יחסי בן-גוריון, דיין ושמחוני חושפים כי מלחמת קדש נועדה להיות המלחמה של מפא"י, לאחר שמלחמת השחרור נתפסה כמלחמה של מפ"ם.
בן גוריון אהב את האלופים דיין ושמחוני, ושניהם שנאו האחד את השני • אבל המשולש הזה משקף יותר מכל את השתלטות מפא"י על צמרת צה"ל • פרופ' יחיעם ויץ מוכיח שמלחמת סיני היתה במידה רבה המלחמה שהיתה חסרה לבן גוריון ולמפא"י • זאת משום שמלחמת העצמאות זוהתה עם מפ"ם
מלחמת העצמאות הייתה במידה רבה המלחמה של מפ"ם (מפלגת הפועלים המאוחדת). המפלגה הוקמה בינואר 1948 ע"י איחוד של שתי מפלגות של השמאל הציוני – אחדות העבודה ומפלגת השומר הצעיר וכללה חלק ניכר של המפקדים הבכירים של צה"ל, כולל רוב מפקדי החזיתות ומפקדי החטיבות. ביניהם היו מצביאים עטורי הילה כמו יגאל אלון, מפקד חזית הדרום, שנכתב עליו כי הוא זה שעיצב את "אותו מגש-כסף שעליו, כדברי נתן אלתרמן, הוגשה לנו מדינת היהודים"1; "הזקן" – יצחק שדה, מפקד הפלמ"ח חטיבה 8 שהייתה חטיבת השריון של צה"ל; "סרגיי" – נחום שריג שהיה מפקד חטיבת הנגב. מפ"ם ראתה את עצמה כמפלגת הלוחמים ובבחירות לאספה המכוננת (הכנסת הראשונה), שהתקיימו ב-25 בינואר 1949, היא השתמשה בנקודה זאת באופן ברור: מפקדים מהוללים צורפו לרשימתה – כמו יצחק שדה (מספר 57), יגאל אלון (מספר 58), משה כרמל (מספר 59) ושמעון אבידן (קוך) (מספר 60)2. אנשי צבא השתתפו באספות עם במערכת הבחירות – כך לדוגמא באספה שהתקיימה בחיפה הצהיר אלון כי הוא גאה להיות חבר במפלגה "שידעה להשקיע את מיטב אנשיה ומאמציה בטיפוח 'ההגנה' ובהגנה עליה"3.
מבחינת בן גוריון מצב זה היה בלתי נסבל – הוא עלול לפגוע בדימוי מפלגתו מפא"י. בימי המלחמה בן גוריון עסק לא מעט בשאלת מעמד מפ"ם בצבא – יומנו גדוש פרטי פרטים על זה. ניתן להביא דוגמאות לכך. הוא רשם כי "[אנשי] מפ"ם מסלקים [את] חברינו [כלומר אנשי מפא"י] מהפיקוד בפלמ"ח" ופירט: אלעד פלד, שהיה סמג"ד ג' בחטיבת יפתח, הועבר להדרכה בקורס מ"מים "למען לא יהיה מפקד בגדוד בתקופת הבחירות"4.
מיד עם תום המלחמה נקט בן גוריון שני צעדים: הוא ביצע טיהור בצה"ל – כל אנשי הצמרת של פלמ"ח, שהיו חברי מפ"ם, הוצאו מהצבא, ובמקביל קידם אנשי מפא"י. הסיפור שמוצג כאן הוא סיפור משולש – בן גוריון, דיין ושמחוני. שהוא רווי יצרים ודרמות – אהבה, שנאה, קנאה וגם מוות.
דיין ושמחוני – קווי דמיון
מבחינת משה דיין, רק אחד 'עלול' היה לגזול' את תהילתו – אלוף-משנה אסף שמחוני, אלוף פיקוד הדרום. במידה רבה, שניהם נולדו וגדלו באותו כפר וניתן לאתר קווי דמיון ביניהם.
שניהם היו ילידי הארץ – 'צברים' שגדלו בעמק יזרעאל. משה דיין נולד בדגניה ב- 1915 וב-1922 משפחתו עברה לנהלל, מושב העובדים הראשון, שבו גדל. אסף שמחוני נולד בנהלל ב-1922 וב-1931 משפחתו עברה לקיבוץ תל-יוסף.
שניהם היו בנים של דמויות בולטות במפא"י – שמואל דיין, אביו של משה, היה עסקן בכיר בתנועת המושבים וחבר כנסת מטעם מפא"י כעשור שנים5; יהודית שמחונית, אמו של אסף, הייתה דמות מרכזית במוסדות ההסתדרות מטעם מפא"י. היא הייתה ראש המחלקה המדינית של ההסתדרות שנים רבות וכיהנה כחברת הכנסת הראשונה. היא הייתה קרובה לבן גוריון וב-1965 הלכה עימו למדבר הפוליטי, לרפ"י.
