כאבים בצוואר: אלונה קמחי עולה לכותרות

אחרי כל צעקות ההסתה, אתנחתא קלילה: קריאתה של הסופרת אלונה קמחי מחברת הפזמון ‘עניין של הרגל’, לרצוח את טוביה טננבאום.

אחרי כל ההשוואות הקבועות לרפובליקת ויימאר ועליית הפשיזם, אתנחתא קלילה: קריאתה של הסופרת אלונה קמחי מחברת הפזמון ‘עניין של הרגל’, לרצוח את טוביה טננבאום • אבל היא כבר מתנצלת. האם יכול להיות שהשמאל בעצם מאוד אלים, אלא שהוא עושה זאת באמצעות אחרים? 

.
במקום שבו כותבים שירים ירצחו סופרים? צילום: פלאש90

חבר הסביר לי פעם שאין מצב שבנאדם שלקח הלוואה ייצא מורווח על בנק. אולי רק במקרה אחד. אם תיקח הלוואה כדי לעבור ניתוח עיקור ולא תוכל להחזיר את הכסף. רק אז, לבנק אין מה לעשות אחרי שהורידו לך את הביצים. במחשבה שנייה, טען החבר, זו טעות. במקרה כזה, הבנק ישלח גובים שיכניסו את אשתך להריון. אני מוצא את הדוגמה נכונה גם לגבי השמאל הישראלי. לא משנה על כמה טעויות הם אחראים, לא משנות העובדות, דבר לא ישנה את תחושתם העמוקה והפנימית שהם תמיד צודקים, מוסריים, טהורים ואתה פשיסט, גזען וחשוך. אז כן, כן, ברוכים הבאים לפינתנו הקבועה והטרחנית, דברים שלהם מותר ולנו אסור. והפעם אלונה קמחי והחברים שלה מלוד.

ראשית דבר יש טעם לברך את קמחי שלפחות כתבה סוף סוף משהו ראוי להתייחסות. שנית, יש לתהות אם אין טעות בעצם ההתייחסות לדבריה. התבכיינות ימנית נטולת חן. אז ככה, מלכתחילה התכוונתי לכתוב על משהו אחר, ישבתי שבוע על הקוראן והחדית’ כדי להביא לכם טור על המקור הדתי לעריפת ראשים, תופעה שהפכה ויראלית לאחרונה. אולם לאחר הרהור בדבר, החלטתי בכל זאת להתבכיין, ולו בשל הסיבה שבחודשיים האחרונים אכלו לנו את הראש עם ההסתה ברשת. שמענו על “הצל” וחבורתו, שמענו על שומר ראשו של גדעון לוי, אדם שפרנסתו מפרובוקציות ופרשנות על תוכניות ריאליטי. בגל”צ, רזי ברקאי ויעל דן דנו בקול חמור באיומים על אנשי שמאל. גילה אלמגור יצאה מהנפטלין וירדה לבונקר, אורנה בנאי שטה לקנוסה באוניה של מנו ספנות. ב”הארץ” הקדישו קינות לחופש הביטוי וקינחו בהשוואות הקבועות לרפובליקת ויימאר. משרד החינוך הודיע על כוונתו להלחם בגזענות ובאלימות באמצעות הארכת התכנית “האחר הוא אני”. לכן, תמהתני, כיצד קריאה מפורשת לרצח סופר ועיתונאי התקבלה בדממה דקה. לכן אני כותב.

.
ופתאום: שתיקה. השמאל. צילום: פלאש90

טננבוים מתנגד לחולות

כדאי שנתחיל. חברי טוביה טננבום, עיתונאי ומחזאי אמריקני, כתב את הספר “תפוס את היהודי”. ספר מרתק ומצחיק שמקלף פרק אחר פרק את גלדי הצביעות, השנאה העצמית ואבדן הדרך של השמאל. כיוון שטננבאום נגע בעצבים החשופים (תקנו כבר את הספר) הוא מטריף אותם. אלונה קמחי הסופרת והפזמונאית הגיבה בפייסבוק כך: “את טננבום הזה הגיע הזמן לעלות על המוקד. יש לי כמה ידידים בלוד שישמחו לעשות את העבודה השחורה וסאלמאת בחולות של ראשון”.

