למרות תחזיות על קריסה ממשמשת ובאה, 238 שנים לאחר שהוקמה, ארצות-הברית עדיין מובילה ללא עוררין מבחינה כלכלית, ביטחונית ומדינית.
הכישלון הצורב בעיראק, השתיקה המביכה מול פוטין באוקראינה, התמיכה ב'אחים המוסלמים' במצרים והמשבר הכלכלי – כל אלו ועוד הצטברו לכדי נבואות שחורות על קריסתה הממשמשת ובאה של המעצמה האמריקנית, שנשמעות גם מימין וגם משמאל • אולם כמה שלא הספידו אותה וכמה שלא חזו בנפילתה, ארצות-הברית עדיין כאן • 238 שנים לאחר שהוקמה, אמריקה עדיין מובילה ללא עוררין מבחינה כלכלית, ביטחונית ומדינית • למרות האתגרים מבית ומחוץ, העובדות מוכיחות כי לפחות בטווח הנראה לעין, זה לא הולך להשתנות
"מעצמה בשקיעה", "כבר לא אימפריה", "ניצחון המזרח" ו"סופה של ההגמוניה"; אלו רק חלק מכותרות שהופיעו בחודשים האחרונים בעיתונות העולמית כחלק מאופנת ההספדים לארצות-הברית ולאימפריה האמריקנית. אך דווקא עכשיו, בזמן שארצות-הברית חוגגת את יום עצמאותה, כדאי לזכור ולהדגיש: למרות הלך הרוח, ולמרות אופנת ההספדים, ארצות-הברית היא עדיין המעצמה העולמית היחידה, ולפחות בטווח הזמן הנראה לעין היא גם תמשיך להיות כך.
יש משהו מאד משעשע בהספדים על ארצות-הברית. מאז שהסתיימה מלחמת-העולם השנייה וארצות-הברית הפכה למעצמה עולמית, ליוו אותה הספדים מכל סוג ועל כל צעד ושעל: בתחילה היה זה החשש מפני התפשטותה של ברית-המועצות למערב אירופה ולמזרח הרחוק; בשנות ה-70 היו אלו משבר הנפט, הקמתו של השוק האירופי המשותף וה"נס הכלכלי" באירופה, שהובילו לגל הספדים שבישר על שובה של היבשת הישנה שכונתה אז "מבצר אירופה"; שנות ה-80 הביאו אתם את החשש מהענק הכלכלי של יפן, ואת התחזית בדבר חברות יפניות כמו 'סוני' ו'טויוטה' המשתלטות על הכלכלה האמריקנית; בשנות ה-90 תפסו סין והודו את תשומת הלב בדמות הכלכלות המתעוררות שהן "הדבר הבא". ולבסוף, ופיגועי ה-11 בספטמבר בתחילת שנות האלפיים יצרו את התחזית העדכנית ביותר בדמות אימת הטרור המוסלמי וחולשת המערב.
אך גם אחרי 70 שנה של הספדים ותחזיות קודרות ארצות-הברית עודנה כאן, חיונית ועוצמתית אף יותר מתמיד.
עוצמה צבאית ללא תחרות
לפעמים אנחנו שוכחים את האמת הפשוטה: ארצות-הברית היא הכוח הצבאי החזק בעולם. לא רק שצבאה הוא הגדול, המתוקצב, המאומן והמשוכלל מכולם, ארצות-הברית היא גם היחידה שמסגולת להשתמש בעוצמה זו בכל מקום בגלובוס כמעט ללא-הגבלה. הדבר בולט במיוחד על רקע יכולותיהן של מדינות אחרות: בעוד שרוסיה מתקשה לנהל מלחמות מוגבלות בסמוך לגבול אל מול יריבות חלשות כמו גיאורגיה או אוקראינה; ובעוד שבריטניה וצרפת זקוקות לסיוע ומטרייה אמריקנית בכדי לשלוח כוחות צבאיים למקומות כמו לוב או חוף השנהב, הרי שארצות-הברית מסוגלת לנהל מלחמות מקבילות במספר חזיתות שונות הרחוקות עשרות אלפי קילומטרים מגבולה.
