מוחמד אבו-חדיר לא נרצח בגלל שהוא יהודי או ישראלי ולא נפל קרבן במאבק על "הבטחת קיומה של מדינת ישראל".
רוצים לשמוע כיצד נשמע שיגעון בתוך שיגעון? תצטרכו להסתכל על סיפור הנצחתו של הנער מוחמד אבו ח'דיר בהר הרצל.
אכן: אבו ח'דיר, שנרצח בברוטליות על ידי שלושה יהודים ביער ירושלים, כנקמה על חטיפת שלושת הנערים, הוכר כחלל פעולות איבה, ושמו הונצח באתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה ובאנדרטה בהר הרצל.
לכאורה, צעד מתבקש המנציח את נפגעי פעולות האיבה בלי קשר למוצאם. למעשה, דבר מטורלל שלא מועיל לאף אחד.
כזכור, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה היה בהתחלה רק לחללי מערכות ישראל. כלומר, אלו שאשכרה נלחמו ומסרו את חייהם על ביטחון המדינה, או כלשון החוק: "ד' באייר הוא יום זיכרון גבורה ללוחמי צבא-הגנה לישראל שנתנו נפשם על הבטחת קיומה של מדינת ישראל וללוחמי מערכות ישראל שנפלו למען תקומת ישראל, להתייחדות עם זכרם ולהעלאת מעשי גבורתם". מסיבות בירוקרטיות כאלה ואחרות, הגדרת "חללי מערכות ישראל" הורחבה מאוד וכללה כל איש כוחות הביטחון שנהרג בזמן שירותו, גם אם זה היה בתאונת דרכים.
בהמשך קמה מחאה מצד משפחות חללי פעולות הטרור, שראו את הקרבן שלהם כדומה לזה של חללי צה"ל – גם הם מסרו את נפשם את העם והארץ, ונהרגו בידי האויב בשל היותם ישראלים. וכך החליטה ממשלת ישראל שגם נפגעי פעולות האיבה יוזכרו ביום זה. וכך הוצבה בהר הרצל גם אנדרטה לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה, שאליה מיתוספים מדי שנה חללי פעולות הטרור נגד אזרחי ישראל.
אבל מה עושה השטן? מתברר שפעולות איבה יכולות להיות משני הצדדים, ויהודים יכולים גם הם (אמנם בתדירות נמוכה בהרבה מאשר הצד השני) לבצע פיגועי טרור בערבים. טכנית, מדובר באמת בנפגעי פעולות איבה. ומדוע שהמדינה תבדיל בין דם לדם ובין פעולות איבה לפעולות איבה? אדרבה, מדינה מודרנית ומתוקנת אמורה לשמור על אזרחיה בלא קשר למוצאם ולהזדהותם, ולפיכך לכבד את נפגעי פעולות האיבה מכל הצדדים, ובלבד שיהיו אזרחיה.
שאהיד על קידוש השם
אבל האם זה באמת כך? ההוקרה של המדינה היא לנפגעים שמתו על הגנתה, ובהרחבה גם לכל מי ש"נהרג כי הוא יהודי" (או כי הוא הגן על יהודים או הזדהה עם המדינה היהודית). לעומת זאת אבו ח'דיר לא נהרג כי הוא יהודי – הוא נהרג כי הוא ערבי (או פלסטיני, אם תרצו). ברור שרציחתו הייתה פשע של ממש – הוא לא נהרג כ"נזק משני" מפעולה של צה"ל לדוגמה, וברור שעל המדינה ועל אזרחיה למגר כל אפשרות לפשע שכזה, ועדיין: הוא לא באותו "צד של הגדר" כמו נפגעי הטרור הפלסטיני; הוא נמצא מעבר לגדר, וצריך להיות מונצח על ידי הרשות הפלסטינית או גורמים ערבים אחרים. לא מאמינים לי? תקשיבו למה שהיה למשפחת אבו ח'דיר לומר על הנצחת בנם:
"זאת הפעם הראשונה שאנחנו שומעים על הדבר הזה ואנחנו ממש כועסים. איך עושים דבר כזה מבלי לדבר עם המשפחה. מבלי לשאול מהו הרצון שלנו? אנחנו לא רוצים שמוחמד יתווסף לרשימה הזאת. איננו רואים את עצמנו כישראלים, אלא כפלסטינים".
