עולם, עצור! שמאלן חטף כאפה

אחר הגינויים, התגובות ההיסטריות לאלימות בהפגנת השמאל הרדיקלי ב'הבימה' רק מוכיחות פעם נוספת עד כמה המפגינים ותומכיהם מנותקים מעם ישראל.

תמונות שלפני הטבח המזעזע; הפגנת השמאל הרדיקלי בכיכר הבימה. צילום מסך מיו-טיוב

מדינת ישראל היא מקום אלים.

תושבי שכונות דרום תל-אביב, לדוגמה, הפכו בשנים האחרונות לאנשים שאינם יכולים לצאת מהבתים בשעות החשיכה, וגם יציאה בשעות היום היא מבחינתם הימור מפוקפק. עשרות-אלפי המסתננים הבלתי-חוקיים הפכו את חיי התושבים לזוועה. אלימות פיזית, חינגות המוניות, שוד, גניבות, אונס והטרדות מיניות, זו השגרה של תושבי נווה שאנן ושכונת התקווה.

המתיישבים היהודים ביו"ש חיים בשגרה שבה הם אינם יודעים כיצד תסתיים נסיעה לעבודה או לחברים. פיגועי הירי אמנם שכיחים פחות מאשר לפני כעשור, אולם עדיין מהווים סכנה מוחשית. שלא לדבר על החוויות היומיומיות של יידויי אבנים, בקבוקי תבערה וגם משאיות שמעיפות רכבים יהודים מהכביש ונהגות שנגררות בכוח ממכוניתן.

על חייהם של תושבי הדרום ב-14 השנים האחרונות אין צורך להרחיב. הקסאמים שהתחילו ביישובי גוש-קטיף התרחבו לשדרות ועוטף עזה והמשיכו לגראדים על נתיבות, אשקלון אשדוד ובאר-שבע. עבור מאות-אלפי ישראלים החיים הם מטווח, והם משחקים בתפקיד מטרת דמות. שגרה שבה לילדים יש 15 או 30 שניות לנוס על חייהם.

גם בנגב, בגליל ובערים המעורבות החיים שונים לחלוטין מאלו שתושבי המרכז מכירים. פרוטקשן, גניבות חקלאיות, הטרדות מיניות ובריונות קבוצתית כלפי יהודים שהולכים לבדם, הם מחזות שגרתיים. לכולם רקע לאומני מסוים. שילוב שבו סמי-פושעים ונוער שוליים מפנימים את המסר של החברה שבתוכה הם חיים: של"צעירים" מותר להציק ליהודים, להיטפל ליהודיות, לגנוב מהמושבניק השכן או לעלות לכביש לזרוק אבנים.

חיילי צה"ל ולוחמי מג"ב חווים את האלימות הזו באופן יומיומי כשהם מתמודדים עם המוני פורעים שנהנים מיד חופשית לזרוק לעברם אבנים ובקבוקי-תבערה, לירות לעברם גולות ברזל או לשגר לעברם זיקוקים. הכל בחסות קשירת ידי הלוחמים על-ידי ארגוני "זכויות האדם" ומערכת המשפט.

הכחשה, טשטוש, זלזול והלקאה עצמית

השמאל מגיב לתופעות האלימות הללו במגוון דרכים שנע על המנעד הרחב שבין הכחשת עצם התרחשותן (אלימות המסתננים? יש בכלל דבר כזה?), טשטוש והסתרת מאפייניה האמיתיים של האלימות ("צעירים" זועמים, אבנים ש"מושלכות" מעצמן), התעלמות מחומרתה או משמעותה האמיתית (יש הרי קיצוניים בשני הצדדים), הטלת האשמה והאחריות למעשי ערבים על כתפי היהודים וממשלתם (זה הכל "אקיבוש", מה בכלל היה להם לחפש שם?) ועד לקריאות לאיפוק, הכלה והבלגה ברגע שגדשה הסאה ומדינת היהודים מחליטה לממש את אחריותה לחיי אזרחיה.

השמאלן, כפי שניתן לראות, הוא אדם קר-רוח שאינו נלחץ מהנסיבות, מגיב למתרחש בשום-שכל, לוקח דברים בפרופורציה ומתאפיין באיפוק, סובלנות, מתינות, ריסון עצמי, הבנת האחר ואף הצדקתו – כולל לנוכח אלימות קשה.

לו היה השמאלן מגיב לכל תופעות האלימות בצורה דומה ועקבית יכול היה כל אדם לחלוק לו מידה לא-מבוטלת של הערכה; בבחינת "איני מסכים איתך, אך עמדתך מכובדת ואצילית". אלא שכפי שכולנו יודעים, השמאלן מתאפיין הרבה פחות באיפוק ובריסון והרבה יותר בצביעות ובדו-פרצופיות. את היחס הסובלני והמאופק שהוא מגלה לנוכח אלימות ערבית מחליפה היסטריה ודמגוגיה כשהדבר נוגע לאלימות יהודית מינורית בהרבה.

באותו הזמן שנֹגַה וצוּף מתעלמים מבקבוק-התבערה שהושלך על הודיה ואלחנן, הם מעלים כותרת ראשית על הגרפיטי שריסס חננאל (או אולי עבדאללה?) על צינור הביוב באבו-גוש. באותה נשימה שבה הם קוראים שלא להכליל, ולהפריד בין המתונים לקיצוניים (הגם שאלו גם אלו קוראים להשמדת ישראל ותומכים בטרור), אין להם שום בעיה להאשים את מחנה הימין כולו באחריות למעשים מתועבים שמבצעים ימנים בודדים שמוקעים נמרצות מצד הימין כולו.

