למה הפרסומות? כדי שלא תקנו דירות, השוק ייכנס לקיפאון והפוליטיקאים יוכלו להכריז על ירידה במחירים. אז מי כאן הפראייר?
אומרים לכם שתכנית 'מחיר מטרה' נועדה להוריד את מחירי הדיור, אבל האמת שונה לחלוטין • השפעתה של התכנית על המחירים תחול רק עוד שנתיים-שלוש והיא תהיה מינורית ביותר • אם ככה, למה הפרסומות? כדי שלא תקנו דירות, השוק ייכנס לקיפאון והפוליטיקאים יוכלו להכריז על ירידה במחירים • אז מי כאן הפראייר?
"למה מטרה?" מסובב צעיר מזוקן את ידו בתהיה מעל שלטי הפרסומת — מדוע שתקנה דירה עתה, כשתכנית מחיר מטרה עומדת בפתח? התכנית החדשה של מועצת מקרקעי ישראל ומשרד הבינוי אמורה להניב שיווק כמות גדולה של קרקעות, שעליהן יתחייבו קבלנים להקים דירות במחיר הנמוך ב-20 אחוז ממחירי השוק באזור. הבעייה היחידה עם התכנית היא שהמקום היחיד בו היא קיימת הוא על שלטי הפרסום. זה גם המקום היחיד שבו היא תתקיים אי־פעם. כך או כך, כל התכנית היא עבודה בעיניים במישור המהותי.
תכנית מחיר מטרה מכוונת להביא לקיפאון בשוק הנדל"ן. יישום התכנית תלוי ביישום תכנית מע"מ אפס, שכן עיקר ה'הנחה' המקווה (18 אחוז מתוך 20 אחוז) תבוא פשוט מהורדת המע"מ. זאת ועוד, הדירות הראשונות עליהן תחול ההנחה תוצענה לרוכשים רק באמצע שנת 2016, אם לא מאוחר יותר. במלים אחרות, אין לתכנית שום השלכות מיידיות ויישומה בפועל מוטל בספק. מסע הפרסום קיים רק על לוחות המודעות.
ייעודה האמיתי של התכנית הוא שחזור 'הצלחת' תכנית מע"מ אפס, שהניבה קיפאון זמני בעסקאות בשוק הדיור. כלומר, מסע הפרסום הקורא לכולנו לא לצאת פראיירים ולא לקנות דירה עכשיו, נועד למטרה זו ממש: להניא אותנו מקניית דירה עכשיו. נכון, בסופו של קיפאון מע"מ אפס יתברר כי מחירי הדירות המשיכו לעלות בקצב רגיל, או אפילו מואץ במקצת, אבל עד שיתברר העניין, מקווים הפוליטיקאים, כבר תהיינה בחירות, או שנשכח או משהו כזה. עד שנבין שיצאנו פראיירים מהקריאה לא לצאת פראיירים, התכנית כמו גם השרים הרלוונטיים, כבר ימשיכו הלאה.
בחירתם של הפוליטיקאים לאמץ תעמולת הבהלה במקום מדיניות של ממש אינה נובעת מרוע לבם או מאי־אכפתיות. מצבם של קוני הדירות מטריד גם אותם ולו יכלו, היו משנים את המצב. אלה מה: הם באמת לא יכולים לשנות את המצב.
מגבלות כוחה של הממשלה נובעות בחלקן מעצם השליטה המוגבלת שלה בשוק. בשנת 2013, כך לפי נתוני משרד הבינוי, נרשמו בישראל 133,815 עסקאות מכירת דירות חדשות, דירות מיד שנייה ודירות בבנייה עצמית. סך כל הדירות החדשות שנמכרו עמד על כ-20 אחוז מכלל הדירות (הממוצע לשנים 2006-2013 עומד על כ-19.4 אחוז). שיעור הדירות בבנייה עצמית עומד על 15 אחוז ואילו הדירות מיד שנייה מהוות כ-66 אחוז מכלל השוק.
