מדינות ריבוניות לא מבקשות רשות

מי שמנסה להצדיק את עצמו באובססיביות נראה כאילו יש לו מה על מה להתנצל. מדינות ריבוניות לא מתפלפלות אלא פועלות ומתעלמות מהביקורת בנונשלנטיות.

ראש הממשלה נתניהו מנסה להיות צודק ומושיב עצמו על ספסל הנאשמים. צילום: פלאש90

כשראש ממשלת ישראל עומד באו”ם ושואל באיזה עולם מוסרי רצח עם כולל אזהרה להתרחק מאזור הסכנה הוא עושה מספר טעויות רטוריות מביכות כמעט, בייחוד כשזוכרים שאנו עוסקים במי שנחשב לוירטואוז בתחום. הוא חוזר על ההאשמה המופרכת כנגד ישראל באזני מי שאולי לא שמעו אותה, ובעצם התייחסותו להאשמה מעניק לה משנה תוקף. הוא שואל שאלה שהתשובה אליה, בקהל אליו הוא פונה, רחוקה מלהיות מובנת מאליה (בבחינת “אני לוזר?!”).

הוא מאפשר תשובות דוגמת “לאן הם יכולים לברוח?” שהופכות את הניסיון הכן של ישראל להגן על חייהם של אזרחים פלסטינים לניסיון ציני “לעמוד בדרישות החוק הבינ”ל”, בלי כוונה אמיתית להגן על אזרחים. אלו לא טיעונים של בלוגרים הזויים. הם הופיעו גם בתוכניות אירוח אמריקניות.

והכי גרוע, הוא מבקש רשות. הוא מעמיד את עצמו במו פיו לשיפוטם של מאזיניו. גם לו היו המאזינים קהל אוהד הפניה הזו בטעות יסודה. היא מותירה לקהל בחירה במקום שבו מדינה חפצת חיים לא היתה מעלה על דעתה לעשות זאת. בין אם נתניהו פונה לאזרחיו או לשופטיו, ראוי היה שיעמיד בפניהם עובדה מוגמרת ולא ברירה עכורה. אסור שזכותה של ישראל להגנה עצמית תעלה בכלל לדיון. כדי להוריד אותה משולחן הדיונים צריך לעשות תרגיל רטורי מאד פשוט: להוריד אותה משולחן הדיונים. היא מגוחכת כל כך שהיא אינה ראויה להתייחסות.

מדינות ריבוניות לא מבקשות רשות. הן לא מצטדקות ולא מבקשות שיבינו אותן. הן יודעות שהן צודקות. זכותן להתקיים וזכותם של אזרחיהן לחיים, חירות ואושר כל כך ברורים להן, שהן לא חשות צורך לקבל אשרור להן שוב ושוב משכנותיהן ובנות בריתן. לפעמים, כשהן ממש עוברות את הגבול בהגנתן על זכויות אלו הן מבקשות סליחה. בדרך כלל, גם זה לא.

המסבירים הישראלים הם אנשים מסורים ומוכשרים שאינם מבינים את הבעיה העקרונית בניסיון להיות תמיד צודקים: הוא לא אמין. כשסגנית דובר משרד החוץ מנסה להסביר, בראיון טלויזיוני שחמאס מאיים על שלומם של ילדי ישראל ובד בבד לטעון שישראל עושה מאמצים עילאיים כדי להגן על חייהם של ילדים בשני הצדדים היא מאבדת אמינות באזני מאזיניהם בשני חלקי הטיעון שלה. כי מדינה ריבונית שמאיימים על הילדים שלה לא עוצרת לספור גופים חמים לפני שהיא יורה. היא מתקיפה בעיוורון, בחוסר הבחנה, בזעם חסר מעצורים. היכולת של ישראל לעצור ולנשום ולהתנהג כמבוגר אחראי הופכת את האיום עליה ללא אמין ברמה הרגשית הבסיסית ביותר של כל הורה, של כל אדם מצפוני המאזין ויודע שהוא היה דורש, ומקבל מהמדינה שלו, את ראשם של הטרוריסטים על מגש. כיוון שהדוברת כבר נתפסת כשקרנית, האמון בטענתה שישראל נמנעת מפגיעה באזרחים נפגע גם הוא. ואם עקבתם אחרי דוברים פלסטיניים בתקשורת הבינ”ל, ויותר מכך, אחרי התגובות ברשתות החברתיות (אפילו בישראל) הטענות כי חמאס מסכנת במכוון את ביטחונם של ילדים פלסטיניים נדחו על ידי רבים בשאט נפש כלא אמינות. גם כאן, העובדות חסרות חשיבות. הרעיון שמישהו יסכן כך את ילדיו (כמו זוועות אנושיות רבות אחרות) אינו נתפס.