עברו כמה שעות, הימין הסתער, השמאל דמם והגברת קמחי הסבירה שהיא רק התבדחה. צחוקים, לא באמת. סרק סרק סרק. אלא מאי, מכיוון שאני אוהב גמרא, אני מוצא שדבריה שנכתבו כהערה לפוסט בפייסבוק (שפרסם יריב מוהר, דובר רבנים לזכויות אדם), הם בחזקת “מסיח לפי תומו”. קמחי ירתה את האסוציאציה הראשונה שעלתה בה למשמע השם טננבום. מכאן שגם אם התנצלה וטענה שרק התבדחה, דבריה מעידים על עולמה המוסרי הפנימי. ואחרי שאמרנו את זה, בואו נפרק את הטקסט לגורמים.

“את טננבאום הזה הגיע הזמן לעלות על המוקד”, דומני שמשפט הפתיחה משתמע לשני פנים. מחד, “מוקד” במובן הקלאסי, דהיינו מדורה עליה שורפים את הנאשם או מאידך, “מוקד” בגרסה המתונה והמוכרת, מוקד למאבק רעיוני בשוק הדעות. אלא, שהמשך הטקסט – “יש לי כמה ידידים בלוד שישמחו לעשות את העבודה השחורה וסאלמאת בחולות של ראשון”, אינו מתיר פרשנות סובלימטיבית מתונה. ב”חולות של ראשון” קוברים אנשים אחרי שהורגים אותם. “העבודה השחורה” היא הרצח. נותר רק לתהות מיהם אותם ידידים של קמחי בלוד שישמחו לרצוח את טננבאום ולקבור אותו בחולות ראשון לציון. ואני בדקתי עם טננבום, הוא שונא חול.

אז למי קמחי מתכוונת? הדעת נותנת שמי שרוצח אנשים וקובר אותם בחולות הוא בדרך כלל עבריין. בלוד יש עבריינים. בלוד מתנהל מזה שנים סחר בסמים קשים בכספומטים המפורסמים. האם אלו ידידיה של קמחי? סוחרי סמים שרוצחים סופרים וקוברים אותם בחולות ראשון? ומה פשר הידידות בין קמחי לאותם עבריינים? האם הם דנים בגדולי הספרות הרוסית? אולי הם מתפלמסים עם קמחי בענייני משקל ושורות? של שירים, מה חשבתם לעצמכם?

והנה עוד עובדה: רוב עברייני לוד הם ערבים. האם הגברת קמחי, האמונה על המחשבה ההומניסטית שמאלנית, חטאה בהכללה סטריאוטיפית על.-פיה עבריינים ערבים ישמחו לרצוח סופר יהודי? ועוד תמיהה: גברת קמחי כתבה את מילות השיר “עניין של הרגל”, שיר שהאשים את חיילי צהל שהרג פלסטינים עבורם הוא עניין של הרגל. מעט מוזר שהאסוציאציה הראשונה של יוצרת שכתבה שיר מחאה נגד הרג כעניין של הרגל, היא רצח באמצעות עבריינים.

MIDEAST ISRAEL DAILY LIFE
החברים של קמחי? לוד. צילום: פלאש90

השמאל משלים פערים באלימות

הגברת אלונה קמחי סופרת ופזמונאית היא חברת  מרצ ובבחירות לכנסת התשע עשרה ב-2013 הוצבה ברשימה במקום ה-89 אבל איכשהו לא שמענו את קולה של המגיבה האוטומטית זהבה גלאון. גם הגורו, חבר מרצ הותיק, עמוס עוז לא גינה את הקריאה לרצח סופר. קולגה. טוב, הרי מדובר בהתבדחות. “סאטירה היא זכוכית דרכה המתבונן מגלה את פרצופי כולם חוץ מאשר עצמו”, אמר הסטיריקן ג’ונתן סוויפט (‘מסעות גוליבר’) ואני מוצא את דבריו נכונים במקרה דנן. לפיכך, גם אם נקבל את התנצלותה של קמחי ואת הסבריה כי התלוצצה, הרי שהאמירה המפורשת שלה יכולה לשמש כנקודה אריכימדית להבהרת דברים. כיצד קמחי ואמנים נוספים המייצגים רוח הומניסטית, תפיסת עולם המבכרת פיוס ודיון על מלחמה, כיצד הם מוכנים להושיט יד לשלום לאויבים שמפוצצים ילדים באוטובוסים ואילו ליריביהם מבית, יריביהם המציבים מראה מולם, הם מאחלים מיתה.

