חבל שבניון לא שר על מתנחלים

באמת, מה חושב לעצמו זמר מפורסם כמו בניון שבמקום להסית נגד מתנחלים הוא הולך ומלכלך על ערבים?

להם מותר. ארץ נהדרת על המתנחלים. צילומסך

אפשר להבין למה מזדעקים השמאלנים לנוכח שירו החדש של בניון. אחרי הכל לרמוז שכל הערבים רוצחים רק בגלל ששלשה מהם עשו זאת רק בשבועיים האחרונים, ועוד כמה עשרות נתפסו בשעת ניסיון זה בוטה מאוד. הרי יש עשרות מיליוני ערבים בעולם. ובישראל “אחמד אוהב ישראל” יש לפחות מיליון וחצי. אז להכליל ככה? זה ממש לא מדעי מצידו.

מילא, היה אומר משהו כזה על מתנחלים. אפילו שמהם יצאו מפגעים בודדים בלבד, בגלל שיש פחות מתנחלים מערבים, הסטטיסטיקה יותר נכונה. וכשזה מדעי, זה בסדר להסית.

הרי רק בגלל המדע יזהר אשדות חיבר את הפואמה “עניין של הרגל”, בה דובר על חיילי צה”ל שהורגים ערבים חפים מפשע כדבר של מה בכך. אין כאן בעיה של הכללה או הסתה חלילה, זה בסך הכל חיילים יהודים. לא לוחמי חופש או משהו.
מסיבות דומות גם אלונה קמחי, זוגתו של אשדות – שחיברה, אגב, את המילים ל”עניין של הרגל” – רצתה לראות את טוביה טננבאום קבור בחולות של ראשון. שובבה קטנה.

אבל עזבו, אשדות כבר ספג ביקורת חמורה בעניין, ובכל אופן הוא לא ידוע כגדול אנשי הרוח של האומה. אם היה חתן פרס ישראל כמו הפסל יגאל תומרקין היה יודע להגיד ש”אם נהרג למתנחלים ילד או שניים, הם אומרים: ‘נעשה ארבעה במקומם והכל יהיה בסדר'” (עיתון תל-אביב, פברואר 2004). או אם היה אדם מכובד כמו זוכה פרס מפעל הפיס לאמנויות ולמדעים הטרי, יצחק לאור, היה מסוגל לנסח ליריקה בועטת כמו זו: “אנחנו כיפות סרוגות… חיילים בצבא אדוני צבאות ובצבא הגנה לישראל.. ואת חג חירותנו, יום חג המצות הזה, בקדושה ובנענועי גוף מתמכרים, נחוג בהתכוונות ובמצותנו דם נערים פלסטיניים”. (‘המנון לגוש’).

שלא לדבר על כמעט חתן פרס נובל לספרות עמוס עוז, שידע לדלות ממעמקי ההומניזם האוניברסלי את האמת הטהורה הבאה: “כת משיחית, אטומה ואכזרית, כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטים, פוגרומיסטים ורוצחים שהגיחה… מתוך פינה אפלה של היהדות… מתוך מרתפי התבהמות וסיאוב… על מנת להשליט פולחן דמים צמא ומטורף” . (עמוס עוז, בשם החיים והשלום’, ידיעות אחרונות, 8.6.89).

גם הומור היה יכול לעבוד, כמו שהופיע במדור הסאטירה של מעריב: “שבוע של רגיעה בשטחים: חמישה מתנחלים נרגעו ממטעני צד” (מעריב, 13 יולי 2001).

אבל בניון לא כתב על מתנחלים, אז צריך להכפיש אותו בפריים-טיים למשך שבוע.