נתונים אלו מצביעים על מגבלת ה'מנוף' שיש לממשלה באמצעות שיווק קרקעות, הפחתה במע"מ או צעדים דומים. הנחות בגזרה אחת של השוק נוטות לפעפע לשוק בכללו ואז להתמצע. אם המחירים ירדו ב-20 אחוזים בפלח מסוים של השוק, למשל, לא ירדו המחירים בשוק בכללו ב-20 אחוזים: הירידה הכללית במחיר תהיה מותאמת לגודל פלח השוק ולהשפעתו על פלחי שוק אחרים. לדוגמה, הורדת מחירים בדירות קטנות וזולות בקרית גת תשפיע מאוד על מחירי דירות חדשות ודירות מיד שנייה בקרית גת, אך השפעתה תלך ותפחת ככל שנצפין וככל שנטפס במעלה הגודל והיוקרה של דירות. השפעת ההוזלה על מחירי הדירות במגדלי יוּ בתל־אביב תהיה קטנה מאוד. כשהתהליך יפעפע לשוק בכללו, הורדת המחירים על דירות זולות בקרית גת תניב הורדה ממוצעת בהתאם לגודל פלח השוק הזה ולביקוש הכללי לדירות קטנות וזולות.
לפי חישוב זה, נוכל להניח כי הוזלה של 20 אחוז במחירי דירות חדשות, שתחול על כמחצית מכלל רוכשי הדירות האלו, תניב בסופו של דבר ירידה כללית במחירים בשוק בשיעור ממוצע של כ-2 אחוז. זה אינו חישוב מדויק, כמובן, והשיעור הממשי של הירידה עשוי להיות מעט גדול יותר או קטן יותר.
פניקת הנדל"ן
גם צעד דרמטי של הממשלה יוכל להניב רק ירידה קטנה יחסית במחירי הדירות. הממשלה תולה את תקוותיה בכך שתבהלה או ירידה גדולה יחסית בטווח הקצר תוביל לשינוי בציפיות של הציבור להתפתחויות בשוק הדיור, ומכאן תחולל סחרחרה של ירידות מתמשכות במחירי הדיור. כלומר, מסע הפרסום הפיקטיבי של "למה מטרה?" יוכל להפוך למציאות בשטח, אם רק יהיו מספיק אנשים שיחשבו שהוא הופך למציאות בשטח. אלא שהנחה זו יכולה להתממש רק אם מניחים כי מחירי הדירות אינם קשורים למציאות, והם תוצר של התלהבות רגעית או אמונה. לא זה המצב בפועל.
כאשר אנו ניגשים לבנק ושואלים את יועץ ההשקעות מה ערוץ ההשקעה הכדאי ביותר עבורנו, תשובתו מדכדכת למדי. בסיסית, הוא יאמר לנו כי הבנק יכול להשקיע את הכסף שנחסוך בתכנית חסכון המבוססת על ריבית בנק ישראל (כלומר, בעקיפין, על קניית אגרות חוב ממשלתיות), או בתכנית שעיקרה קניית אגרות־חוב או מניות של חברות בורסאיות (תכניות רבות כוללות גם מינון יחסי של שתי האפשרויות). הערוץ האחד בטוח יחסית, אך נושא ריבית אפסית; הערוץ השני נושא ריבית מעט טובה יותר, אך תובע מאיתנו למסור את חסכונות חיינו לידי אלילת המזל הבורסאית ואמני התספורות הגודשים את היכליה.
האפשרות המציאותית הנוספת היחידה עבורנו, כדי לשמור על ערך חסכונותינו, היא להשקיע אותם ברכישת נדל"ן. במלים אחרות, במצב בו ההשקעה החלופית המרכזית נושאת ריבית אפס, חלק הולך וגדל מחסכונות הציבור יוזרם לקניית דירות ונכסי נדל"ן אחרים. נכון, מסע פרסום מוצלח יוכל בהחלט להרתיע אותנו מקניית דירה, אך כאשר נבקר בבנק בפעם הבאה, או כאשר נבדוק מה קורה עם חסכונותינו, או כאשר ניוועץ במישהו המבין משהו בחיסכון תשוב המציאות ותכה בנו, ורכישת הדירה תשוב לככב בתכניותינו.
