חוק הלאום וחוק העדר

מה גרם לחברי כנסת שתמכו בחוק הלאום בגירסת דיכטר-אלקין לפני שלוש שנים, לברוח ממנו בסבב הנוכחי?

פעם הייתה הסכמה. אבי דיכטר ולבני. צילום: פלאש90

המחלוקת סביב "חוק הלאום" היא אחת הסיבות לפירוק הקואליציה ולהקדמת הבחירות. אם נתניהו יצליח להרכיב קואליציה לאחר הבחירות, ייתכן שהוא יקדם שוב את הצעת החוק. אם תקום ממשלת שמאל, החוק ייקבר כמעט בוודאות.

בינתיים, הציבור הישראלי לא זכה לדיון ענייני על חוק הלאום. כמו כן, קיים פער מהותי בין התוכן של הצעת החוק לבין הדרך שבה החוק מוצג בתקשורת ועל ידי פוליטיקאים שמתנגדים לו.

ראשית, קיימות מספר גרסאות להצעת החוק. הצעתו של ח"כ זאב אלקין, זהה לזו שהגיש ח"כ אבי דיכטר (מפלגת "קדימה") בשנת 2011. קיימת גם גרסה אחרת:הצעתם של חברי הכנסת איילת שקד, יריב לוין, ורוברט אילטוב. ההצעה של שקד / לוין / אילטוב מתונה יותר מזו של דיכטר / אלקין. בהצעת שקד-לוין-אילטוב הורידו את העברית כשפה רשמית ואת מחויבות המדינה להתיישבות יהודית, וכן הדגישו את הזכויות האזרחיות ואת המעמד של מגילת העצמאות.

על הצעתו של דיכטר ב-2011 (שהיא זהה, כאמור, לזו של אלקין) היו חתומים, בין השאר, חברי הכנסת שאול מופז, נחמן שי, מאיר שטרית, ישראל חסון, ועינת וילף. ב-24 בנובמבר 2014 כתב נחמן שי בעמוד הפייסבוק שלו, כי הוא "מתנגד לחוק הלאום במתכונתו הנוכחית". כאמור, מתכונתו הנוכחית של החוק זהה לחלוטין למתכון שעליו נחמן שי היה חתום לפני שלוש שנים (אומנם נחמן שי משך בהמשך את חתימתו מהצעת החוק של 2011, אך רק משום שציפי לבני הפעילה עליו לחץ, לא משום שהוא פתאום קרא את ההצעה שעליה חתם). גם שאול מופז מתנגד היום לחוק שבו תמך בסבב הקודם. "מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, אנחנו לא זקוקים לשום חוק כדי לקבוע זאת", הוא הצהיר אחרי אישור הצעת החוק על ידי הממשלה.

במלים אחרות, מי שהיה חתום על גרסת דיכטר ב-2011 מתנגד היום גם לגרסה הזו, וגם לגרסת שקד-לוין-אליטוב,שהיא כאמור רכה ומתונה יותר. תומכים לשעבר של גרסת דיכטר-אלקין מתנגדים היום לגרסת שקד בטענה שהיא קיצונית מדי, בעוד והיא דווקא מתונה יותר. קשה להאמין, שאותם חברי כנסת לא קראו כלל את הצעות החוק האמורות, ולכן קשה לשפוט אותם לכף זכות. כמו כן, אין שחר לטענה הרווחת שלפיה שתי הצעות החוק שוברות את האיזון בין "יהודית" ו"דמוקרטית" במשוואה הידועה. לא כתוב ולא מרומז בשתי ההצעות שעל בתי המשפט לתת עדיפות ל"יהודית" על פני "דמוקרטית" במקרה של סתירה בין שני המושגים.

