מי מפחד מחינוך מקצועי

הנתונים מראים בבירור: חינוך מקצועי מועיל לתלמידים, תורם לכלכלה ומקטין את הפערים בחברה.

הבן שלא לא יהיה פחח? השר סילבן שלום. צילום: פלאש90

הוויכוח הנוקב שנערך בישיבת הממשלה בשבוע שעבר אודות החינוך המקצועי הוא הזדמנות מצוינת לעשות קצת סדר בנושא טעון זה. הטיעון שהעלה השר סילבן שלום הוא שיש לעודד צעירים ללכת לאקדמיה ולא לחינוך מקצועי. אך האם באמת יש צורך בכך? הרי בלאו הכי, כבר כיום אחוז האקדמיים בישראל הוא גבוה מהמקובל במדינות ה-OECD. ובכלל, מי אמר שכל ילדי ישראל מסוגלים ללימודים ברמה גבוהה?

פרופ' שלמה סבירסקי מ'מרכז אדווה' הגן על דבריו של שלום בראיון לאתר YNET, בטענה כי "התעשייה תרוויח יותר מאנשים שלמדו פיזיקה ומתמטיקה ויכולים להפעיל מערכות טכנולוגיות מורכבות ולבצע מחקר ופיתוח, על-פני אנשים שיודעים לעשות רק עיבוד שבבים". הדברים תמוהים: האם כל ילדי מסוגלים ללמוד פיסיקה ומתמטיקה ברמה גבוהה? לכן, השאלה מדוע נתניהו אינו שולח את בנו ללמוד בחינוך המקצועי אינה הוגנת: אין ספק שעדיף שילד שמסוגל ללמוד הנדסה, יעשה זאת ולא ילמד בחינוך מקצועי, אך ילדים רבים אינם מסוגלים לכך. הניסיון של שלום וסבירסקי להציג את המציאות כאילו החינוך המקצועי עומד מול לימודים אקדמיים ברמה גבוהה איננו הגון. את תלמידי החינוך המקצועי יש להשוות אל מול תלמידים שסיימו את לימודי התיכון, אך אינם זכאים לבגרות. וכאלה, יש לא מעט בישראל.

במחקר שנערך ב-2008 על-ידי הכלכלן גדי פרנק, כיום מנכ"ל המועצה להשכלה גבוהה, הוצגה השוואה בין המצב בשוק העבודה של תלמידי החינוך העיוני שאינם זכאים לבגרות, ובין מצבם של תלמידי החינוך המקצועי שאינם זכאים לתעודת בגרות. ההשואה הראתה כי בעוד ש-65.6 אחוזים מקבוצת תלמידי החינוך המקצועי ללא בגרות מועסקים, בחינוך העיוני רק 53.5% מהתלמידים ללא בגרות מועסקים. גם בנוגע למשכורת, ההשוואה הראתה שתלמידי החינוך המקצועי ללא תעודת בגרות מרוויחים יותר מאשר תלמידי החינוך העיוני ללא תעודת בגרות. לאור זאת, לא מפתיע לגלות שמחקרו של פרנק הראה כי במדינות מה-OECD בהן אחוז התלמידים בחינוך המקצועי גבוה יותר, נרשמים פערים קטנים יותר.

אז למה בעצם מתנגד השר שלום לקידום החינוך המקצועי? הטענה המרכזית שהעלה שלום היא פשוטה למדי: "שהבן שלך יהיה פחח". גם סמי פרץ, עורכו של עיתון דה-מארקר, תקף לפני כשנה את תוכניתו של השר פירון לקידום החינוך המקצועי ונתן למאמרו את הכותרת "שהבן שלך יהיה מכונאי, לא שלי". קשה שלא להבחין כי שורש ההתנגדות של פרץ ושלום למקצועות המכונאות לא נוגע לגובה השכר במקצוע (שבדיקות שערכו אתרים שונים העלו שכלל איננו נמוך), אלא קשור למעמד המתלווה אליו. וכאן טמונה הנקודה המרכזית: המעמד והכבוד שרוחש הציבור למקצוע מסוים לא נובע מגורמים אובייקטיביים, אלא תלוי בגורמים המשתנים מתקופה לתקופה. בתקופת היישוב ובעשורים הראשונים של המדינה נחשבה עבודת האדמה לאידיאל המרכזי – ואף הוגדרה כאחת ממטרות בחינוך בחוק חינוך ממלכתי ב-1953 – עד כדי כך שזאב ז'בוטינסקי נאלץ להגן על מעמדם של בעלי מקצועות חופשיים כסוכני ביטוח. ואילו כיום, רוב האמהות יעדיפו שבנם יעסוק במקצוע חופשי ולא בחקלאות.

