עדי בן חור יצא לתעד את ההתרסה וההתגרות בהפגנת השמאל הרדיקלי, אך מה שעורר בו תחושת תיעוב ובושה הייתה דווקא אלימות הימין הקיצוני.
"בוגדים! תתביישו לכם!", צעקה מפגינה לאיש מרצ. בתגובה הוא חיבק אותה בצורה מעוררת כבוד ואמר לה בקור רוח: "הבן שלי עכשיו נלחם בעזה" • עדי בן חור יצא אתמול להפגנת השמאל הרדיקלי ותיעד את ההתגרות וההתרסה, אך מה שעורר תחושה של תיעוב ובושה הייתה דווקא התנהגות הימין הקיצוני, שהפגינו מנגד • את האתנחתא האירונית סיפקו מפגינים שהזדהו עם 'שוברים שתיקה', ארגון הדוגל בתיעוד וחשיפה, אשר ניסו למנוע מלצלם אותם
הייתי לפני 20 שנה בהפגנות ההתנגדות לאוסלו. זה לא דמה כלל להתפרצות האלימה שהייתה אתמול בכיכר רבין. לפחות חמש פעמים איימו עליי שישברו לי את הפרצוף או את המצלמה. שלא יהיו טעויות: אלו היו מפגיני ימין קיצוני. אחד האנשים שאיים לשבור לי את המצלמה היה אדם בשם אלכס. ראיתי אותו מדבר עם מפגין שמאל, מצביע מרצ. לאחר שסיים איתו פניתי אל אלכס וביקשתי לדבר איתו. בלי כעס, בלי האשמות – תקשיב לי ואני אקשיב לך. הוא היה אחוז זעם. "אני אזרח סוג ב', לא אכפת לכם שאני אמות שם באשקלון, למה?". אכפת לי אלכס, אמרתי, אבל אני לא יכול לסבול את האלימות הזאת.
לפני כן יצא לי לשוחח עם אותו איש מרצ. "בוגדים! תתביישו לכם!" צעקה לו מפגינה. בתגובה, הוא חיבק אותה בצורה מעוררת כבוד ואמר לה בקור רוח: "הבן שלי עכשיו נלחם בעזה". "שיחזור בריא", היא ענתה, ספק מכבדת ספק צועקת בקול מאיים. לאחר שסיימו להאשים אותו בכך שהוא מחליש את הבן שלו בעצם נוכחותו בהפגנה תחת שלטי חד"ש, שקישטו את רוב רובו של הצד השמאלי של ההפגנה, ניגשתי אליו. שאלתי אם הבן שלו שנמצא כרגע בעזה יודע שהוא בהפגנה: "הבן שלי הצביע מרצ וכרגע הוא נמצא בסיירת צנחנים, לא חשבת שזה אפשרי, נכון?", הוא אמר.
מדברים עם הידיים
האמת שעבורי זה היה הדבר הטבעי ביותר בעולם. צה"ל מלא חיילים מכל שדרות העם ומגוון הדעות. זה לגיטימי לחלוטין. הרגשתי שכמעט בניגוד לרצוני, אני מתחיל להעריך את "השמאלן" הזה. ככל שדיבר יותר, הקשבתי יותר. אבל באווירה ששררה בסיום האירוע הזה, בין קריאות "בוגדים" (מימין) ל"נאצים" (משמאל) – הגיוני היה שהשאלה שלי תשמע כמתריסה. למרות זאת הוא ענה לי, עדיין קר רוח, ואמר לי שהוא מניח שהבן שלו תומך בכך שהוא בהפגנה, אבל הוא לא יודע. לא היה לו קשר עם הבן מיום חמישי שעבר.
הייתה הרגשה של בזיון, שמכנים אדם כמוהו "בוגד".