ואם התגובה של השמאל לכל מקרה חריג של אלימות מצד יהודים כלפי ערבים היא יציאה מפרופורציה, דמגוגיה, הפללת מיליוני אנשים והבאשת ריחה של ישראל בעולם, הרי שתגובתו למקרים בהם האלימות מופנית כלפיו כשמאל הופכת לקריקטורה נלעגת. פאניקה היסטרית של קוזק נגזל. איפה הבנת האחר, ואיפה 'הארץ'? איפה טשטוש האשמה, ואיפה חגי מטר?

ובינתיים, במציאות; מתקפת טילים על ישראל. צילום צה"ל CC BY-NC 2.0
ובינתיים, במציאות; מתקפת טילים על ישראל. צילום צה"ל CC BY-NC 2.0

אל תתנו להם כאפות

וכאן המקום להגיד, לפני ובטרם נפנה להעמדת הדברים בפרופורציה הנכונה, שהאלימות המכוערת שראינו שלשום (12.7) כנגד מפגיני השמאל הקיצוני ראויה לכל גינוי. האנשים שעומדים בלב תל-אביב עם דגלי אש"ף וקוראים לשר הביטחון רוצח בשעת מלחמה הם מנוולים. אדם שמשמש כזרוע התעמולתית של החמאס, בשעה שמיליוני אזרחים מבני עמו נתונים תחת מתקפה רצחנית, משחק בדיוק לידיים של האויב. זה מה שאני חושב על חגי מטר וחבריו. ועדיין, וחשוב להבהיר, שלא זו הדרך להתמודד עם אנשים מן הסוג הזה. המאבק בהם צריך להיות פוליטי, הסברתי וערכי ובמידה מסוימת, כשהם מגזימים, בהיבט החוקי-משפטי.

חלק מהרעיון הלאומי, מעיקרון הריבונות ומהרעיון הדמוקרטי הוא ההבנה שהמדינה היא הגוף היחיד שמותר לו להפעיל כוח. גם בשעות קשות. את המהפכנות האלימה מוטב שנשאיר לשמאל הקיצוני ולחבריו ברצועת עזה.

אחרי ההבהרה הנחוצה הזו נחזור לעצם העניין לשמו התכנסנו. קראתי וראיתי את הטורים של חגי מטר ב'שיחה מקומית', הגרסה העברית של המגזין הרדיקלי 972+, ושל אילן פלד ב'מאקו'. מה אגיד ומה אומר? ממש ליל הבדולח. שמאלנים נגררו מבתי הקפה וזקן אבלם על הרוגי עזה נגזז על-ידי יואב אליאסי והאריות לקול תרועות היס"מ. פלשבקים למלחמת האזרחים בספרד. שוב זה אותו מיעוט נאור, מתקדם ומוסרי שמותקף ברחובות על-ידי בריונים אזרחיים בחסות קלגסים על מדים. תקראו את התיאורים, פחד אלוהים. דאע"ש נראים כמו קייטנת סבבה לעומת אליאסי והאריות מרחבת הבימה. "זה קרה בתל-אביב הלילה", הכריזה כותרת מאמרו של חגי מטר מאמש, משל היינו ברלין ב-1938. מאמר שזכה כבר ללמעלה מ-17,000 לייקים. סמולנים תחת מצור, אימה ופחד. מזל שעדיין אפשר לעשות לייק.

"כשהאזעקות יללו בתל אביב לכולנו היה ברור דבר אחד: הפשיסטים שמולנו מסוכנים יותר מהרקטות שבדרך", מכריז מטר במשפט הפתיחה, ומדגים פרופורציה מהי. ואכן, אין לי אלא להסכים. אתה קורא את המאמרים, רואה את ההיסטריה ברחבי הפייסבוק ואתה מבין את עומק ועוצמת הבועה שהשמאל הצליח לבנות לעצמו בצפון תל-אביב. אתה מבין שלהיות שמאלן צפון תל-אביבי זה לחיות עם הפריבילגיה שהאיום הכי גדול לשלומך ולביטחונך הוא יואב אליאסי וכמה ערסים עם גופיית אדידס, וגם זה אחת לעשר שנים. איפה הם ואיפה הפרוטקשן בנגב? איפה הם ואיפה נסיעה הביתה בצל פחד מבקבוקי-תבערה, או שינה בממ"דים לאורך שנים?

ואפשר ללמוד עוד כמה דברים מהמאמרים והסטטוסים של מטר וחבריו. אתה מבין, למשל, שכיסאות, בניגוד לאבנים, לא מחזיקים ביכולת להשליך את עצמם. הם מושלכים על-ידי אנשים, ולאנשים הללו יש שם. הם לא "צעירים" – הם פשיסטיים. פשיסטיים יהודים. והם גם לא קיצוניים בודדים ש"אסור להכליל ולהאשים בגללם ציבור שלם", או ש"אינם מייצגים". אלו פשיסטים שנשלחו על-ידי הממשלה. בצו 8 מהלשכה של ליברמן ונפתלי בנט. ובלשונו של מטר: "וצריך להגיד בצורה הכי ברורה: זה לא רק הפשיסטים האלה, אליאסי והאנשים שלו ונושאי הכרזות של ליברמן ויתר הבריונים. זה מגיע מלמעלה. זה מגיע מממשלה שמסיתה באופן סדרתי נגד ערבים ונגד השמאל".

