שיטת השקשוקה של אלי עצמון

מערכת היחסים של המדינה עם האוכלוסייה הבדואית בנגב היא מורכבת ומסובכת עד מאוד: מצד אחד אזרחים, מצד שני פורעי חוק; משרתים בכוחות הביטחון, אך מסרבים לשיתוף פעולה עם הרשויות; עוני משווע ומסכנות זועקת שלצידו פשע מסוכן. וכשזה המצב, אין להתפלא כאשר אדם העוסק בסוגיה הבדואית במשך שנים רבות מאמץ לעצמו דפוס פעולה מתעתע.

זהו אלי עצמון, יועץ לענייני המגזר הבדואי, אשר במשך למעלה מ-30 שנה הספיק כבר לעשות הכל: לעבוד בגופים ממשלתיים, לייצג בדואים בתביעות מול המדינה ולעבוד עם עמותות שמאל קיצוניות. במשך שנים רבות ניצל עצמון את עמדות ההשפעה שלו וניהל מדיניות עצמאית כפי ראות עיניו. כך, בעודו משמש כעובד מדינה הפר עצמון לכאורה לא פעם את נהלי המדינה, העניק קרקעות שלא כדין, ופעל ביודעין נגד המדיניות הרשמית. לאחר שפוטר לפני כ-15 שנה מתפקידים רשמיים, החל עצמון לייצג את האוכלוסייה הבדואית בבתי המשפט. בתצהירים רבים שהוא הגיש במשך השנים לבתי המשפט, מציג את עצמו עצמון כמומחה לתחום ובעיקר כמי שמכיר לעומק את נהלי העבודה של גופי הממשל ויכול לנצל את נקודות התורפה שלהן. את הידע הפנימי שלו העמיד עצמון גם לשירותם של ארגוני שמאל רדיקלי כמו 'עדאלה' ו'במקום', המתנגדים לפעולות המדינה מטעמים אנטי-ציוניים.

הסיבוב האחרון של עצמון

בשנה וחצי האחרונות חזר עצמון לשירות המדינה, הפעם כיועץ ב"אאוטסורסינג" עבור חברת תכנון. כפי שנודע ל'מידה' במהלך תקופה זו לא חדל עצמון מפעילותו הקודמת, והוא ממשיך לסייע לבדואים בתביעות נגד המדינה, לכאורה מתוך ניגוד עניינים. באחד המקרים שהגיע לידינו, חתם עצמון על תצהיר כעד מטעם התביעה, בתיק המתנהל נגד רשות מקרקעי ישראל.

הנידון הפעם היא תביעה של בדואי בשם זוהדי אבו ג'מע, שזכה במרכז על מגרש מסחרי במרכז העיר רהט. למרבה הצער, זוהדי לא מצליח לממש את זכותו בקרקע בשל התנגדותם של בני משפחת אל-הוזייל, הטוענים כי למרות שהקרקע רשומה על שם המדינה היא שייכת להם על פי הדין הבדואי המנהגי. דבר שבדרך כלל יש לו משמעויות רוויות דם. בשל כך דורש אבו ג'מע לקבל החזר של דמי הערבות שהוא שילם על סך של כ-100,000 ש"ח, למרות שבחוזה עם המנהל נאמר במפורש כי במקרה של ביטול המכרז דמי הערבות יוחלטו לטובת המדינה.

וכאן נכנס עצמון: בתצהיר שהוגש לבית משפט השלום במאי האחרון מתאר עצמון בפרטי פרטים את זיקתם של בני אל-הוזייל לקרקע ואת הצעדים האלימים שהם נוקטים נגד מי שבעיניהם נחשב לפולש. תיאור זה נועד לחזק את טענותיו של התובע, לפיהן בשל החוק המנהגי הבדואי אין לו יכולת לממש את החוזה וכי הוא זכאי להחזר הערבות. מעבר לניגוד העניינים יש לכאורה במעשה, לתיק זה יש גם משמעות מרחיקת לכת: קבלת עמדתו של התובע היא למעשה כניעה לחוק הבדואי, והיא מהווה הסכמה דה-פקטו עם תביעות המקרקעין של אל-הוזייל, בניגוד לחוקי מדינת ישראל.

