הפצת תאוריות אנטישמיות, שנאה לציונות ותמיכה בחמאס הן רק חלק מסדר היום הליברטיאני. הכירו את האנשים שיגרמו לנו להתגעגע לאובמה.
קבוצה קטנה אך רעשנית מבקשת להשתלט על המפלגה הרפובליקנית • הפצת תאוריות קונספירציה אנטישמיות, שנאה יוקדת לציונות ותמיכה בחמאס בצוק איתן הן רק חלק מסדר היום הליברטריאני • הכירו את האנשים שמאיימים להפוך את כהונת אובמה לתור הזהב ביחסי ישראל-ארה"ב
העימות הגלוי בין נשיא ארה"ב ברק אובמה לרה"מ נתניהו על רקע נאומו של נתניהו בקונגרס בעוד יומיים מביא לשיא את התחושה בקרב רבים בימין הישראלי והאמריקני כי אובמה הוא נשיא עוין לישראל.
בתוך פחות משנה ייבחר נשיא חדש לארה"ב, ועל רקע היחסים העכורים בין אובמה לנתניהו, רבים בישראל מקווים כי הנשיא הבא של המעצמה הגדולה בעולם ייצא משורות המפלגה הרפובליקנית, מתוך הנה כי היא תומכת בישראל. ככלל, מדובר בהנחה נכונה, אך לא לעולם חוסן, וכדאי לשים לקבוצה קטנה אך כזו שמתחזקת לאחרונה במפלגה הרפובליקנית – הליברטריאנים – שעוד עלולים לגרום לנו לפנטז על ימי אובמה.
"ישראל היא החברה/אויבת הגדולה של אמריקה"
הליברטיאנים דוגלים בקפיטליזם קלאסי, והם בני בריתם של כל אלו המאמינים בחופש ובשגשוג. עד כאן הכל בסדר, אך אז מתחילה הבעיה: האידאולוגיה הליברטריאנית תומכת גם בהפסקת מעורבותה של ארצות הברית מעבר לגבולותיה ובקיצוץ מסיבי בתקציב הביטחון האמריקאי. לנוכח המשבר הכלכלי בשנים האחרונות וההסתבכות של ארצות הברית בסכסוכים מחוץ לגבולותיה, התפיסה הליברטיאנית זוכה לאוזן קשבת בקרב מעגל מתרחב של אמריקנים.
מנקודת מבטו של אמריקני ממוצע, התפיסה הליברטריאנית נראית הגיונית, שהרי חוץ מבזבוז אדיר של כספים ויצירת גלי עוינות, נראה שארצות הברית לא מפיקה תועלת רבה מתחיבת אפה לסכסוכים ברחבי העולם.
הנקודה היא שישראל, שלא בטובתה ולא באשמתה, הפכה לסמל של מעורבות ארצות הברית והמשאבים הכלכליים והפוליטיים שהיא משקיעה ברחבי העולם. ההתמקדות הזו בישראל אינה מוצדקת, שכן בניגוד למעורבות של ארה"ב באזורים אחרים – כמו המזרח הרחוק, אירופה וכמובן סוריה-עיראק – תמיכה בישראל לא דורשת הצבה של חיילים אמריקאים בשטחה. גם הסיוע הצבאי של האמריקנים לישראל, בגובה כ-3 מיליארד דולר בשנה (אחוז בודד מהתמ"ג של ישראל), מוצא את דרכו בעיקר לכיסן של חברות ביטחוניות אמריקאיות והוא מסמל דווקא קשרי הון-שלטון בארה"ב עצמה. יש גם לציין שהסיוע הזה פוגע בקשריה המסחריים של ישראל עם מדינות רבות בעולם, כמו ביטול עסקת הפלקון עם סין בתחילת העשור הקודם.
הכעס שהליברטריאנים חשים כלפי מעורבותה של ארה"ב בנעשה מחוץ לגבולותיה מוצא ביטוי בשנאה שחלקם חשים כלפי ישראל. אני משתמש במילה "שנאה" בכוונה גמורה, שכן מי שנכנס לאתרים של ליברטריאנים ומקשיב לדמויות מפתח בתנועה הזו לא יכול שלא להבחין ברגשות אנטי-ישראליים קשים הרוחשים שם.