היא מחזיקה בסיסים וחיילים בכל יבשת ובכל אזור, כאשר בחלק מהמדינות מספר החיילים האמריקנים גדול יותר אפילו ממספר החיילים של הצבא המקומי. היא מחזיקה בארסנל הנשק הגרעיני הגדול מכולם וביכולות המודיעין המתקדמות ביותר, מנהיגה את נאט"ו הברית הצבאית הגדולה והחזקה בהיסטוריה ומדינות רבות, שביניהן מעצמות כמו יפן או דרום קוריאה, מפקידות את ביטחונן באופן מוחלט בידיה. הפערים הצבאיים הם כה גדולים שעל-פי הערכות ייקח לסינים או להודים עשרות שנים לבנות צי או חיל אוויר מתחרה לזה האמריקני. וגם זאת בהנחה שהצבא האמריקני יפסיק להשקיע ולהתפתח בעצמו.
עוצמתה הצבאית של ארצות-הברית, ומצבה הגאוגרפי הייחודי, הביאו לך שהיא ניצבת פני איומים אזוריים אפסיים למדי לעומת מעצמות אחרות. ארצות-הברית מוקפת בשתי מדינות ידידותיות, קנדה ומקסיקו, שמאז 1994 והתחלת הסכם הסחר החופשי נאפט"א עומק היחסים איתן רק הולך, מעמיק ומעצים. ובמעגל השני של היבשת, אין לה אף מתחרה או איום פוטנציאלי צפוי. ומעבר לכל זה היא מוקפת בשני אוקיינוסים גדולים, המגנים עליה מכל מתקפה או פלישה אפשרית. הפעם האחרונה שמעצמה זרה ניסתה לערער את הנחת הייסוד הזאת, זה נגמר במשבר הטילים בקובה.
לאף אחת מהמתחרות אין תנאים טובים כמו אלה. האיחוד האירופי (אם אפשר לכנות אותו מעצמה אחת) מרגיש כל בוקר את האיום הרוסי המתעצם ממזרח ואת חוסר היציבות של צפון אפריקה. סין מוקפות מדינות רבות העוינות את דרכה, שחלקן מקיימות קשרים ביטחוניים הדוקים עם ארצות-הברית. הודו גובלת במערב עם אויבתה הנצחית פקיסטן, המחזיקה בנשק גרעיני, ובמזרח עם סין, שהמתיחות עמה נותרת על כנה. כפי שנוכחנו בשנים האחרונות, גם גבולותיה של רוסיה יודעים חוסר יציבות. כך,בעוד גבולותיה של ארצות-הברית הופכים שקטים ובטוחים יותר מיום ליום גבולותיהן של המעצמות המתחרות הולכים ומתערערים.
הכלכלה הגדולה בעולם
אם כוחה הצבאי של ארצות-הברית חסר תחרות והשוואה, כוחה הכלכלי אינו נופל ממנו. היא עשירה יותר מאירופה כולה, סוחרת יותר מכל מדינות מזרח אסיה וצורכת יותר מאפריקה. די להתבונן במפה שלהלן כדי להבין עד כמה עצומים הפערים בינה לבין שאר מדינות העולם:
מעבר לכך, כלכלתה של ארצות-הברית היא החדשנית ביותר, המתקדמת ביותר והמפותחת מכולן. במדדי החופש הכלכלי היא מדורגת מדי שנה בצמרת, כאשר לפניה רק מדינות קטנות בעוד שאר המעצמות המתחרות משתרכות הרחק מאחור. ואילו במדדי איכות החיים והרווחה האישית מקומה מדי שנה אף גבוה יותר, גבוה בהרבה מרוב המדינות האירופאיות שמגדירות את עצמן מדינות רווחה.
אבל גם בלי לשקוע במספרים ובמדדים הכלכליים, די לבדוק היכן ממוקמות חברות טכנולוגיית העילית הגדולות בעולם ומי שולט בצמרת החברות של הכלכלה העולמית: חברות כמו אפל, מייקרוסופט, גוגל, פייסבוק, אינטל, י.ב.מ, דל, היולט פקארד, אורקל ועוד חברות מובילות רבות; כולן אמריקניות. גם חברות גדולות שאינן אמריקניות, כמו סמסונג הקוריאנית וסוני או טושיבה היפניות, מתקיימות למעשה במדינות החייבות את ביטחונן לארצות-הברית. בעולם גלובלי כמו היום, הייצור לפעמים נעשה בסין, ההרכבה באינדונזיה והתמיכה הטכנית ושרות הלקוחות מתנהל מהודו. אבל ברור לכולם שאלו מוצרים אמריקניים, פרי רוחה של הרוח היזמית האמריקנית.