נאום נתניהו באו”ם היה דוגמה מזהירה לבעיה העקרונית של ההסברה הישראלית: שהיא לא מפסיקה להתנצל ולבקש שיסכימו איתה. היא לא מפסיקה לבקש רשות. ראשי המדינות האחרות שנאמו בפני העצרת ניצלו את ההזדמנות כדי לומר לעולם מה הוא צריך לעשות. לו חיינו במדינה נורמלית ראש הממשלה שלנו היה מושיט את אצבעו בהאשמה לקהל (ולאויביו) ואומר אתם עשיתם את זה! הוא היה מאשים את ההנהגה הפלסטינית ה-“מתונה” במסירת ילדיהם לידי חמאס בסרבנות השלום וחוסר הפשרה הנצחיים שלהם.

הגיע הזמן שנפסיק להתנצל ונפנה אצבע מאשימה לסרבני השלום האמיתיים. אבו מאזן "המתון". צילום: פלאש90
הגיע הזמן שנפסיק להתנצל ונפנה אצבע מאשימה לסרבני השלום האמיתיים. אבו מאזן “המתון”. צילום: פלאש90

הוא היה מנצל את האנלוגיה המדויקת בין חמאס לדאע”ש, ארגון הנתפס כאיום אסטרטגי בעיני המערב, כדי להבהיר שהכישלון לעצור את הראשון הוא גורם ישיר לעליית כוחו של השני. הוא היה מבהיר להם שכדי להגן על עצמם הם צריכים לוודא שגם ישראל, העומדת בחוד החנית של המתקפה האיסלמיסטית על העולם המערבי, צריכה להיות מוגנת. הוא היה קובע ולא שואל. דורש ולא מבקש.

הבעיה האמיתית שלנו היא לא האנטישמיות, המוסלמים או ההתנחלויות. הבעיה האמיתית היא הרצון “שיאהבו אותנו”. בטענה שישראל היא מדינה קטנה ומוקפת אויבים הזקוקה לעזרתן של בנות בריתה אנחנו מתעלמים מכך שהן זקוקות לישראל לא פחות. ולמען הסר ספק לגבי נכונותנו לעשות הכל כדי שיאהבו אותנו, בשונה מכל מדינה אחרת בעולם, אנחנו רואים בביקורת על המדיניות שלנו משהו חיובי שיש לשקול ולהפנים. כאילו שביחסים בינ”ל יש בכלל דבר כזה “ביקורת בונה”.

לאיחוד האירופי יש סעיף העוסק בשמירה על זכויות אדם מול כל אחת ממדינות המזרח התיכון איתן חתם על “הסכם אסוציאציה”. רק בנוגע לישראל נשמעים חדשות לפרקים איומים בהשעיית ההסכם בגין הפרת הסעיף. רק בנוגע לישראל יש התניה בין סוגיה שאיננה קשורה ישירות ליחסים הבילטרליים (התהליך המדיני) והתקדמות ביחסים הללו. האם יש ספק בדעתו של מישהו לגבי העובדה שמצב זכויות האדם שישראל טוב לאין ערוך מזה שבמצרים או באלג’יר? האם יש ספק בדעתו של מישהו כי ביקורת ישראלית לגבי מצבם של מהגרים באירופה תתקל בבוז ובדחייה בשאט נפש של עצם החוצפה להעלות את הסוגיה (הפנימית!) לדיון?

מוכרים את עצמנו בחינם

לישראל “מדינת הסטארט-אפ” יש נכסים שלא יסולאו בפז לאירופה המאובנת רעיונית והשוקעת כלכלית. יש לה תרומה ייחודית למערב במלחמתו באיומים המתהווים במזרח התיכון כמוצב המערבי היחיד באזור עם יכולות מודיעיניות ומבצעיות שאין שני להן בעולם. יש לה אפילו מה לתרום להתוויית הסטנדרטים המוסריים של לחימה בארגוני טרור. שוב ושוב אנחנו מנסים להפגין שיתוף פעולה ורצון טוב בעולם המדבר במונחים של מוסר וצדק אך מנוהל בסופו של דבר רק על ידי אינטרסים.