"תקשיב, אין מה לעשות. הם ממש כמו הנאצים", אמר לי "פעיל שלום" שהחזיק שלט אדום שכתוב עליו באותיות לבנות גדולות "1932". אבל המסר, אמרתי, אתה בעצם לא יוצר כאן בסיס לדיאלוג אמיתי, המסר קיצוני מדי, כל מי שרואה את השלט שלך מבין שאתה משווה כל מי שלא חושב כמוך לנאצים. "אין מה לעשות, רק מקודם הם ירקו עליי, חיות". קצת קשה להתיימר לנהל דיאלוג עם החברה הפלסטינית ובאותה שעה לעשות דמוניזציה לאחים שלך.
ואז העניינים נהיו מכוערים. תקיפות של פעילי שמאל על-ידי אנשי "ימין", שכל איש ימין ממוצע שאני מכיר היה מרגיש בחילה למראה התנהגותם. "בוגד", "שמאלני"! ושלל קללות שאני מעדיף לא לחזור עליהם. אחד מהבריונים רצה לתקוף גם אותי. נראיתי שמאלני מדי.
פחדתי. לא על עצמי. קבוצה אחת הקיפה בעקביות פעיל של חד"ש. דבוקה של מתפרעים ניסו שוב ושוב לתקוף אותו. הוא נשאר. למזלו גם מג"ב היה שם. אני כבר התעלמתי מכל האיומים. צילמתי למרות שאמרו לי שישברו לי את המצלמה והפנים.
נחצה כאן גבול, אמרתי לבחור אחד. "אתה אחד מהם, נכון?", הוא אמר לי, הוא התכוון ל"צד השני", כלומר, ל"שמאלנים הבוגדים". לא, אני כתב. אני כותב במגזין שקוראים לו 'מידה'. זה מה שאנחנו צריכים עכשיו, תגיד לי? האלימות הזאת, היא לא מדאיגה אותך? "האמת", הוא אמר לי, "אני גם הרמתי יד על מישהו, מבוגר ממני בחמש שנים. אחר-כך התחרטתי על זה". ביקשת סליחה? "לא, לא מצאתי אותו, אבל האמת שאני מצטער".
השמאל הקיצוני מתגרה. הבריונים נופלים בפח
אח"כ ראיתי פעיל של לוחמים לשלום מטיף מוסר לאדם שיכול היה להיות אביו ולחם בחמש מלחמות. חברתו, עם מדבקה של "שוברים שתיקה", כל הזמן אמרה לי להפסיק לצלם. מעניין שדווקא אנשים שקשורים לארגון הזה שבא לחשוף את ה"פשעים" של צה"ל נמנעים מחשיפה. חייל שריון התחיל לכנות את החייל מ'לוחמים לשלום' "בוגד", לקח את השלט שלו וקרע אותו. חיילים נגד חיילים. זה מה שמתרחש ברחוב, בעורף, בזמן מלחמה.
"בוגדים", "צריך לשלול לכם את האזרחות", "עונש מוות לבוגדים", "הימין הפשיסטי", "הימין הנאצי", "הימין הוא האויב האמיתי". פיגוע פוליטי אמיתי בעורף.
חזרתי הביתה ורציתי לכתוב אבל לא ידעתי מה. אנחנו צריכים הגנה מהקיצוניים משני הצדדים. מגעיל או לא מגעיל, צריך לתת למי שרוצה מתי שהוא רוצה לומר שהמדינה הזאת פושעת בעיניו. אתמול פגשתי אנשים שמוכנים לדאוג לכך שיסתמו לאחר את הפה בזמן מלחמה בשם "העם". חלקם היו מוכנים לפרק לי את הפרצוף מבלי לשאול, בלי לשמוע, בלי לחשוב.
יצאתי בהרגשה שהימין, המחנה שלי בעצם, חייב להוקיע את הדבר הזה. תחושת התועבה שהייתי עד לה גוברת, ואיתה הבושה.
קראתי מה שרשמת עדי בן חור.
המצב הוא כזה.
זה דבר נכון לתת לאנשים את הזכות לבוא ולהפגין ולומר את דעתם.
הלא אנו במדינה דמוקרטית אשר בה זכות הדיבור.
עם זאת, צריכים לזכור שזכות הדיבור אינה מקנה עבור האדם את הזכות לבוא כנגד המדינה.