יכול להיות שהפעם עצמון לקח צעד אחד יותר מדי. דבר קיומו של התצהיר נודע ברבים, והוא זומן אתמול (שלישי) לבירור. נכון לעכשיו הנושא נמצא בבירור בקרב הגורמים המשפטיים ברשות, והחלטה בעניין תימסר בקרוב.

זיגזג משולש

הגלגול הנוכחי של מעללי עצמון החל לפני כשנתיים, כאשר המדינה יזמה מהלך של "שיתוף הציבור" בתכנון יישוב בדואי בהר הנגב סמוך לשדה בוקר בשם 'רמת ציפורים'. התכנית שגיבשו רשויות המדינה נועדה לרכז את מקבצי הבדואים בכל הר הנגב, בשטח שבין שדה בוקר למצפה רמון, בתוך יישוב אחד בו יוענקו להם תשתיות ושירותים באופן מסודר.

בפגישה שנערכה בפברואר 2013 במשרדי הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנוכחות ראש הרשות, יהודה בכר ואישים נוספים, נידונו האפשרויות לקידום התכנון ב"רמת ציפורים". לפגישה הגיע גם משתתף נוסף – אלי עצמון, הפעם בכובעו כ"נציג התושבים". במהלך הדיונים פרס עצמון את טענות הבדואים, והבהיר כי הם מתנגדים באופן עקרוני לרעיון של מעבר ליישוב אחד: "מרבית הבדואים באזור רוצים שיכירו בם במקומם" אמר אז עצמון, ונימק זאת בכך שהאוכלוסייה באזור היא מורכבת חברתית, ומכילה "קבוצות ממוצא שונה, שכל אחת מהן לא רוצה לחיות בקרבת השנייה".

יהודה בכר, שניהל את הפגישה, לא התרשם וקבע בניגוד לרצון הבדואים כי "בהר הנגב יוקם יישוב אחד". יחד עם זאת, הודיע בכר שבכוונתו לרתום את אלי עצמון "לשיתוף התושבים בתכנון, מאחר והכוונות הן אמתיות לטובת הבדואים".

עצמון נענה לבקשה והחל בחודשים הבאים בעבודה משותפת עם הרשות להסדרת התיישבות הבדואים לסייע בהקמת היישוב 'רמת ציפורים' כיישוב יחידי שנועד לקלוט בתוכו את כל הבדואים במרחב. עצמון, שנשלח לפגישה מטעם הבדואים, יצא ממנה כנציג המדינה.

אך העובדה שהוא החל לעבוד עבור המדינה לא מנעה מעצמון להמשיך במשחק הכפול. באותם ימים הגישו 'האגודה לזכויות האזרח' ו'במקום' למועצה הארצית לתכנון ולבנייה התנגדות להקמת היישוב רמת ציפורים, בטענה כי אין לכפות "על המתנגדים את המעבר למקום מגורים שאינו מתאים מבחינתם מסיבות של אורחות חיים, הרצון לשמור על הקהילות שלהם, ובעיקר בגלל הרקע החברתי והתרבותי השונה של כל קהילה וכל משפחה". על ההתנגדות חתומים עורכי הדין של הארגונים, אך כפי שנודע ל'מידה' את החלק ההיסטורי-תרבותי של המסמך כתב מומחה חיצוני, אדם המכיר את הבדואים ואת אורחותיהם: אלי עצמון. נציג הבדואים שהפך לנציג המדינה ממשיך לייצג גם את הבדואים וגם את המדינה. דיל לא רע.

