פרשת וישלח: חידת הבכי

תיאורים סותרים של סיפור מאבק יעקב במלאך מעלים תהייה: היכן התרחש האירוע? ד”ר יונתן כהן על שורשיו של אירוע מקראי מכונן.

תיאורים סותרים של סיפור מאבק יעקב במלאך מעלים תהייה: היכן התרחש האירוע? ד”ר יונתן כהן על שורשיו של אירוע מקראי מכונן

507px-Rembrandt_Harmensz._van_Rijn_063
יעקב נאבק עם המלאך. גרסת רמברנט

בפרשת השבוע נעיין הפעם בשני סיפורים שלכאורה אין ביניהם קשר. הראשון ידיעה קצרה ופשוטה והשני סיפור עמום ומפורסם.

  1. אלון בכות – פרשת השבוע שלנו מאפשרת לנו להשלים את עיוננו בסיפור בית אל (כ”ח, 10 -22) מן השבוע שעבר. עמדנו על כך שמעמד העל של בית אל בסיפור והמצבה הניצבת במקדש סותרים את ההשקפה הדומיננטית במקרא, האוסרת את המצבה ומכירה רק בירושלים כמקדש חוקי. מתוך הפרטים האלה הסקנו שהסיפור קדום מאד. והנה מן המסופר בפרק ל”ה, 8 על מות דבורה מינקת רבקה:” וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית-אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת” אנו למדים שלצד המצבה, שנאסרה בספר דברים, עמד בבית אל עץ, שנאסר גם הוא בפסוק הסמוך שם: “לֹא-תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל-עֵץ  אֵצֶל מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ” (דברים ט”ז, 21). לעץ הזה יש שם אַלּוֹן בָּכוּת. נשוב אליו בדרך לא צפויה בסוף הרשימה.

  1. המאבק במעבר יבוק (לב, 25-33) – במרכז הסיפור עומד המאבק באלוהות ונצחונו של יעקב. אמנם הדמות מתוארת בפתיחת הסיפור כ”איש”: “וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ” אבל הפסוקים בהמשך אינם מותירים ספק באשר לזהותו. שינוי השם מיעקב לישראל מנומק ב “כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים” ובסיום הסיפור מסופר כי יעקב קרא למקום פניאל: כי “ִּרָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל-פָּנִים”. אמנם מסתבר שה”איש”, לפחות בסיפור כפי שהוא לפנינו, אינו אלהים בעצמו אלא אחד מן הפמליה של מעלה בדומה לבני האלים של פרק ו.

תיאורי מאבק בין אדם ובין אל או מלאך, שבמהלכם גובר האדם, שכיחים בספרות האלילית הקדומה. הם נפוצים במיוחד במיתולוגיה היוונית. מפליא למצוא סיפור כזה בתורה. המאבק ביבוק שייך לרשימה המצומצמת מאד של סיפורים, שהיסוד המיתולוגי שומר בהם על חיותו – אמנם לא בעוצמה האלילית המקורית. דומה לו הן מבחינת הנושא והן מבחינת הדרגה סיפור “חתן דמים” (שמות, ד, 24-26).

Duccio_di_Buoninsegna_063
גרסה שונה. הנביא הושע, ציור של דוצ’יו די-בונינסניה (המאה ה-14)

רמזים קדמונים

סיפור כזה הוא בהכרח קדום מאד. על קדמותו מלמדים עוד יסודות ארכאים בסיפור:

הפרשה מתרחשת בלילה ובחוץ – זמנם ומקומם של הדמונים. אור היום מסוכן לדמות, המתחננת: ” שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר”. שמו של המלאך הוא סוד: “וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה-נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי”. מן הסתם מתוך ההשקפה שהיודע את השם יכול לשלוט בבעל השם. המלאך המנוצח מתחנן: “שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר” והאדם מאלץ את האל-המלאך לפעול על פי רצון האדם:” וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם-בֵּרַכְתָּנִי”.