.
נשאר לבד. נתניהו. צילום: פלאש90

הזיגזג של יחימוביץ'

ב-4 ביולי 2011 שיגרה ח"כ שלי יחימוביץ' מכתב לח"כ אבי דיכטר, בו היא העבירה לו מסר חיובי, לאמור שהצעת החוק שלו "ברובה, די קונצנזואלית (זה נאמר לטובה). חצי מהסעיפים מעוגנים באופן כזה או אחר בחקיקה קיימת. וגם מה שלא קיים בחקיקה, מהווה לרוב מוסכמות חברתיות ותרבותיות שהן קונצנזוס במחנה הציוני: הדגל, הסמל וההמנון, חוק השבות, חוק השמירה על המקומות הקדושים, השפה העברית, לוח השנה העברי, יום העצמאות וימי זיכרון, מגילת העצמאות וכיו"ב". יחימוביץ' לא חתמה על הצעת החוק בשל מספר הסתייגויות, כמו למשל הסעיף הקובע, כי במקרים של היעדר תקדימים, בתי המשפט יידרשו להכריע על פי עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל, וזאת במקום על פי תקדימים במדינות אחרות, כנהוג היום.

היום, יחימוביץ' לא משמיעה דעה שקולה והגונה כמו במכתב הנ"ל, אלא משתלחת כמו כולם וטוענת כי חוק הלאום "הוא ביטוי לגזענות, התלהמות, ופגיעה במדינה". איך אותה הצעת חוק הפכה תוך שלוש שנים מדבר קונצנזואלי עם מספר הסתייגויות לגיטימיות ל"ביטוי לגזענות, התלהמות, ופגיעה במדינה"?

על חיוניות החוק כבר כתבתי באתר 'מידה' (כאן). החוק הופך את עקרונותיה של מגילת העצמאות לבעלי תוקף חוקתי, תוקף שחסר מאז החלטת בג"ץ "זיו נגד גוברניק" משנת 1984. על כן, טענתו של שמעון פרס כי חוק הלאום פוגע במגילת העצמאות הנה טענה שגויה, שנובעת במקרה הטוב מבורות.

"דירוג מנת המשכל" של עיתון 'הארץ' מפחיד את הפוליטיקאים הישראלים יותר מדירוג האשראי של חברת מודי'ס. לכן יאיר לפיד מקפיד לדקלם את דף המסרים של עיתון 'הארץ' אך הוא לא חשש מלהגדיל את הגירעון התקציבי של מדינת ישראל. דף המסרים הזה כולל את הטענה, כי חוק הלאום מרחיק את ישראל מן הנורמות המקובלות במדינות הדמוקרטיות והמתקדמות. טענה זו, כמו רוב הדמגוגיה סביב הדיון בחוק, הנה חסרת שחר.

רוב החוקות של מדינות האיחוד האירופי מגדירות את המדינה כמדינת לאום –בדיוק כפי שחוק הלאום אמור לעשות בישראל בהיעדר חוקה. אף אחד אינו שואל אם 27 מדינות הלאום של האיחוד האירופי (בלגיה היא מדינה דו-לאומית) יכולות להיות גם מדינות לאום וגם מדינות דמוקרטיות. החוקה של צרפת (הרפובליקה החמישית) הוכרזה "בשם העם הצרפתי", קובעת שהמדינה מבוססת על עיקרון הריבונות הלאומית, שהשפה הצרפתית היא השפה הרשמית, ושהמנון המדינה הנו 'לה מרסייז'. החוקה של איטליה קובעת כי המדינה תגן על מורשת האומה. החוקה ההונגרית מצהירה, שההונגרים מכירים בחשיבותה של הנצרות בשימור הלאומיות ההונגרית, וקובעת כי העם ההונגרי יקדם וישמור על המורשת התרבות והשפה ההונגרית. החוקה של סלובקיה קובעת, כי הרפובליקה הסלובקית תתמוך בתודעה הלאומית ובזהות התרבותית של הסלובקים החיים מחוץ לה, ותתמוך במוסדות המוקמים על-ידם בכדי להגשים את אותן מטרות, וביחסיהם עם המולדת. החוקה האסטונית קובעת שהמדינה מגלמת את הזכות של העם האסטוני להגדרה עצמית ולאומית ושתפקידה של המדינה להבטיח את שימורו של העם האסטוני, שפתו ותרבותו ההיסטורית.

