתמטיקה בחטיבות הביניים נמוך מאשר הנדרש בישראל, ודומה למדי לשעות הנוהגות באותם בתי הספר הישראליים הסוררים שמהם מתרגש המבקר. האם גם מדינות אלו מפרות את אמנת זכויות הילד של האו”ם? למבקר הפתרונים.

.
משיח זכויות האדם. המבקר שפירא. צילום: פךאש90

המבקר והשופט עליון

בהמשך הדו”ח, מציין המבקר לחיוב את השיפור הגדול בהישגי תלמידי כיתות ח’ במבחני ה’טימס’ בשנת 2011. עם זאת, המבקר מראה כי תוצאות המבחנים מלמדות על פערים גדולים בין הישגי המגזר היהודי להישגי המגזר הערבי, שכמעט ולא הצטמצמו מאז שנת 2007.

אכן, ישנו צורך אקוטי לסייע בשיפור הישגיהם של תלמידי המגזר הערבי, אך לא ברור מה לזה ולקביעתו של המבקר כי “יש בכך פגיעה בזכות לחינוך ובשוויון”. קביעה דומה מבליח המבקר ביחס לפערים בין המרכז לפריפריה בישראל “שעלולים לפגוע בזכות לחינוך ובשוויון ההזדמנויות”.

מבקר המדינה אפוא, עושה את עצמו לשופט עליון, וכופה את ערך השוויון על חוק זכויות התלמיד, בעוד החוק כשלעצמו לא מתייחס כלל לערך השוויון וקובע רק כי “כל ילד ונער במדינת ישראל זכאי לחינוך בהתאם להוראות כל דין”.

אבל נניח ללשון החוק. מה בעצם המבקר רוצה שנעשה? האם המבקר דורש ממשרד החינוך להעלים את הפערים בציונים בין ערבים ליהודים ובין המרכז לפריפריה? פערי ציונים והצלחה הם חלק מטבעו של עולם, ובכל המדינות נמדד פער בציונים בין המרכז לפריפריה, מדוע דווקא בישראל הדבר פוגע בזכות לשוויון? האם יספרו לנו עתה המשפטנים כי הפערים חורגים ממתחם סבירות דמיוני כלשהו?

האם נזכה בקרוב לראות תלמיד עותר לבית המשפט כנגד מורה שנתן לו ציון נמוך, בשל הפגיעה בזכותו לחינוך ושוויון הזדמנויות?

לערך השוויון יש אמנם חשיבות בתחום הקצאת המשאבים, והדרישה היא שהמדינה לא תפלה את תלמידי הפריפריה או המיעוטים מבחינה זו. אך המדינה לא צריכה, והיא גם לא יכולה, ליצור שוויון בציונים בין התלמידים.

יותר ממה שהוא מלמד על מערכת החינוך, הדו”ח הנוכחי מלמד על המבקר שפירא, ועל רצונו להפוך לאביר זכויות אדם המחדש בכל יום מעשי בראשית. ניתן אמנם להבין לליבו של המבקר, המנסה בערוב הקריירה שלו להשתעשע מעט באקטיביזם, לאחר שכבר לא יזכה לשבת על כס הבג”ץ, אך מדינת ישראל ואזרחיה, ובעיקר תלמידי הפריפריה והמיעוטים זכאים לטוב מזה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

1 תגובות למאמר

  1. באמת בדיחה המבקר הזה, הפעם היחידה שהערכתי אותו זה כשהוא העיז לבקר את קודמו בתפקיד על כך שעסק בעיקר בלרצות את התקשורת.
    הבעיה היא שכמה ימים לאחמ”כ (אחרי מתקפה תקשורתית מתוזמרת עליו כמדומני) הבנאדם התקפל והתנצל בפניו וכנראה שגם הסכים לקבל על עצמו את עולה של התקשורת.