העליה במחירי הדירות מונעת על־ידי המציאות של החוסך הממוצע, ולא על־ידי גל של התלהבות או בהלה של הציבור. הכסף מוזרם לערוץ זה כי הערוצים האחרים אינם נושאים תשואה מספקת. כשהממשלה באה ואומרת לנו: אל תשקיעו את חסכונותיכם בקניית דירה, היא למעשה מבקשת מאיתנו לעבור להשקיע בבורסה או פשוט להפסיד את חסכונותינו. הציבור מזרים את כספו לנדל"ן כי אין לו אפיק חיסכון הגיוני אחר. הוא ימשיך לעשות זאת, על־אף הפוגות כאלו ואחרות, עד שבועת הנדל"ן תקרוס.
המפתח בריבית
לרשות הממשלה עומד צעד אפקטיבי מאוד להורדה מיידית במחירי הדיור: העלאת ריבית בנק ישראל. העלאת הריבית לשיעור הרגיל שלה (כ-4-5 אחוז) תביא רבים בציבור להירתע מרכישת דירה, בגלל עלויות המשכנתא, אך תפתח בפניהם ערוץ חלופי משתלם: חיסכון הצמוד למדד ולריבית. הציבור יצא נשכר, והאוויר יחל לדלוף מבועת הנדל"ן.
ההסתייגות הממשלתית מצעד של העלאת הריבית נובעת לא מחשש מפני ההשפעה של ירידה במחירי הנדל"ן על יציבותם הכלכלית של נוטלי המשכנתאות — החשש הזה מופרז מאוד וגם ניתן להתמודד עמו בצעדים פשוטים יחסית — אלא מטעם מאוד פשוט: הנהנית הגדולה ביותר מריבית נמוכה היא הממשלה עצמה. כשהריבית נמוכה, קל ונוח לממשלה לקחת הלוואות ולהגדיל את חובותיה. היא אינה צריכה לשלם לנו ריבית על הכסף שהיא לווה מאיתנו.
בשורה התחתונה, זו בחירה פשוטה: הממשלה יכולה לבחור בנוחותה היא (הוצאות מוגדלות) או בטובת הציבור (מחירי דירות נמוכים יותר). הצעדים הממשלתיים משקפים באופן הנקי והמזוקק ביותר את ההכרעה. בכל פעם בה הממשלה נדרשת לבחור בין הכרעות קשות של צמצום הוצאותיה ופגיעה בציבור החוסכים וקוני הדירות, היא בוחרת בכל פעם, בלי להתלבט, לפגוע בציבור ולא בעצמה.
הצעיר המזוקן התוהה "למה מטרה?" הוא הגלגול האחרון של הבחירה הזו. הממשלה יכולה להתמודד עם מחירי הדיור ולצמצם את הוצאותיה, או להמשיך לנסות למכור לנו לוקשים, על רקע בועת נדל"ן מתנפחת. הלוקשים נוחים יותר עכשיו. ומחר? מחר אולי תהיינה בחירות. אז מה זה משנה?
מחיר מטרה, אם יצא לפועל, ימחיש את השחיתות המובנית בשיטת הממשל של הסוציאל מקורביזם – המכונה גם קפיטל מקורביזם.
זה לא משנה אם התערבות הממשלה נעשית תחת דגל סוציאליסטי או קפיטליסטי, בסוף ההטבה זורמת למקורבים.
הדוגמא של מחיר מטרה:
הממשלה לא מורידה את מחיר כל הקרקעות, אלא משווקת כמות קטנה של קרקעות במחיר מופחת בתמורה להתחייבות של הקבלן למחיר סופי למשתכן.
ברור שכל הקונים היו מעדיפים לקנות דירה מוזלת על פני דירה במחיר מלא באותו איזור. מי יזכה בדירות המועטות האלה?
השיטה היא כל הקודם זוכה.
אבל בעוד שהקורא הממוצע של שורות אלו לא יודע מתי מתחיל הקבלן לשווק את הדירות המוזלות, חבריו ומקורביו של הקבלן יקבלו ממנו את המידע המדויק מתי מתחילה ההרשמה.
