שיעור באזרחות על-פי בצלם

על-פי ארגון 'בצלם', מסתבר שהזכות להעסיק בנות שירות-לאומי היא זכות יסוד חוקתית, ופגיעה בה מהווה את חיסולה של הדמוקרטיה הישראלית.

כשהשמאל הרדיקלי יורק לבאר ממנה הוא שותה - זו דמוקרטיה. צילום: זוזנה ג'נקו, פלאש90

על הטענה המופרכת כאילו אנשי 'בצלם' מושתקים נכתב כבר די והותר. מספיק להאזין לראיון של מנכ"ל 'בצלם' בו הוא מסרב לכנות את החמאס "ארגון טרור", או לקרוא את הסטטוסים השערורייתיים שאנשיו מפרסמים בעיצומה של הלחימה – כדי להבין שמדובר בבדיחה שעולה על כל דמיון: הארגון שמוצץ ומנצל את חופש הביטוי עד תומו, מיילל שסותמים לו את הפה.

אך זהו רק קצה הקרחון. השיעור החשוב שעולה מהפרשייה הזו הוא שלמרות ההטפות הצדקניות והזחוחות של אנשי הארגון, ועל אף יומרותיהם הפדגוגיות לאלף מוסר את החברה הישראלית – דווקא להם חסרה הבנה בסיסית בתפקוד המשטר הדמוקרטי. אחרת, איך אפשר להסביר את טענתם המביכה כאילו חופש הביטוי זקוק נואשות ל… תקנים של שירות לאומי?! אפילו ג'ון סטיוארט מיל לא היה מגרד בדל זיקה בין אספקה ממשלתית של מתנדבים צעירים ונמרצים, ובין הזכות הפוליטית להתבטא בחופשיות.

החופש שלי לקחת ממך כסף ולהכפיש אותך

אז למען סתומי הפיות באשר הם, נבהיר את הדברים: אין, ולא היה מעולם, קשר בין חופש הביטוי לסיוע ומימון ממשלתי מכל סוג שהוא, ובכלל זה גם בנות שירות לאומי. שום קשר. חפשו אצל ההוגים הגדולים ולא תמצאו.

מדוע? מפני שחופש הביטוי הוא מנגנון שנועד להבטיח כי אזרחים יוכלו להתבטא בחופשיות בלי לסיים את היום בצינוק. זהו. ולמדינה יש רק שני תפקידים בהקשר הזה: לא לסתום לאף אזרח את הפה, ולוודא שאף אזרח לא סותם לחברו את הפה. כאשר יש מרחב בטוח וחופשי להתבטא, אזי מתקיים המוסד הדמוקרטי המכונה חופש ביטוי. מה לא כלול בחופש הביטוי? מתנדבים של שירות לאומי למשל.

רוברט דאל סיכם יפה את הדברים בספרו על הדמוקרטיה:

חופש הביטוי: לאזרחים יש זכות להתבטא בנושאים פוליטיים רחבים, ובהם ביקורת על נציגים, על הממשלה, על המשטר, על הסדר הסוציו-אקונומי ועל האידאולוגיה השלטת – בלי להסתכן בעונש חמור (תרגום: 'המכון הישראלי לדמוקרטיה').

ממציאים את הגלגל; סמליל בצלם. צילום מסך
ממציאים את הגלגל; סמליל בצלם. צילום מסך

גם דאל אפוא, לא בדיוק מזהה את חופש הביטוי עם הזכות לקבל בנות שירות מהמדינה. באופן כללי יותר, ניתן לומר שכל החירויות המהוות את הלב הפועם של המשטר הדמוקרטי – חופש הביטוי, ההתאגדות, הקניין ועוד – הן חירויות "שליליות". כלומר, חירויות שיוצאות אל הפועל כאשר לא מפריעים להן. הן לא צריכות מימון של המדינה, סובסידיות, או מעשים "חיוביים" אקטיביים של הממשלה, אלא רק שיוודאו שאין אף גורם שמונע מהן להתקיים. בדיוק בגלל זה גם אין זה מתפקידה של הממשלה לתמוך בעיתונים כושלים ולהציל ערוצים מקריסה – אפילו שהם כלי מובהק של חופש ביטוי – אלא רק לא לעמוד בדרכם או להשליך עיתונאים ביקורתיים לכלא. קל-וחומר שהיא לא צריכה לתמוך בארגונים דוגמת 'בצלם'.

אז אמנם הפרשנות לפיה חופש הביטוי הוא בעצם הזכות לקבל-מימון-מדינה-למתנדבי-שירות-לאומי נראית חביבה, אך היא לא קשורה בעליל אל המסורת הדמוקרטית המערבית. אנשי בצלם מטיפים לנו ונוזפים בנו, אך לא ברור בשם מי או מה. הידע הדמוקרטי לא אצלם, הם אינם שואבים דבר מההגות הליברלית, וכל שיש להם הן תחושות נורא נורא נעימות שהמוסר והקידמה בידיהם.