שניהם היו חברי מפא"י – תופעה שהייתה חריגה בפלמ"ח, ועובדה זאת הייתה משמעותית בעיני בן גוריון. הוא התייחס לנקודה זאת ביומנו יותר מפעם אחת6. משה דיין היה חבר פעיל במפא"י גם בשנים שהיה קצין בכיר בצה"ל – הוא כיהן כחבר מרכז מפא"י עד שמונה לרמטכ"ל7. זאת ועוד. בן גוריון טיפח קבוצה כמשקל נגד של הקצונה הבכירה שאנשיה היו חברי מפ"ם. משה דיין ואסף שמחוני (גם משה נצר) היו הבולטים בקבוצה זאת. הם שובצו במקומות ריאליים ברשימת מפא"י בבחירות לאספה המכוננת (הכנסת הראשונה),שנערכו בינואר 19498. שניים מהם – משה דיין ושמחוני – העפילו לצמרת המטכ"ל. יותר מאוחר אליהם הצטרף אריאל שרון, שמאפייניו היו דומים למאפייני השניים: בן התיישבות העובדת, חבר מושב כפר מל"ל וחבר מפא"י.
הקידום הצבאי של שניהם היה מהיר מאוד: דיין קודם מסמג"ד לרמטכ"ל תוך פחות משש שנים. בהתחלת מלחמת העצמאות 1948 דיין היה סמג"ד בעמק הירדן, הפך למפקד גדוד הקומנדו מספר 89 ובקיץ מונה למפקד חטיבת ירושלים. בשלהי 1949 מונה למפקד חזית הדרום, במקום 'תאומו הסיאמי' יגאל אלון שהודח. בדצמבר 1952 מונה לראש אג"מ ואחרי שנה אחת מונה לרמטכ"ל הרביעי. קידום מטאורי.
שמחוני מונה כמ"מ אלוף פיקוד הצפון ב-1952 (כשהיה בן 29) ואלוף פיקוד הדרום ב-1956 (כשהיה בן 34) כאשר סיבה משמעותית לכך היא העובדה שהיה חבר מפא"י. עמוס כרמל, שכתב את ביוגרפיה עליו בעקבות בקשת משפחתו כדי להציג את גרסתה, טען כי בן גוריון הזדרז לאשר את מינויו לאלוף פיקוד הדרום בקיץ 1956 גם "מפני שזכר את היותו של אסף מפא"יניק כמעט בודד בין בכירי הפלמ"ח".9
היחס של בן גוריון כלפי שניהם מלמד כי הם היו בקשר קרוב עם בן גוריון. הקשר עימו וגיבויו התמידי היוו יסוד מכריע לקידום המטאורי של דיין. הוא מונה למפקד ירושלים הודות להתעקשות של בן גוריון. מינוי היה "היה הפתח לקריירה של משה [דיין] בצה"ל" – בלעדיו הוא היה זכור כלא יותר מ"מג"ד נועז ובלתי ממושמע". בן גוריון הצליח להעביר את המינוי למרות התנגדות כללית, מאחר ש"היה חזק בדעתו ככוח טבע, שקשה לעמוד בפניו". מאז דיין נתפס כ"חביבו ובן טיפוחיו של בן גוריון"10. כאשר בן גוריון החליט למנותו לרמטכ"ל הוא עמד מול ההתנגדות של חלק ניכר משרי הממשלה, כולל שרי מפא"י, והמינוי אושר ברוב דחוק בגלל לחצו המסיבי. דברי בן גוריון בדיון בממשלה מעידים עד כמה הוא העריכו: "במלחמת השחרור הוא הצטיין כאחד הלוחמים הנועזים ביותר, הוא כבש את רמלה …הוא אדם בעל מחשבה צבאית חשובה…על מחשבה מקיפה וחודרת מאוד וכשרון מנהיגותי רב"11 . כשדיין סיים את תפקיד הרמטכ"ל בן גוריון כתב לו דברים שמראים את התייחסותו אליו כחייל וכמצביא. "בקרבות שבהן נלחם כמפקד גדוד גילית שתי התכונות היסודיות, הסותרות כאילו זו את זו, שעשו אותך לאחד החיילים המעולים ביותר בצבא ההגנה לישראל: העזה כמעט מטורפת מאוזנת על ידי שיקול טקטי ואסטרטגי מעמיק"12.
