אפליה מתקנת לנשים היא טרנספר פוליטי

ביום שני, ה-23/6/14, העבירה הכנסת בקריאה שניה ושלישית הצעת חוק תמימה למראה – הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 12), התשע"ד 2014. לפי החוק החדש, פרי יוזמתם של ח"כ עליזה לביא (יש עתיד) וח"כ דב חנין (חד"ש), סיעה ברשות המקומית תקבל מימון כספי עודף במידה ושליש או יותר מנבחרי הסיעה הן נשים. למרות הקידמה לכאורה הנוטפת מהצעת החוק, אני רוצה לשכנע כאן כי מדובר בחוק שפוגע במרכיב החשוב ביותר לדמוקרטיה, החופש הפוליטי.

נתחיל מהמובן מאליו. חברי–הכנסת לביא וחנין רוצים לראות יותר נשים בפוליטיקה וקל להזדהות איתם. נשים מהוות כ-50% מהאוכלוסיה אך רק כ-23% מהכנסת וכ-3% בלבד מראשי הרשויות המקומיות. לביא וחנין רוצים לשנות את המציאות הזאת על–ידי מתן העדפה מתקנת לנשים בבחירות המקומיות. ניתן להעלות טיעונים בעד ונגד מדיניות של העדפה מתקנת, אך כאשר מדובר במתן העדפה מתקנת בהליך בחירות יש לתת את הדעת על הפגיעה הקשה שתיגרם כתוצאה מכך לדמוקרטיה.

השיטה הדמוקרטית בנויה על עקרון החופש הפוליטי לפיו כל אזרח נהנה משוויון הזדמנויות בקביעת המדיניות שתיושם במסגרת הפוליטית הקיבוצית בה הוא חי. אותו שוויון ההזדמנויות יכול להתקיים רק כל עוד ישנה הפרדה הרמטית בין הליך הבחירה לבין תוכן המדיניות אותה האזרח מבקש לקדם. הניטרליות של הליך הבחירה היא הגורם שמעניק את הלגיטימציה לצד המנצח בבחירות, שכן היא זאת שמבטיחה לצד המפסיד שנערך "משחק הוגן" שיאפשר לו הזדמנות בעתיד להחליף את השלטון. ברגע שמנסים לעגן תוכן פוליטי במסגרת קביעת הליך הבחירות, מאבדים את הניטרליות החיונית לקיומה של המערכת הדמוקרטית.

אין זה מקרי ש–13 חברי–הכנסת היחידים שהצביעו נגד החוק שייכים למפלגות חרדיות. החוק החדש יוצר מצב בו מפלגות חרדיות בבחירות המקומיות נאלצות להתחרות ביריבותיהן עם יד אחת קשורה מאחורי הגב. תארו לעצמכם איך יראו הבחירות העתידיות בבית שמש, שם הבחירות הוכרעו על חודו של קול, כאשר האוכלוסייה החרדית יודעת שהמפלגה של המחנה המתחרה זוכה למימון עודף מהממשל המרכזי שעשוי לסייע לה להטות את הכף לטובתה.

מעניין שיוזם החוק החדש הוא דווקא חה"כ דב חנין שכינה את חוק המשילות "טרנספר פוליטי"בשל השפעותיו על ייצוג המפלגות הערביות בכנסת. חה"כ חנין התנגד נמרצות לחוק המשילות למרות שמטרת החוק (לפחות המוצהרת) נגעה לעניין הליכי מובהק, בעוד שהוא עצמו מעביר חוק שכל מטרתו היא הענשת מפלגות בשל העמדה הפוליטית והאידיאולוגית בה הן מחזיקות. כשם שחבר–הכנסת חנין דורש מאיתנו (ובצדק) לאפשר לו להיבחר לכנסת על בסיס מצע קומוניסטי אנטי–ציוני, עלינו לדרוש מחבר–הכנסת חנין לאפשר לאנשים המחזיקים בדעותיו של הרב דב הלברטל להיבחר במפלגות על טהרת הגברים. אלא שנראה כי חה"כ חנין אמנם מתנגד ל"טרנספר פוליטי", אך רק של קבוצות מסוימות.

ברור לי שאני מציג כאן עמדה לא פשוטה מבחינת הקורא שרוצה להיראות טוב בעיני עצמו ואחרים. הרי מי רוצה לתמוך במפלגות שלא מאפשרות לנשים להיבחר מטעמן? בטח שלא אני. אלא שזהו לב ליבו של העניין – הפרדה בין הליך לתוכן. לא חייבים לתמוך בעמדת המפלגה כדי לאפשר לה להתמודד בבחירות. יתרה מזאת, כדי שהמערכת הדמוקרטית תפעל כמו שצריך, חובה עלינו לגלות אדישות לתוכן פוליטי בבואנו לעצב את הליך הבחירות במדינה.

כל אחד ואחד מאיתנו שהלך לקלפי לממש את חובתו הדמוקרטית קיבל על עצמו בכך את כללי המשחק הדמוקרטי, והכללים פשוטים למדיי: כל אחד יכול לשחק והמנצח הוא הרוב. ברגע שאנחנו פוגעים בכללים הפשוטים האלה ומגבילים את היכולת של אזרחים מסויימים להיבחר (וכן, מימון לא שוויוני הוא בהחלט פגיעה ביכולת להיבחר) אין עוד טעם בהליך כולו. או כדברי חה"כ דב חנין: למה שלא תבטלו את הכנסת וזהו?