לדוגמא: מלחמת העולם השנייה, גם באנגליה וגם באמריקה, אזרחים אשר פעלו כגיס חמישי והפגינו כנגד המדינה עצמה – הוכנסו לכלא או לתוך מחנות הסגר.
האם דבר כזה נכון לעשות ? ניתן להתדיין על כך.
מה היה הרעיון מאחורי זאת ?
הרעיון היה לא להחליש את העורף.
דבר דומה לכך קרה במלחמת אמריקה-ויאטנם.
מלחמה מאוד דומה למה שיש לנו היום ישראל-חמאס.
גם צבא ויאטקונג וגם חמאס משתמשים בטקטיקות גרילה, וטרור.
לקראת סוף המלחמה, האמריקאים כמעט וניצחו. הם לא השאירו כמעט זכר לויאטקונג וההוראה להתקפה האחרונה כבר כמעט וניתנה – אבל אז, העורף האמריקאי נשבר תחת התקפות שמאל והיפים אוהבי שלום.
ניצחון לקומוניסטים, עם כי תחת אבדות מאוד כבדות.
ההבדל הוא, שהאמריקאים היו בארץ לא שלהם.
אנו נלחמים על ארצנו שלנו מאז קום המדינה.
בכל מלחמה צריך עורף חזק.
חיילים אשר נמצאים בחזית לא צריכים שיקראו להם "רוצחים".
לי אישית הספיק שירקו עליי בלבנון 2 בדרך הבייתה.
ששאלתי את הבחור באוטובוס למה הוא ירק עלי, הוא ענה לי "אתה חייל בצבא של רוצחים."
הגבתי לו "אבל,בזכותי ובזכות חבריי אתה יכול לומר מה שאתה רוצה, ולא רוצחים אותך ברחוב על דעה שונה." וירדתי מהאוטבוס. למרות שיכול להיות שהייתי צריך לירוק עליו בחזרה.. אבל זה כבר סיפור אחר.
זה יפה לבוא ולומר "לתת זכות דיבור". הכל בסדר, אבל זה דבר שהוא נכון לעשות כאשר המצב יציב.
כאשר המצב נפיץ, וחיילנו ואזרחי מדינת ארץ ישראל נהרגים מטרוריסטים – זה לא הזמן להתחיל לקרוא לצה"ל "רוצחים" או לומר שצריך לפנות יישובים.
זה הזמן להתאחד כנגד האויב – החמאס, ובאיזשהו מקום גם חלק מהפלסטינים (כי בסופו של דבר, הם לא רלוונטים כאשר אין להם קול ונשלטים ע"י המיעוט. אפשר לראות את ההרצאה המאוד יפה של ברידג'ט גבריאל בנוגע לאיסלאם רדיקלי).
כאשר האויב יושמד, יוכנע ויהייה ללא יכולת לחימה בחזרה ופגיעה באזרחיי ובחיילי ארץ ישראל.
כאשר יהייה שלום – תחת התנאים של ארץ ישראל.
אז, ורק אז זכות הדיבור של השמאל הרדיקלי תהייה רלוונטית, ובמיוחד שאנו חיים במציאות שבה רוב התקשורת בארץ מיישרת קו אחד עם השמאל.
אני מסכים שזה הזמן להתאחד מול האויב – ממתי האויב הזה הוא אב ששלח את בנו לשרת בעזה? הוא לא מאבד שינה בלילות? למישהו יש את הזכות לתקוף אדם שהולך עם שלט? זאת לא הדרך של הימין, מעולם לא הייתה ולעולם לא תהיה. זה מקומם, אז אפשר להפגין נגד, אבל לא לפעול באלימות. אני ראיתי בעיניי אירוע אחד שלולא מג"ב היה מסתיים רע מאוד. אנשים אמרו לי שצריך לקחת את החוק לידיים, "לפרק את הבוגדים". ממתי הפכתי אני ל"בוגד"? אני מתנחם בעובדה שמדובר בשוליים הזויים, גם מימין וגם משמאל.