זירת ההתרחשות היא מעבר יבוק בדומה לרב המקומות הנקשרים ביעקב-ישראל שתחומם הוא ישראל הצפונית, ממלכתם של עשרת השבטים. ניתנה רשות לשער שרוב סיפורי יעקב ואולי כולם שייכים לספרות הצפונית הקדומה. אישור עקיף להשערה זו מספק הנביא הצפוני הושע המזכיר את יעקב בלבד מבין האבות ובקיא בעלילותיו.

לענייננו כאן חשוב במיוחד הקטע הבא מהושע: “3 וְרִיב לַיהוָה עִם-יְהוּדָה וְלִפְקֹד עַל יַעֲקֹב כִּדְרָכָיו כְּמַעֲלָלָיו יָשִׁיב לוֹ.  4 בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת-אָחִיו וּבְאוֹנוֹ שָׂרָה אֶת-אֱלֹהִים.  5 וַיָּשַׂר אֶל-מַלְאָךְ וַיֻּכָל בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן-לוֹ בֵּית-אֵל יִמְצָאֶנּוּ וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ. (במקום עִמָּנוּ גרוס ע”פ תרגום השבעים, התרגום היווני לתורה מן המאה השלישית לפנה”ס, “עִמּוֹ”)  6 וַיהוָה אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת יְהוָה זִכְרוֹ” (הושע יב, 3-6).

הושע מזכיר כאן פרשיות מוכרות לנו מסיפורי בראשית:

בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת-אָחִיו – כמסופר בבראשית כ”ה, 26 על לידת יעקב: וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו. ורומז גם לדברי עשו לאחר שנגזלה ממנו הבכורה והברכה: “הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת-בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי” (כ”ז, 36).

וַיָּשַׂר אֶל-מַלְאָךְ וַיֻּכָל בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן-לוֹ כמסופר בפרשה שלנו.

נעיר על שני דברים: ראשית, על פי פס’ 3 הושע מכנה את מעשי יעקב מעללים ומציין שאלהים ישיב לו כגמולו. הושע מפרש לגנאי את מעשי יעקב שבספר בראשית לא גונו כלל – המאבק בבטן האם והמאבק עם המלאך, או שלא גונו במפורש – גזלת הבכורה. לפנינו דוגמה קדומה, אולי הקדומה ביותר, ל”דרשה” על התורה.

שנית, וזה העיקר לעניננו כאן, כיצד עלינו להסביר את היחס של סוף פסוק 5: “בֵּית-אֵל יִמְצָאֶנּוּ” לתחילת הפסוק: “וַיָּשַׂר אֶל-מַלְאָךְ וַיֻּכָל בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן-לוֹ” המתאר את המאבק עם המלאך? האם אלה שני עניינים שונים ונפרדים? האם תחילת-הפסוק מתאר את המאבק, וסופו את ההתגלות בבית אל (בראשית כ”ח 10-22) כדעת רבים? או שלפנינו ענין אחד רצוף ושלדעת הושע אירע המאבק עם המלאך בבית אל?

שני שיקולים מטים את ההכרעה לאפשרות השנייה – שלפנינו ענין אחד.

ראשית השיקול המתודי, שהבנת הפסוק כעוסק בשני עניינים שונים נובעת מהכרות עם המסופר בבראשית, ושקורא שאינו מכיר את המסופר בבראשית היה בודאי רואה כאן עניין אחד.

חשוב יותר השיקול השני. לפי גרסת הושע המלאך המנוצח “בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן”. והנה אנחנו מוצאים בעוד שלושה ממקומות קשר בין בכי ובין בית אל. נמנה אותם על פי סדר הופעתם במקרא:

  1. “אלון בכות” הנטוע בבית אל ומתחתיו קבר דבורה המינקת של רבקה, כאמור בפתיחת רשימתנו.