וקיצוניים אלימים אין בכלל בשני הצדדים. יש רק בצד אחד. הצד שמשליך כיסאות ומרביץ באגרופים. והצד השני לא יודע אלימות מהי. כולו טלית שכולה שאנטי. הרי ברור שבקטטה שהתפתחה שלשום הייתה אלימות רק מצד אחד. אף שמאלן לא הרים אצבע. שמאלנים הם הרי הפציפיזם הטהור, שמתמחה בהמלטות למסעדות ובבקשת מקלט מדיני בבתי קפה.

אינספור אירועים ותופעות אלימות מתרחשים בישראל מעשה יום ביומו. פוגרומים ביהודי עכו, שוד וגירוש של חקלאים יהודים בגליל, פרוטקשן וגזל מצד חמולות פשיעה בנגב, ניסיונות לינץ' ורצח בלתי פוסקים ביו"ש ובמזרח ירושלים, מאות פיגועי דקירה, אלפי פיגועי ירי, טרור מתאבדים שהפיל מאות חללים, ואף כתבה שעסקה בנושאים הללו לא זכתה מעולם ל-17,000 לייקים. רובן לא זכו אפילו למבזק. כשיש הרוגים או פצועים קשה האירועים הללו מבצבצים לכמה שעות לכותרות, עם המסגור והפרשנות הנכונים כמובן, ומיד חוזרים ונבלעים בתוך הכתבות על הקוטג' או הקמפיין התורן נגד חננאל וגדודי חללי הגרפיטי.

וכאן אני רוצה לגעת מפורשות בנקודה לשמה התכנסנו. הפער הבלתי-נתפס שבין הקלות שבה השמאל מרשה לעצמו לכווץ, לזלזל, ללעוג, לנפנף ולהתעלם מאלימות שמבוצעת כנגד יהודים בישראל על רקע היותם יהודים – בתוספת ההבנה וההצדקה לפשעי הערבים – לעומת הדרמטיות, היציאה מפרופורציה וההתלהמות ההיסטרית עם טרמינולוגית ליל הבדולח בעקבות מתקפת הזומבים-אוכלי-הראשים בהנהגת יואב אליאסי.

מי שקורא את מאמריהם של מטר ופלד מבין כיצד השמאל רואה את עצמו כשבט מיוחס; כשבט שדמו אדום יותר וסמוק יותר. כשיהודי מותקף בשל עצם היותו יהודי זה לא סיפור. ואם זה כבר סיפור הרי שהאשמה היא בכלל על היהודי שהסתובב במקומות לא לו או נישל ילידים רודפי שלום. לעומת זאת כששמאלן מותקף מעצם היותו שמאלן השמיים נופלים והאדמה רועדת. ליל הבדולח כבר כאן, ואנזה מעבר לפינה. זה לא רק ששיגור טילים לתל-אביב הוא חמור יותר משיגור לעבר ערי הדרום, זו גם המציאות שבה שמאלן בן 24 שקיבל כאפה מערס ברוטשילד חמורה יותר מזקנה בת 83 שנאנסה על-ידי אריתראי.

פתאום אין לחברינו מהשמאל שמץ של הבנה לאחר, לנרטיב שלו ולמניעים שלו. פתאום האלימות איננה במימדים זניחים אלא דרמטיים והיא אינה מבוצעת על-ידי קיצוניים שאינם מייצגים אלא על-ידי שלוחי הממשלה. והתגובה לאלימות לא יכולה להיות איפוק, הכלה והבלגה. צריך לצאת למלחמה. מלחמת אזרחים. כפי שהכריז אילן פלד בסיום הטור שלו: "היום התחילה מלחמת אזרחים, הייתי שם, ראיתי את זה, זה קורה וזה על אמת".

עניין של זהות

וישנה נקודה נוספת שההיסטריה של השמאל ממתקפת האספסוף האליאסי יכולה לחדד. זה לא מקרי שאנשי ימין מתקוממים לנוכח פגיעה ביהודים על רקע ובשל היותם יהודים, בעוד אנשי שמאל מתייחסים לתקיפת יהודי בשל מוצאו בסלחנות, שלא לומר בזלזול ובהבנה. וזה גם לא מקרי שאנשי שמאל מגלים היסטריה ויציאה מפרופורציה כאשר שמאלן מותקף מעצם היותו שמאלן.

אנשים נוטים להגן על מרכיבי הזהות המרכזיים והחשובים ביותר עבורם. אנשי ימין רואים בזהות הלאומית את מרכיב הזהות הראשוני והחשוב ביותר עבורם. הרבה לפני היותם ישראלים, ימנים, ציוניים או חלק מהמין האנושי בכללותו, אנשי ימין הם קודם כל יהודים. זהו מרכיב הזהות החשוב ביותר עבורנו ולפיכך טבעי שנתקומם כאשר מאפיין הזהות הראשוני והיסודי ביותר שלנו נתון תחת מתקפה.