"אנחנו לא רוצים הכרה ממדינת ישראל או את הכסף של הביטוח הלאומי. אנחנו רוצים ששלושת הנאשמים ששרפו את מוחמד יקבלו את העונש המגיע להם. את העונש הכי חמור שאפשר, רק זה ירגיע אותנו. אנחנו לא צרכים את הכסף של מדינת ישראל, רוצים צדק".
אבל מה עושה הדיבוק המודרני? בלהיטות שלא להבחין בין אדם לאדם ובין עם לעם, מנציחים כפלקט אחיד את כל הנופלים, מכל הצדדים, שנרצחו על ידי "הקיצונים משני הצדדים", וכך מצליחים באורח פלא לפגוע בכולם באופן שווה.
אם תרצו טרמינולוגיה דתית, כי אז אפשר להגדיר את חללי מערכות ישראל, ואולי גם את נפגעי פעולות האיבה, כ"קדושים". לעומת זאת אבו ח'דיר הוא "שאהיד": אדם שנהרג כחלק משלשלת המאבק האסלאמי. הנצחת השאהיד ליד הקדוש, תוך הצגת חוסר הבנה מוחלט לרקע השונה ולמטרות ההנצחה השונות, מגלמות בקליפת אגוז את שורש הבעיה של המדינה המודרנית.
אלא מה, שעבור אזרחי מדינת ישראל שלא רואים את העם הזה דרך המשקפיים האתנו-לאומיות והמשיחיות של הציונות הדתית יש עוד משמעויות למדינת ישראל מלבד שמירת העם היהודי. גם הדמוקרטיה הליברלית היא ערך ישראלי בעינינו. המחבלים (והם מחבלים, ולא סתם רוצחים, משום שהרקע למעשיהם לאומני) שרצחו את אבו חדיר בעצם יצאו נגד האתוס הישראלי של מדינה דמוקרטית שאינה מבדילה בין דם לדם. הם פעלו בשם קנאות אנטי ישראלית במובן הדמוקרטי של להיות ישראלי. ואיום על זהותה הדמוקרטית של ישראל (צריך להיות) שקול לאיום על זהותה הישראלית.
נכון, אביו של הנרצח לא רוצה את שמו שם וזו זכותו. אבל הוא ורק הוא זכאי להחליט בנושא, ולא כל מיני דילטנטים סטייל גרשוני שלא מבינים מה פתאום רצח של לא יהודי נתפש בעיני מישהו כאיום על מדינת ישראל.
מלים כדורבנות עודד.
הלל גרשוני ידוע בטורים פרובוקטיביים וקיצוניים. הוא מנסה להצדיק את הקיצוניות הדתית שלו בשם הליברליזם, אבל הוא רק עושה שם רע למושג. הוא לא מייצג אותי.
נחמד, אבל העובדה שגם משפחת אבו ח'דיר וגם הרוצחים לא רואים את מותו כמוות על "מזבח הדמוקרטיה" די מחלישה את הטיעון (המקורי) שלך.
ומר פרובוקטור, אני ממש מצטער שאני לא מייצג אותך. אלך לעשות חשבון נפש.
עודד, על פי ההיגיון הזה אפשר להכליל כל נרצח- גם פלילי- ביום הזה, הרי כל רצח מהווה פגיעה בדמוקרטיה
איזה גבב עלוב של שטויות!
קודם כל, יום הזיכרון לא נועד כדי לשמר בזיכרון הלאומי מי שהגן על קיום אופיה של מדינת ישראל, אלא על קיומה שלה עצמה.
