הוא מה זה עושה, אבל הוא שמאל

נפתלי בנט, שר הכלכלה בשנתיים האחרונות, נבחר לתפקידו על בסיס ההבטחות להוריד את יוקר המחייה. בנט העמיד בראש מצעו את ההתמקדות בפתיחת השוק והצהיר ש"עם סכין בשיניים אנחנו הולכים לפרק את החסמים, אחד-אחד, יהיה המחיר הפוליטי שיהיה". כך, יזם ההיי-טק הנמרץ היווה שינוי מרענן בנוף הפוליטי שהורכב בעיקר מעסקנים מגזריים ואפרוריים.

רפורמה במכון התקנים?

המבחן הגדול הראשון של בנט היה ההתמודדות עם מכון התקנים. המכון, עליו נכתב בעבר, הוא מחסמי הייבוא העיקריים במשק, וידוע לשמצה במסכת הטרטורים שהוא מעביר כמעט כל אדם שמבקש לייבא מוצרים לישראל. המכון עושה זאת על ידי התשת היבואנים בשורה של דרישות הנוגעות ל"איכות" המוצר ובטיחותו. זאת גם כאשר המוצר קיבל את מיטב האישורים ממכוני האיכות המובילים בארה"ב ובאירופה, וגם כאשר כבר אושר מוצר כמעט זהה או מקביל בארץ.

בנט החליט להיכנס לעובי הקורה בנושא זה ולהעביר את חוק התקינה המיועד להקל על היבוא. אך למרות הכוונה הטובה, הטיפול של בנט לוקה בחסר והתוצאה דלה ומאכזבת. במקום לייתר את המכון על ידי אימוץ אוטומטי של תקנים בין לאומיים ובכך לנטרל את המכון מהעוקץ העיקרי שלו, נקבע שעל המכון רק לעדכן את התקנים הישראלים כך שיעמדו בתקנים הבין-לאומיים. כלומר היבואנים עדיין יצטרכו להוכיח שהמוצר שברצונם לייבא עומד בתקן ישראלי, אפילו שהוא כבר נמכר בהצלחה במדינות מפותחות אחרות. בשורה התחתונה, יש כאן הקלה מסוימת ליבואנים שאולי תתורגם לירידה מסוימת גם במחירים, אך מצד שני גם התקפלות גדולה בפני הועד החזק של המכון וההסתדרות, שדאג שסמכויותיו של המכון לא יפגעו פגיעה ממשית וששום עובד לא יאבד את משרתו. לא דבר שהיינו מצפים לראות ממי שהבטיח לפני הבחירות שבכוונתו  להיות "מתאבד שיעי" בנושא של  המאבק בוועדים.

התערבות ממשלתית מיותרת

בניגוד למגמה החיובית יחסית שהסתמנה עם הרפורמה בתקינה, בנט החל ללכת לכיוון אחר לגמרי עם "חוק המזון". לא ברור מדוע בנט בחר להתערב בשוק רשתות המזון הקמעוניות. מדובר בשוק תחרותי, בעל חסמי כניסה נמוכים שאפשרו למספר של יזמים קטנים ומוכשרים (דוגמת רמי לוי ואייל רביד) להיכנס למשחק ולהוריד מחירים באזורים רבים בארץ. למעשה, רשתות המזון רחוקות מאוד מלהיות העושק הלאומי של הצרכן. מעידים על כך הרווחים התפעוליים הנמוכים של הרשתות (ואף ההפסדים במקרים מסוימים), שנעו בין 3.94% (רמי לוי) ל0.24% (מגה) ב-2014.

למרות התחרות הערה, בנט החליט להתערב ברגל גסה כדי לתקן את מה שנתפס מבחינתו כחוסר תחרותיות. "חוק המזון" נותן לממונים במשרד הכלכלה שורה ארוכה של סמכויות: סמכות לכפות על הרשתות למכור סניפים כשלטעמה של הרשות להגבלים עסקיים יש "ריכוז גבוה של חניות מאותה הרשת"; סמכות להתערב בעסקאות שבין ספקים וקמעונאים ולהגביל הנחות שהראשונים רשאים לתת לאחרונים; סמכות להגביל את שטחי המדף המוקצים לספקים "גדולים" ולחייב רשתות לפרסם מחירונים באינטרנט.

התוצאה הבלתי נמנעת של החוק היא שאם עד עכשיו היה השוק דינמי ותחרותי, החוק יהפוך את משימת ניהול רשתות המזון לסיוט משפטי. לאחר העברת החוק, על כל צעד של רשתות המזון ניתן לתבוע את בעל העסק או לדווח על הפרת כללי ההגבלים העסקיים. בנוסף, יתכן גם שספקים יחששו לתת הנחות, שרשתות קטנות ומוצלחות יחששו להתרחב וששטחי מדף ימולאו במוצרים שאף אחד אינו זקוק להם. כל זאת מפחד הממונה על ההגבלים העסקיים.

נושא נוסף שבנט החליט להטיל עליו את כובד משקלו הוא שכר המינימום. בנט תמך בחוק שכר המינימום של ההסתדרות מן ההתחלה ואף העלה את שכרם של אנשי האבטחה הניקיון בצו. קשה להאמין שבנט, שהבנתו הכלכלית טובה מהממוצע, לא מבין את ההשלכה הכלכלית של העלאת שכרם של עובדים מעבר לרמת השכר שהמעסיקים מוכנים לשלם להם במצב רגיל. מצד שני, קשה גם להאמין שכל מה שמניע את השר החרוץ היא ציניות פוליטית גמורה. כך או כך, הכלכלן הראשי באוצר כבר העריך כי ההעלאה תקשה על צעירים להשיג עבודה ותעלה את שעור האבטלה.

מדיניות כלכלית שמאלנית

בין לבין, בנט גם הספיק לקדם "העדפה מתקנת" לחרדים בשירות המדינה (שתבוא כמובן על חשבון האוכלוסייה הכללית) ולהקצות לקידום העסקתם 484 מיליון ש"ח מכספי משלם המיסים. בנוסף, בנט הוציא לפועל מעונות יום בעלות עתק מיליארד ו-400 מיליון ₪, שעשויה להביא לדחיקה של מעונות פרטיים. יחד עם לפיד, בנט קידם גם את פרוייקט "רשות לאומית לחדשנות", שיגדיל את הכספים שמעבירה הממשלה לקבוצה של חברות פרטיות. בנוסף לכל אלה בנט פרסם צו פופוליסטי המחייב כל מעסיק, שברשותו כ-100 עובדים להעסיק עובדים המוגדרים "בעלי מוגבלויות" בשיעור של 3%. מעבר לעלות הכלכלית שנישאת על המעסיקים, מדובר גם ביישום מדיניות פרוגרסיבית מבית מדרשו של השמאל שרואה במדינה "גננת מוסרית".

לסיכום, בנט התחיל עם הרבה כוונות טובות ואף הספיק להקל במעט על יוקר המחייה דרך רפורמה בתקינה ובייבוא. יחד עם זאת, בנט הדרדר מהר מאוד להחלטות שצפויות להגדיל את יוקר המחיה ולהעלות את האבטלה ואת נטל המס. עם כל זאת, קשה להתעלם מהאופטימיות הנחושה שבנט הביא עימו, ועם הנכונות האמיתית להיטיב עם הצרכן הישראלי. אם התוצאה לא הייתה עגומה כל כך, "המשהו החדש" שהבטיח בנט היה יכול להיות שינוי מרענן.