אנחנו כל כך רוצים להיות חברים במועדון המדינות הליברליות שאנחנו אפילו לא משתמשים בנכסים אלו כדמי כניסה, אלא מעניקים אותם חינם אין כסף בתקווה, חסרת תוחלת, שיאהבו אותנו מספיק כדי להזמין אותנו להצטרף. אנחנו נרתעים, בבוז אפילו, מקישור בין תרומתנו למאבקים צודקים כנגד איומים על אחרים לתמיכה בנו במאבקנו נגד איומים צודקים לא פחות.

ההסברה האמריקאית בפעולה: נושאת המטוסים אברהם לינקולן. צילום: הצי האמריקאי. CC BY 2.0)
ההסברה האמריקאית בפעולה: נושאת המטוסים אברהם לינקולן. צילום: הצי האמריקאי. (CC BY 2.0)

גם המדינות המוסריות ביותר בעולם (שאינן ישראל) דואגות קודם כל לאינטרסים של עצמן. אין להן שום תמריץ לסייע לישראל שהעמידה לצידה “עולה” להן במטבע קשה בדעת הקהל המקומית והעולמית שלהן, כשממילא אפשר לקבל מישראל מה שצריך ובחינם. יש להם מנגד תמריץ להעמיד דרישות לישראל כיוון שבשונה מכל מדינה אחרת בעולם, ישראל נענית לדרישות אלו. אחרי מלחמת ששת הימים (זאת אומרת, מיד אחרי “הכיבוש” המפורסם) היתה ישראל מושא הערצה במערב כולו. כשניצחנו, אהבו אותנו.

מאז אנחנו רק מתנצלים. במו ידינו העכרנו את הניצחון. לא מדינות ערב, לא האנטישמיות ואפילו לא “שלום עכשיו”. ההנהגות הישראליות המבקשות שוב ושוב מהעולם שיכיר “בזכותה של ישראל להתקיים” זורעות את ההרס והחורבן של ישראל בדעת הקהל בעולם כולו. מדיניות ריבוניות לא מבקשות רשות. לישראל, בניגוד לרבות אחרות, גם אין על מה לבקש סליחה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

13 תגובות למאמר

  1. במקום כל ההסבר הארוך הזה אפשר לכתוב שישראל היא לא מדינה ובטח לא ריבונית. ישראל היא קהילה יהודית ומתנהגת בהתאם.

  2. ,ניסנו גם התעלמות (חוסר הסברה), וניסנו גם הסברה. לא זה עוזר וזה לא עוזר במקרה שלנו

    זה לא עוזר כי
    ,האוייבים שלנו מוכרים את המוצר שהכי קל למכור אותו בעולם
    שנאת יהודים
    זאת סחורה שהולכת ממש חזק, ממש מעל 2000 שנה

  3. מאמר מצוין. מסביר בשפה קולחת ובהירה את מה שאני טוענת כבר שנים…

  4. הכל נכון במאמר, יש רק דבר אחד שישתנה לאין ערוך , כאשר ישראל נפגין עוצמה, ואירופה תיהיה חלשה היא תאבד את חשיבותה ביחס אלינו זה יהיה בעוד עשור וחצי, אנחנו נפסיק להיות פילגש במזרח התיכון של אירופה ואמריקה.

  5. הגזמת – כבר חרב לנו הבית הראשון כשחשבנו לנצח את האימפריה הבבלית, ובית שני מול הרומית. אנחנו עם קטן מול מאות מליוני ערבים עוינים, וגם במבצע האחרון נזקקנו למשלוח חירום מארה”ב

    זה מעליב, מקומם, ונוגד את המוסר – אבל אנחנו צריכים לדעת את יכולותינו וגם להשפיל את הראש כשצריך.

    1. גם בית שני חרב כי הבאנו לפה את הרומאים שיעזרו לנו בסכסוכים הפנימיים שלנו (מישהו דיבר על ארגונים במימון זר?)

