הנאום המדאיג של דיקפריו

ליאונרדו דיקפריו הגיע לאו"ם כדי לשאת נאום חוצב לבבות על משבר האקלים העולמי, ולא הצליח לסיים משפט אחד בלי טעות • הוא הגזים לגבי ההתחממות (לאחרונה אין כזאת), טעה לגבי השפעות הטכנולוגיה (מצילה מנזקי האקלים) והפגין בורות מוחלטת כשדיבר על שלילת החירות בשם זכויות האדם • הו ליאו!

השר עמיר פרץ יצא לניו יורק להשתתף יחד עם ראשי מדינות מכל העולם במופע החגיגי של נאום ליאונרדו דיקפריו מעל במת האו"ם. דיקפריו שמונה ל"שליח האו"ם לענייני אקלים" הציג עצמו כ"אזרח מודאג", המתיימר לייצג מיליארדי אנשים בעולם "המבקשים לפתור את משבר האקלים" בפני העצרת שהתכנסה לציון "יום האקלים". בנאומו תיאר את האג'נדה אותה מוביל האו"ם ביחס לנושא שינויי האקלים. כשמקשיבים לנאום מבינים שיש סיבה לדאגה: הנאום היה בנוי מעובדות מוטעות, זריעת פחד ותחושת חירום בלתי מוצדקות, שלוו בהצעת פתרונות לא מעשיים והפגנת בורות ביחס לעיקרון זכויות האדם.

"אנו רואים אירועי מזג אוויר קיצוניים, עליית טמפרטורה, המסת הקרח באנטרטיקה ובגרינלנד בקצב חסר תקדים, עשורים מוקדם מאשר חזו התחזיות המדעיות…" הכריז דיקפריו. אך אם אמנם המציאות אינה תואמת את התחזיות המדעיות מדוע שנסמוך על תחזיות אלו? למרבה הצער, גופים בינלאומיים וממשלות נדרשים להחלטות הרות גורל על בסיס תחזיות אקלים לא מספקות, למרות שמזה 17 שנה לא חלה התחממות.

לא רק זאת, אלא שגם האסונות שמתאר דיקפריו לא התרחשו: במהלך המאה האחרונה פוחת הסיכון למוות כתוצאה מאירועי אקלים בעולם, שכן היתרונות הטכנולוגיים של חברה תעשייתית משפרים את החיים. כך גם במדדים עולמיים של תפוקה חקלאית, תוחלת חיים ובריאות, המצב בעולם רק הולך ומשתפר.

דיקפריו ציין כי הוא מאמין "שהאנושות התייחסה לשינויי אקלים כאילו היו סוג של סיפור, המתרחש בפלנטה אחרת, של מישהו אחר, כאילו אם נעמיד פנים שהשינוי אינו אמיתי יגרום לו להיעלם איכשהו".

למעשה המצב הוא הפוך. לאורך ההיסטוריה נתונים היו בני האדם לחסדי מזג האוויר וחרדו מפני כל שינוי, התפללו והקריבו קורבנות לגשם בעתו, ויראו מפני שיטפונות וסערות. חייהם היו תלויים על בלימה וכל פגע, מחלה, ארבה או בצורת הובילו למוות המוני ונדידה על מנת לשבור את הרעב. כל אלו כמעט ולא מוכרים כיום והפכו לסיפורים מן העבר. לא סביר היום שאוכלוסיות במדינות מפותחות ייכחדו בשל רעב, מחלה או בצורת מקומית, בזכות הטכנולוגיה, התעבורה וערוצי הסחר העולמיים שהתפתחו מאז המהפכה התעשייתית.

הקץ לחירות?

בנאום הדגיש דיקפריו את "מצב החירום" והכריז כי יש ליטול מאזרחי העולם את זכות הבחירה: "האסון הזה הגיע אל מעבר לבחירות שאדם אינדיבידואלי יכול לבחור, כרגע זה נוגע לתעשיותינו, והזמן שממשלות סביב העולם ינקטו בפעולה החלטית ורחבת היקף", אמר. שכן, "אם לא נפעל יחד, ניכחד לבטח".

ומה עלינו לעשות כעת ומייד פן ניכחד? "עלינו לשים תג מחיר על פליטות פחמן" הסביר דיקפריו, "לחסל את הסובסידיות הממשלתיות לחברות פחם, גז ונפט". הבעיה היא שאין סובסידיות כאלו, חברות הדלקים ואזרחי העולם משלמים מיסים כבדים על כל טיפת דלק, למעשה, הסובסידיות מוענקות דווקא ל"אנרגיות מתחדשות" שבניגוד לגישת האו"ם אינן כלכליות ואינן מסוגלות לקיים את הציביליזציה המודרנית הנוכחית.

את המהלכים המוטעים מבחינה אנרגטית וכלכלית מציע דיקפריו ללוות בקמפיין הכפשת השוק החופשי ובהוקעת אנשי עסקים וחברות תוך התעלמות מהחיים הטובים שהם מעניקים לנו: "עלינו לסיים את הנסיעה החופשית שמזהמים תעשייתיים קיבלו בשם כלכלת השוק החופשי, הם לא ראויים לכספי המיסים שלנו, הם ראויים לביקורת".

הטלת מיסים והכפשת אנשי עסקים המייצרים את האנרגיה התומכת בחיינו ישיגו בדיוק את ההפך, ויפגעו ברווחת האדם. עבור מיליארדי אנשים בעולם שאותם דיקפריו מתיימר לייצג לא מדובר על פחות טיסות בינלאומיות וסעודות יוקרה. בעולם השלישי אנשים זקוקים נואשות לחשמל, תקשורת ותעשייה כי האלטרנטיבה היא עוני מחסור ומוות.

"אוויר ומים נקיים ואקלים שניתן לחיות בו הן זכויות אדם בלתי ניתנות להעברה… ופתרון משבר זה הוא המחויבות המוסרית שלנו", סיכם דיקפריו תוך שהוא משבש את המשמעות של "זכויות האדם" שמהותן היא כי הזכות לחיים והגנת הרכוש ולא למוצר כלשהו.

וכאן מגיעה הטעות המרכזית: אוויר ומים נקיים וסביבה בריאה לחיי אדם הם כלל לא מובנים מאליהם. זוהי תופעה מודרנית יחסית הנובעת מהציוויליזציה התעשייתית והשימוש באנרגיה זמינה ויציבה. אם ברצוננו לשמר את ההישגים הללו, מוטב שנקשיב לדיקפריו רק בבתי הקולנוע.