וגם אם הוא כן היה, והוא ממש לא, אופיה "הדמוקרטי" הוא ממש לא החלק העיקרי בזהותה של מדינת ישראל. בן גוריון לא קרא להקמתה של "מדינה יהודית-דמוקרטית בארץ ישראל" בהכרזת העצמאות. הוא קרא להקמתה של "מדינה יהודית". מדינות דמוקרטיות ממש לא חסר בעולם.
ולבסוף, אין שום "איום על הדמוקרטיה" במעשה לאומני שקורה בתדירות כל כך נמוכה. לא כל מקרה בודד מהווה איום. אם היה מדובר בתופעה נרחבת, עוד איכשהו היה אפשר לראות זאת כ"איום על הדמוקרטיה", אבל אין תופעה כזו.
אני מסכים איתך, עודד. עם כל מילה.
עודד,
לשיטתך, ("נגד האתוס הישראלי של מדינה דמוקרטית"), הייתי מצפה שמי שיוכר כחלל מערכות ישראל הוא ראש הממשלה המנוח יצחק רבין – שמעשה רציחתו היה ללא ספק הבולט ביותר כ"קנאות אנטי ישראלית במובן הדמוקרטי של להיות ישראלי" מאז היווסד המדינה.
אחריו, במרחק מה, אמיל גרינצווייג, וישראל קסטנר וכמובן כל 29 ההרוגים במערת המכפלה ע"י ברוך גולדשטיין ועוד מספר לא מבוטל של הרוגים ערבים בידי טרוריסטים יהודים (נראה לי שבויקפדיה בערך "טרור יהודי בישראל" יש סיכום של כל המקרים).
בנוסף אליהם, גם הרוגים של מקרי רצח גזעניים אחרים, כנגד עולים – יהודים או לא – מחבר העמים או מאתיופיה, למשל, צריכים להיחשב חללי פעולות איבה על פי הגדרתך, מפני שרצח גזעני מהווה איום על זהותה הדמוקרטית של ישראל לא פחות מרצח לאומני.
אני לא שופט. אינני יודע אם ראוי לכלול את כל הנ"ל ברשימת חללי פעולות איבה. מה שברור הוא שלכלול רק את מוחמד אבו-חדיר זה לא הגיוני ולא הוגן כלפי השאר.
עודד, אתה אכן סטליניסט אמיתי. אתה שם את האידאולוגיה שלך מעל כל דבר, כולל הרגשות של משפחת הנרצח. אבל אין חדש תחת השמש האדומה. האידאולוגיה שלכם גרמה לניפוח עצום של רשימת חללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה. יותר יועיל אם תעשה חשבון נפש על כל "קורבנות השלום" שהמטתם עלינו, ולא תוסיף פגיעה גם במשפחת אבו-חדיר.
לא מבין את הטון המתלהם. אפשר להסכים או לא להסכים עם דברי הכותב, אבל הוא לפחות מנסה לנמק ולהיות עניני, מה שבטוח זה שהוא לא מצדיק את הרצח של אבו חדיר, או מיקל בו ראש. כל אחד שעיניו לראשו מבין את זה. אז על מה הקצף? על מה הצדקנות? על מה הפאתוס המזויף?
שתה מים והירגע
אלוהים ישמור איך אתם מפרסמים מאמר כזה?
זה הדבר האחרון שהשיח הפוליטי בארץ תריך – עוד הדרה ודהלגיטימציה של האחר… גם כשהוא נשרף למוות על ידי מטורפים
טוב הייתה מידה ואיננה עוד, לפחות מבחינתי. עברתם את קו הלגיטימיות. הטיקוף אחז גם בכם. תתביישו
הטמטום הפוליטיקלי קורקט העביר אותך על דעתך.
אכזריות המיתה אינה קריטריון להנצחה. אבו ח'דיר לא נרצח בגלל הזדהותו עם מדינת ישראל, אלא בדיוק להיפך.
מותר גם לחשוב ולא רק לפעול ע"פ רגשות פופוליסטיים.