גם לאסף שמחוני היו קשרים הדוקים עם בן גוריון – נקודה שצוינה על-ידי כמה מעמיתיו במטכ"ל. עוזי נרקיס כתב כי שמחוני "היה חביב מאוד על בן גוריון"13 ומאיר עמית ציין כי "דלתו של בן גוריון הייתה פתוחה לפניו, כנראה בזכות ייחוס אבות"14. בכתבה עיתונאית, שנכתבה עשרות שנים אחרי נפילתו15, כמה מפקודיו, שהגיעו במהלך השנים לשולחן המטה הכללי, דיברו על יחסו החם והמיוחד של בן גוריון כלפי שמחוני. האלוף אריאל שרון, שהיה מפקד חטיבת הצנחנים במלחמת סיני, סיפר כי "בן גוריון אמר לי פעם שהוא רואה באסף מועמד טבעי לרמטכ"ל". הוא היה היורש של משה דיין, שרון הדגיש; האלוף רחבעם זאבי, שהיה ראש מטה פיקוד הדרום כששמחוני היה מפקדו, אמר כי "בן גוריון אהב את אסף ונוצר ביניהם קשר אמיץ"; האלוף ישעיהו גביש, שהיה ראש מחלקת מבצעים באג"מ, אמר כי "בן גוריון קירב אליו את אסף מעבר למעמדו בצבא. כשנתמנה לאלוף הפיקוד, זה ניקר את העיניים לרבים".
כבר בימי מלחמת העצמאות היה לשמחוני קשר ישיר עם ראש הממשלה. בן גוריון רשם ביומנו באופן מפורט על שיחתו עם שמחוני, שהתקיימה בארוחה ששניהם סעדו ביחידות – יש לציין כי סעודה ביחידות עם מג"ד לא היתה חזון נפרץ מבחינת ראש הממשלה16. הוא דן עם זלמן אהרונוביץ (ארן)17, על עריכת פגישה עם "מרצים מטעם המפלגה" – פעילי מפא"י ששרתו הצבא או מערכת הביטחון. אחד מהם היה אסף שמחוני18.
כששמחוני שירת כאלוף פיקוד הדרום19 הקשר הישיר ביניהם – בלי התיווך של הרמטכ"ל –התחזק. ביומנו בן גוריון רשם כי "בתשע בא אסף ומסר לי הפרטים על הפעולה בלילה"20. ביום שנודע לו כי שמחוני נהרג הוא רשם כי "אסף היה אצלי רק שלשום בערב לספר לי על מהלך המלחמה"21.
משה דיין עצמו כתב על יחסו החם של בן גוריון לשמחוני. היה לו יחס מיוחד לשלושה קצינים בצה"ל – "הוא לא סתם אהב אותם, אלא ממש 'התמוגג'". אחד מהם היה אסף שמחוני22. בעיניו, שמחוני גילם את דמות היהודי החדש "האנטיתזה לגלות, היהודי הלוחם, הנועז, הבטוח בעצמו"23.
במערכת היחסים בין דיין ושמחוני הקנאה הייתה פן דומיננטי – התמודדות על הבכורה ועל אהבת אב של "האב המייסד" דוד בן גוריון.
הקרע בין דיין לשמחוני
בימי המלחמה שרר בין דיין לשמחוני מתח שנבע מנקודה שנכתב עליה לא מעט – החלטת שמחוני להקדים את כניסת חטיבה 7 לסיני, בלי לקבל אישור מהמטה הכללי24. ההתנגשות בנוגע לחטיבה 7 הייתה הגפרור שהצית את אבקת השרפה, שהתקיימה במערכת יחסיהם באופן לטנטי עוד לפני המלחמה. מוטי גולני כתב כי "היחסים בין הרמטכ"ל לבין אלוף הפיקוד הגיעו לשפל המדרגה בעקבות הפרות הפקודה של שמחוני בראשית המלחמה"25.
עוזי נרקיס כתב על שיחתו האחרונה עם שמחוני, שהתקיימה בשארם-א-שייך ביום מסדר הניצחון: "אסף שפך בפני את אשר על ליבו. יחסיו העכורים עם דיין העיקו עליו כמעט לבלי נשוא". שמחוני התלונן על נקודה שקשורה להתמודדות הבסיסית בניהם: "הוא קבע בלי היסוס – ובמידה רבה של צדק – כי מכלול ההישגים של פיקוד הדרום, בניצוחו, במערכת סיני היו מזהירים וחסרי תקדים". העובדה שדיין התעלם מכך "חרתה לו מאוד". שמחוני ביקר באופן נחרץ את פעולות הגמול עקובות הדם שדיין ביצע וקבע כי "דיין מוכרח ללכת". הוא סיפר לנרקיס על יחסיו המיוחדים עם בן גוריון ועל הבטחתו למנותו לרמטכ"ל, אחרי פרישת דיין26. שאיפתו להגיע לשיא הפירמידה במהירות רבה הייתה ידועה27. ניתן להניח כי תכונה זאת לא הביאה אותו להתקרב למשה דיין.