בקיץ האחרון, למשל, התחוללה סערה בארה"ב, כשסנאטור קנטקי ואחד ממנהיגי התנועה הליברטיאנית, ראנד פול, בנו של רון פול הידוע בגישתו השלילית לישראל ומי שעשוי להתמודד על ראשות המפלגה הרפובליקנית, המליץ לסטודנטים לקרוא ספרים התוקפים את ה"לובי היהודי" שמכווין את יחסי החוץ האמריקנים, קוראים לארה"ב לנתק קשריה עם ישראל ודנים בשאלה האם תמיכה בישראל היא אנטי-אמריקנית או אף אנטי-נוצרית.
במהלך צוק איתן חלק מהליברטיאנים אף הביעו תמיכה בחמאס וגינו את פעולותיה של ישראל. בנובמבר אחד ממכוני המחקר הליברטיאנים, מיזס, המליץ לקוראיו על מאמר שכותרתו "ישראל – החברה-אויבת (Frenemy) הגדולה ביותר של אמריקה", העושה שימוש מניפולטיבי במונח 'יודו-נאצים' של ישעיהו לייבוביץ' כדי לנגח את ישראל. למעשה, הרגשות הללו כה שליליים שאי אפשר שלא לחשוד שאצל חלק מהליברטריאנים, כמו אצל חוגי השמאל העולמי, השנאה לישראל היא מעין כסות לשנאת יהודים קלאסית.
הגיע הזמן לוותר על הסיוע האמריקני
בסופו של דבר, ישראל עלולה לעמוד בפני תנועת מלקחיים עוינת. מצד אחד, המפלגה הדמוקרטית מקצינה שמאלה כפי שנשיאותו של אובמה מעידה, ומי שעוקב אחרי השיח במפלגה הזו יכול להתרשם שהמגמות השליליות האלה מחריפות. מצד שני, המפלגה הרפובליקנית הולכת ומתרחקת מהקו של בוש/רומני, שאפשר היה בצורה כללית לתאר אותו כפרו-ישראלי, ופונה לכיוונים עוינים.
במילים אחרות, מדינת ישראל חייבת להתאים את עצמה למצב חדש, שבו הספונסר הפוליטי הראשי שלה הופך להיות, אם לא ממש עוין, לאדיש לגורלה. בעוד השנאה לישראל וליהודים מהצד השמאלי מושרשת ובלתי ניתנת לשינוי, אצל הליברטריאנים אולי עוד לא מאוחר. אחרי הכול, אנטישמיות אינה אמורה להוות חלק אינהרנטי מאידיאולוגיה שדוגלת בחופש כלכלי וחברתי.
ייתכן שהצעד הראשון צריך להיות ויתור על הסיוע הצבאי האמריקני, כפי שהבטיח נתניהו עוד ב-1996, כמחווה של רצון טוב. בנוסף, מדינת ישראל צריכה להתחיל בדו-שיח אינטנסיבי עם אישים מהתנועה הליברטריאנית. ביקורו בארץ של הסנטור פול, למשל, לפני כשנתיים עבר בקול ענות חלושה וזהו פספוס שאסור שיחזור על עצמו.
אך הדבר החשוב ביותר שעל מדינת ישראל לעשות הוא למצוא בעלי ברית חדשים. כך או אחרת, נראה שתור הזהב ביחסינו עם ארצות הברית הגיע לסיומו. הדבר הגרוע ביותר שאנחנו יכולים לעשות הוא לטמון את הראש בחול ולהעמיד פנים שהעולם איננו משתנה.
"בתור פחות משנה יבחר נשיא חדש בארצות הברית"
פרייסלס. מר אלפר לא יודע חשובן של כיתה א'. מביך.
כמעט שנתיים לייתר דיוק.
כבר שנים אני אומר שישראל חייבת לצמצם את המנעק האמריקאי.
באופן אבסודרי כל הגורואים הגדולים של הרעיונות של הקבוצה הזו הן יהודים!!