טוב ורצוי לפרסם מאמרים המביעים דעות שלא תקרא באתרי החדשות הגדולים. על כן קיים אתר "מידה".
איני חושב שקורבן פלסטיני, שאין לו דבר עם זהות ישראלית, צריך להיות מונצח לצד כל אותם נופלים ישראלים. הרשות הפלסטינית יכולה להנציח את זכרו בכל דרך שתבחר, אך הוא לא שייך לצד שלנו. אני מרגיש כך, וגם משפחתו.
זה לא חסר תקדים , לא מבין את הפאנטיות הדבילית שלכם, אפשר להיות ימין ולהישאר בן אדם, ולהיות כנה ולא דמגוג סלפן
"אף כלי תקשורת לא טרח לבדוק ולספר לקוראיו כי אין כאן כל חידוש, וכי ערבים שנרצחו על ידי יהודים מונצחים כדבר שבשגרה כנפגעי פעולות איבה. כך למשל מיכאל בחות משפרעם שנרצח על ידי עדן נתן זאדה בשפרעם ב-2005, חמיס איוב טוטנג'י שנרצח על ידי שלשה יהודים בדרך למעלה אדומים ב-1985 וסמיר בלביסי שנרצח בירושלים על ידי ג'ק טייטל ב-1997. זאת ועוד, אפילו מחמד עבד רבה שנורה למוות בטעות על ידי חיילי צה"ל בכביש המנהרות ב-2002, מונצח בקיר הזיכרון בהר הרצל.
אין כאן שום דבר חסר תקדים ואין כאן כל חידוש דרמטי. נשאלת נשאלה מדוע דווקא עכשיו נזכרו באלמגור להתלונן על הנצחתם של ערבים בקיר הזיכרון בהר הרצל? ושאלה לא פחות חשובה – מדוע אף כלי תקשורת לא טרח לספק מידע זה ולהעניק לפרשה את הפרספקטיבה המתבקשת?"
http://presspectiva.org.il/%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%A4%D7%A7%D7%98%D7%99%D7%91%D7%94-%D7%A2%D7%9C-%D7%9E%D7%95%D7%97%D7%9E%D7%93-%D7%90%D7%91%D7%95-%D7%97%D7%93%D7%99%D7%A8-%D7%95%D7%A7%D7%99%D7%A8-%D7%94%D7%96%D7%99%D7%9B%D7%A8/
הוא לא מצדיק את הרצח שלו, אוויל, אלא טוען כי אין מקום להזכיר את אותו יחד עם אנשים שנהרגו למען המדינה והזדההו איתה. ובהקשר לעניין הומני, מעולם בשום תקופה בהיסטוריה שום עם אי אפעם הזדהה עם העם האויב עד לתחילת הפוסטמוזרינזם האובדני והצבוע.
"טרור הוא סוג של מאבק אלים, המופנה בעיקר כלפי אזרחים, לשם השגת מטרות פוליטיות-חברתיות"
–
אבו ח'דיר הוא קורבן טרור, לכן חלק מהיום הזה
זה לא משנה מה המשפחה שלו חושבת, בכלל.
אם אתה רוצים להמשיך לקרוא לעצמכם "ליברליזם קלאסי" הייתי מציע לכם לשנות גישה, וכותבים.
וואו, ממש פתחת ויקיפדיה וקראת שלוש שורות ראשונות. סחתיין על ההשקעה.ועכשיו נעבור לחלק הקשה של החשיבה.
האם פעולה אחת נגד אזרח בודד יכולה להיחשב כ"מאבק"? והאם לא משנה העובדה ששלושת הרוצחים אינם מייצגים שום דבר והוקעו על ידי כל גורם רשמי משמעות במדינה?
ואם לא משנה מה משפחת הנרצח עצמה חושבת, אלא רק מה שאתה חושב, אז מה זה אומר עליך ועל עולם הערכים המעוות שלך?
איך אדם שלא מתחשב ברגשות ובשאיפות של אף אחד מעז להטיף לנו על ליברליזם?