מדעי ההסתה

נניח רגע לזמרים, הללו אינם אנשי מדע מדוייק, וממילא הכללותיהם לוקות במשגים. אם בניון היה משתמש במתודה מבוססת יותר, הוא היה יודע כמו פרופ’ ג’אד נאמן ש”מה שאנחנו צריכים כאן, זו מלחמה בין המתנחלים לשמאלנים”. ג’אד כמובן נאמן למסורת המדעית, שהחלה אצל אבי אסכולת הדה הומניזציה פרופ’ ישיעהו לייבוביץ’, שטבע את האקסיומה הידועה “למרצחים מעבר לקו הירוק, שהתנחלו ביהודה ושומרון, יש נשק. לכן אני קורא לכם להחזיק בנשק נגדם…” (הארץ, 27.9.85). ותלמידו הנאמן, שהביא את הז’אנר לשיאים חדשים, פרופ’ זאב שטרנהל שהסביר כי ”רק מי שיהיה מוכן לעלות על עפרה עם טנקים, יוכל לבלום את הסחף הפשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית” (זאב שטרנהל, (דבר, 5.4.88).

אבל בניון לא כתב על מתנחלים, אז נגיש נגדו תלונה על הסתה.

האמת היא שלבניון היו עוד הרבה אפשרויות, אם הוא רק היה בוחר במתנחלים כמושא לפרוזה משתפכת. הוא היה יכול כמו יצחק רבין עליו השלום, להסביר כי ”בגוש אמונים ראיתי תופעה חמורה ביותר, סרטן בגופה של הדמוקרטיה הישראלית” (‘פנקס שירות’, עמ’ 550). לטעון כי ”ביום פקודה יוציאו המתנחלים להורג חברי כנסת וקציני צה”ל” (בנימין בן-אליעזר, ‘דבר’, 1.6.89), או להבהיר כי ”… צריך יהיה לשתק אותם באמצעות ירי-כדי-לפגוע” (ח”כ אבשלום וילן בראיון ל’הארץ’).

הוא גם יכול היה להלחין את ציטטה הבאה, אפילו שהיא ישנה: “מתנחל עטוי עוזי ודובון כחול, רסיסי רוק ושיירי מזון משובצים בזקנו הפראי. ולצדו, בטרנספורטר המשפחתי, אשתו המתנחלת בעיצומה של אביונה לאומית. תינוקות נושרים ללא הרף מבין חלציה בעודה נואמת בלהט על זכות אבות. אידיוט צעקני ועילג… אם אתה מטומטם אתה ימני, ואתה ימני אם אתה מטומטם…” (דן תדמור, עיתון ירושלים, 28.5.93).

או לשיר בהרמוניה את הפזמון: “…יש כמה התנחלויות, כמו תפוח ויצהר, שלא צריך רק לפנות, אלא צריך לרסס אותם ולהרוג את כולם… מבחינתי להרוג אותם זה בכלל לא נחשב להרוג בני אדם, אלא רק חיסול עשבים שוטים” (ידיעות אחרונות, 12.8.99).

אבל בניון לא הסית נגד מתנחלים, אז נשיא המדינה צריך להחרים את ההופעות שלו.

האמת, חבל שהוא לא כתב על מתנחלים. אפשר רק לדמיין את קול הבריטון הנוגה שלו מזמזם את המילים הבאות:

“אין שום בעיה לפנות מתנחלים. בתור התחלה לוקחים אחד ודופקים לו כדור אחד בראש. אחר כך לוקחים את המשפחה שלו, דופקים גם להם אחד לכל ראש. אחר כך מובילים מסק”רים (מסוקי קרב) לכיוון המאחז ומורידים עליהם 20 מילימטרים וולקאן, עד שמפסיקות הצרחות”.
(סרן ד.ר מ”פ בגולני, אתר ‘הפנקס הפתוח’)

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

18 תגובות למאמר

  1. אני מרגיש כאילו קראתי עכשיו מאמר בגרמניה הנאצית של שנת 1938 על יהודים

    1. לא לשווא אני מכנה את עיתון “הארץ” בתור “דר שטרימר”

    2. אני מסכים זה נוראי מה שכתוב כאן מי שכתב את זה לא מבין מחיים שלו

  2. תודה על המקורות.

