גרעין תמורת שלטון: העסקה של השמאל הישראלי

השמאל מעדיף את ישראל בלי נתניהו ואת איראן עם גרעין מאשר את ההיפך.

עסקה טובה. צילום: פלאש90

בשבועות האחרונים אנו עדים לעליית מדרגה במוכנות של השמאל להקריב את האינטרסים הלאומיים של ישראל על מזבח הפוליטיקה הקטנה. הרי כפי שטרחו להבהיר מנהיגי המחנה הציוני היטב, אין להם מחלוקת עם נתניהו על כך שההסכם המסתמן הוא רע, ואין להם ויכוח על העובדה שגרעין איראני יהווה סכנה לאומית למדינת ישראל.

כל שיש באמתחתם הוא גיבוב טיעונים מדרגה שניה: על התזמון, על הסגנון, על הסדרי ההזמנות וטקטיקות של דיפלומטיה. בשמן של השגות אלו יוצאים בני 'המחנה הציוני' למתקפה: בעיתונות העולמית ובתקשורת הישראלית אין כמעט יום שעובר בו הליכתו של נתניהו לקונגרס מושמצת בתקיפות. מי לא משתתף בקרנבל? ישראלים ואמריקנים, יהודים ופרו-איראנים, עושים יד אחת למען המטרה הגדולה: רק לא ביבי. וגר הרצוג עם רייס, ולבני עם פאואר תרבץ, העיקר להזיז קצת את המחוג אצל מינה צמח.

אבל מי שמכיר את הפרטים קצת יותר לעומק, יודע שזו שותפות בזויה. מעבר למטרת החלפת השלטון בישראל, ישנה מחלוקת עזה בין שר הרווחה לשעבר הרצוג לבין הממשל האמריקני. בעוד שאובמה באמת ובתמים מעוניין להגיע להסכם עם איראן, והוא אף רואה בעסקת הגרעין את "הדבר הגדול ביותר שהנשיא יעשה בתחום מדיניות החוץ בכהונה השנייה שלו", הרי שהרצוג רואה בגרעין האיראני סכנה חמורה, וטוען שעמדתו "הנחרצת נגד הגרעין האיראני מוכרת לכל גורם בישראל ובארצות הברית". ובכל זאת הרצוג לא נמנע למשתף פעולה עם הניסיון של אובמה לשחוק את האפקט של טיעוני נתניהו בקונגרס, ולפורר את החזית הישראלית נגד הסכם הגרעין המתהווה.

בעבר, אנשים שעמדו בראשות מפלגת העבודה ידעו דבר או שניים על ממלכתיות ונאמנות לעמם. היום, בעידן ה#רק_לא_ביבי האינטרס המפלגתי הפך חזות הכל.

זינוק באהדה לישראל

גם הדיבורים בשמאל על הפגיעה בתמיכתו של השמאל האמריקני בישראל משוללי יסוד לחלוטין. נתוני הסקרים חושפים תופעה מדהימה: בעוד שהתמיכה הדמוקרטית בישראל בעשרים השנים האחרונות נותרת פחות או יותר יציבה (סביב 45% ב'פיו', ו-50% ב'גאלופ'), הרי ששיעורי התמיכה בקרב הרפובליקנים רושמים זינוק של ממש: מ-50-53 אחוזים בתחילת שנות ה-2000, ל-73 אחוזים אצל 'פיו' ו-83 אחוזים ב'גאלופ'.

התוצאה היא ברורה: התמיכה הכוללת של האמריקנים בישראל נמצאת במגמת עלייה חסרת תקדים. אלא מה? כשהדמוקרטים יציבים בתמיכתם, והרפובליקנים משתגעים מהערצה, נוצרים פערים. לזה ששמאלנים מתרגשים מפערים בכלכלה כבר התרגלנו, אבל מה זה קשור לפה?

אז מה נשאר? הטיעון על התזמון: "שיבוא אחרי הבחירות". כאילו שהדד-ליין של חתימת ההסכם (נכון לעכשיו: 31 למרץ) יחכה להרכבת הממשלה הבאה. האם מתנגדי נתניהו באמת חושבים שההיסטוריה תסלח למנהיג שמדינתו עומדת בפני השמדה הנמנע מפעולה בגלל ש"לא נעים" ויש בחירות?

מי שמכיר את מערכת היחסים בין הקונגרס, שנשלט על ידי רוב רפובליקני, לבין הנשיא אובמה יודע שבהקשר הזה, גם נתניהו הוא בסך הכל פיון במגרש משחקים גדול הרבה יותר. מסיבות שפורטו אצלנו בהרחבה, בחודש האחרון נוצרה בגבעת הקפיטול קונסטלציה פוליטית עדינה, שיצרה את ההזדמנות לנאום בקונגרס. מי יכול לערוב לכך שעוד שבועיים או חודשיים הנסיבות עדיין יאפשרו זאת? פוליטיקה היא דבר הפכפך. אדם כמו לבני אמור להבין את זה.

