מנהרות כאמצעי צבאי וככלי לטרור

משחר ההיסטוריה מנהרות שימשו למסתור ותקיפה. זהו כלי מוגבל ובעל רמת סיכון גבוהה, אך עבור ארגוני טרור זהו כלי חשוב. סקירה תכליתית.

.
שר הבטחון יעלון במנהרה מעזה לישראל שנחשפה באוקטובר 2013! צילום: אלון בסון, משרד הבטחון, פלאש90

בעקבות גילוי רשת המנהרות הענפה של חמאס בתוך עזה ולתוך גבולות ישראל, הרשת הישראלית והעולמית גועשת עכשיו בדיונים ובסקירות על השימוש במנהרות ככלי מסתור, מצור ותקיפה בזמני מלחמה. ואכן, מנהרות שימשו כוחות לוחמים מאז העת העתיקה, כאמצעי ערעור חומות וביצורים בעת מצור, אמצעי תקיפה עבור מגינים שמהם יוכלו להגיח על צריהם, וכאמצעי מסתור מפני כוח עדיף בעת מלחמת שחרור לאומי.

דוגמה מרתקת של שימוש במנהרות לצורך מצור בתקופה המודרנית נותנת ויטנאם, עת הכוחות הוויטנאמיים התגברו על הצבא הצרפתי באמצעות מנהרות מצור. כך זכר זאת קולונל בוי טון, קומוניסט שלחם במלחמה:

הגנרל גיאפ שינה את התכנית לחלוטין. הוא הפסיק את הלחימה והסיג לאחור את סוללות הארטילריה שלנו. עכשיו הפך את החפירה לנשק החשוב ביותר שלנו. כולם חפרו מנהרות וחפירות תחת אש, לפעמים נתקלנו באדמה קשה והתקדמנו רק כחמישה מטר ביום. אבל לאט לאט ובהדרגה היקפנו את דיאנביינפו ברשת תת-קרקעית שאורכה כמה מאות קילומטרים, וכך יכולנו להדק את החבל על הצרפתים. (מתוך: 'ויאטנאם – היסטוריה' מאת סטנלי קארנוב)

הסוף ידוע.

את סוגי המנהרות ניתן לחלק לשלושה: מנהרות מסתור, מנהרות תקיפה ומנהרות סחר ואספקה. החמאס משתמש בכל שלושת הסוגים, אבל כאן נגביל את הסקירה לניתוח מנהרות מסתור ותקיפה ומקורותיהן.

מנהרות מסתור

מנהרות מסתור נועדו לאפשר לכוח להתגונן או להסתתר מפני כוח עדיף. מנהרות שכאלו קיימות מאז העת העתיקה. בארץ השתמשו היהודים במנהרות מסתור בעת מרד בר-כוכבא, מערכת מסועפת ומשוכללת של מנהרות שנועדו לאפשר למורדים וגם למשפחותיהם לברוח מפני הליגיונות. מספר מקומות המסתור הידוע עולה על 250.

ברם, את ההשראה למנהרות המסתור של החמאס והחזבאללה צריך לחפש לא בארץ ישראל של העת העתיקה אלא במזרח אסיה של אמצע המאה ה-20. שם, צבאות יפניים, צפון-קוריאניים וויטנאמיים השקיעו הרבה כסף, כוח אדם וזמן על מנת לכרות באדמה ובהר ולהגן על הצבא וכלי-הנשק מפני העדיפות האווירית המוחלטת של צבא ארה"ב. דוגמה מצוינת למערכת משוכללת כזאת הן "מנהרות קו צ'י" שחפרו חיילי צפון-ויטנאם והוויטקונג. אלה חיברו בין נקודות ובסיסים שונים של הצבא הוויטנאמי ושימשו לא רק למעבר חיילים, אלא גם כבסיסי אספקה ותקשורת ואפילו חיי משפחה ופנאי. היום, אגב, הם משמשים כאתר תיירות.