אם הקבלן חכם גם הפקידים והשרים האחראים ידעו על כך בזמן ויידעו את מקורביהם.
כך יצא שכמות קטנה של מקורבים תהנה מהנחה ואילו שאר הקונים יקנו דירה במחיר מלא שצפוי לעלות, כי הביקוש לדירות יעלה ( המקורבים אולי לא היו קונים דירה אם לא היו זוכים בהנחה משמעותית).
לאורי היקר – אני לא בטוח שאתה צודק. מחיר מטרה אמור לתת הנחה של 20% בלי שום קשר למע"מ 0 – אחרת מה כל הקטע של ההנחה שניתנת לקבלן במחיר הקרקע. מדובר על פרוייקטים שונים. במקומות מסויימים יהיו פרוייקטים שיעמדו במבחנים הקשוחים של עמידה בקריטריונים של מע"מ 0 ובמקומות אחרים יהיו פרוייקטים שישווקו בשיטת מחיר מטרה. רוצים להוציא את שני הפרוייקטים במקביל כדי ליצור מסה קריטית של דירות זולות כדי שישפיעו על מחירי הדירות יד שניה מאותו סטנדרט. הפרוייקטים אמורים להתחיל להיות משווקים ב 2015 ויהיו מוכנים אותי רק ב 2016 אבל ההשפעה שלהם על מחירי הדיור תהיה עם שיווקם ולא כשיהיו מוכנים. כמו כן, על סמך מה אתה קובע ששער הריבית צריך להיות בבין 4 ל 5 %? אני מסכים שהוא צריך להיות יותר משיעור האינפלציה אבל שיעור האינפלציה נמוך בהרבה מ 4%. כמו כן, יש עוד סיבה לבעיתיות של ריבית גבהה והיא השפעתה על לקיחת הלוואות לצורך הקמת עסקים חדשים . אני אשמח לראות את התייחסותך.
תשובה בשני חלקים:
לרוני היקר: אני אף פעם לא יכול להיות בטוח שאני צודק, אך ההתלייה בין מע"מ אפס ליישום מחיר מטרה באה מפיהם של המבקשים ליישם אותו (ר' אחד הקישורים בתח' דבריי). הגיון הדברים הוא כזה, בערך: אם הקרקע תוצע בהנחה, והמחיר הסופי הנדרש יהיה פחות 20 אחוז, אף קבלן לא ייגש לביצוע. זה פשוט לא יהיה משתלם. עם זאת, התקווה היא כי בתוספת מע"מ אפס, יהיו קבלנים שיעשו חשבון כי מחיר קרקע מופחת + מע"מ אפס מאפשר להם לבצע את הפרויקט ולהרוויח.
כדאי גם להזכיר כי לא הפרויקטים צריכים לעמוד במבחן מע"מ אפס אלא הקונים – כלומר, לקבלנים יהיה משתלם למכור רק לזכאים, כי רק כך ייהנו מהפטור ממע"מ.
חלק שני של התשובה:
שיעור הריבית: גובהו אינו חוק, אך הוא צריך לעמוד, בדרך כלל, על גובה האינפלציה ועוד 2-3 אחוז. איך הגעתי לנתון הזה? ובכן, אם בוחנים את התשואה הריאלית על מניות היא עומדת על כ-3.3 אחוז לשנה (כך לפי נתוני מדד סטנדרד-ופורס בשנים 1950-2009 בקישור א'; וראה גם קישור ב' ו-ג'). התשואה הריאלית על נדל"ן קשה יותר לחישוב וההשערות נעות בין אחוז אחד (קישור ד'; בארה"ב) לשני אחוז (בקנדה, קישור ה'). הנתונים הופכים אופטימיים יותר כשמביאים בחשבון השכרת הנכס או חיסכון בתשלום שכר דירה. לצורך ענייננו, תשואה נאותה היא בדרך כלל בין 3-3.5 אחוז לבעל דירה פרטי; ו-4-6 אחוז לפרויקטים של השכרת דירות.