נכון, יש גם חברות ענק סיניות, רוסיות או סעודיות, שבשנים האחרונות החלו לעלות ולצמוח, אבל אלו תמיד חברות בבעלות ממשלתית, המגיעות מתחום משאבי הטבע, הנפט, הגז, או החציבה. חברות אלו תלויות במזלן הטוב של אותן מדינות, במה שנתנה להם האדמה, וברצונם הטוב של פקידים ממשלתיים וקיומן תלו על בלימה: נפט יכול להיגמר, גז תלוי לא פעם במשתנים גאו-פוליטיים, ממשלה יכולה להתחלף. אך היצירתיות החדשנות והידע המגיעים בזכות היזמות והשוק החופשי נותרים לנצח.
גם הכיוון והעתיד הכלכלי אינו רע כמו שחשבנו. אם בשנת 2001 ניסו כלכלני גולדמן-סאקס למכור לנו את סיפור ה'בריקס' (ברזיל, הודו, סין ורוסיה) והכלכלות הצומחות החדשות שיחליפו את ארצות-הברית עד שנת 2030, הרי שהשינויים שהתרחשו מאז המשבר הכלכלי של 2008 הוכיחו שהם טעו. הודו התגלתה ככלכלה לא יעילה, מדינה בעלת תשתיות בלתי מספקות ועם הפסקות חשמל תכופות, שמקשה לעשות בה עסקים ברמה גלובלית. נתוני הצמיחה בברזיל הלכו ונחלשו עד שהיום מקסיקו קיבלה את ההובלה בדרום היבשת, לא מעט בזכות אימוץ מודל השוק החופשי והמסחר עם ארצות-הברית. ואילו רוסיה התגלתה כמדינה של חברה אחת, גזפרום, התלויה במחיר העולמי של משאבי הטבע עם אוכלוסייה מדלדלת ועתיד גאו-פוליטי לא צפוי.
מבין ארבעת המעצמות העולות רק סין עדיין צומחת בקצב גבוה ומהיר. אך גם שם ניכרים אותות של משבר. העדר החופש וזכויות האזרח במדינה גרמו כבר לירידה בהשקעות הזרות והעברתם חזרה למערב ובמדינה נרשמו שיעורים מפחידים של הגירה שלילית של השכבות החזקות – "העשירים" הסיניים החדשים ומעמד הביניים הגבוה – אוכלוסיות שהתעשרו ונהנו מהצמיחה הסינית, אך דורשות כעת חירויות ואיכות חיים שהמעצמה הקומוניסטית לא מסוגלת לספק.
גם במדדים אחרים כלכלת ארצות-הברית מובילה בגדול. היא כמעט ואינה מושחתת אינה ריכוזיות ומעמד הביניים שלה הוא הגדול והמפותח מכולם. רק תנסו לחשוב על סין, הודו, רוסיה או ברזיל במונחים של שחיתות וריכוזיות ותראו עד כמה הפערים ענקיים. סין יכולה להמשיך לצמוח במספרים דו ספרתיים כמה שהיא תרצה. אבל כל עוד היא תמשיך לרכז את כל כוחה של הכללה בידי הממשלה לא נראה פייסבוק או גוגל סיניות נוצרות בקרוב. גם הודו יכולה למשוך מיליארדים בהשקעות, אבל כאשר השחיתות נמצאת בכל מקום וכאשר צריך לשחד שרשרת פקידים אפילו כדי לבצע עסקה קטנה ופשוטה ביותר, הכלכלה תמיד תתקע בתקרת זכוכית.
ואם זה לא מספיק, פיגועי ה-11 בספטמבר והמלחמה בעיראק גרמו לארצות-הברית לבצע את השינוי הכלכלי הגדול והמשמעותי מכולם, במטרה להגיע תוך מספר שנים לעצמאות אנרגטית. זאת, כאשר יחד עם שכנותיה הידידותית, קנדה ומקסיקו הם יהפכו את משק האנרגיה של צפון אמריקה ליחידי בעולם המספק את כלל התצרוכת שלו על-ידי ייצור עצמי, וללא תלות במדינות זרות ובביקוש העולמי. מצב כזה יוביל בעתיד לכך ששיקולים מדיניים וכלכלים המתערבבים לא פעם זה בזה ומגבילים את מקבלי החלטות יופרדו, ויאפשרו לארצות-הברית חופש פעולה שכמהו לא היה לה מזה עשורים. בעוד אירופה תמשיך להיות תלויה בגז הרוסי, וסין בנפט הסעודי ארצות-הברית תהייה תלויה רק בעצמה.