מערכת מנהרות מושקעת; היום אתר תיירות. מנהרות קו צ'י. צילום: ויקימדיה.
מערכת מנהרות מושקעת; היום אתר תיירות. מנהרות קו צ'י. צילום: ויקימדיה.

בגדול, השיטה עבדה – היא הורידה בהרבה את כמות הנפגעים בקרב אויבי ארה"ב מהאוויר והים וחייבו את חיילי ארה"ב לחתור למגע בקרב אויב מבוצר ומוגן בקרבות התשה. על אף מאמצים רבים, צבא ארה"ב ובני-בריתו מעולם לא הצליחו לפגוע פגיעה רצינית במנהרות "קו צ'י". בקרבות האיים מול יפן, חיילי ארה"ב ספגו אבידות כבדות במקומות כמו איוו ג'ימה ואוקינווה. אין פלא שהחמאס והחזבאללה ראו בכך מענה לנחיתות הצבאית שלהם.

מנהרות תקיפה ומגבלותיהן

מנהרות תקיפה נועדו לאפשר לכוח לפגוע ישירות באויב או בביצוריו. מפורסמת במיוחד השיטה של 'כרייה', מה שנקרא בלעז Mining או Undermining. מטרתה של כרייה היא חפירת מנהרה מתחת לביצוריו של עיר, מבצר או עמדה סטטית אחרת. לפני המצאת אבק השריפה, הכורים היו מגיעים מתחת לנקודה חלשה של קיר ומדליקים אש שהייתה מרככת את הקרקע או את יסודות הביצורים בתקווה למוטט אותם. בתקופה המודרנית, הכורים שמו טונות של אבק שריפה על-מנת להשמיד לחלוטין את עמדות האויב. במלחמת האזרחים האמריקנית בעת המצור על פיטרסבורג, פוצץ צבא הצפון נקודה בתוך החפירות של צבא הדרום, פיצוץ שגרם לכל-כך הרבה הרס, עד שהקרב שם קיבל את השם "קרב המכתש". בקרב רכס מסינס ב-1917 פוצצו הבריטים לא פחות מ-477 טון של חומר נפץ בתוך 22 מנהרות והרגו יותר מעשרת-אלפים חיילים גרמניים. עד היום נותר המכתש הענק על כנו, כשהוא ממולא מים ונקרא "בריכת השלום".

חשוב להעיר שיעילותם של מנהרות ההפצצה, גם בקנה-מידה הזה, הייתה מוגבלת למדי. מנהרת ההפצצה הגדול ביותר לא יכלה לגרום לפריצת עומק בקו האויב או לנצחון רבתי; לכל היותר היא גרמה לאבדות כבדות ברמה הטקטית. בהשוואה להשקעה העצומה של כוח אדם, הזמן הדרוש וכמות חומר הנפץ, קשה לומר שהמנהרה יכלה להכריע מלחמה ללא כוח עתודה חזק ונייד שיכולה לנצל את הפרצה במהרה, לפני שיסתמו אותו.

אמצעי צבאי מוגבל למדי; פיצוץ מנהרת תקיפה בחזית המערבית במלחמת העולם הראשונה. צילום: ויקימדיה
אמצעי צבאי מוגבל למדי; פיצוץ מנהרת תקיפה בחזית המערבית במלחמת העולם הראשונה. צילום: ויקימדיה

החמאס למד מצפון-קוריאה

ואכן, אסטרטגיית מנהרות התקיפה הנוכחית של חמאס (ושל חזבאללה) מקורה לא בשדות פלנדריה במלחמת-העולם הראשונה, אלא בקצה השני של העולם – בצפון-קוריאה. שם, הצפון-קוריאנים התמחו בהגנה מפני העליונות האווירית האמריקנית. לא רק שהקימו מערכת מנהרות ומערות משוכללת המוגנת מפני תקיפה אווירית, הם גם הקימו מערכת מוצבים מזויפים או מוסתרים שגרמו לאמריקנים לבזבז תחמושת, דבר המזכיר לא מעט את "שמורות הטבע" המפורסמות של החזבאללה במלחמת-לבנון השניה.