אנשי שמאל רבים לעומת זאת – והאבחנה הזו תקפה יותר ככל שאדם יותר שמאלן – אינם רואים במרכיב הלאומי מאפיין יסודי של אישיותם. אנשי שמאל נוטים להגדיר עצמם יותר כישראלים ופחות כיהודים ורבים מהם, ודאי בשמאל הקיצוני, רואים עצמם כמזדהים עם כלל המין האנושי הרבה לפני שייחסו חשיבות כלשהי ללאום, לדת או למדינה שאליהם נולדו כתוצאה מיד המקרה. את הנקודה הזו, שתקומם בודאי אנשי שמאל רבים, קל יותר להבהיר כשבוחנים את עמדות הימין והשמאל ביחס לסוגיות כלכליות-חברתיות. עבור הימני הזהות הלאומית קודמת ומכריעה בחשיבותה סכסוכים חברתיים, כלכליים או מעמדיים. לפיכך הימני הוא יהודי הרבה לפני שהוא ימני. מוקד ההזדהות שלו הוא העם, לא המעמד. עבור השמאל מרכיב הזהות ומכונן המאבקים המרכזי איננו הזהות הלאומית אלא המאבק המעמדי. "פועלי כל העולם התאחדו" היא קריאת הקרב של המניפסט הקומוניסטי ו"דברי ימיה של כל החברה כולה עד כה הם דברי ימיה של מלחמת המעמדות" הוא משפט המפתח בטקסט המכונן של השמאל העולמי. ובעוד מלחמת המעמדות היא העיקר, הלאומיות והדת הינם בסך-הכל מיסוך עשן מזיק, אשליה מסוכנת שמופצת על-ידי האליטות על מנת לתמרן את המעמדות המנוצלים. אופיום להמונים. מרקס אמנם נשמע היום קצת פאסה, אבל 'דמיין' של ג'ון לנון עדיין תופס לצורך העניין:

Imagine there's no countries
It isn't hard to do
Nothing to kill or die for
And no religion too
Imagine all the people
…Living life in peace

מכיוון שבעיני השמאל הזהות הלאומית והדתית, ועצם קיומן של מדינות, הם בסך-הכל מכשול בדרך לשלום ולחברה הצודקת המושלמת, "נוטופיה" כפי שכינה אותה לנון, הרי שאין להתפלא שאנשי שמאל רבים נוטים לזלזל ולהתעלם מאלימות שמכוונת כנגד זהות הנתפסת על-ידם כמיותרת.

הימני מתקומם על פגיעה ביהודי על רקע מוצאו היהודי מכיוון שהוא יהודי הרבה לפני שהוא ימני. השמאלן לעומת זאת מתקומם הרבה יותר כששמאלן מותקף על רקע היותו שמאלן ולא כשהוא מותקף על רקע היותו יהודי. זאת מכיוון שהוא שמאלן הרבה יותר והרבה לפני שהוא יהודי. ואם תחשבו על זה לרגע תבינו שזה הגיוני לחלוטין. אם מלחמת המעמדות היא המכריעה, ואם הלאומיות אינה חשובה, מובן מאליו שהשמאלן הקיצוני הוא קודם כל שמאלני ורק אחר כך, אולי, גם יהודי.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

27 תגובות למאמר

  1. כמה דמגוגיה בכתבה אחת. מי אילו השמאלנים האלה שאתה מתאר? אולי השמאל הקיצוני. פה בקיבוץ יש יותר הזדהות ותמיכה מעשית באזרחים המותקפים מכל אנשי "הימין הקיצוני". וזה מעוז ה"קומוניזם" ושאר תבניות שאתה מחפש להכניס אנשים לתוכם. אני חושב שאין לך מושג על מה אתה מדבר.

    1. התגובה המתגוננת שלך מעודדת. ולמרות זאת די קשה לפספס את המילים "שמאל רדיקלי" שהוא כתב בכותרת משנה. ואם כבר, תגידי, למה לא שומעים את השמאל של הקיבוץ מגנה את הנבלות האלה בכיכר?

    2. קשה להתעלם מכך שאתם פשוט כל יום מחדש קובעים איפה עובר הקו בין "שמאלן בלתי מזיק" ל"שמאלן בוגדני שמותר להרוג אותו". לפעמים זה ראש ממשלה, לפעמים אלו חבורה של מפגינים, מה שבטוח זה שכל עוד יש catchphrases מהסוג של "שמאל רדיקלי" אתם בסך הכל חבורה של פחדנים שמכינים לעצמם את המגננה הרטורית הבאה.

      "אהה כן אני חושב שזה בסדר להכות סמולנים אבל רק מזן מסויים ואני בכלל לא חושב שזה בסדר שהכו את הסמולנים הספציפיים האלה אבל באמת שהם כמעט סמולנים שמותר להכות אותם אז זה גם לא מפריע לי במיוחד".

      מצחיק שלא מפריע שפוגעים ביהודי אם הוא שמאלני, אבל אבסורד מעולם לא היה הקטע החזק של אנשים שמבחינתם דיסוננס קוגניטיבי הוא דרך חיים.

    3. חמוד.
      אתה מפספס משהו.
      "האתם בסך הכל חבורה של פחדנים", זה רוב אוכלוסיית המדינה שלך?
      הבנת את זה ברוך? רוב המדינה. כן.
      אלא אם כן, בבחירות האחרונות היית בברלין, ואין לך מושג איך קרה שזהבה גלאון היא לא שר הביטחון, ואיך בעצם ג'מאל זחאלקה לא שר התרבות.

      חוץ מזה, אני אתן לך טיפ של אלופים,
      כשאתה מיעוט, תנסה לקבל את זה בענווה, והכללות גסות מהסוג שאתה כל כך אוהב, לא יעזרו לך להבין את המצב סביבך. אולי זה עוזר לך להרגיש בתוכך יותר צודק ונאור. אבל את המציאות זה לא ישנה.

      וזה די משעשע שאתה חושב שאנחנו חיים בדיסוננס קוגניטיבי. לתומי חשבתי שזה מאפיין של אנשים מסוגך. צחוקים.