כדי ליצור סימטריה בין הדוגמא האמריקאית לישראלית:
מה הבדל בניהם לבין התנועה הליברטנאית הישראלית וכל הקבוצות אנרכו קפטילזם הישראליות???
הבדל משמעותי הוא שליברטריאנים ישראלים בדרך כלל תומכים בישראל ומתנגדים לטרור.
זה נשמע כל כך פשטני ולא עונה על השאלה.
מה שהוא ניסה לומר שהמכנה המשותף של אנשי החירות בציון לבין הריבון החופשי של הדוד הסם אחד הם באחריות כלפי התחייסות לזולת ונגד אלטרואיזם בשם פלוספיה שטחית אמריקאית!
חתיכת אידיוט שעדיף שישמור את מה שיש לו לומר לעצמו
מאמר לא מבוסס לחלוטין.
בקרב הליברטריאנים יש אוהבי ישראל ושונאי ישראל, להצמיד להם תוית כזו או אחרת זה לא חכם.
רון פול לא שונא ישראל, הוא גם לא אוהב ישראל, ישראל לא היתה על סדר היום הפוליטי שלו בכלל אלא עניינים אמריקאים, אגב, הטיעון שלך לגבי הסיוע האמריקאי לישראל הוא בדיוק הטיעון שהעלה רון פול.
אם על רון פול אפשר לטעון שהוא לא תומך ישראל, אז על בנו בוודאי שאי אפשר לטעון זאת, הוא מצהיר בכל הזדמנות על תמיכתו בישראל ואגב הוא בעד פעולה צבאית רצינית בעיראק נגד דאעש, באישור הקונגרס כמובן.
עניין אחרון, לליברטריאנים כמעט ואין השפעה במפלגה הרפובליקנית, המועמדים המסורתיים שלהם דוגמת רון פול וגארי ג'ונסון לא היוו תחרות למועמדים הרציניים דוגמת רומני וריק פרי.
לסיכום, אמנם יש בקבוצה הליברטריאנית שונאי ישראל, אבל הם לא הקול העיקרי ובוודאי ובוודאי שהם לא הקול העיקרי בGOP.
החשש העיקרי מהליברטריאנים שהם עלולים ליצור קטסטורפה ופשיטת רגל כלכלית שיגרום לזעזוע בתוך אמריקה ושאר העולם ויוביל למלחמות בין לאומיות וישראל עלולה לצאת נפגעת גדולה מהשלכה הזו מכל הבחינות!
מסכים עם כל מלה. המאמר מאכזב למדי.
ראנד פול מועמד ראוי, והוא בשום פנים ואופן לא נגד ישראל.
חלק משמעותי מהליברטריאנים הם אנרכיסטים, שמתעבים כל פעולה ממשלתית, בינהן גם כל פעולה ביחסי חוץ. כשהם תומכים בחמאס, הם למעשה מבטלים את הסכנה הנובעת מחמאס, והופכים את פעולותיה של ישראל נגד החמאס לחרחור מלחמה נטו.
וזה גם בונוס נחמד כשאפשר להחביא אנטישמיות ישנה בכסות אידאולוגיה חדשה ונוצצת.
בניגוד למאמר הקודם, כאן חסרים מספרים. כמה ליברטריאנים יש? כמה אחוזים מהם שונאי ישראל? מה מידת השפעתם במפלגה הדמוקרטית?
ארהב אינה מועילה לשלום העולם
כמה שהיא ניסתה והיום קצת פחות
המצב מהר מאוד השתבש חזרה
לצערי זה קשור לתרבות
ההסטוריה של העולם מלאה מלחמות
ומלחמת אזרחים ומגיפות ועוני ואסונות טבע
בתקופות שונות בהסטוריה בדרכים היו כנופיות שודדים
והיה סכנה לנוסעים
היום אין מקום בטוח בעולם וגם אם כן זה זמני.