בספרו, עוסק עמוס כרמל לא מעט ביחסי שמחוני עם דיין. הוא הדגיש כי דיין נמנע מלהזמין את שמחוני להשתתף במסדר הניצחון של חטיבה 9. רק משהגיע למסדר במטוס משטרתי שהוא עצמו ארגן "דיין נאלץ להסכים לנוכחותו של אסף, לצידו"28. הוא התגולל על שמחוני בימים האחרונים לחייו ואף "לא חדל מכך גם לאחר מותו הטרגי – אלא כאשר היה בטוח שאסף אינו מאיים על הילתו"29; הוא טען כי בספרים שדיין כתב על מלחמת סיני "לא רצה שום שותף לתהילת ההישג הגדול ולא היסס להטיל כישלונות שהתרחשו בדרך אל ההישג הזה על מי שכבר לא היה יוכל להשיב".30
הילתו של דיין
אסף שמחוני נהרג ב-6 בנובמבר 1956 בתאונת מטוס בדרכו מטקס הניצחון משארם א-שייך. בעקבות נפילתו נותר דיין יחידי בבימת הניצחון והתהילה של המלחמה. מבחינה זאת ניתן לערוך השוואה למלחמת ששת הימים, שהתחוללה כעשור מאוחר יותר. זרקורי התהילה האירו לא רק את הרמטכ"ל יצחק רבין, אלא גם את שר הביטחון משה דיין ואלופי המטכ"ל, כמו אלופי הפיקודים, מפקד חיל האוויר וראש אמ"ן ואפילו מפקדי האוגדות – במיוחד מפקדי האוגדות בחזית הדרום – האלופים ישראל טל, אריאל שרון ואברהם יפה31. במלחמת סיני משה דיין היה אפוא גיבור יחיד. מרדכי בר-און כתב על כך כי במבט לאחור מלחמה זאת הייתה לא רק ראשית תהילתו הציבורית והעולמית של דיין, "אלא גם פסגת הקריירה שלו כגנרל וכמנהיג". גם בימי מלחמת ששת הימים הוא זכה לתהילה רבה, "אולם לכול היה ברור שאת ניצחון צה"ל בשנת 1967 יש לזקוף לזכותו של יצחק רבין". תרומתו של דיין באותם ימים הייתה בהתאוששות המורל הציבורי ערב המלחמה, שהיה אז שפוף למדי, שהיא "נבעה מן היוקרה האדירה שנחל דיין עשר שנים קודם לכן, במבצע סיני". בר-און תיאר עד כמה תהילתו הייתה גדולה:
בעקבות מבצע סיני התפרסמו עשרות מאמרים שהעלו על נס את מנהיגותו. צילומיו הופיעו בעמודי השער של כתבי ברחבי העולם. הגנרל עם הרטייה השחורה על העין היה מוכר עתה בעולם כולו. אישים רבים ביקשו לפוגשו ולהתכבד בצילום עימו. הלשכה הוצפה במאות מכתבי הערצה של אזרחים. בארץ ומחוצה לה.32
המאבק על הכבוד האבוד של אסף שמחוני
מבחינת בן גוריון היה גם שמחוני "אלוף הניצחון" – לא במקום משה דיין אלא יחד עימו. תגובתו על מותו של שמחוני הייתה קשה. משה דיין ביקר אותו בביתו בירושלים וכתב "הוא מדוכא מאוד מהאסון"33. כך כתב ראש הממשלה:
"שמעתי הערב ידיעה מחרידה: אסף שמחוני עם סגן-אלוף34 יצאו אתמול ממפרץ שלמה בפייפר של המשטרה ומאז נעלמו עקבותיהם. התברר שהרוח נשאה אותם לעבר ירדן והירדנים – ושלושתם נהרגו35. אסף היה אצלי רק שלשום בערב לספר לי על מהלך המלחמה. לבי לאם השכולה – יהודית"36.
ביום ההלוויה דרש בן גוריון ממשה דיין להעלות את שמחוני לדרגת אלוף ולציינו לשבח בפקודת יום מיוחדת, שפורסמה באותו יום37 כשהדרישה להעלותו בדרגה היוותה צעד נדיר ביותר בתולדות צה"ל38. בכמה מהעיתונים דווח כי שמחוני הועלה לדרגת אלוף מיד – ביום ההלוויה39. אולם ההודעה הרשמית מטעם דובר צה"ל פורסמה יותר משבוע מאוחר יותר. דובר צה"ל הודיע כי שר הביטחון – ולא הרמטכ"ל – "החליט להעניק דרגת אלוף לאסף שמחוני לאחר מותו"40. שמחוני נקבר כאלוף-משנה (ששה אלופי-משנה נשאו את ארונו בהלוויה) ובמודעות האבל שפרסמו בימים הראשונים אחרי ההלוויה הוא צוין כאלוף-משנה41, ורק בעקבות ההודעה הרשמית של דובר צה"ל צוין במודעות האבל כי הוא אלוף42. ב"דבר", עיתון הסתדרות שהיה ביטאון מפא"י בפועל, פורסם שיר שמחברו חתם רק בשמו הפרטי היה "זלמן" – זלמן שזר.43 שם השיר הוא "למנצח מספד" והוא מוקדש לי' (יהודית שמחונית) למ' (מרדכי שמחוני) – הוריו של אסף. השיר עצמו הוא הרואי ומליצי עד מאוד ואלה השורות הראשונות:
למנצח תמיד מזמור
גם לעת מספד לגיבור
מזמור לגיבור
שהכניע אויב,
מזמור לגיבור
כי אסף חרפת דור,
ושימח את הלב
הנתון במצור.
