סיוע לטרור ג'יהאדיסטי, 'האחים המוסלמים' וקטאר: למנהיג מצרים א-סיסי יש כמעט כל סיבה אפשרית בעולם לתעב את ארגון החמאס.
מצרים נמצאת באחד מרגעיה הקשים • כשברקע משבר כלכלי חמור, היא מתמודדת עם הטרור של 'האחים המוסלמים' והסלפים, שפועלים לפגוע ביציבותה • בחזית אחרת, ארה"ב והאיחוד האירופי מתנכרים לנשיא המצרי על רקע הדחת 'האחים המוסלמים' מן השלטון, ובכך מעודדים בעקיפין את האסלאם הקיצוני • כמעט ואין בעיה מצרית שבה לא עולה השם "חמאס" • צבי מזאל, לשעבר שגריר ישראל במצרים: כך הפך ארגון הטרור העזתי ליעד מועדף של קהיר
לתנועת חמאס אין ברירה אלא להתדיין עם ישראל באמצעות מצרים. הסיבה העיקרית לכך היא מיקומה הגיאוגרפי של מצרים, שהקנה לה תפקיד מפתח בעזה. יש לה גבול ארוך עם הרצועה ולא רק שהיא מחזיקה במעבר רפיח, המעבר היחיד של עזה לעולם הרחב, אלא גם שולטת על ציר פילדלפי, שתחתיו נחפרו יותר מאלף מנהרות – סם החיים של עזה ושלטון החמאס. ומכיוון שמבחינת מצרים עזה היא הבסיס הלוגיסטי של ארגוני הטרור הפועלים בסיני, האינטרס המצרי הוא ניטרול חמאס. כך חופף האינטרס הלאומי שלה עם זה של ישראל.
החמאס שיחרר את מורסי מהכלא
למצרים סכסוך ארוך ומורכב עם חמאס. בעזה התחילה התארגנותם של הכנופיות הג'יהאדיסטיות הפועלות בסיני. שם אומנו חבריהן וקיבלו את הציוד המתאים. משם הם יצאו לסיני דרך המנהרות ובחסות חמאס חברו לאלמנטים בדואים ופתחו במאבק אלים נגד השלטונות המצרים, במטרה להקים אמירות אסלאמית בסיני. הג'יהאדיסטים הפכו למטרד רציני ביותר עוד בתקופת מובארק. פיגועים יצאו לפועל נגד ריכוז תיירים ישראלים כגון טאבא, וד'הב הגיעו עד לשארם א-שייח' ופגעו אנושות בתיירות למצרים, שהיא מקור ההכנסה העיקרי שלה למטבע חוץ – כ-12 מיליארד דולר בשנה. בשלהי שלטונו של מובארק קבוצות סלפיות תקפו תחנות משטרה, ומחסומים של כוחות הביטחון. היה אף ניסיון של קבוצה רדיקלית להשתלט על אל-עריש ולהקים בה אמירות.
במקביל, מחבלים של חמאס פעלו בסיני בסתר להקים רשתות של מבריחים שהעבירו טילים וציוד צבאי מגוון שנשלח מאיראן לעזה דרך סודאן, מצרים וסיני. אחד מבכירי חמאס, איימאן אל-נוופל, המשמש כיום כמפקד החטיבה של מרכז עזה, נעצר בסיני ב-2009, נשפט ונשלח לכלא. הוא שוחרר על-ידי מחבלים של חמאס ב-29 בינואר 2011 במסגרת פריצה לכמה מבתי הסוהר שליד קהיר ועשה את דרכו במהירות לעזה, אירוע שנחקר עד היום בבתי הדין המצרים. הם שחררו גם את פעילי 'האחים המוסלמים', ביניהם מוחמד מורסי, שלימים נבחר לנשיא והודח, ואת ראש תא חיזבאללה שניסה לבצע פיגועים באזור תעלת סואץ וב-2009 נעצר ונכלא.
בנוסף, כידוע, חמאס משתייך לתנועת 'האחים המוסלמים' שהוכרזה במצרים כארגון טרור ופעילותו במדינה נאסרה. חמאס גם מואשם באחריות להריגתם של 16 חיילים מצרים ב-2012 וחטיפתם של שלושה קציני משטרה באותה תקופה שנעלמו בסיני ועקבותיהם לא נודעו. אלה הם מקצת מ"חטאי" חמאס כלפי מצרים ואין פלא שחמאס נחשב כאויב מסוכן, השוכן על גבולה ומסכן את ביטחונה.
מובארק התעלם במשך תקופה ארוכה מפעילותו של חמאס בטענה שזו חלק מן הבעיה הפלסטינית, וכי על ישראל לטפל בה. כאשר התגבר הטרור בסיני, בשלהי שלטונו הוא שינה את דעתו והורה לסתום את המנהרות – אך נכשל. מורסי, כאיש 'האחים המוסלמים', חימם את הקשרים עם חמאס, הניח למנהיגיו לשהות בקהיר ונועד עמם. הוא גם הגביל את פעילות הצבא בסיני נגד הטרור ואף ניסה להשיג עליו שליטה על-ידי מינויו של א-סיסי לשר הביטחון, מאחר שנחשב כמקורב 'לאחים המוסלמים'. רק לאחר מינויו התברר כי הוא אומנם מוסלמי אדוק, אך רחוק מקיצוניות ואף עויין ל'אחים'. כך החלה המתיחות בין ממשל מורסי לצבא, שהובילה לבסוף להדחתו מן השלטון.