כן. רצח אזרח בודד על רקע גזע זה מאבק בדיוק כמו כל טרור אחר, אפילו אם הוא מאוד מאוד ערבי.
אם אני לא טועה, גם המחבל שדרס לפני שבוע בירושלים לא בדיוק מתקבל אצל גורמים רשמיים במדינה, אני לא רואה איך זה רלוונטי באיזשהי צורה.
לא, זה לא משנה מה המשפחה חושבת בנושא הזה כי אין לה בעלות על הזיכרון שלו.
יש, לצערנו, הרוגי טרור רבים בעולם.
ביום הזכרון של מדינת ישראל מזכירים את ההרוגים שלנו, אלו שנהרגו כנציגי עם ישראל. אנחנו מזכירים אותם במיוחד, גם בגלל קרבה לאומית, וגם בגלל שאנחנו חשים שמי שתקף אותם היה פוגע בנו אם היינו שם במקומם.
עילי היקר. רצח של אזרח אחד על רקע גזע זה פשע שינאה ולא אירוע טרור. בנוסף, משפחת אבו-חדיר אינם אזרחים, ועוד מבחירה מודעת שלהם. אינך מדייק בעובדות. ואם לא איכפת לך מה אנשים חושבים, אוי ואבוי לנו ממך ומשכמותך. כמו שאמרתי קודם, לא למדתם כלום מאז ימי סטלין אביכם.
אז תענה לי על השאלה, האם הדריסה של אותו בחור לפני שבוע זה לא אירוע טרור?
הרי ברור לך שהכוונה שלי לא הייתה שלא אכפת לי מה הם חושבים, אלא שזה לא רלוונטי לנושא בכלל.
ושלא תעז לנסות להפנות אליי את הקולקטיביזם שלך, אם אתה חושב שהמשפחה היא היחידה עם זכות לזכור את בנה אז אתה פה הטוטאליטר .
עילי היקר. ל"בחור שנדרס" קראו שלום שרקי. לידיעתך. והרוצח שלו יקבל קיצבת אסירים מהרשותהפלסטינית ושחרורו יידרש בכל עסקה עתידית. מה שהופך את המקרה לשונה לחלוטין ממקרה אבו-חדיר. רוצחיו מגונים על ידי החברה הישראלית ולא ישוחררו כמו שעמי פופר המנוול לא שוחרר. ולגבי הקולקטיביזם, אכן השמאל המציא אותו. ואם אתה רוצה לדחוף את זכר אבו-חדיר בשם הנרטיב המעוות שלך ליום הזיכרון ואפילו לא חושב לעשות את זה בדיאלוג עם משפחתו, הרי שאינך מבין דבר בליברליזם ובהומניזם. אם הפרט לא חשוב לך אלא האידאולוגיה, הרי שאכן אתה קולקטיביסט, בניחוח פשיסטי משהו.
"
והרוצח שלו יקבל קיצבת אסירים מהרשותהפלסטינית ושחרורו יידרש בכל עסקה עתידית. מה שהופך את המקרה לשונה לחלוטין ממקרה אבו-חדיר.
"
איך לעזאזל זה עושה את המקרה שונה? מה? מה בדיוק עושה את זה שונה? אני מתחיל לחשוב שאתה מתחיל לראות בעצמך את החורים בטענות שלך – טרוריסט הוא טרוריסט לא משנה אם הוא ישתחרר בעסקת אסירים ואתה יודע את זה.
שמאלני אני בטח לא, אבל הימין הלאומני הוא בהחלט קולקטיביסטי. לפעמים, ובמקרה הזה, יותר מרוב השמאל.
אתה הוא זה שמשנה את הנרטיב של יום הזיכרון, מ"יום לזיכרון גם לנפגעי פעולות איבה" ל"יום לזיכרון נפגעי פעולות איבה יהודים טהורים"
אתה פה הופך את הפרט ואת הזכרון שלו לרכוש המשפחה שלו, אם זה נחשב באיזשהו מובן ליברלי אני כנראה לא למדתי על אותו ג'ון לוק. לתת למשפחה להחליט איך ואם אנשים אחרים יזכרו את הבן שלהם זו כפייה וזה ברור כשמש.