היי עדי,
קודם כל, אני מעולם לא קראתי לך בוגד, ואפילו לא רמזתי לכך.
להפך, אני חושב שזה דבר חשוב שלאדם תהייה במה לומר את דעתו באשר תהייה.
וטוב שכך כיוון שאנו במדינה דמוקרטית שבה אדם לא החיבור של ראשו מכתפיו על זה שאמר משהו שלא מוסכם ע"י הממשלה – לטוב או לרע.
אין ספק שהשוליים בשני הצדדים מנותקים מהמציאות.
אני לא חושב שיש מישהו בשמאל, אלא אם כן מדובר על רדיקלי לחלוטין שהיה מתנגד לקום יום אחד ולראות שכל ה"בעייה הערבית" נעלמה כבמעשה קסם.
ובדיוק מהצד השני, אלא אם כן מדובר על אדם צמא דם לחלוטין, אין אדם בימין שהיה מתנגד לשלום אמיתי עם הפלסטינים (ובתנאי שיניחו את נשקם).
בזה אין ספק.
לגבי לקחת את החוק לידיים, אני לא מאמין שצריך לקחת את החוק לידיים "ולפרק את הבוגדים".
אני חושב שאפשר להתייחס להרצאה המאוד מעניינת של מרדכי קידר לגבי אלימות במזרח התיכון.
למרות שאני לא חושב שזה חל על אזרחי מדינת ארץ ישראל.
אני כן חושב מאידך שיש אזלות יד למשטרה, הרבה עקב בג"צ בנושא טיפול בהתפרעויות אלימות – אבל אני גולש.
ביקורת כלפיי הממשלה – בוודאי.
ביקורת היא דבר בריא ובונה, ובוודאי שלא כל ביקורת היא דבר שצריך להתייחס אליו.
הלא כמו בניסויים בפיזיקה, מהקיצון מתעלמים, כיוון שהוא לא משקף את הניסוי.
אני מאמין שאנחנו כעם היהודי הלכנו מעט לאיבוד בתוך המזרח התיכון, ולחלק, לא לכולם – חסרה מעט (או הרבה) פטריוטיות.
אנו חיים בתוך מדינה שבה אותנו מחנכים לשלום ואהבה, וטוב שכך.
אבל את שכנינו מלמדים על טרור ושנאה.
במקום ללמד שיעורי מולדת, מקבלים הרצאות נוראיות על "פשעי מלחמה שצה"ל עשה." בחלק מהבתי ספר.
אגב, כמקרה , אחותי הקטנה שלמדה בתיכון באזור השרון, הופתעה יום אחד לגלות מרצה אורח פלסטני שבא להרצות להם על "פשעי המלחמה של צה"ל.".
אני באמת לא חושב שיש לדבר כזה מקום בשיעורים לתלמידי תיכון, או בכלל בתוך ארץ ישראל מחוץ לקבינט המדיני והבטחוני.
האם זו דעה שצריכים להשמיע לתלמידים ? בוודאי שלא.
האם זאת אפשרות לדבר על זה מחוץ למערכת החינוך ? אפשרי, אבל תלוי מצב כמו שרשמתי בהודעה הקודמת.
לסיום, אני מאמין שלכל אחד צריכה להיות את האפשרות להביע את דעתו באשר היא, למתוח ביקורת, להסכים או לא, להפגין וכדומה. (כמובן שזה משתנה שמדובר באנשי ציבור.. ).
ואנחנו כמדינה דמוקרטית צריכים לאפשר את זה, אבל בגבולות ההגיון.
הפגנה כנגד הממשלה – כן.
הפגנה שאומרת שצריך לתת עוד חלקים מארץ ישראל ? – זה כבר תלוי דיון, אבל מחוץ לגבולות ההודעה הנוכחית. אני אישית לא מאמין שלהפגנה כזאת צריך להסכים, כיוון שהיא אנטי-ציונית ואנטי ישראלית ובנוסף עושה את העבודה לקלה עבור האויב.
הפגנה שאומר שחיילינו וכוחותינו הם רוצחים ? – אין לזה שום מקום, אף פעם.