  6. כתבה חזקה ביותר חשבתי על זה הרבה בזמן האחרון….ככל שנסביר את עצמנו כך נאבד אל הלגיטימציה..נכון שאנחנו לא אימפריה..אבל כמשל כשמתקיפים מעזה במקום להכריז מלחמה …קוראים לזה מבצע…מה זה מבצע בסופרמרקט…ככל שנתעלם ונעשה מה בא שבא לנו העולם יבין שהבעל הבית השתגע העולם והאנושות מכבדים רק דבר אחד שקוראים לזה עוצמה וכח.

  7. האשמה היא שוב עלינו

    צריך לזכור אצל איזה עם ביבי הוא ראש הממשלה

    אנשים שמוכנים לרדת לברלין בגלל מחיר המילקי לא יעמדו אפילו שבוע בסנקציות של “העולם” . ולכן לביבי אין ברירה והא חייב להצטדק בפני כל זב ומצורע בעלם הגלובלי

  8. לא נכון.
    אין שום דבר בגנים היהודים שדורש אהבה יותר מכל מדינה אחרת
    המציאות הרבה יותר אכזרית: מדינות קטנות ומוקפות אוייבים.
    צריכות בעלות ברית
    בעלות בריתנו תודה לעיל הן דמוקרטיות ולכן צריך לוודא שגם דעת .
    הקהל שם תומכת בנו
    העוצמה הצבאית שלנו תלויה בשם יתברך שמו אבל גם במציאות חומרית
    של גישה לאמצעי לחימה מתקדמים בעולם שאותם יש לאמריקנים שגם נותנים את זה בחינם. רוח לחימה ואמונה בשם אינם מספיקים תשאלי את בר כוכבא

  9. במבט ראשון – הוריד בראש מתפקע מהעצבים.
    מדינת ישראל הינה מדינה ריבונית, והוכרה כך ע”י אותו סניף של המפלגה הנאצית המתקרא בימינו או”ם.
    אותו או”ם לא מעז להתנהג כלפי אף מדינה ריבונית שמבצעת פעולות שאינן עולות בקנה אחד עם הרף שהוצב לטיפול בזכויות אדם, כפי שהוא מתנהג עם מדינת ישראל. אפילו לא עשירית היחס.
    במבט ראשון – שילכו כולם לאן-שהוא. אנחנו פה, אנחנו רוצים ועושים ככל שביכולתנו לחיות, ואם למישהו זה מפריע אז אפשר לדאוג ששום דבר כבר לא יפריע לו (ככל שזכור לי, לדאע”ש אין זכויות פטנט על המעשים שלהם).

    במבט שני – למה לי להתאמץ בגלל הנאצים המודרניים.
    הם מדברים גבוהה גבוהה, אבל בכל סבב קרבות הם שולחים אלינו את בכירי הצבאות שלהם בכדי ללמוד מאיתנו תורות לחימה, ממשיכים לעשות איתנו עסקים מעולים, ואפילו מפרנסים לא מעט ישראלים (ע”ע ארגוני זכויות שקר כלשהוא).

    לדעתי, ראש ממשלת ישראל יכול להיכנס (הסברתית) בכל מדינה ומדינה ופשוט להשתיק את ראשיה. נגד כולם אפשר להגיש תלונות לבית השימוש הפלילי בהאג.
    אלא שנראה לי שראש הממשלה חושב קצת יותר רחוק ממה שהבטן חושבת, ולפי גישתו נראה שהוא רק משחק אותה ליימך.
    הרי במבט ראשון אנחנו צריכים להגיב לשנאת הגויים אלינו ולהשיב להם מנה אחת אפיים, אולם במבט שני מדוע שלא נמשיך לנצל אותם ככל האפשר עד שממילא האירופאים ייעלמו (יישחטו) והאמריקאים ייעלמו (יקרסו לתוך עצמם).
    לא מספיק להיות צודק בעולם הזה, והיהודים תמיד היו צודקים.
    צריך להיות חכם הרבה יותר מאשר צודק.
    ממילא אין עם מי לדבר. ואת כל הנ”ל אני כותב מתוך נסיון אישי עם גויים שונאי ישראל.

  10. יש לי סיסמא (ברצינות), שתגיע ותשפיע בהדרגה עד לטמבלים כמו נתניהו ואפילו עד לטמבלית כמו ציפי לבני. כי בסופו של דבר האנלוגיה שתיכפה עליהם תעשה את העבודה. הסיסמא: טיפש, תפסיק להסביר את עצמך