    מדוייקת הטענה:
    מה שמותר ליופיטר האדום משמאל אסור לשור מימין…

  3. גם אני הייתי פעם במחנה ההוא וכל יום שעובר אני מבין את גודל הצביעות. כל פעם אני נדהם מחדש איך הם לא נותנים לעבודות לבלבל אותם. זה פשוט עצוב

    1. ,שלום אלון
      כמוני כמוך…השמאל האוטומטי לא מאפשר כניסה של אוויר לשורותיו ו..חבל, כי סתימת הפיות פועלת כיום על צד אחד של המתרס…

  4. אחלה מאמר אבל טעית בציטוט מהמדור הסאטירי לגבי הרגיעה, כפי שאני מבין את זה זה דווקא בעד מתנחלים לא נגדם

  5. וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.
    כך לדעתי, יש לראות את מחדשי ההתישבות היהודית ביהודה ושומרון.
    ומי שמתנגד למפעל חידוש ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, שיבדוק מה קרה למי שטבע את הפסוק הנ”ל.

  6. תודה על מאמרך,

    שמתי לב כי מרבית הציטוטים הנם למעלה מעשור וגם שניים. היינו חושבים כי מדובר ההתמתנות כלפי ציבור המתנחלים, אבל לצערנו, כרגיל במחוזות השמאל ההסתה מצליחה ללבוש פנים “יפות יותר”

  7. א. איפה בשיר של יזהר אשדות נכתב ש״חיילי צה״ל הורגים מפשע כדבר של מה בכך״?י

    ב. נראה לי שלא הבנת את מדור הסאטיר של מעריב. זו סאטירה ימנית, שיצאה כנגד האופן שבו התקשורת השמאלנית מקבלת מונח כמו ״רגיעה״ בשטחים בניגוד למציאות.

    ג. פרסמת את המאמר יום אחרי שבניון פרסם את השיר ובכל זאת אתה קובע ש״צריך להכפיש אותו בפריים טיים למשך שבוע״. שלושה ימים אחרי השיר, לא נראה לי שמישהו מזכיר אותו יותר בפריים טיים. כל שאר המקרים שאתה מונה, כביכול כהוכחה לצביעות הנוראית של התקשורת, היו בדיוק אותו דבר – סערה תקשורתית למשך 24 עד 48 שעות.

    ד. אתה מסיים בשני ציטוטים מזעזעים במיוחד כנגד מתנחלים. אבל מי חתום על הציטוטים הללו? ובכן, מי שאמר ש״צריך לרסס אותם ולהרוג את כולם״ היה ״עיתון ידיעות אחרונות״, ומי שתיאר את הטבח שצריך לעשות במתנחלים, היה אחד ד.ר.. אכן, צבועה התקשורת שלא הוקיעה יותר בחריפות את שני האנשים האלה….

    ה. וברמה העקרונית, לא הבנתי – האם אתה חושב שצריך להזמין את עמיר בניון יום אחרי שהוא מפרסם שיר כזה או לא? מליבוביץ׳ למשל נשלל פרס ישראל בגלל ההתבטאויות שלו. אני מניח שבמקרה הלא סביר בעליל שיזהר אשדות יהיה מועמד לפרס גדול כלשהו יעלה שוב עניין השיר. אז מה בדיוק אתה רוצה? י

    1. הם לא איש, לא אשה,
      הם רק חפץ, רק צל
      ללמוד להרוג
      זה עניין של הרגל

  8. שכחת את עודד רגב מהטכניון שאמר שהוא מוכן להיות מג”ד במלחמה נגד מתנחלים

  9. זו הסחת דעת – במקום להתריע על כך שיש מחבלים ערבים שמנצלים מקום עבודתם כדי לתכנן פיגוע, ולדון מה צריך להתגונן מפני הפיגוע הבא בלי להעניש באופן גורף את כל האוכלוסיה הערבית, דנים בחופש הביטוי של עמיר בניון לעומת יצחק לאור או אלונה קמחי, ובהחלטתו של איתמר שמעוני, ראש עירית אשקלון. זו הסחת דעת כי מתמקדים בתוצאה ושוכחים את הסיבה.