לילה טוב, ושבוע מקסים 🙂
עדי, זה מאד פשוט. אם אזרחים מרגישים שהמדינה לא מתפקדת, אנשים קיצוניים לוקחים את החוק לידיים. זה לא בסדר, אבל ככה זה תמיד.
לכן, צריך לאסור בצורה מסודרת על ההפגנות הללו. בדיעבד, אני לא אתפלא אם האיסור על הפגנות פרו-נאציות באנגליה במלחמת העולם השנייה הגן בעצם על הפרו-נאצים משפטים שהיו עושים בהם בריטים נורמלים וחפצי חיים וחירות.
דרך אגב, יש טענות שהמפלגה הנאצית הבריטית נעשתה לא רלוואנטית אחרי שהפגנה שלה פוצצה על ידי מפגינים שמאלניים (ואוהבי יהודים) בדרך לרובע היהודי בלונדון. אין לי מושג כמה התיאור הזה נאמן למציאות.
אני שמאלני, ואני חייב להבהיר אחת ולתמיד: הביקורת היא לא נגד צה״ל חלילה וחס. ההפגנה היא נגד מדיניות הממשלה, ואפשר ואף צריך להשמיע ביקורת על דרך ומדיניות מבלי שזה ייחשב כמעשה בגידה
הפגנה בה השלט "רוצחים במדים" נישא בגאון, היא הפגנה נגד צה"ל, ולא "רק" נגד מדיניות הממשלה.
השמאל הקיצוני מהסוג של ההפגנות האלה עושה כל שביכולתו לעצבן .חובה עלינו להתאפק ולהתעלם ממנו, כי הוא ניזון מתשומת ליבנו ומייחל לאלימות ולעימותים על מנת לייצא תעמולה אנטי ישראלית לעולם הרחב. אסור להיענות לפרובוקציות שלו.
הימין הקיצוני מהסוג של 'הצל' יוצא להרביץ, מדובר באוסף של בריונים שאם לא התירוץ הפוליטי לכאורה, היו מוצאים סיבה אחרת לדפוק מכות למישהו.
מה שחורה לי זה שאנשים שמים שמאלנים נורמלים שמצביעים מרצ ועבודה ועושים צבא, בתוך אותה קבוצה עם השמוק שהרים שלט "1932", ואז הם מפחדים להגיד דעות יותר מתונות ויוניות שהן חלק לגיטימי מהשיח הפוליטי הישראלי.
האם ראית שמאלנים נורמלים מבקשים מהשמאלנים הקיצונים להוריד שלטים כגון "1932" ו"רוצחים במדים" בהפגנה? אני לא ראיתי. אם אתה רוצה שאחרים יפרידו בינכם, תתחילו קודם את ההפרדה בעצמכם.
נו, אם בארזים נפלה שלהבת… מי היה מאמין שדווקא אתר מידה יתן במה לטקסט כזה.
אם כי אני לא דואג, בטח המאמר הבא יהיה של רן ברץ והוא יוכיח באותות ובמופתים על פי הפילוסופיה של קאנט והגל שאין למחנה הימין שום סיבה להוקיע כלום ושממילא כל האשמה נופלת על השמאל.
הדמוקרטיה לא נעצרת כשהתותחים רועמים. ריבוי דעות היא עניין אלמנטרי. מותר להיות בעד ונגד מלחמה כמו שמותר להיות בעד ונגד תקציב או כל החלטה שלטונית אחרת, בדיוק מכל אותם טעמים.
מוזר שצריך בכלל לחזור ולומר את זה.
אני מדיר את רגליי מההפגנות האלו כי קשה לי עם מסרים כמו "חיילי צה"ל רוצחים" ו"צה"ל צבא טרור" שאני גם כועס עליהם, וגם חושב שהם אוטמים את האזניים של הציבור למסרים של השמאל בזכות ההומאניות והשלום.
כשמאלני ציוני אני מרגיש אבוד – הימין גנב לי הדגל עם האמירות הקיצוניות הלאומניות והמתלהמות, השמאל הרדיקלי גנב לי את ההומניזם במסר שהוא מעביר שכל מי שמסרב לגנות את חיילי צה"ל הוא ברוטאלי בעצמו.