אולי תודה בזה כבר? אתה פשוט לא מרגיש בנוח שיש ערבי שלא אהב את המדינה שמוזכר ביום של זיכרון שבו מוזכרים הרבה אנשים שכן אהבו את המדינה. השאלה מה הבעיה העיקרית שלך איתו, זה שהוא לא ציוני, או זה שהוא ערבי?
עילי חביבי.
או שאתה מתעקש לא להבין, או שיש לך בעיית קליטה. אם מישהו רוצח ללא כל גיבוי מדיני או חברתי, אז הוא פושע. צריך להעניש אותו בחומרה ולשקם את משפחת הקורבן, אבל זה במישור הפלילי. אם החברה הפלסטינית על על גורמיה הרשמיים מעודדת ומתגמלת רוצחי יהודים, הרי שמדובר בטרור, כי הוא מופעל בשם ציבור עןיין. זאת בניגוד לרוצחי אבו-חדיר שעשו זאת מטעם עצמם בלבד.
כמו כן, אתה משתמש בטיעון איש קש בזוי. הראה לי איפה כתבתי שצריך להיות יהודי כדי להיכלל ברשימות הזיכרון. אם היה אבו-חדיר נהרג בפיגוע בסבארו, למשל, הייתי בעד להכניסו לרשימה. כמובן, בהסכמת משפחתו. אני גם בעד להוציא את איש נטורי קרתא שנהרג בפיגוע הדריסה בירושלים כי משפחתו התנגדה, בשל התנגדותה למדינת ישראל.
בקיצור, בנוסף להיותך סטליניסט רודני שלא איכפת לו מאנשים, עכשיו אתה מתגלה גם כשקרן עלוב.
במגילת העצמאות נאמר שישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. אמירה גאונית שאת הניואנס של סדר המילים בה צריך להבין היטב ולהפנים. אם ישראל תאבד את צביונה היהודי היא תאבד גם את הדמוקרטיה. מדינת כל אזרחיה תוביל למדינה איסלמית ולא דמוקרטית. לכן יש לוודא קודם את קיומה של ישראל כמדינה יהודית. כל סתירה בין השניים צריך להוביל להפתר קודם לכיוון היהודי. אגב, אני חילוני גמור.
במגילת העצמאות לא מופיע הביטוי "מדינה יהודית ודמוקרטית". כתוב "מדינה יהודית" בלבד. מי שטוען אחרת, כנראה לא קרא את המגילה מימיו.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%94_%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA_%D7%95%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%A7%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%AA
מי שתמך בהכנסת "נפגעי פעולות איבה" בכפיפה אחת סממני ההנצחה של חללי צה"ל ומערכת הבטחון הוא האשם במצב הזה. אי אפשר להבחין בין אזרחים (אם היה נהרג אזרח דרוזי נאמן?). ההתעקשות על רוממות מעמדם של הרוגי פעולות הטרור היא תוצר של בלבול ועכשיו זה הזמן של רבים להצטרף לאכילת הכובע.
קשה לי להאמין שאני מסכים כמעט לגמרי למשהו שנכתב באתר הזה.
אכן זה אבסורד. אבל מה שהתעלמתם ממנו זה שחלק מהאבסורד נובע מההתעקשות לטמון את הראש בחול, ולטעון שירושלים היא עיר ישראלית לכל דבר. היא לא. יש בה מאות אלפי פלסטינים שהם לא אזרחי ישראל. בהם הנרצח ומשפחתו. הם במעמד של "תושבי קבע" אבל סירבו לקבל אזרחות ישראלית (למרות שמיד אחרי כיבוש העיר היא הוצעה להם) בדיוק בגלל שהם לא רואים את עצמם כחלק מישראל בשום צורה.