אבל מה שבאמת מדיר שינה מעיני הדרום-קוריאניים והאמריקניים הן מנהרות התקיפה הצפון-קוריאניות. במפעל אדיר ורב-שנים, הצפון-קוריאנים חפרו מנהרות תקיפה ענקיות מתחת לאזור המפורז בינם לבין שכניהם מדרום. המנהרות הללו רחבות מאוד ומושקעות; הן נועדו לאפשר מעבר של עשרות-אלפי חיילים לשטח הדרום בתוך שעה, במתקפת פתע של הצבא הצפון-קוריאני. מעריכים כי עד היום רק נתגלו חלק מהמנהרות. נשמע מוכר?

אלה שמפקפקים בתוכנית חמאסית לעשות "פיגוע רבתי" באמצעות המנהרות חייבים להפנים שמנהרות תקיפה – בין אם לצורך פיצוץ מוצב או לצורך גיחת רצח המוני – הן ברובן כלים חד-פעמיים. כמעט תמיד ניתן לגלות לאחר מעשה את המנהרה (או מה שנשאר ממנה) ולהרוס אותה. לא ניתן להצדיק השקעה כזאת בלי תוצאות מרשימות מאוד. כך מוסברת ההימנעות של אנשי חמאס ממנהרות פיצוץ נגד מוצבי גבול, שהשיגו תוצאות לא גבוהות ביחס להשקעה. במקום זאת הם משקיעים במנהרות לתוך שטח ישראל לצורכי תקיפה, חטיפה ורצח של אזרחים וחיילים.

הגנה נגד מנהרות

הבעיה העיקרית בהתמודדות עם מנהרות היא גילויין. במלחמת העולם הראשונה, ניתן היה לגלות מנהרות בשלוש דרכים. ניתן היה לבצע חפירה נגדית או למצער תעלה מונעת (שיטה אהודה מאוד בימי-הביניים), ולנסות להיתקל בחופרים. כך קרה בהרבה מקרים במלחמת-העולם הראשונה, אם כי לא נראה שמבצע כזה הוא בר-יישום בהיקף הנדרש כנגד חמאס וחזבאללה. מאידך, ניתן לבצע "האזנה" באמצעות האוזן או מכשירים אלקטרוניים, כשכבר ברור שהצד האלקטרוני דורש עדיין שכלול ופיתוח.

מנהרות, לסיכום, הן נשק מאיים אבל לא בלתי-מנוצח. הרומאים ניצחו את בר-כוכבא וצבא ארה"ב הסב הרבה יותר אבידות ליפנים. על כל מנהרה מוצלחת במלחמת-העולם הראשונה היו רבות שהתגלו או הופסקו. כך שקשה לומר שוייטנאם מוכיחה את יעילות המנהרות, מה גם שהחמאס אינו מתקרב לרמת המקצועיות של הווייטקונג. בנוסף, מנהרות דורשות משאבים רבים של כסף, חומרי בניה ותשתית, ידע הנדסי וזמן. כל הרס של מנהרה פירושו שנה-שנתיים של עבודה ומיליונים שירדו לטימיון. המוקש המפורסם במסינס לקח שנתיים של עבודה ומשאבים עצומים. בניגוד למנהרות הסחר והאספקה בגבול המצרי, מנהרות התקיפה הם השקעת הפסד מלכתחילה, שכן אפילו מבצע מוצלח לא יחזיר את הכסף. המנהרות, אם כן, הן בסך-הכל עוד אסטרטגיה מלחמתית, אסטרטגיה שניתן וצריך לנצח.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

1 תגובות למאמר

  1. לא קוראים לזה "קו צ'י", אלא אם כן אתה מסתכל על סלנג של חיילים אמריקאים ב"נאם"… קוראים לרשת המנהרות בוייטנאם לאוס וקמבודיה "דרך הו צ'י מין"