ערכים אמונה ודמוקרטיה
גם העתיד האמריקני נראה חסר תחרות. מוסדות ההשכלה הגבוהה, הקטר שמניע את הכלכלה והמדינה אל עבר העתיד, מובילים בכל השוואה בינלאומית. מאות אלפי צעירים מבריקים מרחבי העולם נוהרים אל המוסדות האמריקניים מתוך הבנה כי אלו המוסדות הטובים ביותר שיש בנמצא. חלק גדול מהסטודנטים הזרים הללו לא חוזר לבסוף לסין, הודו או דרום-קוריאה, אלא משתקע בארצות-הברית ותורם לקדם את הכלכלה האמריקנית אף יותר.
אך שובר השוויון האמיתי בכל מה שקשור לאומה האמריקנית הוא האמונה. יותר מכל אומה אחרת האמריקנים מאמינים בצדקת דרכם. הדמוקרטיה, השוק החופשי, החירות וזכויות האזרח מובלים אותם כבר למעלה מ-300 שנה, ועל בסיס האמונה המשותפת הזאת, החזקה מכל אמונה של אומה אחרת הם ממשיכים להתקדם עד היום.
מה שמיוחד בארצות-הברית שמבדל אותה מאימפריות היסטוריות אחרות, היא העובדה שאנחנו אוהבים לאהוב אותה. זאת לא האימפריה הרומית על גדודי עבדיה וכיבושיה האכזריים; היא לא כמו הכנסייה הקתולית הנוקשה על שלל חוקיה הקפדניים; וודאי שאינה כמו ספרד הברוטלית או צרפת היהירה. בשונה ממרבית התקדימים ההיסטוריים, ארצות-הברית היא מעצמה ששאר העולם רוצה לחקות. המקרה של ההצלחה האמריקנית מעורר תדהמה והשתאות, ומצית השראה אצל מרבית המתבוננים בה.
נכון, גם לארצות-הברית ישנן בעיות רבות: עול הרגולציה על המשק מתגבר, החוב הלאומי תופח וחלק ממרכיבי החירות שבה נתונים למתקפה. אבל ארצות-הברית ועמה עמדו בפני אתגרים גדולים מאלו ויכלו להם. נכון להיום ארצות-הברית עוד כאן, רחוקה מליפול, רחוקה מלהתפורר ולא מתכוונת ללכת לשום מקום.
____________
עומר גנדלר הוא תלמיד מחקר ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית ומפעיל את הבלוג תוצרת חוץ.
מה יהיה עם הטעויות המזעזעות? והפעם ממש הישג, שלוש טעויות במשפט אחד:
"מסודות ההשכלה הגבוה, הקטר שמניע את הכלכלה והמדינה אל עבר העתיד מובלים…"
דוקא ארצות הברית דומה מאוד לרומא
ארה"ב כיום היא מעצמה מסיבה אחת פשוטה והיא שהיא בעלת הצבא החזק ביותר
בדיוק כמו רומא ארה"ב מושלת בשיטת הפרד ומשול
בדיוק כמו לרומא כל העולם מעלה מיסים לארה"ב, הרי כל העולם שולח מוצרים ואנרגיה לארצות הברית ובמה היא משלמת? בניירות שאת ערכם היא קובעת…
פעם כשמאזן היבוא יצוא האמריקאי היה חיובי היה הגיון להחזיק בדולרים אבל כיום כשהמאזן שלילי זה פשוט להיות פראייר… עד מתי כלכלות העולם יסכימו להמשיך להיות עבדים נרצעים לארה"ב? התשוב לכך לדעתי היא עד שיהיה לסינים צבא חזק מספיק (לאו דווקא החזק ביותר) ומספיק זהב כדי לזרוק את הדולר ולא להסתכן במלחמת עולם עם ארה"ב
זה נכון אולי שארה"ב ביחס לכל מדינה בודדת אחרת גדולה יחסית אבל לעומת איחוד של מדינות וכלכלות שיתחילו לסחור במטבע שמוסכם עליהן בלבד כלכלת ארה"ב אינה משמעותית
רק נדמיין שסין(תעשיה) רוסיה(גז ומזון) ואירן(נפט) מתחילות לסחור ביניהן במטבע משלהן והאמריקאים יצטרכו לקנות נפט בעבור סחורה ממשית (זהב) ולא דולרים הם יאלצו להתחיל לייצא ולעבוד קשה מה זה יעשה לכלכלת ארה"ב המקרטעת כיום?