    4. מה זה חשוב שאתם הרוב? אתה חושב שזה אומר שאתה צודק או שאתה לא חי בשקר עצמי? אין בעצם מסקנה אחת שנובעת לוגית מהשורה שקודמת לה בפוסט שלך. זה די עונה על ההגדרה של דיסוננס קוגניטיווי, וגם להגדרה של דמגוגיה.

      "אנחנו הרוב אז אנחנו בטח צודקים". זה נורא מצחיק שיהודי חושב כזה דבר כאשר תמיד חיינו כמיעוט שמאמין בצידקת דרכו, אם הרוב צודק אז אני מניח שזה "דיסוננס קוגניטיבי" להתעלם ממשתנם של ישוע ומוחמד כי הרי, הרוב צודק ואנחנו היהודים בסך הכל שתי אלפיות האחוז מאוכלוסיית העולם. "כשאתה מיעוט תקבל את זה בענווה", איזו יהירות מגוכחת וחשיבה של ימי הביניים.

      בתור אחד שמתקיים בתור מחנה שמאמין יותר מהכל שפשע הוא לא פשע אלא אם יש שם צלם של בצלם שצילם את אותו הפשע ומכך נובע שהצלם הינו הפושע כי אחרת לא היה פשע אולי כדי שתחשוב פעמיים לפני שאתה מדבר על מציאות שלא משתנה כתוצאה מדיעות של אנשים.

      אני אתן לך טיפ של אלופים: אתה טוקבקיסט בשקל.

    5. אוחח. קראת לי טוקבקיסט בשקל. נורא קשה לי עם זה.
      אם אני אצטט פה דרידה וז'ורז' פרק, תתיחס אל הדעות שלי ברצינות רבה יותר? כמובן שלא. כי לדעת הוד רוממותו אני פשיסט חשוך. נו.

      ולענייננו, לא אמרתי שתסתום את הפה, כי אתה בדעת מיעוט.
      להפך, תמשיך להתבטא בהיסטריות חיננית שכזו. זה מקסים. וזו גם זכותך המלאה.
      זו היתה המלצה כנה, להפסיק להסתכל מלמעלה על כל כך הרבה אנשים, אלא לנסות להקשיב לעומק, לדעות שהם מביעים.
      א. השטחיות הזו חוטאת לאמת, וגורמת לך להניח הנחות מוצא שגויות לחלוטין. מה שכמובן גורם לך להשאר בדמיונות מנותקים
      ב. אתה באמת חושב, שאתה מבין כל כך טוב מה ציבור ענק של אנשים חושב? אולי תרגע ותקשיב. טקטית. לא מתוך כבוד חלילה.

    6. תצטט מה שבא לך, זה עדיין לא ישנה את העובדה שאתה מגיב כמו דמגוג בynet. גם לא זכור לי שקראתי לך פאשיסט. אני מעריך מאוד את המחוייבות שלך ללעולם לא להגיב לעניין ופשוט לספק רצף בלתי פוסק של non-sequitur מתחנחנים, תוך כדי שאתה מאשים אותי בהתיפיופיות מילוליות.

      אתה באמת חושב שזה בלתי אפשרי להבין מה ציבור "ענק" (כאילו הפייגלינים משכמותכם הם באמת רוב העם, הרי אחרי הכל ראש הממשלה הוא נפתלי בנט ושר הבטחון הוא משה פייגלין. ראית איזו טכניקה מתיפייפת?) חושב? ציבור שכל היום רק עסוק בלצעוק את דעתו על כל במה פומבית? מדוע אסור לי להגיב ולבקר את מה שארז תדמור חושב? הוא הביע את דעתו החשוכה בבלוג סוג גימל (במימון נוצרי אוונג'לסטי. מתחשק לי להשחיל קצת דמגוגיה) ואני מאמין שחרף הנכות הסמולנית שלי אני מסוגל להבין את המילים שהוא אומר ואת המשמעות שלהם.

      תן לי לשאול אותך, אתה במקרה גם מאמין שאסור לאדם אינדיווידואלי, נניח והוא ישראלי ימני, לעשות כזה ניתוח מכליל ו"שטחי" לדעות של הסמול האירופאי? אולי בכלל ישנם הוגי דיעות מאוד חשובים בימין האנטישמי האיסלאמי ואם רק תקשיב תשתכנע שאתה צריך לחזור לגור בפולין? או שהשטחיות המגוחכת המתנשאת שאסור לחטות בא מפאת שיקולים של יושר אינטלקטואלי קיימת רק כאשר סמולני קטן והיסטרי שכמותי אומר משהו על מחנה של -כל כך הרבה אנשים- שאתה חלק ממנו?

      כל מה שאמרתי בתגובה למאמר של תדמור ולתגובה של "אחד" נובעת מדברים שהם כתבו, כל מה שאתה כותב זה רשימה של מסרים מתחסדים שבאת איתם מוכן מהבית. In case of left wing criticism break this glass.

  2. אלה ש'הפגינו' אתמול אינם אלא אספסוף של אנרכיסטים ופרובוקטורים.. ומישהו משלם להם…וגם לאנשי התקשורת שדואגים לסקר את האירוע העלוב שלהם בכותרות החדשות.

    אם לא יהיו סיקורים של אירועים כגון אלו,כח פעילותם תהא,שווה לקליפת השום.
    ויפה שעה אחת קודם

  3. תסלחו לי כולם. אני באמת לא ממש מבין על מה הרעש. זה אמנם לא פוליטיקלי קורקט להגיד אבל קבוצה של אנשים קראה לחיילי צה"ל בשעת מלחמה אם קנצנזוס נרחב רוצחים ונתנו להם מכות. לפי מה שנראה בסירטון לא מכות חזקות מדי. לא בסדר, לא נעים וגם לא ממש נורא.