כי שמחנו גיבור
האמון עלי דרור.
שזינק פה ככפיר – –
לאסף מזמור שיר44.
דרכו האחרונה של "אלוף הניצחון"
ההלוויה התקיימה בחלקה הצבאית בהר הרצל ולא בקיבוצו, תל-יוסף – בהתאם להחלטת אימו, יהודית שמחונית45. אחרי דברי מאיר שחר, שהספיד בשם קיבוץ תל-יוסף, נשא בן גוריון הספד46 שהיה נרגש ונסער. היו שראו דמעות בעיניו47. הוא פתח את הספדו הקצר במשפט אחד – שאפיין את הספדיו על דמויות שמותן הסעירו וזעזעו אותו48: "אהוב לבי, אסף שמחוני, אלוף הניצחון". בהמשך הוא ראה אותו כסמל מובהק של ה"צברים", הדור החדש שנולד וגדל בארץ, שמשה דיין היה סמל מובהק שלו49: האיכר – הלוחם, ששילב בין המגל לחרב:
"נולדת בכפר, בקיבוץ בעמק יזרעאל. גדלת והתחנכת בהגנה. נעשית לבן אלמוות בעומדך בראש מערכת צבא הגנה לישראל במדבר סיני. אני נפרדים ממך ביגון רב, בהערצה ובגאון עברי"50.
במשך השנים השתתף בן גוריון באירועי הנצחתו. בטקס חנוכת הספרייה המרכזית להיסטוריה צבאית באוניברסיטת תל-אביב, על-שמו של שמחוני, אמר בן-גוריו כי "טוב שהוקמה ספרייה להיסטוריה צבאית על-שם אלוף אסף שמחוני, אולם זכרו של אסף לא יונצח בספריה בספרייה להיסטוריה צבאית, אלא בהיסטוריה הצבאית של עמנו"51.
אחרי נפילתו וכבר בימי האבל למותו הדגיש בן גוריון כי אסף שמחוני היה "משלנו"- גיבור מפא"י, שלא היו לה גיבורים. דוגמא בוטה לכך מעידה על זה. בישיבת וועדת החוץ והביטחון של הכנסת, שנערכה מיד אחרי מותו הטרגי של שמחוני, יושב-ראש הוועדה, חה"כ מאיר ארגוב ממפא"י, ביקש מחה"כ ישראל גלילי שהיה הנציג הבכיר של מפלגתו אחדות-העבודה (שאנשיה לקחו חלק פעיל בפעילות הנצחת שמחוני) בוועדה , להספיד את שמחוני. גלילי הספיד אותו בהתרגשות תוך התייחסות מרומזת לויכוח המר שהתחולל בינו לבין הרמטכ"ל משה דיין על הכנסת חטיבה 7 לקרב:
[שמחוני הוא] יליד ההתיישבות הקיבוצית, איש פלמ"ח שידו רבה הייתה לו במאבק, במלחמת השחרור, עד שזכה ועלה להיות מפקד המערכות בחזית הדרום. התערב ישירות בשעות המכריעות של הקרב. אחד מהמפקדים היקרים לאומץ לב, לנאמנות, להזדהות עם חייליו52.
כשבן גוריון שמע על הספד גלילי בישיבת הוועדה שלח מיד איגרת נזעמת ליו"ר הוועדה ארגוב. הוא נדהם כששמע "כי אתה מזמין את י. גלילי להספיד את אסף שמחוני" והסביר מדוע הוא קצף על בקשתו:
"אסף שמחוני היה מפקד מערכת סיני, ולא נתמנה על-ידי י.ג., לא היה חבר במפלגתו של י.ג., לא עבד בצבא אף פעם במחיצתו שלי.ג. – כי י.ג. לא שרת אף פעם בצ.ה.ל.53 במפעל חייו האחרון – המערכה בסיני – לא היה לו כל קשר עם י.ג. ומדברי ההספד של י.ג. אפשר היה להבין כאילו אסף היה חבר הקיבוץ המאוחד וחבר מפלגתו של י.ג. אילו אסף היה שומע הספד זה היה מתחלחל"54.
למרות הכישלון המדיני במלחמה – ישראל לא הצליחה למנוע את נסיגת כוחות צה"ל מהשטחים שנכבשו בה – היא הייתה הצלחה גדולה מבחינה פוליטית. היא העצימה את דימוי של "הזקן" והעובדה שרמטכ"ל הניצחון, משה דיין, הצטרף למפא"י55 חיזקה אותה יותר. ניצחונה הגדול בבחירות לכנסת הרביעית56 נבע גם מהצטרפות דיין. בניגוד למלחמת העצמאות, שהייתה מלחמת מפ"ם, מלחמת סיני הייתה במידה רבה למלחמת מפא"י.