אלימות מילולית משותפת לשמאל, לימין ואפילו לטבעונים, כולם כולל כולם ממלאים פיהם בהפרשות ויורקים זה על זה. אולם בכל הקשור לאלימות פיזית, לא אתחמק מהעובדה המצערת שיותר אנשי ימין (קיצוני) מעורבים באלימות פיזית מאשר אנשי שמאל. יותר, באופן גורף. נוכח עובדה זו, אומרים בימין, השמאל משלים פערים באמצעות אלימות פיזית ערבית. על טענה זו משיבים בשמאל שהיא חרפה, משום שיש בכך אמירה בזויה לפיה אנשי שמאל מעודדים אלימות ערבית כנגד יהודים, טיעון המתכתב עם בגידה. באה גברת קמחי, ובאופן שאינו משתמע לשתי פנים (ע”ע “מסיח לפי תומו”) מאוששת את הטענה לפיה מלאכתו של השמאל נעשית בידי אחרים. בידי ערבים. כיוון שאיני חושב שהשמאל תומך באלימות ערבית כלפי יהודים, כיוון שלא פעם ולא פעמיים יצאתי נגד אלימות אנשי ימין והתבטאויות גזעניות אני מוצא את שתיקת השמאל בעקבות דבריה של קמחי, מחפירה. הרי ברור כיצד היו מגיבים לדברים דומים מפי איש ימין, רק נניח שאני הייתי כותב דברים דומים על עמוס עוז או דויד גרוסמן ואחר-כך מתנצל ומסביר שמדובר בהתבדחות. האם זה היה נסלח? האם התקשורת הייתה מתעלמת?

על פי המקובל, אמינות וכבוד הן כמו בתולים, אתה יכול לאבד אותן רק פעם אחת. חוץ מהשמאל הישראלי. פעם אחר פעם, סיבוב אחר סיבוב אתה למד שאפשר גם אפשר מוסר כפול, גם צביעות וגם התחסדות.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

8 תגובות למאמר

  1. בסדר, נו.
    הדבר הזה, שבאמת לא ראוי לשום התייחסות, קיבל התייחסות. ניחא.

    עם זאת, הרשה לי להציג בפניך את טיעוני בנושא אלימות הסמאל, רצחנותו, פשיסטיותו.
    אני בכוונה כותב בס’ סמאל, כי הם מייצגים בעיני את מלאך ס”מ עצמו, נציגיו עלי אדמות, המבקשים הרג, מוות, חדלון על כל צורה שלהם. על כן ימצאו לנכון לתמוך בסטאלין, עארפת, דעאש, חמאס. מה שלא יהיה, העיקר שייצר מוות.

    1) השמאל עוסק ברצח נפש יהודי הומיה בכל עיתותיו. נפש יהודי היא מקור תסביכיו של השמאל, היא תמצית שנאתו, הנקודה הארכימדית שעליה מניף הוא את סכינו, לנחור לדקור לגמור.
    אבל נפש יהודי לא מתה, שאחוזה היא בחיים, וגם אם קם צורר, וגם אם יקום צורר נוסף, נפש יהודי לא תאבד. עדות היא לשמו. ואנשי הסמאל מתרגזים כל כך.
    זו בדיוק הסיבה שרצח פוליטי, לצערי, בא על פי רוב מימין (בארץ, כן? בעולם זה אחרת). שכן אנשי הימין הפונים לדרך חשוכה ואסורה זו, חשים בעמקי נפשם, שהסמאל מאיים על זהותם, על חייהם, על עצמיותם. הם רוצח מתוך הגנה עצמית קולקטיבית, נאמר.
    2) הסמאל רוצח באמצעות פרוקסי. זה הערבים. אבל הם יקחו כל פרוקסי. גרמנים, אולי.
    שים לב לדברים הבאים:
    אם תלך ותעמיק אחיזת צד ימין בעם, עוד מעט, רק עוד מעט – אתה תראה רצח שבא מצד סמאל. יקום שליח הסמאל התורן, ויהרוג יהודי. שכן יחוש הוא בדיוק את מה שחשה הנפש מימין. תסכול, שאין דרך אחרת, שאין עם מי לדבר, שהגיעה העת לעשות מעשה, שדם יכפר על הכל.
    3) יריות באות מימין, זה נכון, אבל בגידה באה מסמאל. ובגידה, אראל, משמעותה חיי אדם, נפש יהודי שתקטל משום שלאוייב יש מידע חדש. לא ארחיב בעניין, כי הוא ברור מאליו.

    חוץ מזה קראתי השבת את הספר של טטנבאום. חשוב לקרוא, אבל מעט כל פעם. אני נפלתי לדכאון של ממש. כמות הגורמים העויינים המסתובבים כאן בארץ, מאירופה, ערבים, סמאלנים. הצביעות, השנאה התהומית. קשה להיות יהודי, אתה יודע.
    באמת קשה לקרוא. מה גם שמסקנת הסופר, או לפחות מה שהוא אומר בשם הגיונו, ואני חולק עליו עד מאד, שמדינת ישראל תחדל להתקיים מתישהו.