  4. מסכים עם הכל, חוץ ממה שכתבת שהשמאל מזדהה עם כלל המין האנושי. רחוק מלהיות מדוייק. גם דאגות למעמד הנמוך אינם תמיד המוטו שלו.

  5. פיספסתם את הנקודה. הרשתות החברתיות מלאות בהסתה נגד השמאל. קריאות להשמדת השמאל, שמאל נאצי וכיוצא בזה. הפעם האחרונה שהייתה הסתה כזו נגד השמאל או נגד שמאלן הסתיימה ברצח ראש ממשלה. המסיתים של היום אפילו לא מתיימרים להפריד בין שמאל לשמאל רדיקלי. מבחינתם כל מה ששמאלה מהימין הלאומני דינו מוות, כדין הערבים. זה גועל נפש, זה כרסום יסוד הדמוקרטיה וכל דבר חוץ מלגנות אלימות נגד חופש הביטוי, זה בושה.אז לדעתי כותב הפוסט צריך להתבייש ולא לכתוב "לא נורא,לא קרה כלום". כי ייקרה. וזה רק עניין של זמן עד ששמאלני יירצח בהפגנה. גם אני מתעב שמאל רדיקלי, אפילו יותר מימין רדיקלי, אבל אני לעולם לא אנהג באלימות כלפי בן אדם כי הביע דעה פוליטית, קיצונית ככל שתהיה. תזכרו, הסתה תמיד מתחילה ב"שטויות, כולה כמה קללות וכאפות" ומסתיימת ברצח. בואו נחזור חפוסט הזה עוד שנה שנתיים, מתאים?.

  6. לפחות לחגי מטר היו אלפי לייקים ולך כלום.
    אולי אם הייתה כותב "שגדשה הסאה" במקום "שגדשה השאה", היית מקבל לייק ממני על הסגנון. למרות האריכות והחזרות האינסופיות.

  7. מעולה, רק הסוף .. חבל. זה נכון במידה שככה הוא השמאלן ועולם ההזדהות שלו, אבל היה חשוב לציין שזה לגיטימי, רק חשוב שיבינו ויקבלו/יבינו גם את הימין כי זה מרכז הבעיה.

  8. מעבר לעובדה שהשמאל אכן דואג לסביבה הרבה יותר מהימין ומציע כלכלה חברתית יותר (בלתי אפשרית בהתחשב בכך שהוא מכניס לתוכה מסתננים ומגזרים עויינים שיסתמו את שירותי הרווחה) השמאל לא עסוק בדאגה לכלל המין האנושי. הוא עסוק בקידום תפיסת עולם ליברלית קיצונית. מעניינת אותו הענקת הזכותלזוג הומואים לאמץ ילד מרשות המדינה מאשר איזה רעב ללחם באפריקה ואין לו שום אחריות למעשיו. לגבי הדאגה לסביבה (שהיא אכן מעשה שדואג לכלל האנושות) והשאיפה לכלכלה חברתית (גם אם הגישה האנטי לאומית הופכת את השאיפה הזאת לבלתי אפשרית) אלו הם שאיפות שנמצאות במקורות היהודיים במשך אלפי שנים. לא ברור למה הם בשוליים עד לא רצויות ודחויות במחנה המכןנה עצמו מחנה הימין (המורכב ברובו מפוליטיקאים ליגה ג ואופרטוניסטים למיניהם). אבל ברור למה המחנה הזה לא זז לשום מקום. כי אין לו באמת כיוון אידיאולוגי וכי הוא עסוק בדאגה לטייקונים הרבה יותר מאשר בקידום ערכים ואידיאולוגיה.

  9. זה פשוט טקסט קאנוני. אני חושבת שאני מסכימה עם כל מילה.
    האבחנה בסוף על ההבדל המהותי בין ימני לשמאלני שווה בעיני פוסט בפני עצמו (אני גם כתבתי על זה לפני שנים, וזה פחות או יותר מה שעמד ברקע למסקנות שלי. קראתי לזה "אזרחי העולם ואנחנו", כשהשמאל באמת רואה את עצמו כחלק מהקהילה האנושית בעוד הימין כמו שאתה אומר מזהה את עצמו בראש ובראשונה עם הלאום). לדעתי זהו פער בלתי ניתן לגישור, לצערי הרב.

  10. כתבה מעולה! שכחת את האלימות המכוערת של השמאל הקיצוני בבילעין שאף גרמה לפצועים

  11. איזה כיף זה שאתה חי במדינה שהיא echo chamber ואתה כותב שקרים בנאלים וקופצים כל מיני אנשים שלא קראו טקסט אחד שלא כתב ציוני בחיים שלהם ואומרים לך "ארז, אתה גם חתיך וגם צודק". חבורה של ליצנים. אהבתי שאתה יודע מראש מה גורם לסמולנים ולחשוב ומה מקומם אותם ואיך זה שגם אם למראית עין הם טוענים דבר אחד הרי אתה ארז תדמור, שמקבל מימון מנוצרים אוונג'ליסטים, יודע יותר טוב מה מיסתתר בסתר ליבם. הרי זה לא שהם מתרעמים על כך שאנשים מסוגך החליטו מה מותר לחשוב ומה אסור לחשוב ומתי מותר להתרעם על פעולות המשטר ומתי אסור, לא, הם מתרעמים כי מישהו פגע בהם ובנישה שלהם אישית, ואתה כמובן אוניברסליסט גדול, לך פשוט מפריע שפוגעים ביהודים מהיותם יהודים.