אתה אומר שאם סין מפסיקה לקבל דולרים ארה"ב תוקפת אותה? זה לא קצת מוגזם?
ארה"ב לא תתקוף ישירות כמובן אלא אולי תתקוף מדינה שלישית וחלשה בת בריתה של סין או שיש לסין אינטרסים בה לאט לאט הריטוריקה המלחמתית ופעולות תגמול עקיפות משני הצדדים יחריפו ואנו עלולים להידרדר למעגל של תגובה ותגובה שכנגד עד שאנו עלולים להידרדר למלחמת עולם שלישית בפועל
"לעומת איחוד של מדינות וכלכלות שיתחילו לסחור במטבע שמוסכם עליהן בלבד כלכלת ארה"ב אינה משמעותית"
התוצר של ארה"ב ב2013 היה כ22% מתוצר העולם כולו. 22% מהעולם הוא משמעותי מול כל איחוד של מדינות.
אבל זה בדיוק מה שהוא אומר. שהעצמאות האנרגטית תפתור את הבעיה הזאת
צריך לשים את המינוס האמריקאי בפרופורציה.
היקף הייצוא האמריקאי ב2012 היה 2.194 טריליון דולר
היקף הייבוא 2.734
הגרעון 0.539 טריליון כ 25% מהייצוא.
התוצר לנפש של ארה"ב 52,432. נניח שהדולר ייחלש באופן יחסי להפרשי הסחר ב25% ( כך הייבוא לארה"ב יתייקר והייצוא יוזל). עדיין התוצר לנפש (במחירי הדולר הנוכחי) ירד ל 40,000 דולר, הרבה מעל רב מדינות העולם, בשורה אחת עם גרמניה, יפן , אוסטרליה ובערך כפול מרוסיה או פי 4 מסין.
כעקרון אתה צודק, השאלה היא אם הייצוא כולל גם "מכשירים פיננסיים" שבעצם מבוססים על הדולר כמטבע עולמי, והייבוא לוקח בחשבון את זה ששער הדולר בעצם נקבע ע"י האמריקאים. אם הדולר נחלש ולצידו העולם מתחיל לסחור במטבעות אחרים הייבוא אוטומטית מתייקר ואם הייצוא כולל בנקאות ו "מכשירים פיננסיים" בעולם מרובה מטבעות הוא עלול להיפגע מה שירע את המאזן
אשרי המאמין
וואוו…ישראל במקום ממש גרוע מבחינת חופש כלכלי – מקום 44. ביזיון לכל דבר.
סין ורק סין
עומר מאמר מצויין שמח שפרסמת אותו שוב עבור יום העצמאות. היה נכון אז וזה נכון אולי אפילו יותר גם עכשיו
ארצות הברית היא אכן מעצמה אבל היא כבר אל מעצמה מערבית אנחנו פשוט לא מבינים את זה עדיין. הדור הצעיר שם אינו ליברלי כמו הקודם. הוא מורכב ממיועטים וקוסופוליטיות וסוצאיליזם חדש. ארצות הברית תייה מעצמה עוד הרבה זמן היא רק לא תהייה המצעמה הטוה שהכרנו עד היום.
היה השבוע מאמר באפוק טיימס על המעצמות העולות החדשות. אכן רוסיה וסין לא הופיעו שם אבל לצד ארצות הברית הופיעו מדינות כמו טורקיה ופולין ויפן. מעניין האם זה טוב לטענה כי ארצות הברית היא עדיין מעצמת על או שזה פוגע בבעלות הברית הגדולות שלה.
ואוו מאמר מצויין, כרגיל רק במידה, חבל שצריך מערכת בחירות לנשיאות כדי להקפיץ מחדש את המאמר הזה
כתבה מעולה. תודה