הפוליטיקה האמריקנית היא דבר מסובך, ואין לצפות שרוב אזרחי ישראל ישלטו בדרכיה העקלקלות. היחסים בין שני בתי קונגרס לנשיא וממשלו הם עניין בעל מורכבות חוקתית, היסטורית ואישית, דבר שקשה לתאר אותו בשפה הבינארית שמנסחים באמצעותה כותרות בעיתונות היומית. אבל ממועמדים מובילים לראשות הממשלה ניתן היה לצפות למשהו אחר. בנו של קורע הצהרת האו"ם "ציונות=גזענות" ושרת חוץ לשעבר המתגאה בהישגיה המדיניים, יודעים וודאי דבר או שניים על כיווני זרימת הדם בגבעת הקפיטול.

הרצוג ולבני טוענים שנתניהו בנאומו הופך את התמיכה בישראל לסוגיה מפלגתית באמריקה, אך הם במעשיהם, הופכים את הגרעין האיראני לסוגיה מפלגתית בישראל. יצהירו בנושא מה שיצהירו: מנהיגי השמאל מקרבים את איראן אל הפצצה במו ידיהם.

כשהם יושבים בינם לבינם ועורכים את החשבון האסטרטגי, מעדיפים מנהיגי השמאל את ישראל בלי נתניהו ואיראן עם גרעין, מאשר את ההיפך. וזו מסקנה מטרידה עד מאוד.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

10 תגובות למאמר

  1. עקיבא – מה הם יעשו?

    בתמימות או שלא, הנאום של ביבי התקיים שבועיים לפני הבחירות. נאום שבו הציג כרגיל את יכולתו הרטורית המרשימה ואת השפעתו על ארה"ב, גם כנגד הנשיא. על יכולות כאלו בוז'י וציפי יכולים רק לחלום, ו"נאום התגובה" הזעיר רק מחזק זאת.

    באין להם שום מטען מדיני ובטחוני, מנסים במחנה הציוני למזער נזקים. כנראה שזה לא הלך להם – הירידה של הליכוד נובעת כנראה מפרשיות הבקבוקים והאינסטלטורים.

  2. מאמר שיטחי, ילדותי, על גבול ההסתה. מצד אחד אתה שולל כלאחר יד, את הטיעונים של ה"שמאל" ומצד שני, מפרסם משפט הסתה טהור שהשמאל מעדיף אירן עם גרעין מאשר את ישראל עם נתניהו. מעין עיסקה אפלה "גרעין תמורת שילטון.
    טיעון "גבלסי" טיפוסי בו כל הטיעונים של הימין הם תורה מסיני ורק השמאל עוסק ברדיפה אחר שילטון, בכל מחיר.
    ישראל נמצאת במצב הטוב שלה, למרות נתניהו ולא בזכותו, מערכת ההסתה וההפחדה של הימין, כולל האפשרות של השמדת מדינת ישראל, היא עלבון לאינטלגנציה וחבל שהאתר נותן יד לתעמולה כזאת, שהיא לא יותר מפופוליזם זול.

    1. העלבון היחיד לאינטליגנציה זאת התגובה חסרת הבסיס והלא מנומקת שלך. אהבתי במיוחד את הקטע שכתבת שישראל נמצאת במצב טוב למרות ולא בגלל ביבי. זה סותר את אדונך בוז׳י ציפיטפוט V15 שהמצב שלנו גרוע מאי פעם בגלל נתניהו.

    2. "הסתה היא ניסיון לשכנע אדם או קבוצת בני אדם לבצע מעשה שלילי, בדרך כלל פשע" (מתוך ויקיפדיה)

      ובכן..האם המשפט שציטטת הוא "משפט הסתה טהור"?
      לא. הוא פשוט דעתו של הכותב.
      והכותב כנראה צודק בהקשר הזה. הוא נימק את דבריו היטב.
      אתה חולק עליו? נמק את דבריך גם אתה.

    3. מי נתן לך רשות להשתמש בגבלס בין יהודים? צבוע, מתחזה.

    4. וואלה? "הסתה" היא מפלטו הראשון של חסר הנימוקים
      ישראל לא נמצאת במצבה הטוב בזכות מישהו מהמחנה השפירי-בהלולי

    5. מתחזה שמסתתר תחת המותג 'שמאל'. "ישראל לא בסכנה קיומית". הוא משתמש בדמוקרטיה כדי 'להרדים את הכופרים בדת האיסלם'. ובאמת שאלה לנו, על בסיס התובנה שהוא ודומיו לא ישתנו בחיים: איזה "שלום" ואיזה "הסכם" יתכן לעשות עם כאלה.

  3. אפי – כבר הבהיר לכם בנט שנגמרו הימים שבהם אתם צועקים הסתה ואנחנו שותקים – והתגובה שלך היא פופוליזם זול במיטבו ועלבון למסך המחשב שלי

  4. האמת הלא נאמרת, :
    אמרו כי נתניהו לא הציע חלופה להסכם המתוכנן (כניעה לאיראן)
    החלופה היחידה שלא מדברים בה מטעמי תקינות פוליטית ועוד: האופציה הצבאית
    כל השאר הבל הבלים