אני שמח שאתר שנוטה לימין וכותב שמצהיר על עצמו ימני כותב את הדברים החשובים האלו. קצת יותר הקשבה לא תזיק לנו.
ועוד משהו אחד: בזמן ההתנתקות סברתי ואמרתי לכל חבריי השמאלנים, שמותר לימין בעדנא דראיתחא לקרוא לחיילי צה"ל נאצים ולענוד תלאי צהוב, אפילו שזה מזעזע ומצמרר, זה במסגרת חופש הביטוי וצריך להכיל את זה. ועכשיו אני מבקש מחבריי, ימין, ימין-מרכז, מרכז ושמאל ציוני – הכילו את הקיצוניים האלו. זה לא מחליש אותנו – בדיוק להיפך.
עדיף שבזמן ה"התנתקות" היית אומר לחבריך השמאלנים שהגירוש הוא פשע מוסרי ואסון בטחוני. אולי אז לא היינו רצים למקלטים היום.
א. לומר שהמדינה פושעת זה זכותך. לא משנה מלחמה לא מלחמה זה הכלל הראשון בדמוקרטיה.
דבר שני
בתקופת מלחמת העולם השניה אנשים שדיברנו נגד המלמחמה לא הוכנסו לכלא או למחנות כליאה, האמריקאים הכניסו למחנות כליאה את היפנים ורק בגלל הסיבה הגזענית שהם יפנים והממשלה שם לקחה על זה אחריות התנצלה ומאז מי שרוצה להפגין שם מפגין. לגבי אותה מלחמה גם אנשים שהיו פרו נאצים ודיברו נגד המלחמה וחשבו שאמריקה צריכה לעשות שלום עם הנאצים אמרו זאת ולא נעשה להם כלום.
במלחמת ויאטנם הפגינו מיליוני אנשים נגד המלחמה וגם חיילים שחזרו מהמלחמה הפגינו נגדה והם נחשפו לאלימות משטרתית בניסיון לדכא את ההפגנות. שוב איש לא הוכנס לכלא כי הביע עמדה אנטי מדינתית (לפחות לא באופן גורף כמוט שאתה מציג את זה).
ודבר נוסף האמריקאים לא ניצחו במלחמה….הם לא הפסידו אמנם שום קרב משמעותי אבל בסופו של דבר הם לא ניצחו והמטרה שלהם לא הושגה. ובכלל ההשואה לחמאס היא מטופשת.
הזכות לומר את דעתך לא כפופה למצב שבו רק לרוב זה נוח. המדינה לא בהכרח צודקת, וזכותית להביע את דעתי בזמן שאני מוצא זאת רלוונטי.
היום אתה בעד לחסום את הדמקורטיה כי זה מתאים להשקפת עולמך, מחר יסתמו לך את הפה כשלא תסכים עם משהו.
התפקיד של הימין הוא לא לקחת את "החוק" (אין שום חוק שאוסר על הפגנה או אמירת דעתך) לידיו, תן לאנשים לדבר או שאתה מפחד לשמוע את מה שיש להם לומר
"צריכים הגנה מהקיצוניים משני הצדדים"????
תסלח לי אם אני אתחיל לפחד מה"קיצוניים משמאל" כשאלו יתחילו להרביץ מכות למי שחושב אחרת מהם…
פעילים מוכרים במפלגות שמאל רצחו הרבה יותר אזרחים מכל מצביעי הימין יחד. פעילי חד״ש, בל״ד, ר״צ רצחו ילדים ונשים ללא הבחנה. אבל הם ערבים, אז אתם לא סופרים אותם. גזענים.
צודקת. באמת אין לך מה לפחד. במיוחד בהפגנות שמאל רדיקלי. במיוחד אם את אישה.
אני לא באמת ימני, אני רק יהודי.
אך כ"ימני" אני מסכים, אני מתבייש מהאלימות.
זה מבייש מאד.
מאד
מאד