המאמר הינו חלק ממחקר בכתובים של הפרופ' יחיעם ויץ שצפוי להתפרסם בקרוב
_________________
1 עמוס אילון, הבט אחורה בבהלה מסוימת – רישומים מארץ ישראל וסביבותיה, תל-אביב 1988, עמ' 339.
2 משה כרמל היה מפקד חזית הצפון ואבידן היה מפקד חטיבת גבעתי.
3 נאמנות לעם ולמעמד, על המשמר, 23 בינואר 1949.
4 יומן בן גוריון, 23 בנובמבר 1948, ארכיון מורשת בן גוריון [להלן: אמב"ג] . אלוף אלעד פלד היה מפקד המכללה לביטחון לאומי ומפקד אוגדה בחזית הצפונית במלחמת ששת הימים.
5 הוא כיהן כחבר הכנסות הראשונה, השנייה והשלישית (1949 – 1959)
6 כך כתב על זה ביומנו בשלהי מלחמת העצמאות: "בראש שני גדודים ב'יפתח' שלנו אסף [שמחוני] ו[משה] נצר. תמהים שעד עכשיו אין מפקד חטיבה ליפתח' מחברינו". ( יומן בן גוריון ב-13 בדצמבר 1948 , אמב"ג). משה נצר, שהיה בנם של עסקני מפא"י שרגא וחה"כ דבורה נצר, היה מפקד הנח"ל השני. מח"ט יפתח היה סא"ל מולה כהן, איש מפ"ם והקיבוץ המאוחד. כשנה אח"כ בן גוריון שוחח עם משה נצר ואמר לו כי "אחוז של חברי הפלמ"ח – הם חברי המפלגה. אם כי בפיקוד יש רק שניים – אסף שמחוני והוא" (שם, 13 באוקטובר 1949).
7 הוא פרש ממרכז מפא"י כמה ימים לפני כניסתו לתפקיד הרמטכ"ל. ראה על זה: משה דיין פרש ממרכז מפא"י, מעריב, 2 בדצמבר 1953; ידיעה זאת הייתה הכותרת הראשית של גיליון.
8 משה דיין שובץ במקום העשירי; אסף שמחוני שובץ במקום 12 ומשה נצר שובץ במקום 29 . חייל נוסף ששובץ במקום ריאלי היה יואל פלגי (מקום 13 ). הארבעה התפטרו מהרשימה מיד הבחירות. משה נצר כתב על זה ספר זיכרונותיו. ראה: משה נצר, נצר משורשיו –סיפור חיים, תל-אביב 2002 , עמ' 127 .
9 אלוף הניצחון, תל-אביב 2010 , עמ' 285 . [להלן: כרמל]
10 שבתי טבת, משה דיין – ביוגרפיה, ירושלים ותל-אביב 1971, עמ' 302 – 304 .
11ישיבת הממשלה ב-29 בנובמבר 1953 , ארכיון המדינה.
12 ירושלים, 27 בינואר 1958 מתוך: משה דיין, אבני דרך – אוטוביוגרפיה, ירושלים ותל-אביב 1976 , עמ' 378.
13 עוזי נרקיס, חייל של ירושלים, תל-אביב 1991, עמ' 285; בימי מבצע סיני נרקיס כיהן כעוזר ראש אג"ם בדרגת אלוף-משנה.
14 מאיר עמית, ראש בראש – מבט אישי על אירועים גדולים ופרשיות נעלמות, אור יהודה 1999, עמ' 73 ;בימי מבצע סיני עמית כיהן כראש אג"ם בדרגת אלוף.
15 יוסף ולטר, האלוף שלא שב ממסדר הניצחון, מעריב, 8 בנובמבר 1985.
16 יומן בן גוריון ב- 9 באוגוסט 1948 , אמב"ג. שמחוני סיפר לראש הממשלה על מצב חטיבתו "יפתח" ועל המצב בפלמ"ח בכלל. בן -גוריון כתב באופן מפורש כי "רוב אנשי הגדוד שלו – הם חברי המפלגה" [מפא"י].
17 הוא כיהן כמזכיר הכללי של מפא"י בשנים 1948 – 1950 .
18 יומן בן גוריון, 2 בנובמבר 1948, אמב"ג. בין המוזמנים היו לוי אשכול, שאול אביגור (מאירוב), הרמטכ"ל רא"ל יעקב דורי, האלופים יוסף אבידר, שלמה שמיר ואהרן רמז, יהודית שמחוני, אימו של אסף ששירתה כקצינת בכירה (בדרגת רב-סרן) במטה חיל הנשים (ח"ן) ומשה נצר.
19 שמחוני מונה לתפקיד ב- 5 באוגוסט 1956. הוא מחליף את אל"מ מאיר עמית, שמונה כראש אג"מ.
20 יומן בן גוריון ב-12 בספטמבר 1956, אמב"ג . הוא דיווח לבן גוריון על פעולת גמול של צה"ל על משטרת א-רהווה בדרום הר חברון – במהלכה נפצעו עשרות ירדנים. בלמחרת הוא הגיע עליו כדי לדווח על מסתננים שהרגו שלושה שומרים דרוזים בערבה. ("בתשע בבוקר בא אצלי שוב אסף" [שם, 13 בספטמבר 1956 ]).