ואני אפרט
ישראל מוקפת אוייבים ונמצאת ביציבות זמנית עם מצרים וירדן
בסיני המצב יוצא משליטה תושבי סיני אינם מצרים אלא בדוים שרוצים להיבדל
וסיני מלאה פליטים ואנשי טרור ופלסטינים מעזה ומדובר בגבול ארוך
בירדן כרגע המצב טוב עד לנפילת המלוכה.
ביוש כרגע רגוע עד עליית חמאס וההתפרצות הבאה.
בגולן הסורי ובלבנון המצב לא טוב.גם ערביי ישראל יכולים לעשות מהומות.
במרחב הערבי סוריה.עיראק.לבנון.תימן.ועוד המצב ידוע.
העולם הערבי מסוכסך בין השיעים לסונים ובינם לעצמם.
באירופה המיעוט הערבי מוסלמי גודל ומחולל מהומות.
בסין הממשל חצי דיקטטורי.בהודו אין ביטחון אישי ומצב מלחמה עם פקיסטן
חבל מורד קשמיר במצב מתוח.ומיעוט ענק של מוסלמים
וקרע בין הסיקים להינדים והמוסלמים.
ברחבי אפריקה יש עוני.מגיפות.מלחמות.מלחמת אזרחים.טרור.מלחמת דת
אי יציבות שלטונית.פשע משתולל.כנופיות .ושודדים בדרכים.
בדרום אפריקה מאז נפילת המשטר הלבן המצב הורע והביטחון ירד.
בדרום אמריקה יש עוני ופשע ושלטון מושחת וחיזבאללה ואיראן בוחשים
ויצור הסמים הקשים ברובו שם כך שזה לא גן עדן.
בארהב יש עוני ופשע ומיעוטים שלא מתים על השני והרוב הלבן מתמעט והולך
כך שהרוב יהיו שחורים.היספאנים.אסיאתים ומוסלמים
ארהב תהפוך למדינה בינונית וכבר לא תהיה השולטת בכיפה.
האדם הלבן מתמעט בגלל חוסר ילודה מספק והבאת ילדים בגיל מאוחר
לעומת ריבוי אוכלוסיה ברוב חלקי העולם
כך שהאדם הלבן לא ימלוך בכיפה לאורך זמן
וזה יוביל לדומיננטיות של עמים לא דמוקרטים בעליל.
המסקנה כיום ארהב לא מצליחה לנהל את העולם ולהובילו למקום בטוח.
בעיראק המצב גרוע.באפגניסטן.בקוריאה אין שלום.בויטנאם יש קומוניזם.
אם נגיד שהיא הצילה את אירופה מהיטלר
אז גם בלעדיה היטלר היה נופל בידי סטלין הנאצים איבדו את היכולת החזקה
אחרי נפילתם בקורסק ובחזית הרוסית 3 מליון חיילי אסאס המובחרים נהרגו
ואז הם גייסו נערים מגיל 14 וזקנים ונשים כדי להילחם בכובשים.
היום יש עלייה של מדינות חזקות שמשפיעות בסביבתם
סין.הודו.ברזיל.וכדומה
מגבירות השפעה בעולם.לעומת אמריקה ששוקעת לאט לאט.
האם למר אלפר יש ראיות לטענותיו בדמות צילומי מסך, הקלטות מלאות (כאלה שלא ניתן יהיה לטעון שהתבטאויות שונות בהן הוצאות מהקשרן), נתונים מספריים מהימנים אודות כמות הליברטריאנים האמריקאים בכלל והרפובליקנים בפרט ועמדותיהם? או שהקוראים מאמר זה צריכים להשתכנע משום עיניו היפות של הכותב?
הזרם הרפובליקני העיקרי הוא עדיין הזרם האוונגליסטי
בכללי יש פה קצת שיטחיות.
בכל אופן לכל השואלים, למה אתם לא עושים חיפוש בגוגל במקום להלין על כך שאלפר לא הביא לכם מספרים?
יש בערך 40 מיליון אנשים שמזדהים עם האידיאולוגיה הליברטריאנית.
אין לנו על מי לסמוך מלבד על עצמנו….טוב, גם זה לא ממש נכון, כי גם בתוך עצמנו, יש שונאים ואויבים לרוב!