מכאן אפשר להקיש כי במצב של אינפלציה של כ-2 אחוז המניות נושאות תשואה של כ-5.3 אחוז ואילו נדל"ן נושא תשואה של כ-5-5.5 אחוז. אג"ח ממשלתיות יכולות ליהנות מפרמיה מסוימת (למנפיק) כי הן בטוחות יותר (אלא אם כן מדובר בארגנטינה) ולכן הריבית הסבירה עליהן היא 4-5 אחוז. ירידה ניכרת משיעור זה מורידה את הכדאיות של הערוץ הבטוח הזה ומנפחת את האחרים, כפי שציינתי.
אשר להשפעה של הריבית על הלוואות לצורך הקמת עסקים חדשים: בוודאי שיש השפעה, וראוי שתהיה השפעה. כשהריבית גבוהה יותר, נלקחות הלוואות בעיקר לעסקים המניבים החזר גבוה יותר וסיכוני פחות – ההלוואות משמשות לצרכים מכוונים היטב ונוהגים בהן בקפדנות. כאשר הריבית נמוכה, הדבר אינו מעודד בהכרח הקמת עסקים חדשים, שכן שיעור הרווח התפעולי הרגיל אינו משתנה בגלל גובה הריבית (היינו, אם אתה מייצר גלידה ב-10 שקל ומוכר אותה ב-11 שקל, הרווח התפעולי לא יושפע מגובה הריבית על ההלוואות שלך); הוא משפיע בעיקר על הזרמת השקעות לפרויקטים ארוכים בסיכון גבוה, ו/או פרויקטים עם רווחיות נמוכה יחסית. אלו בדרך כלל לא מפעלים חדשים אלא מפעלים פיננסיים. לדוגמה, בארצות־הברית מוזנת עכשיו העליה במניות בכסף זול המשמש חברות כדי לקנות בחזרה את המניות שלהן (ולתגמל את הבעלים בדיבידנד); בישראל חווינו רכישות נדל"ן ממונפות מאוד (כסף זול) ורכישות גרעיני שליטה ממונפות לא פחות (שוב, כסף זול). למעשה, ניתן אף לטעון כי כסף זול לא רק שלא תומך בייצור תעשייתי ובהקמת מפעלים חדשים – הוא אף מגביר את קצב הדעיכה של הייצור התעשייתי.
קישור א': http://www.simplestockinvesting.com/SP500-historical-real-total-returns.htm
קישור ב': http://www.thornburginvestments.com/pdfs/TH1401.pdf
קישור ג': http://www.bogleheads.org/wiki/Historical_and_expected_returns
קישור ד': http://www.cbsnews.com/news/history-says-home-real-estate-is-a-bad-investment/
קישור ה': http://www.td.com/document/PDF/economics/special/LongRunRateOfReturnForCanadianHomePrices.pdf
אורי,
לא הבנתי מדוע אתה כותב שריבית בנק ישראל נמצאת ב"רשות הממשלה". האם הריבית לא נקבעת ע"י הנגידה והוועדה המוניטרית, ללא קשר להעדפות ממשלתיות?
מעבר לכך, בכך שהממשלה "בוחרת" לשמור על ריבית נמוכה (בהנתן שזה אפשרי מצד הממשלה), הרי שהיא רק מזרזת את גל המחאה הבא ובכך היא פוגעת בעצמה בטווח ארוך יותר. כמו כן, אם כדבריך שהממשלה היא זו הדואגת לשימור הריבית הנמוכה – מדוע הממשלה לא דואגת לכך כל הזמן – הרי תמיד לממשלה ריבית נמוכה טובה כדי להקטין את מימון החוב שלה?
חגי, כפי שכתבתי: בטווח היותר ארוך יש בחירות (כתבתי את זה יום לפני ההתרחשויות העדכניות), ומבחינתם של פוליטיקאים, זה סוף העולם. הם אינם מוטרדים מגל המחאה הבא בהקשר זה, כי גם הפוליטיקאים/מוחים שממול תובעים בעצם ריבית נמוכה – הם רק רוצים הטבות לעצמם, מתקציב הממשלה, ואלו מעודדים שוב ריבית נמוכה.