21 שם, 7 בנובמבר 1956.
22 השניים היו חיים לסקוב ואריאל שרון. דיין לא ציין כי הוא עצמו זכה ליחס דומה מבן גוריון.
23 אבני דרך, עמ' 641.
24 נכתב על זה בספרות המחקר. לדוגמא, מרדכי בר-און, שערי עזה – מדיניות הביטחון והחוץ של מדינת ישראל, 1955 – 1957, תל-אביב 1992, עמ' 305.
25 מוטי גולני, תהיה מלחמה בקיץ… בדרך למלחמת סיני, 1955 – 1956, תל-אביב 1997, עמ' 566 .
26 עוזי נרקיס, חייל של ירושלים, תל-אביב 1991, עמ' 187 .
27 מאיר עמית כתב על זה דברים בוטים למדי: "לא אחטא לאמת אם אומר כי בקרבו אצור להט שאפתני בלתי-מרוסן, והוא חשב שמגיע לו תפקיד גבוה יותר, אולי רמטכ"ל" (עמית, עמ' 73).
28 שם, עמ' 354.
29 שם, עמ' 364.
30 שם, עמ' 360. הכוונה היא ספריו יומן מערכת סיני, שיצא לאור ב-1965 וספרו האוטוביוגרפי (אבני דרך – אוטוביוגרפיה, ירושלים ותל-אביב, ב-1976 [להלן: אבני דרך]). בספר זה דיין התייחס למסדר הניצחון – הוא ציין כי הוא הקריא את מכתב בן גוריון וש"מפקד החטיבה נאם קצרות" (אל"מ אברהם יפה). הוא לא ציין גם שמחוני קיבל את המסדר (עמ' 315).
31 יפה היה אז כבר במילואים. הוא השתחרר מצה"ל בשלהי 1964 כשתפקידו האחרון היה אלוף פיקוד הצפון (1962 – 1964).
32 מרדכי בר-און, בן המאה שעברה, ירושלים 2012 , עמ' 229.
33 , אבני דרך, עמ' 316. דיין עצמו כתב על זה כי "מלבד האסון האישי, יש גם תו של טרגית-גורל, במוות זה של אלוף פיקוד הדרום לאחר סיום המלחמה ושלא קרב" (שם, שם).
34 הכוונה לסגן-אלוף אשר דרומי שהיה קצין קישור של המטכ"ל בפיקוד הדרום בימי המלחמה.
35 השלישי היה הטייס סרן בנימין גורדון.
36 יומן בן גוריון, 7 נובמבר 1956 , אמב"ג.
37 "בבוקר הזמנתי אלי את מ.ד. [משה דיין]. אמרתי לו שיעלה את אסף לדרגת אלוף ויציין אותו לשבח בפקודת יום" (שם, 11 בנובמבר 1956 ).
38 מאז הקמת צה"ל שני קצינים בלבד הועלו לדרגת אלוף אחרי מותם: דוד מרכוס (1948) ואסף שמחוני (1956).
39 לדוגמא, בלמרחב נכתב כי ביום הלוויה "עם מותו הועלה אלוף-משנה אסף שמחוני לדרגת אלוף" (12 בנובמבר 1956).
40 דרגת אלוף לאסף שמחוני, דבר, 20 בנובמבר 1956.
41 במודעות האבל שפורסמו בעקבות מותו התייחסו עליו בכמה דרכים : אלוף-משנה אסף שמחוני (מודעת באבל של המשפחה ושל קיבוצו – תל-יוסף [דבר, 11 בנובמבר 1956]); אסף שמחוני – בלי ציון דרגה (מודעת אבל של קיבוץ בית קשת [למרחב, 13 בנובמבר 1956]) . מודעת אבל מטעם "בית סולל בונה" מעידה על המבוכה בנוגע לדרגתו. הוא תואר כ"אלוף הניצחון" ואילו הטייס אשר דרומי, שהמודעה הוקדשה גם עליו, ציון דרגתו (סגן-אלוף) (דבר, 13 בנובמבר 1956).
42 לדוגמא, הדרגה צוינה במודעת האבל מטעם ארגון אמהות עובדות, חיפה (דבר, 20 בנובמבר 1956 ); מודעת האבל מטעם ,תא חברות הסניף מפא"י בחלון (שם, 21 בנובמבר 1956 ). ברשימת חללי המלחמה שפורסמה במעריב כשבועיים אחרי נפילתו צוין כי דרגתו היא אלוף ומקום מגוריו הוא מעוז-אביב (171 חיילי צה"ל שנתנו נפשם על ביטחון המולדת, מעריב, 20 בנובמבר 1956).
43 זלמן שזר (1889 – 1974) היה עורך ראשי של "דבר" (1944 – 1949), שר החינוך והתרבות הראשון (1949 – 1950) ונשיא המדינה השלישי (1963 – 1973). כשכתב את השיר כיהן כיו"ר הנהלת הסוכנות היהודית בפועל.