יועץ בלי תיק

עצמון כמובן לא פעל בחינם. במהלך החודשים הראשונים של שנת 2013 הועסק על ידי חברת תכנון בשם 'ת.י.ק. פרויקטים' שהעניקה שירותי תכנון לרשות להסדרת התיישבות הבדואים. כפי שהתברר עד מהרה, בפועל שימש עצמון כיועץ אישי של ראש הרשות להסדרה, יהודה בכר, ולמרות שאת משכורתו קיבל מ'ת.י.ק. פרויקטים' עצמון החל לפעול מטעם הרשות. בסיכומים פנימיים של פגישות ששלח בכיר במטה היישום של התכנית להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, מוצג עצמון כ"נציג הרשות". 'ת.י.ק. פרויקטים' הייתה כנראה רק צינור.

בשל המצב הלא תקין, החליטה לפני כשנה הרשות להסדרת התיישבות הבדואים לנסות לשכור את עצמון באופן ישיר, ובינואר 2014 פורסם מכרז "למתן שירותי יעוץ בנושא החברה הבדואית בנגב". העיון בפרטי המכרז מותיר מעט מאוד מקום לדמיון. על פי הדרישות המועמד צריך להיות "בעל ניסיון מוכח במגוון נושאים הקשורים לאוכלוסייה הבדואית", ולפחות "10 שנות עבודה בתחומים הנוגעים לתחום התיישבות האוכלוסייה הבדואית, לרבות עיסוק ביישוב סכסוכי קרקע, ניהול משא ומתן, הכרת ההיסטוריה של המגזר הבדואי המבנה השבטי/חמולתי במגזר הבדואי. איתור והסדרת פתרונות התיישבות, לרבות עיסוק בתכנון במגזר הבדואי". כל מי שמכיר את האנשים הרלוונטיים יודע כי ישנו רק איש אחד העונה לתנאים הללו. ניחשתם נכון: אלי עצמון.

בסופו של דבר, לאחר פניות מטעם 'מידה' וגופים אחרים, הבינו ברשות להסדרה שהפעם הם הלכו רחוק מידי, והמכרז בוטל. לעצמון זה לא הפריע: הוא המשיך כרגיל לעבוד דרך חברת 'ת.י.ק. פרויקטים'. כפי שהתברר בימים האחרונים, משרה זו לא מנעה ממנו להמשיך לייצג בדואים נגד המדינה בבתי המשפט תוך ניגוד עניינים לכאורה.

ראש המנהלת נגד המנהלת

מי שמכיר את עצמון כלל לא היה מופתע. עמדותיו היו ידועות במשך שנים, ואפילו המשחק הכפול הוא בכלל לא דבר חדש. דוגמא להתנהלות זו נחשפה בפסק דין שניתן בבג"ץ בשנת 2008, שעסק סיפור מעט מוזר: בדואי קיבל מהמדינה קרקע בניגוד לנהלים, ובן דודו עתר לבג"ץ בדרישה לקבל קרקע דומה על בסיס הטענות הרגילות של אפלייה ושיוויון.

ומעשה שהיה כך היה: במשך שנים נהגה המדינה לערוך הסכמי פשרות עם בדואים שתבעו בעלות לקרקע. למרות שלבדואים בדרך כלל לא היו ראיות ממשיות, המדינה העדיפה להגיע לפשרות במקום להיכנס להליכי תביעה ארוכים ומסובכים. במסגרת הליכים אלו, נהגה המדינה להעניק לבדואים חלק מהקרקע שאותה הם תבעו, כאשר נקבע באופן חד משמעי כי בשום פנים ואופן לא יחתם הסכם פשרה על קרקע שכבר נרשמה על שם המדינה.

באחד הימים של שנת 2000, נחתם הסכם פשרה תמוה בין מנהלת הבדואים לבין בדואי בשם מוסא טראבין אלסנע, בו הוא קיבל קרקעות כפיצוי לאדמות שכבר היו רשומות על שם המדינה, ובניגוד מוחלט לתקנות. מוזר, אבל קורה.