אשר למערך הכוחות בין הנגידה והוועדה המוניטרית לממשלה – אני די מזלזל בכוחו של הבנק המרכזי. גם כי הוא למעשה זרוע שלטונית – העצמאות שלו היא פיקציה וגם כי בשורה התחתונה, במישור הביצועי, הוא עבד נרצע של הרשות המבצעת ויעשה *כל* מה שיורה לו השלטון.
אנחנו יכולים לראות זאת בביצועים של הבנקים המרכזיים בשנים האחרונות. כמעט ללא יוצא מן הכלל הבנקים נכנעו לממשלות שניהלו תקציבים גירעוניים מאוד לאורך זמן, ואף עסקו במונטיזציה (כלומר, קניית האג"ח הממשלתי) שהיא בבחינת נו-נו-נו מוחלט.
בתוך כל הממבו-ג'מבו של המחאה והתקשורת והכנסת, טוב שיש גם כותבים רציניים כמוך
שאלה: הרבית נמוכה גם בארה"ב ובאירופה, זה לא כופה על בנק ישראל להוריד גם? אחרת אנשים ילוו כסף מחו"ל
אורי הדברים שלך הם בחלקם ממבו ג׳מבו סוציאליסטי. היתי מצפה לשמוע מסתו שפיר לא ממך. תמהני.
קודם כל ממתי הממשלה צריכה לדאוג לריווחיות החסכונות של הציבור, לגרום לו להשקיע במניות או פקדונות או עורות צפרדעים. חוץ מזה אם הממשלה יכולה ללוות כסף במחיר נמוך למה שתשלם יותר?
שנית מחיר זה סיגנל. אם אתה מוריד אותו בצורה מלאכותית אתה מתעלם מסיגנל. לא פתרת את הבעיה שהמחיר מסמל.
הפיתרון למחירים גבוהים הוא המחירים הגבוהים – ברגע שהמחיר גדל נכנסים לשוק עוד יצרנים ויבואנים, שמייצרים סחורה נוספת היצע נוסף ומקטינים את המחיר בחזרה.
שלישית האוכלוסיה במדינה גדלה במאה אלף איש כל שנה הבעיה האמיתית היא להקצות הון ולבנות עבורם מגורים ותשתיות. מישהו צריך לשלם על זה.
מה כל כך נורא אם זה ייעשה בכסף של משקיעים שקונים מלט וברזל מוצר אמיתי במקום להשקיע בדיוודנדים של בעלי שליטה
ליברטאנים לא חושבים שהממשלה צריכה לקחת הלוואה זה מעוות את השוק של ההלוואות כי הממשלה משתמשת בכוחה כדי לנווט הלוואות מהמגזר הפרטי לממשלה.הריבית צריכה להיקבע בשוק החופשי לא על ידי החלטה של בנק מרכזי.רוב המשברים קרו לאחר שהבנקים החליטו להזרים כסף לשוק .הרי ברור שאם הריבית תעלה השוק יקרוס .לא איכפת לי שהממשלה תתן ריבית אפס אבל שלא תשתמש בכוחה כדי להכריח לתת לה הלוואות מתי שהוא ימאס לאנשים לקבל ריבית אפס ויפסיקו לתת לממשלה כסף ואז כמו בתורכיה ועוד מדינות הריבית תעלה מאליה תוך יצירת בעיות קשות
הדברים של חש הם מצחיקים זה כמו להגיד שמונופול ממשלתי יכול לקחת כמה כסף שהוא רוצה כי זה שוק חופשי לאחר שיצרנו מצב כמובן חשוב ממשלתי הוא בסיכון אפס (על אף אינפלציה שעלולה לקרות) אין בנק שלא קונה חוב ממשלתי אל עף שהוא חסר תועלת הוא נמוך מהאינפלציה
טעות לא חשוב ממשלתי אלא שחוב ממשלתי
דבר ראשון אני ציינתי שהממשלה יכולה להגדיר איזה ריבית היא מוכנה לשלם כדי ללוות כסף היא רק לא יכולה לקבוע עבור אחרים אם הם יסכימו להלוות לה את הכסף הנל.
