אָז אֵין מַחְנָ"ץ וְיֵשׁ חַמְצָן,
מִמֶּרֶצ נוֹתַר רֶמֶץ,
יֵשׁ הַחְמָצָה שֶׁאָח מָצָא
וַאֲשֵׁמִים אֵין שֶׁמֶץ.
אָז אֵין מַחְנָ"ץ וְיֵשׁ חַמְצָן,
מִמֶּרֶצ נוֹתַר רֶמֶץ,
יֵשׁ הַחְמָצָה שֶׁאָח מָצָא
וַאֲשֵׁמִים אֵין שֶׁמֶץ.
אֵיזֶה לֶקַח יְשֻׁנַּן?
שֶׁיֵּשׁ מְחִיר לַשַּׁחַץ.
שֶׁלֹּא כְּדַאי מֵרֹב פָנָאן
לִדְרוֹךְ עַל פֶּצַע לַחַץ.
שֶׁאִם עוֹבְרִים כָּל גְּבוּל בְּווַיי-נֶט
בְּפִבְּרוּק שֶׁל סֵבֶל
אָז הֶבֶל כְּבָר מַרְאֶה לְקַיִן
מִי מוֹרִיד כָּאן זֶבֶל.
שֶׁהַשִּׂנְאָה הִיא בּוּמֶרַנְג
וְהַזְּחִיחוּת – זְכוּכִית.
שֶׁיֵּשׁ מָרוֹר בִּדְמוּת מָרַנְג
אֲבָל הַדְּמוּת שִׁטְחִית.
שֶׁיֵּשׁ לִימוֹן וּשְׁמוֹ מָרָן
וְהַלִּימוֹן סָחִיט.
שֶׁאִם מַאֲכִילִים בְּקַשׁ
וּמַשְׁתִּיקִים בְּקֶשֶׁת
הַמַּאֲכִיל הוּא שֶׁיֻּכַּשׁ
בְּאֶרֶס הַקַּשְׁקֶשֶׁת.
שֶׁיֵּשׁ, לַמְרוֹת הַכֹּל, יֵשׁ גּוּשׁ
שֶׁל חֲסִינוּת נַפְשִׁית.
שֶׁאֵין עֲדַיִן דֵּי בִּקּוּשׁ
לְכַלְכָּלָה חָפְשִׁית.
שֶׁבַּטּוּרְנִיר בֵּין הַמַּצְפּוּן
לְנוֹנִי וְאוֹבָּמָה
סוֹף סוֹף יָדוּעַ לָנוּ פּוּנְקְט
כַּמָּה-כַּמָּה.
חזק – רק נראה לי שהתכוונת ל"שיש עדיין די ביקוש לכלכלה חופשית"
תודה זיו. לצערי במערכת הבחירות הייתה תחרות מי יותר "חברתי", קרי סוציאליסט. דומה שגם הישגו של כחלון, איש המשק התחרותי, בא לו מפני שהדגיש את ההיבטים הסוציאליסטיים במשנתו. יש עוד הרבה עבודה להנחלת ערכי הכלכלה החופשית לציבור על כל שכבותיו.
לייק.
חסרה לי בסוף הברה. כמה כמה? כמה?
ואז זה גם ישחק עם מקאמה.
או אולי להוסיף מילה אחרת.
כן, אתה לא היחיד. חסרות שלוש הברות, לא אחת. בכוונה קיצרתי, בשביל אפקט הסיום. משקל בשירה אין פירושו שכל השורות אותו דבר. שים לב שגם במקום מוקדם יותר בשיר יש פסיחה על הברה פותחת. אבל מי שזה מפריע לו מוזמן להחזיר לנוסח המוקדם שלי, המרובע יותר – שבטורניר בין המצפון / לנוני ואובמה / סוף סוף ידוע לנו פונקט / מי, מה וכמה-כמה.
ואם כבר אנחנו בסודות מקצועיים – הנה לכם מדרש-דיעבד: בשיר שלושים שורות. שלושים הוא המספר היפה של הבחירות הללו. אבל לזכר ההתנדנדות בין 29 ל-30, השורה השלושים קצרה יותר.