מותקפת מכל הכיוונים
אם לא די בכך, חמאס מקושר לקטאר וטורקיה התומכות ב'אחים המוסלמים' ועוינות את משטרו של א-א-סיסי, שהורה להוריד את רמת היחסים הדיפלומטיים עימן. בקטאר מתגורר כיום ח'אלד משעל יו"ר חמאס לצד כמה ממנהיגי 'האחים' שהצליחו לברוח ממצרים אחרי הדחת מורסי. הללו היו גם אלו שלחצו על חמאס לבל יקבל את היוזמה המצרית, שעיקרה הפסקת אש ואחר כך דיון בדרישות שני הצדדים.
בעיית הטרור אינה מוגבלת לעזה וסיני. 'האחים המוסלמים' ושותפיהם, ארגוני הג'יהאד, פועלים גם בתוך מצרים. הם יוזמים הפגנות בלתי-פוסקות ואף מצליחים לבצע פעולות טרור התובעות חיי אדם. ראש הממשלה אבראהים מחלב אמר לאחרונה כי נעשו בשבועות האחרונים כ-300 פעולות טרור נגד עמודי חשמל ושנאים, במטרה לפגוע בהספקת החשמל ולהשפיע על דעת הקהל במצרים. בחקירה שנערכה התברר שאלמנטים של 'האחים מוסלמים' שהיו מועסקים בחברה העבירו מידע מדוייק לקבוצות מחבלים, שהקלו על ביצוע הפיגועים נגד רשת החשמל. הם סולקו מן החברה ונעצרו.
בעיה נוספת שאתה מתמודדת מצרים היא חדירה של מחבלים מארגוני ג'יהאד מן הגבול עם לוב שם הובחנו בחודשים האחרונים ריכוזים של מחבלים, חלקם כנראה מסוריה ומעיראק. לפני מספר שבועות תקפו המחבלים תחנת גבול והרגו 23 חיילים מצרים. אך נראה שזו רק ההתחלה. יש להניח שארגוני הג'האד יגבירו את מאמציהם לחדור למצרים מתוך גבול זה על רקע האנרכיה השלטת בלוב והעדר שלטון מרכזי שיכול לטפל בבעיה. הצבא המצרי החיש תגבורות לאזור, אך מדובר בגבול המשתרע לאורך 1,000 ק"מ שאינו מיושב ברובו ושאינו קל לפיקוח.
כתף קרה: המערב עם האסלאמיסטים
הטרור מסית את א-סיסי ממטרתו העיקרית – הפיתוח הכלכלי של מצרים. והוא מודע לכך.
א-סיסי רואה את ייעודו כרפורמטור והציבור רואה בו את התקווה האחרונה ליציבות ולפיתוח. הכל חוששים שאם הוא יכשל תשקע מצרים באנרכיה ללא תיקווה. א-סיסי ביקש מן האזרחים לגלות אורך רוח וסבלנות מול האמצעים הקשים שבהם ינקוט כדי להבריא את הכלכלה. הוא ביטל 70% מן הסובסידיות לדלק וגז וחנך תוכנית פיתוח ענקית הכוללת בניית תעלת סואץ מקבילה ובין שתי התעלות אזורי סחר ותיירות גדולים; תוכנית שאמורה לפתוח אפשרויות העסקה למיליון עובדים ולהביא לפיתוחה של סיני. מדובר בהשקעות של עשרות מיליארדי דולרים. לא ברור עדין מאין יבואו התקציבים, אך התוכנית יצאה לדרך. סעודיה ומדינות המפרץ תסייענה, אך יהיה צורך גם בהשתפות של מדינות המערב. בינתיים הסכימה רוסיה להשתתף בהקמת מפעלים באזור התעשייה.
ברור לא-סיסי כי יתקשה לטפל בבעיות הכלכלה אם הטרור ימשך. התיירים לא יחזרו, משקיעים לא יבואו והוא עלול למצוא עצמו בעוד שנתיים מול שוקת שבורה. הפסקת הטרור מעזה היא לכן יעד לאומי ממדרגה ראשונה וזו הסיבה המרכזית לשת"פ הביטחוני מודיעיני בין ישראל למצרים. מדובר באינטרס חיוני משותף. מאידך כמדינה ערבית מצרים אינה יכולה להתעלם מסבל הפלסטינים. לכן התקשורת המצרית מאשימה אומנם את ישראל בתוקפנות נגד הפלסטינים אך העויינות לחמאס גוברת.
מול מצב חמור זה של מצרים המערב ממשיך להפנות לה כתף קרה. א-סיסי זקוק למערב. רק משם יכולים לבוא הסיוע, ההשקעות והטכנולוגיה. כקצין בצבא המצרי הוא נשלח להשתלמות בארה"ב ולכן מכיר את עוצמתה הכלכלית והטכנולוגית ומעונין לשתף עימה פעולה. אך שוב ושוב הוא נתקל בעמדה עוינת בלתי- מובנת הדוחפת אותו לעבר רוסיה. זו אומנם מדינה חשובה, אך אינה יכולה לענות לצרכיה של מצרים. נראה שגם בבית הלבן וגם באיחוד האירופי סובלים מראות לקוייה או חוסר הבנה יסודי של המזרח-התיכון. בשלב זה, לאחר שעיראק, סוריה ולוב הפכו למדינות כושלות ,בחלקן כבושות על-ידי גורמים אסלאמיסטים רדיקליים, נשארה מצרים החשובה במדינות ערב היחידה שנאבקת באסלאם הרדיקלי ואינה מצליחה לזכות בתמיכת המערב המבקש לחנכה מחדש וללמדה את הילכות הדמוקרטיה. עד מתי? עד שיהיה מאוחר מדי?