במדינות רבות בעולם המעמד של מוסכניקים ומכונאים גבוה בהרבה מאשר מעמדם בישראל. מכר שטייל בגרמניה סיפר לי כיצד נדהם מהמעמד המכובד שזוכים לו המכונאים במדינה זאת. לכן, הזלזול הבוטה של סילבן שלום במקצוע הפחחות העלה בצדק את חמתם של הפחחים בישראל. הם מבינים היטב שכאשר שר בממשלה מתייחס למקצוע שלהם כמקצוע נחות מעמדם אכן יורד באופן דרמטי.

לאור משקעי העבר, ניתן להבין את הרתיעה הראשונית מקידום החינוך המקצועי בישראל, כפי שכתבנו בעבר, נראה שהגיע הזמן להתגבר על המשקעים ולעשות את מה שנכון גם לילדים וגם לתעשייה. באירופה כבר הבינו זאת היטב. ושיעור התלמידים בחינוך המקצועי במדינות האיחוד האירופי עומד כיום על 65%(!), כמעט פי שניים יותר מאשר בישראל.

טוב יעשה השר שלום אם במקום להתנגד באופן אוטומטי לקידום החינוך המקצועי, יפעל לסייע בבנייתה מחדש של מערכת החינוך בישראל בצורה חכמה, כך שהחינוך המקצועי יותאם ליכולותיו האמתיות של התלמיד, ויביא דווקא לקידומן של אוכלוסיות חלשות ולצמצום פערים בחברה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5 תגובות למאמר

  1. פשוט לא נכון. ילד שישקיעו בו יותר ויכוונו אותו לכיוון המדעים, ילמד מדעים וסביר מאוד שגם יצליח מזה. אני בטכניון, ובקושי רואים פה אנשים מהפריפריה. רוב מוחץ בא מרקע של ילדי שמנת. אם תשים ילד בבית ספר מקצועי הוא לעולם לא יתקדם, ומן הסתם ירגיש טיפש וגם לבסוף יהיה כזה.

    1. אומנם יצאתי מהטכניון לפני מספר שנים (לא גדול), אבל כשהייתי שם בפקולטה להנדסת חשמל רוב מכריע של הסטודנטים היו ממשפחות עם הכנסה מתחת לממוצע, והמון מהם היו מהפריפריה, הרבה בני עולים שחוו הרבה לחץ מהבית להסתדר כלכלית טוב יותר מהוריהם. נראה שבני העשירים הולכים ללמוד מנהל עסקים במספר מצומצמם של מוסדות בסביבית תל-אביב (והרצליה), ולטכניון הולכים ה"רעבים" שמוכנים לעבוד קשה בשביל לצאת מהעוני.

    2. לא נכון מה שאתה אומר.
      לא כל אחד יכול להתשלב במסגרת החינוך העיוני.
      בית ספר מקצועי מסייע לאנשים שנפלטו מהמסגרת קיימת לקבל מקצוע ולהתשלב מהר יותר מכל אחד שלומד מסגרת של בגרות או תואר באוניברסיטה להשתלב בתעסוקה.
      הסיכוי שהם יגיעו לתואר בבית ספר מקצועי גבוה יותר מתיכון עיוני.
      אם הייתי חוזר עשור לפני לגיל התיכון הייתי שמח אילו היייתה לי הזמנות לבית ספר מקצועי(אבל מה לעשות אז מה שהיה זה חלוקה השמתית לפי רמות למגמות עיוניות,הומניות, ריאליות , מקצועיות בתיכון עיוני) הייתי הולך לבית ספר מקצועי.

  2. היתרון של בוגרי מקצועי – 66 אחוז מועסקים, לעומת 54 חסרי בגרות בעיוני – לא מרשים, ואולי נובע ממקורות שונים. אמרת שבוגרי מקצועי מרווחים יותר מהקבוצה השניה הנ"ל – לא כתבת בכמה

    בעניין ההערכה למקצוע – ראש ממשלה לא ישנה אלפי שנות תרבות יהודית – המכבדת ידע עיוני יותר ממעשי. למרות השבח לעבודה במקורותינו – תלמוד תורה כנגד כולם, והאמא היהודיה תעדיף בן תלמיד חכם על עגלון

    האמירה של סילבן שלום שגויה – אבל חבל שאנחנו נתפסים כל הזמן לסקופים שוליים – חשבתי שאת זה עושים רק באופוזיציה

  3. להפריט את החינוך, לכל הפחות שיטת הקופונים,
    וכל אחד ילך לפי נטיית ליבו
    ויפה שעה קודם!