    ליצן.

  12. אחלה כתבה. השמאלן המצוי מסוגל להעביר ביקורת ושנאה כלפי אובייקטים שהם בני מינו במקור אך לעומת זאת הוא יאדיר ויקלס את בני העמים האחרים והמדינות האחרות.
    שמאלן מצוי הינו מין נדיר ומוגן שניתן לראותו מסתובב בטבע רק בתל אביב. הוא נצפה בשעות מסויימות באתרי פרובוקציה עלצקן התפר ולעיתים גם ברחבת הסינמטק. תת זן של השמאלןמהמצוי נוסף מקנן גם בברלין

  13. תקציר: אני חושב שהאלימות המכוערת שראינו שלשום (12.7) כנגד מפגיני השמאל הקיצוני ראויה לכל גינוי , אבל אני אכתוב מאמר שלם של הסתה כנגד אותו שמאל, כדי שאותה אלימות מכוערת תחזור שוב ושוב. 83, 95. מתי הפעם הבאה?

  14. כתבה מצוינת! כל הכבוד לגמרי. מכסה המון נושאים ורעיונות חשובים. כתבים אחרים היו מפצלים אותה ל-3 כתבות שונות.

    שוב כל הכבוד. אני חושב שעל-אף הביקורת שמושמעת כנגד השמאלנים בתחילת הכתבה, היא מדויקת להפליא ומתארת את המצב נכוחה וההבדלים בתפיסות וגישות החיים (לא רק בחלקה האחרון של הכתבה), וגם שמאלנים יסכימו עם 99% מהנאמר בה אם יעזו לקרוא אותה באמת.

    אני אגב לא מסכים עם טענה שאין להפעיל אלימות בצורה גורפת. זה פשוט לא נכון. עובדה שיש לנו משטרה. כתב יקר, אתה מוזמן לכתוב בפעם הבאה על הגבול שבין פוליטיקלי-קורקטנס וקומון-סנס. או במלים אחרות: גם בשיעור אזרחות בסיסי מלמדים שדמוקרטיה כשיטת ממשל, לפחות רשמית, לא מרשה ה-כ-ל. ספציפית, היא לא מרשה שיפעלו כנגדה. חבר-כנסת שמפיץ אג'נדות שקריות של ארגוני טרור ומנסה למוטט את המדינה, או למשל מסייע פיזית לטרוריסטי המרמרה תוך-כדי שהם חוטפים חייל שייטת ומנסים להכניס אותו לירכתי הספינה לטובת מיקוח — אין לו מקום בדמוקרטיה שלי, מצטער. ואם צריך, להעיף אותו בכוח. כן, "אלימות".

  15. כמו שאמר..פרפ' אברהם ציון: הסכנה לישראל נובעת דווקא מהשמאל הרדיקלי, שגמר אומר להביא לסופה של המדינה היהודית, תוך שימוש בכל הכלים הדמוקרטים העומדים לרשותו, הכוונה היא לחבירה לעם ה"פלסטיני" ועם השמאל הרדיקלי העולמי על מנת להביא לחיסולה של מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי, תוסיף לכך את שפע התרומות שהשמאל הקיצוני בארץ מקבל ממדינות האיחוד האירופי ומקרנות הממומנות בחלקן ע"י יהודים פוסט-ציוניים, ותמצא מכונה משומנת היטב התומכת בהקמת מדינה "פלסטינית" על כל חלקי ארץ ישראל. מסגרות יהודיות קיצוניות אלה תומכות בעקרון השיבה של ה"פלסטינים" לתוך גבולות המדינה היהודית, הם תומכים בסרבנות ובחרם על מוסדות אקדמיים ישראלים, על מוצרים ישראלים בכלל, ומוצרים המיוצרים ביו"ש בפרט. הם פועלים ללא לאות להכפיש את מדינת ישראל ותושביה בין עמי העולם, תוך פגיעה חמורה בחופש התנועה של קציני צה"ל ושל הצמרת הפולטית הישראלית. הם קוראים לכל פעולת הגנה המבוצעת ע"י צה"ל – פשע מלחמה, והתעלמות מוחלטת מהסיבות, קרי – הטרור הרצחני שהובילו לפעולות אלה. הם פועלים להפיכת מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה, דהיינו למדינה דו-לאומית כצעד ביניים להפיכתה למדינה "פלסטינית". הם שוללים את הציונות, ורואים בישראל נטע זר באיזור, שאינו לגטימי. ולמרות כל האמור לעיל, יחזרו ויטענו אלה הדוגלים בחיסולה של מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי, כי כל אשר הם עושים, למען ישראל הם עושים, ואיש לא ילמד אותם פטריוטיזם מהו.