  2. השמאל ( הקיצוני כמובן) לא תמיד ממתין לערבים. לעתים הוא יוזם קשר איתם. יש לו היסטוריה בריגול ובגידה, עשירה לא פחות מהיסטוריית הרצח של הימין הקיצוני. ואציין בקצרה את אודי אדיב, ישראל בר, מרדכי וענונו ומרקוס קלינברג.

    1. כמות האנשים (ערבים ויהודים) שנפגעו מהזויות ואלימות של השמאל הישראלי במדינה עברה לפחות 15 אלף איש.
      עכשיו מבדיוק נפגע מאלימות של הימין ?
      רבין ?
      אבל יגאל אמיר עשה את מהשעשה
      בהשפעת סוכן שב”כ ושב”כ הוא לא בדיוק ימין “קיצוני”

  3. כל המכונים אנשי שמאל / אנשי רוח נהיו ממונים על “טוהר מידות” ועל “הגינות” ועל “חופש ביטוי” כאשר כל אלה כלל לא מענינים אותם. רוב רובם של מגישי התכניות והמראיינים בכלל לא רוצים לשמוע דעות אחרות…. ולא מקנים חופש דיבור אלא לכאורה.. הם תמיד מסיתים והם תמיד אנטי כל מה שציוני ונכון. הם גם בכיינים גדולים אבל דמעותיהם דמעות תנין….
    הם מעוותים המציאות להתאימה לדיעותיהם הלא עקביות..
    הם אנישם מסוכנים ביותר לחופש הפרט ולדמוקרטיה כי הם דיקטטורים ושתלטנים ולא מרשים לדעה אחרת להישמע.
    קמחי בבירור קראה לרצח ובבירור השתמשה בסטראוטיפ כפי שציינת וזה כלל לא מפתיע… זו דרכם מאז ומעולם. במקרה זה לא יכלה לקרוא ל”נוער הגבעות” אז בחרה בחלופה הטובה ביותר… רמלאים שיורים גם בילדות קטנות ובזקנים שמטיילים עם כלבם..
    הדוגמה לבתולים אינה תופסת כי לשמאל בכלל לא היה כבוד.. זה רע מיסודו.. זה מושתת על שקר וכזב.. וחוסר כבוד מוחלט

  4. אראל, אתה טועה. אנשי שמאל היו ונשארו הרוב המוחלט של האלימות הפוליטית והגזענית במדינת ישראל. חברי מרץ וחד”ש פגעו ורצחו יותר חברי כל המפלגות האחריות יחדיו. אבל הם היו ערבים אז זה לא נחשב. גזען.

  5. האלימות של השמאל לא רק “באמצעות ערבים” כפי שהגדרת.
    ארגוני הטרור של השמאל רצחו לא מעט יהודים, בדגש על ה”חזית העממית”, ה”חזית הדמוקרטית”, “צבא אדום יפני”, “באדר מיינהוף”,”אקסיון דירקט” ועוד – ארגונים שלפחות על הנייר הינם חסרי דת ולאום.

    אבל לא פחות מכך, האלימות של השמאל היא דרך שלוחיהם בחסות החוק – החוק שלא ניתן להעביר שונה ממנו בגלל בג”ץ והתקשורת.
    אלימות בנוסח עמונה, כזו שלאחריה מאשימים את הקורבן.

    להתעלם מזה זה חמור שבעתיים, כי אז אתה עושה לעצמך הנחה.

  6. השמאל אלים מהימין – אך כמעט לעולם אינו מלכלך את ידיו הוא. עבודה שחורה היא לא בשבילו.
    הם שלחו לטורקייה רשימה שמית מפורטת של לוחמי שייטת 13 שהשתתפו בקרב על המרמרה. נחשו לאיזו תוצאה הם מייחלים. גם במשלוח “עדויות על פשעי צה”ל” לבית הדין בהאג – יש כוונה מאוד אלימה.
    אלימות ימנית היא בד”כ יותר פיזית וישירה ולכן מבצעיה ישבו לבסוף בכלא [בניגוד לאלימים מהשמאל].
    מה שמוכיח שעדין קיים פער סוציואקונומי בין הימין והשמאל בישראל [פער שהקרנות האירופאיות “לשיפור ישראל” שמחות להגדיל עוד יותר].

  7. חברים. מדובר בגברת שצורכת סמים קשים הרבה שנים. אלה הם החברים של אלונה מלוד שיעשו את העבודה