44 דבר, 16 בנובמבר 1956.
45 היא כתבה על זה ש"אסף נקבר לפי הצעתי בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים בחלקת חללי מערכת קדש". מבחינתה, ההחלטה הייתה "קשה ומכאיבה" מאחר ש"נוכל לבקר על קברו רק לעתים רחוקות. אבל, ידעתי "ששייכותו של אסף לכלל הגדול של החיילים שנפלו במלחמות ישראל עולה לאין ערוך על שייכותו למשפחתו הוא" (יהודית שמחונית (עורכת), אסף שמחוני בן מרדכי ויהודית, ב"מ 1980 , עמ' 24 ). יש לציין כי שמחוני עזב את קיבוצו ב-1953 בעקבות משבר עם אשתו דלילה (כרמל, עמ' 260 ).
46 על זה ראה: כרמל, 357 ; ביומנו הוא כתב משפט אחד ולקוני על ההלוויה : "הלווית אסף תתקיים בשתים עשרה בירושלים" (11 בנובמבר 1956 ).
47 נרקיס, עמ' 187.
48 דוגמא בולטת ומובהקת לכך הוא הספדו לברל כצלנסון, שיצחק בן-אהרן טען כי מותו היה "הזעזוע הגדול ביותר של חייו.הזעזוע האמיתי , שעליו לא התגבר גם אחרי הרבה שנים" (בעין הסערה – פרקים במאבקי דורי, תל-אביב 1977 , עמ' 235). הוא היה בן משפט אחד: "מת ברל – הארי שבחבורה, פועל כנרת. מורה הדור". (מיכאל בר-זוהר, בן גוריון, כרך א', תל-אביב 1975 , עמ' 484).
49 בכתב המינוי לרמטכ"ל שבן גוריון שלח לדיין נכתב כי "חייך רצופים עבודת האדמה, גבורת מלחמה תבונה ונאמנות ממלכתית" (כתב המינוי לרב-אלוף דיין, דבר, 7 בדצמבר ). במכתב הפרידה מתפקידו שבן גוריון כתב הוא הביא את דברים אלה והדגיש כי הם התקיימו (ירושלים, 27 בינואר 1958 , בתוך: אבני דרך, עמ' 374 – 375 ).
50 כרמל,עמ' 357.
51 ב.ג.: זכר אסף שמחוני הונצח בהיסטוריה הצבאית שלנו, דבר, 10 בנובמבר 1961.
52 ישיבת וועדת החוץ והביטחון שלהכנסת ב- 9 בנובמבר 1956 ,אמ"י. יש לציין כי למרחב, יומנו של אחדות-העבודה , מרמז בדברי ההספד בו על הויכוח בין שמחוני ודיין. ראה : נהרג א/מ אסף שמחוני , אלוף פיקוד הדרום, למרחב, 9 בנובמבר 1956.
53 בן גוריון השתמש בטענה זאת כלפי יריבים פוליטיים – לא רק כלפי ישראל גלילי. דוגמא מובהקת לכך היא שימוש בטענה זאת כלפי מנחם בגין. בדיון מדיני בכנסת על פינוי סיני, שנערך ב-2 באפריל 1957, טען בן גוריון כי מנחם בגין לא השתתף במלחמת העצמאות (נאום דוד בן גוריון בכנסת, דבר, 3 באפריל 1957 ).
54 בן גוריון למאיר ארגוב, ירושלים 11 בנובמבר 1956, אמב"ג – התכתבות.
55 הוא נבחר לכנסת הרביעית מטעם מפא"י והצטרף לממשלה החדשה (התשיעית) כשר החקלאות.
56 מפא"י עלתה מ-40 מנדטים בכנסת הקודמת (השלישית) ל-47 מנדטים.
סתום העין הזה הוא קללת העם היהודי בארץ ישראל
לא היה קומבינטור רע יותר מאיש זה!
את כל הנצחונות הייניו משיגים בלעדיו
את השחיתות שהוא אביה מולידה ! צריך רדיפת בצע דימיונית
את ביזוי כבוד האישה , לא היה לו אח ורע
את הנבזות האישית וניצול כח השררה , עד כדי ניסיון העלמת אנשינו בקהיר(כישלונו המכפיר במצריים ושקריו עד מוות)
אבל יותר מכל – אני מייחל למותו של קיסינג'ר כדי שנוכל להוציא לאור את סיפור מלחמת יום הכיפורים 1973
שלדעתי סתום העין וקיסינג'ד היו הבמאים החולים שלה
אשר דרומי היה רל"ש של שמחוני, הטייס היה סמל בני גורדון, טייס משטרה שסופח לפיקוד הדרום עם פייפר משטרתי.
לולא המאבק בין דיין לשמחוני – הטיסה המשטרתית של שמחוני לא הייתה יוצאת לפועל.