ליילל על הדמוקרטיה הישראלית  

אם לא סתימת פיות וחורבן הדמוקרטיה הישראלית, מה כן יש כאן? כלום. המאבק בין העמותות על כוח העבודה הזול של המתנדבים הוא עובדה ידועה, ואלו מעשים שבכל יום שארגונים מאבדים תקנים של בני השירות הלאומי. אז הפעם הייתה זו ידו של 'בצלם' על התחתונה. מי ישמע. לאור הנסיבות, ההחלטה של מנכ"ל השירות הלאומי נראית סבירה לחלוטין, ובמקרה הגרוע ביותר היא לוקה במנהל תקין. לא קורטוב יותר מזה.

אל הפארודיה האינטלקטואלית שערכו אנשי 'בצלם' הצטרף גם עו"ד דן יקיר, היועמ"ש של 'האגודה לזכויות האזרח', גם היא מנתמכי 'הקרן החדשה לישראל', שנחלץ להגנת הארגון ופרסם מכתב זועם ורצוף כשלים. במכתב, מוכיח יקיר את מנכ"ל השירות הלאומי על חוסר הבנתו את תפקידם של ארגוני זכויות האדם במשטר דמוקרטי, ונוזף בו כי דווקא בעיתות מלחמה צריך לפקוח שבע עיניים על הממשל שלא יידרדר לעריצות. אוקיי. אך מהי בעצם הדרישה של יקיר מהפקיד הממשלתי הנזוף? ובכן… שהממשלה הכֹּה מסוכנת תתמוך בעצמה בארגוני הזכויות, השומרים על האזרחים מפניה שלה. כשל החתול והשמנת בהתגלמותו.

את המכתב, אגב, הוא מסיים עם חידוש משפטי יוצא-דופן: "ביטול האישור [של תקני שירות לאומי] לארגון בצלם סותר עקרונות יסוד חוקתיים, ובא לפגוע בפעילות חיונית להגנה על זכויות האדם". כן כן, קראתם נכון. הזכות לקבל מהמדינה מתנדבי שירות לאומי היא זכות יסוד חוקתית, והיא קריטית לשמירת זכויות האדם בישראל.

אז לא, על הדמוקרטיה לא נלמד מאנשי 'בצלם'.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

6 תגובות למאמר

  1. ובכל זאת בגץ הוציא צו מניעה…. יד רוחצת יד אצל האליטה השמאלנית המגעילה הזאת

  2. הכל עניין של זמן עד שתהייה פה הפיכה.
    אני לא חושב שהיא תהייה הפיכה צבאית, אבל בהחלט אזרחית.
    כמה זמן אנו, תושבי מדינת ארץ ישראל, מדינת היהודים ניתן למדינה שלנו להתבזות ?
    כמה זמן ניתן לקומץ אנשים מפוקפק להטיף לנו, להורינו וסבנו אשר בנו את הארץ ?
    הרשימה רק ממשיכה..
    מצער לומר את זה, אבל רק בזמנים קשים – שנראים לכל העם היהודי בארץ ישראל > רק אז, העם מתאחד ומבין את הטעויות שלו.
    אז מה צריך לקרות ? שיהייו עוד פיגועים ?
    שתהייה עוד מלחמה ?
    חבל..
    בתקווה בבחירות הבאות ייבחר ר"מ יותר הממ.. ימני ואם הממשלה שהוא יקים תהייה יותר מאוחדת, בתקווה המצב יתחיל להשתפר.

  3. לענ"ד, בצלם מתכוונים לטעון שההחלטה של ג'רבי היא בנגוד לכללי המנהל התקין, וזה הכל.
    זה באמת מהווה הפרה של זכויות מסוימות. אם אין נהל שלפיו ארגון בוגדים ומרגלים אינו זכאי לשרות לאומי, אז אין שום דרך חוקית למנוע את השרות הזה ממנו.
    כלומר, הזכות הנדונה איננה "לקבל בנות שרות", אלא השוויון בפני החוק, והזכות שלא כל פקיד יחליט על דעת עצמו מי זכאי ומי לא – שההחלטות הללו תעוגנה בנהלים מסודרים ופתוחים.
    חוצמזה, מי בדיוק בנות השרות הצדיקות שהלכו ל"בצלם" עד כה?

  4. נלעגת בעיניי הדה-לגיטימציה הזו של ארגוני זכויות אדם שמתבססת על זה ש"חושפים אותנו" ולא על זה ש"אנחנו לא טועים".
    עלובים. מי שמאמין בצדקת דרכו לא מפחד משקרנים, אלא אם כן הם לא שקרנים…

  5. אפשר שהשיח על זכויות יסוד חוקתיות יפסיק כל עוד אין שום חוקה בישראל? (אלא אם בית המשפט העליון הוסמך על ידי מישהו פרט לעצמו כרשאי לחוקק חוקה לישראל)?