אבו חדיר איננו חלל פעולת איבה כנגד מדינת ישראל, ולכן אין להנציחו בהר הרצל
איזה גועל נפש של מאמר. הרבה זמן לא קראתי מילים כל כך מכוערות ופרימיטיביות.
כמובן שזו החלטה נבונה וגם אםהוריו של אבו חדר אינם מרוצים הרי שהכללתו בין חללי יום הזיכרון חברים צאו מהמשבצת הצרה שלכם ותבינו שלפעמים כדאי לנהוג כבני אדם לפחות למען יראו וייראו
בואו נפסיק עם הקדושה העילאית של הזיכרון, ונהיה קצת מעשיים. יום הזיכרון מחזק את קיומה של המדינה. אם לא היתה מכבדת את נכי וחללי צהל בשלל דרכים, צעירים היו מפסיקים להתגייס. ברור שהמדינה לא מעודדת אף אחד למות בפיגוע או להירצח על ידי פנאטים יהודים. זה מוות טרגי אך פסיבי.
אם מישהו מתעקש לצרף את קרוב משפחתו שנהרג כשישב בבית קפה, קשה לסגור לו את הדלת. אבל ברור שהסיפור שלו יהיה תמיד בשוליים. הדגש על חללי צהל שמתו בעת לחימה עדיין בולט בהיקף ההנצחה ובפיצויים שניתנים. זה עדיין המרכז של יום הזיכרון, וזה העיקר, חינוך.
אני לא הייתי מכניס את אבו חדיר לרשימה מיוזמתי. אבל אם כבר הוא שם, זה לא מפריע לי, כל עוד זה בשוליים. מה שחשוב הוא איזה מסר אנו מעבירים.
טור מיותר. אבו חדייר נרצח בשל היותו ערבי תושב מדינת ישראל על רקע לאומני. אי לכך נפל בפעולת איבה. למה צריך מאמר כזה היום ביום הזיכרון? לא מוסיף כבוד לאף אחד.
מסתבר שמחבלים אינם רק ערבים,יש גם מחבלים יהודיים וצריך להתייחס לקורבנות המחבלים היהודים כשאר קורבנות הטרור
האם לדעתך הערבים שברוך גולדשטיין רצח הם נפגעי פעולות איבה? האם גם אותם צריך להנציח בהר הרצל? י
?ומה עם הערבים שעמי פופר או נתן זאדה רצחו
?מה עם הערבים שמאיר הר ציון חיסל בפעולת תגמול פיראטית
מה עם מחבל ערבי שאזרחים ביצעו בו לינץ'? (לדוגמא אירוע צומת אלונים באינתיפאדה הראשונה)ה
?מה עם המחבלים הערבים שחוסלו בידי השב"כ בקו 300
??עד לאן אפשר להקצין את האבסורד
הילל זו כתבה כל כך מיותרת, על כל מילה שאני מפרסם אני משתדל לשאול את עצמי – למי ולמה הדבר הזה תורם? איזה רווח לנו מזה? האם הדבר מסייע לקירוב לבבות, אהבת הבריות או שמא הוא יוצר רק התבדלות, הסתגרות ומבעיר עוד ועוד שנאה ומזמין את האלימות הבאה.
ההכרה של מדינת ישראל ברצח של אבו חדיר היא מסוג הדברים היותר נדירים, אציליים וחשובים שהמדינה הזו עושה, ודווקא אתה מתוך אי אלו צידוקים ופלפולים חסרי טעם בעצם חושף תפיסת עולם שמסתגרת בדלת אמות הציצית היהודית ולא מסוגלת לבטא חמלה, הכרה, הבנה והשתתפות בצער של כל מי שאינו יהודי, ותפיסת עולם זו מקדמת שלל רעות חולות – (א) חוסר הכרה בעוול הנגרם למשפחת אבו חדיר כעוול ששורשו נעוץ באיבה ובשנאה על רקע לאומני וכפעולת טרור לכל דבר, הטרור היהודי מסכן את קיומה של מדינת ישראל לא פחות מהטרור הערבי, שהרי הטרור היהודי שומט את היסודות הערכיים שעליהם מושתתת המדינה 'האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית'. (ב) חוסר הכרה ממלכתי בעוול של משפחת אבו-חדיר יחזק רק את העוינות, האיבה ותחושת הקיפוח והנבדלות של המיעוטים בה (ג) חוסר הכרה בעוול הוא גם דוגמא חינוכית ערכית רעה מאוד.