זה תלוי בסיכון, בתפיסה של השוק האם היא אחראית, ובאלטרנטיבות שממשלות אחרות מציעות. ף
אם נכון להיום הגירעון של הממשלה נמוך והשוק מוכן להלוות לממשלה כסף בריבית נמוכה למה לכל הרוחות שהיא תשלם ריבית גבוהה
.
דבר שני יש עוד ממשלות שמוכנות להלוות לציבור כסף, ובנקים מרכזיים ובנקים מסחריים. מי אמר שחייבים לקחת משכנתא דווקא בבנק ישראלי. מי אמר שאזרח זר לא יכול להשקיע בנדלן בארץ. גם להם יש בעיות של ריבית נמוכה.
גם בארהב ואירופה הוחלט לפזר כסף מהליקופטרים ולכן
מחירי הנכסים עלו בכל העולם מסינגפור ומדריד ודאבלין ועד תל אביב.
.
אבל בדאבלין המחירים התרסקו ובתל אביב עוד לא. אולי זה קשור לרגולציה ולהיצע ולסחירות של הקרקעות לבניין.
שלישית אם קיים צורך אמיתי בבנייה של דירות בישראל מה רע אם הציבור משקיע
אורי, חשבתי שאתה יותר רציני מזה
כמה סיבות בסיסיות למה לא כדאי להעלות ריבית עכשיו
1. הפעילות במשק תיפגע. אני מניח שאתה זוכר מקורס מקרו א שיש קשר הפוך בין שיעור הריבית במשק לגודל התוצר (או צמיחתו). ריבית גבוהה => פחות אשראי, פחות השקעות, פחות צריכה.
2. שער החליפין. תדמיין לרגע מה יקרה אם שיעור הריבית יהיה 4 אחוז כאשר הריביות בעולם הן בסביבת 0. מכל העולם יקנו אג"ח של ישראל, מה שיעשה ייסוף כפי שעוד לא חווינו. דבר שייפגע בייצוא ושוב בתוצר (כלומר הצלחת לפגוע בכל רכיבי התוצר בו זמנית).
אתה בטח תגיד שייסוף זה טוב כי זה מעיד על כלכלה בריאה. זו כמובן תהיה טעות. ייסוף הוא טוב במובן שהוא מעיד על כלכלה טובה שרוצים להשקיע בה. בפני עצמו לייסוף יש השפעה ממתנת. לכן אם תעלה את שער הריבית מעל לריבית של המדינות האחרות, אתה גורם לייסוף מלאכותי וסופג רק את הצדדים השליליים שלו.
3. מה רע שהמדינה משלמת ריבית נמוכה על ההלואות שלה? המדינה זה אנחנו, לא? בגלל שאנחנו גם הלווים וגם המלווים, השיקול הזה לא כל כך רלוונטי. אם כבר, טובת המדינה גוברת בהקשר הזה כי גם מחו"ל יש לווים.
4. אינפלציה. כל העולם בחשש של שקיעה לדפלציה. העלאת ריבית כמובן פועלת בכיוון של הורדת האינפלציה. כאן אתם משום מה נוהגים לומר שדפלציה זה טוב, כי ירידת מחירים זה טוב, בניגוד לכל הספרות הכלכלית. כמובן שזו שטות רצינית, אבל זה כבר דיון אחר.
אם תשאל, אז למה לא תמיד להיות עם ריבית נמוכה, התשובה היא אינפלציה. בד"כ כאשר הריבית נמוכה והתוצר צומח, הדבר מוביל לעליית מחירים, שגם היא הרסנית, ולכן נאלצים לאזן אותה על ידי ריבית גבוהה, למרות הפגיעה בפעילות. אבל אנחנו נמצאים עם הדאגה ההפוכה, כך שאתה מפסיד מכל הכיוונים.
זה מוזר שאנשים כמותך תומכים בתאוריות קוסנפרטיביות ומוזרות כאלו, בניגוד לכל כלכלן שאני מכיר ובניגוד למה שחושבים בכל הבנקים המרכזיים בעולם. איך רעיונות נכונים של שוק חופשי ותחרות הולכים יחד עם תיאוריות מוזרות שכאלו (שמנוגדות גם לספרות הניאו-קלאסית, לא צריך להיות קיינסיאני בשביל זה)