  2. בספר שופטים כ, 26 אנחנו קוראים כיצד בני ישראל נוחלים מפלה מיד שבט בנימין, ואחר כך מסופר: “וַיַּעֲלוּ כָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָל-הָעָם וַיָּבֹאוּ בֵית-אֵל וַיִּבְכּוּ”.

  3. בשופטים ג, 1 נפתח הסיפור במשפט: “וַיַּעַל מַלְאַךְ-יְהוָה מִן-הַגִּלְגָּל אֶל-הַבֹּכִים”. בנוסח המסורה יש אחרי הבוכים רווח, כאילו חסר דבר מה, אבל בתרגום השבעים שרד מה שנעלם מן הנוסח שלנו, כי שם כתוב “אל הבוכים בית אל”. אחר כך מסופר כיצד מודיע המלאך לבני ישראל כי בגלל החטא, כריתת ברית ליושבי הארץ, לא יוסיף אלהים להוריש את יושבי הארץ מפניהם. והסיפור מסתיים במשפט: ” וַיְהִי כְּדַבֵּר מַלְאַךְ יְהוָה אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל-כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂאוּ הָעָם אֶת-קוֹלָם וַיִּבְכּוּ. וַיִּקְרְאוּ שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא בֹּכִים וַיִּזְבְּחוּ-שָׁם לַיהוָה” .

The_Phillip_Medhurst_Picture_Torah_174._Jacob_sets_up_a_pillar_at_Bethel._Genesis_cap_35_v_14._Borcht
מרכז הסיפור: בית אל. In the collection of Revd. Philip De Vere at St. George’s Court, Kidderminster, England.

קשר הבכי

הקשר הפלאי הזה של הבכי עם בית אל מלמד אותנו שאין לנתק בפסוק מהושע את “וַיָּשַׂר אֶל-מַלְאָךְ וַיֻּכָל בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן-לוֹ” מהמשך הפסוק “בֵּית-אֵל יִמְצָאֶנּוּ”. זאת אומרת שלפי גרסת הושע התחולל המאבק לא ביבוק אלא בבית אל.

מנינו ארבעה סוגי בכי: 1. בבראשית, אישי – על מות המינקת. 2. בשופטים ג, תיאולוגי-היסטורי – על אובדן התקוה לרשת את כל הארץ. 3. בשופטים כ, היסטורי – על מפלה במלחמת אחים. 4. ובהושע, אלהי – בכיו של המלאך. וכולם נקשרו בבית אל. מה פשר הקשר הזה? לפנינו חידה הזועקת פותרני! אך ספק אם ביכולתנו לפותרה. לעת עתה נסתפק בהערה קצרה. מבין ארבעת סוגי הבכי נראה הבכי המיתולוגי של המלאך בבית אל כעתיק ביותר. וייתכן שאנו רואים כאן תהליך אופיני למקרא שיסוד מיתולוגי הופך להיסטורי. אולי נהג בבית אל בתקופה הכנענית, הקדם ישראלית, טקס מיתולוגי של בכי ואמונת היחוד הפקיעה אותו קמעה קמעה מן המיתוס?

מכל מקום מלמד הבכי, שלפי המסורת שנשמרה בהושע מקום המאבק הוא בבית אל. שם גבר יעקב על המלאך. ושם מן הסתם, למרות שאין הושע מציין זאת, שונה שמו מיעקב לישראל. על שינוי השם ישראל בבית אל מעיד גם המסופר בבראשית ל”ה, 10-15: “10 לֹא-יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ … 15 וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת-שֵׁם הַמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱלֹהִים בֵּית-אֵל”.

__________
ד”ר יונתן כהן לימד שנים רבות מקרא ולשון עברית בסמינרים של התנועה הקיבוצית-אורנים וסמינר הקיבוצים. מחבר הספרים: כפעם בפעם: מחקר ביצירות תומאס מאן, תשנ”ז; The Origins and Evolution of the Moses Nativity Story, 1993.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.