אני גאה במדינת ישראל שיודעת להכיל גם פעולות איבה מצד יהודים, כל זה לא גורע מהציונות והלאומיות שלי, מהנחרצות וההתקפיות מול אויבי ישראל אלא ההיפך הוא נותן להם יתרת תוקף מוסרית ומחזק ערכים אלו.
אעתיק מה שכתבתי לך בפייסבוק:
רצח הוא עוול, ואין זה משנה על איזה רקע. אין מה "להכיר" בעוול – יש לשפוט את עושי העוול, וזה מה שהמדינה עושה, בצדק. וזה, אגב, גם מה שביקשו הורי הנער, וזאת בלבד.
לעומת זאת הכבוד וההוקרה שנותנים לחללי הפיגועים אינו קשור לעוול. הוא קשור להכרה בהם כחיילים לא-אלמונים שמתו בקרב על הקמת המדינה היהודית וכחלק ממאבקו של קיומו של העם היהודי בארצו. אבו ח'דיר לא נכנס באותה משבצת. את רוצחיו יש לשפוט, אבל אין להעמיד אותו באותה שורה עם הנרצחים שמתו על תקומת העם בארצו.
ערן היקר.
אני מופתע שדווקא אתה השייך למחנה כה נאור מנסה להשתיק דיון במקום למצות אותו. מה גם שאתה סותר את עצמך בכך שאתה מביא נימוקים התורמים לדיון. אם הצלחת לשכנע בדעתך, הרי שהדיון היה פורה וחשוב. ואם קראת והתייחסת להימורים שהצד השני העלה, גם טוב. קוראים לזה דמוקרטיה, נסה ותיהנה.
ולגבי הנימוקים:
א. יהיו שיטענו כי גם שינויי האקלים הגלובליים מסכנים את ישראל. אז נכיר בכל חולה אסתמה הנפגע טרור?
ב,ג. העוול שנגרם למשפחת אבו-חדיר לא נגרם על ידי מדינת ישראל, אלא על ידי חוליגנים בודדים. ולכן יש להכיר בהם במישור של נפגעי עבירה, או של פשעי שינאה. ובטח לא להוסיף פגיעה על ידי הנצחה שהם תופסים כמבזה.
הצעה לסדר:
קיימת גישה פמיניסטית הקובעת כי גברים מפעילים אלימות ממוסדת ומאורגנת כנגד נשים למטרת הנצחת הדיכוי ושליטת הפטריארכיה בהן.
הבה נאמץ גישה זו, ונגדיר את כל נפגעות התקיפה המינית כנפגעות טרור, וכל אישה שנרצחה בידי גבר, לא משנה הרקע, כקורבן טרור.
אפשר גם להרחיק לכת ולהגדיר כל מי שנרצח על ידי בן עדה אחרת הנפגע טרור. בעצם, עם קצת יצירתיות אפשר להגדיר כל קורבן של פשע או תאונה כנפגע טרור או פעולת איבה.
לצערנו התבלבלו היוצרות, זה שיהודים רוצחים הם פושעים לכל דבר וענין וצריכים להרקב בכלא זה ענין אחד, אך מכאן ועד עירבוב ועשיית מיקס משני עולמות , הרי שקלו כל הקיצין , ילד שאינו נמנה עם חובבי ציון מוגדר כאחד שמת בגין היותו ״ אוהב ישראל״ ואין להקל ראש חלילה בענין המזויע שנעשה , אך מה ענין שמיטה אצל הר סיני , נשתבשה דעתם ל ,,,,,״ המחליטים״ אולי בדיקה מקדימה לא תזיק.