כעבור חמש שנים, פנו כמה מבני דודו למנהל בבקשה שיערך איתם הסכם פשרה דומה. אך הפעם הם נתקלו בסירוב נחרץ, מכיוון שהקרקע, כידוע, כבר רשומה על שם המדינה ולא ניתן להתפשר עליה. בנוגע להסכם שנחתם בעבר עם בן דודם בר-המזל, נאמר להם כי הדבר נבע מ"יישום מוטעה ושגוי של הדין הנוהג".

עד כאן, הסיפור פשוט למדי: עובד מדינה עלום שם עשה טעות, ועל טעויות לא חוזרים.

אבל אז התובעים פנו לבג"ץ (2908/05), ושם נחשפה האמת. עובד המדינה הוא כלל לא עלום: קוראים לו אלי עצמון, ששימש באותם ימים סגן יושב ראש מנהלת הבדואים, והוא עמד מאחורי ההסכם, שנחתם ביודעין נגד הנהלים: "הסדר הפשרה… לא היה תוצר של יישום מוטעה של הדין אלא חלק ממדיניות שנהגה אצל המשיבים להגיע להסדרי פשרה, אף אם הקרקע הנתבעת הייתה רשומה כבר על שם המדינה", כתבה הנשיאה דאז בייניש. למרות שהנהלים בעניין ברורים, "סבורה הייתה מנהלת הבדואים בזמן כהונתו של עצמון כי יש להתעלם מתנאי זה". בתצהיר שנתן עצמון לבית המשפט הוא הסביר כי לדעתו החוק יוצר "הפליה בלתי הוגנת בין תובעים שהיו בעלי שטח אשר לא הוסדר לבין תובעים אחרים שלגביהם לא הוסדרו המקרקעין, וזאת כדי שלא תיווצר הפליה מטעמים טכניים".

במילים אחרות: בזמן בו כיהן עצמון כסגן יושב ראש מנהלת הבדואים הוא פעל נגד הנהלים, על בסיס האג'נדה האישית שלו.

זו לא הייתה הפעם הראשונה בה הושיב עצמון בדואים על אדמות מדינה בניגוד לנהלים. בנובמבר 1999, אחד מבני ממשפחת רביידי, שחנו בסביבות עומר, רצח את אחד מחברי משפחת אבו-טראש. מכיוון שהאירוע הוליד נקמת דם, אנשי רביידי מיהרו לברוח וחיפשו מקום מגורים חלופי. על אלי עצמון, ששימש אז סגן יושב-ראש מנהלת הבדואים, הוטל להגיע עם המשפחה להסכם פשרה, ולהעבירם אל תוך העיירה לקיה, לאדמות שהוקצו לפיתוח העיר. עצמון, מסיבות לא ברורות, העדיף להושיב את הבדואים דווקא מחוץ לעיירה, על אדמות מדינה. וכך, לאחר שנחתם הסכם עם משפחת רבדי, ולאחר שהם קיבלו פיצוי כספי על מבנים ונכסים אחרים שהותירו מאחור, התיישבו הללו על אדמות מדינה ויצרו בעיה חדשה של בניה לא חוקית מחוץ לעיירות המוכרות.

סיפורים אלו ואחרים הובילו בסופו של דבר לפיטוריו של עצמון מהמנהלת. "כשנכנסתי לתפקיד החלטתי להפסיק את עבודתו של עצמון". מספר בשיחה עם 'מידה' עו"ד גלעד אבני, שהיה אז ראש המנהלת. "בתפקידים האלו צריך לשמור על איזון עדין בין האינטרסים של המדינה לבין הצרכים של הבדואים, ואני חושב שהוא לא איזן נכון".

נציג 'עדאלה' ברשות להסדרה

מעשים אלו של עצמון משקפים גם את השקפת עולמו. עצמון סבור כי יש להכיר בכל תביעות הבדואים ולפצות עליהן, גם ללא קשר למצבן המשפטי, כפי שהוא הסביר לכתב גלובס לפני למעלה מעשור, הפתרון להסדרת הנגב לדעתו מבוסס על  "קבלת תביעות מחדש, ממי שרואה עצמו כבעל זכות על אדמה" והפיצויים בגינן ישולמו "לפי שוויה המלא של הקרקע".