.
ופתאום גזענות. צילום: פלאש90

באירופה זה מקובל

רוב החוקות האירופיות לא רק מגדירות את המדינה כמדינת לאום, אלא גם קובעות את השפה הרשמית, את סמלי המדינה, את הקשר המיוחד עם התפוצות, ואף לעתים את הדת הרשמית של המדינה. כך למשל, קובעת החוקה האירית כי "העם האירי מוקיר את הזיקה המיוחדת שלו לאנשים ממוצא אירי המתגוררים מחוץ לאירלנד, אשר מקיימים אורח חיים בהתאם למסורת והתרבות האירית". למדינות כמו גרמניה והונגריה ישנם חוקים דומים ל"חוק השבות" הישראלי. יש דת רשמית במדינות כמו נורבגיה, דנמרק, איסלנד, ומלטה. החוקה היוונית קובעת כי המדינה אחראית על חינוך, שמטרתו "פיתוח של תודעה דתית ולאומית".

בפסק דין "קעדאן" כתב השופט אהרון ברק כי "ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, בין היתר, מבססים את זכותו של העם היהודי לעמוד ברשות עצמו במדינתו הריבונית… מערכיה אלה של מדינת ישראל – מכל אחד מהם בנפרד ומהשתלבותם זה בגדר זה – מתבקשות מספר מסקנות: כך, למשל, מתבקש כי עברית תהא שפה עיקרית במדינה ועיקרי חגיה ישקפו את תקומתו הלאומית של העם היהודי; מתבקש מכך גם כי מורשת ישראל תהווה מרכיב מרכזי במורשתה הדתית והתרבותית". עבור עיתון 'הארץ' והאנשים המדקלמים אותו, דברים אלו יפים כאשר הם נאמרים על ידי אהרון ברק, אך הם קיצונים, מסוכנים ומתגרים כאשר הם נכתבים על ידי המחוקק.

שאלת הצורך בחוק הלאום ושאלת הניסוח הרצוי שלו הנן שאלות שנויות במחלוקת. מדינת ישראל לא זכתה לדיון ענייני וראוי סביב שאלות חשובות אלו. במקום זה, התפתחה תופעת עדר בפוליטיקה, בתקשורת, ובאקדמיה. במהלך מבצע 'צוק איתן' מחו כמה "אינטלקטואלים" על כך שיש קונפורמיזם בישראל. אך אין להם בעיה עם הקונפורמיזם שהתפתח סביב חוק הלאום, כפי שלא הייתה להם בעיה עם הקונפורמיזם שהתפתח סביב הסכמי אוסלו לפני עשרים שנה.

ההתלהמות והחשיבה הקבוצתית סביב חוק הלאום שוב הוכיחו את חוסר המקוריות, את היעדר האומץ, ואת חוסר היושר האינטלקטואלי של רוב הפוליטיקאים ושל רוב האינטלקטואלים הישראלים. ושוב התפספסה הזדמנות לקיים דיון ענייני על סוגיה חשובה. ואולם הבחירות הקרובות מהוות הזדמנות לדון בשאלה מהותית זו, ולדרוש מהמועמדים הסבר על כך שהם מתנגדים היום להצעת חוק שהם תמכו בה בעבר.

ד"ר עמנואל נבון הוא ראש החוג למדע המדינה ותקשורת במכללה החרדית בירושלים, עמית בכיר בפורום קהלת למדיניות, ומרצה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל-אביב ובמרכז הבינתחומי הרצליה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

3 תגובות למאמר

  1. אז אתה אומר שאי ההסכמה של החכים לחוק הלאום היא תוצאה של קונצנזוס עם עיתון הארץ. בתחושה שלי אי ההסכמה היא חלק מהפוטש הגלוי בנתניהו לאור התחזקותו גם בעיני התקשורת.

  2. המחלוקת שהובילה לפירוק הקואליציה היא סביב התקציב (כמו כל קואליציה) וסוגיית חוק הלאום היא פופוליזם משני הצדדים. הימין שמנסה להגיד תראו אותי אני מעביר חוק יהודי משמעותי (שקר גס) והשמאל שמנסה להגיד תראו אותי אני מונע פגיעה בדמוקרטיה (שוב שקר גס). ועצוב שעיתונאים ופרשנים חכמים נותנים בכלל במה לסוגיה העלובה הזו.