  16. בואו נאמר את האמת – כ-"ימנים" – המוגדרים כך באופן אוטומטי משום שאיננו "סמולנים", קצת שמחנו לאיד על המפגינים שחטפו מכות. כל עוד זה היה מדובר רק במכות, יבשות כאלו, זה ממש בסדר מבחינתנו. אבל אנחנו לא שמחים לאיד כי הסמולנים למדו לקח. הם לא למדו שום לקח, הם – המוכים – כעת רק בטוחים יותר בצדקתם. אנחנו לא שמחים לאיד כי המכות איפשרו למחנה "שלנו" לקחת בכוח את זכות המילה האחרונה במחלוקת, אפילו שה-"מילים" נאמרו בידיים. אנחנו גם לא מאושרים מהתגובות המבוהלות של מפגיני ה-"סמול", שהציגו אותם כחבורת ילדות היסטריות קבל עם ועדה.
    אנחנו שמחים מאותה סיבה שמשמחת אוהדי כדורגל כשקבוצתם זוכה במשחק – כי "הם" חטפו ו-"אנחנו" "נתנו להם בראש" (באלימות "ראויה לגינוי"… (-; ).
    אחת הנקודות שארז תדמור כותב עליהן היא המקור האידיאולוגי להבדלים בין השמאל והימין. אלו דברים מוכרים ביסודם, אך בהקשר של האירועים האחרונים הםא ממש לא רלבנטיים.
    קבוצת ההזדהות הבסיסית שלנו, במשחק הפוליטי, היא לא שכלתנית ומחושבת. היא דומה יותר במאפייניה לאהדה לקבוצת כדורגל – קבוצה שאנו צריכים להשתייך אליה כדי לשאוב גאווה ומשמעות מהצלחתה. את סל הערכים האידיאולוגיים אנחנו מאמצים ב-"עיסקת חבילה" ולא שופטים ובוררים בקפדנות כל ערך וכל עמדה בכל נושא וסוגיה. כמה פעמים שמעתם מישהו מצהיר: "בעניין מהגרי העבודה, אני הייתי לגמרי עם אלי ישי. אבל בנושא זכויות לקהילה ההומו-לסבית אני תומך בפעילותו של ניצן הורוביץ". אני טרם שמעתי, כי זה לרוב לא עובד ככה. אי אפשר להיות אוהד של חלוץ מכבי חיפה ושל קפטן הפועל באר-שבע בעת ובעונה אחת. מי שינסה יתבקש מהר מאוד "לבחור".
    אין להתעלם מכך שבאופן סטטיסטי רובנו מאמצים "השקפת עולם" פוליטית שהיא תוצר של סביבתנו ולא של שיקול דעתנו הביקורתי. ילדיהם של אנשי שמאל הם בעלי סיכוי גבוה יותר להיות אנשי שמאל. וילדיהם של אנשי ימין הם בעלי סיכוי גדול יותר להיות אנשי ימין. וזה לא רק עניין של חינוך. בדיוק כשם שיש מתאם סטטיסטי בין איפה נולדת ואיפה גדלת לקבוצת הכדורגל שאתה אוהד (אם אתה חובב כדורגל). וזאת למה? כי הזהות הפוליטית היא מרכיב חשוב בזהות הקבוצתית שלנו. לרוב אנחנו כמהים להשתייך לקבוצה ממנה באנו ושאותה אנו מכירים, ונכונים לאמץ את מערכת הערכים שלה. חישבו למשל על ילד לשני הורים חילונים בוהמיינים תל-אביביים ועל ילד מקביל במשפחה דתית ירושלמית. לצורך הדוגמה בשתי המשפחות יש אחים גדולים, ובשתיהן ההורים הם איש חינוך ורופאה. בואו ננחש לאיזה מהילדים יש אח שמשרת כקצין בגולני, ולמי אח בתיאטרון צה"ל? ומי כשיגדל יצביע "מרצ" ומי יצביע ל-"בית היהודי"?…
    זה לא כל כך מסובך. זה היגיון סטטיסטי – לא היגיון סטריאוטיפי.
    ואיך זה קשור למכות? כי אין בין השמאל לימין כל "שיח" פוליטי ענייני. לא בציבור, לא בכנסת ולא בתקשורת. רובנו המוחץ בסה"כ מבקש להיות שייך לקבוצה ממנה הוא בא ולהפגין זאת כדי לקבל לכך אישור מחודש מעת לעת. אם זה מחייב אותנו להתראיין ולצעוק באולפן טלויזיה, מה טוב. ואם זה דורש להחטיף קצת מכות לסמולנים בוגדים, או לחטוף קצת מכות מערסים פשיסטיים, אנחנו נצא מזה רק חזקים ושייכים יותר.
    בדיוק כמו אוהדי כדורגל.

    1. אני מסכים שבסופו של דבר, בכל מקרה בארץ, או שבנאדם ממש אדיש אידיאולוגית או שאם יש לו דעות פוליטיות הוא כמעט תמיד נוטה בבירור להיות בעד אחד מ-2 המחנות. אין יותר מדיי אנשים באמצע. בסופו של דבר גם אנשי מפלגות מרכז לדורותיהן נאלצו לבחור צד. יש איזשהו "מגנט" שבסופו של דבר מושך לאחד מ-2 המחנות גם את מי שניסה באמת ובתמים להיות איש מרכז.

  17. ארז תדמור? לא הורשעת על גניבת אמל"ח מצה"ל? גם במשפט שעשו לך השתמשת בהגנת "למה אתם לא אומרים שום דבר על…(מלא את החסר בדוגמא צדקנית כלשהי)? גם אם התיאור שלך את השמאל היה מופת לדייקנות אין שום הצדקה ללגלוג שלך על קורבנות של תקיפה אלימה. אבל, כמו תמיד, אתה ממציא לעצמך שמאל ומדביק לו תפיסות ודעות שהנפקת ממוחך הקודח ואז יוצא נגדן. טקטיקה ימנית קלאסית שלא לומר אנטישמית.

  18. אני לא מבין למה מתיחסים אליהם כאל בוגדים. העובדה שהם מדברים עיברית לא צריכה לשנות כדי להבין שהם אויבים לא בוגדים