בהזדמנות אחרת הוא טען עצמון כי "המדינה צריכה לעשות מהלך אמיץ להכיר בבעלות או לפצות עבור קרקע במחירים ריאליים כדי שבעלי הקרקע יסכימו". ובראיון לקלמן ליבסקינד ב'מעריב', הצהיר כי יש לפצות את הבדואים גם על קרקעות שלגביהן לא הוגשו תביעות בעלות רשמיות: "אם רוצים שיהיה מהלך כוללני, צריך לפצות את כל הבדואים על כל תביעות הבעלות שלהם באופן שווה, גם בהר הנגב ובכל מקום שהופקעו להם אדמות".

מעבר לקריירה המוצלחת שלו כנציג מטעם בדואים בבתי המשפט, עצמון נחשב למרצה מבוקש בקרב ארגוני השמאל הקיצוני. הוא מופיע בפנלים של 'פורום דו קיום', מספק מידע לתכניות של 'במקום' ו'עדאלה', ומופיע בכנסים של 'המועצה לכפרים לא מוכרים' וארגונים אחרים, שכולם, דרך אגב, מקבלים מימון נאה מה'קרן החדשה לישראל' וממשלות אירופאיות.

העובדה שאדם כמו עצמון שהה זמן כה רב בסביבתם של מקבלי ההחלטות ובתוך מנגנוני הביצוע של המדינה היא דוגמא חיה ובועטת לחלק מבעיות המשילות בדרום. כאשר אדם המתנגד בפומבי למדיניות הממשלה ממונה שוב ושוב כיועץ בכיר לגופים שאמורים ליישם מדיניות זו, אין להתפלא ששום דבר לא זז. קשה לדעת אם מדובר בחתרנות אידאולוגית או באופורטוניזם כלכלי, אך יהיו המניעים אשר יהיו: אם עתיד הנגב חשוב למדינה, את השקשוקה של עצמון חייבים להפסיק.

תגובות

מהרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב נמסר:

הנושא נמצא כרגע בבירור מעמיק בלישכה המשפטית של הרשות ויעלה לדיון אצל המנכ״ל ביום שני הקרוב. הרשות תמשיך לפעול בשקיפות מלאה ותחקור את נושא העסקתו עד למיצוי האמת.

ממר אלי עצמון נמסר:

א. מעולם לא הועסקתי כיועץ לרשות להסדרת הבדווים בנגב.

ב. נתבקשתי לאחר שהתושבים הגישו ערר על התוכנית ברמת ציפורים לנהל מהלך של שיתוף ציבור לגיבוש עמדת התושבים וזאת בשכר זעום ומטעם חברת תיק פרוייקטים.

ג. מיום תחילת עבודתי ועד היום לא פעלתי בשום צורה במישרין או בעקיפין במצב שהעמיד אותי בניגוד עניינים.

ד. לא מכיר שום תצהיר אשר נתתי כנגד המדינה מאז תחילת עבודתי כיועץ חברתי לחברות מתכננות יתכן ונעשה שימוש בתצהיר ישן.

ה. אני מודע לכך שמחפשים אותי בשל קשריי המיוחדים עם הבדווים ואני מצר כל כך, כל חיי אני עושה למען המדינה והנגב ויש אנשים קטנים שזה לא נראה להם.

בעבר כבר פנית אלי בנדון והיות ואני מכיר את המקור שלך נמנעתי להתיחס אני מקווה שהכתבה שלך תשקף את המציאות ולא את עמדתו של המקור שלך.

מעמותת במקום נמסר:

"בניגוד לנאמר בכתבה, אלי עצמון לא היה שותף לכתיבת ההתנגדות" .

מחברת 'ת.י.ק. פרויקטים' לא נתקבלה תגובה עד לפרסום הכתבה.