כך הצליחה אוסטרליה לבלום את ההסתננות מהים

לנוכח ההסתננות הימית המתגברת באזורנו, אוסטרליה מציגה מדיניות אחרת: חסימה מוחלטת של ספינות המסתננים דרך הים • מדובר במבצע צבאי לכל דבר, כולל שמירה על סודיות • התוצאה: כמות ההסתננות מהחוף ירדה לאפס

המקרה האחרון שבו טבעו מאות פליטים לאורך החוף הלובי בים התיכון המחיש את המשבר ההולך וגובר של פליטים המנסים להסתנן בכל דרך לארצות מערביות, כדי להציל את חייהם או לשפר את רמת החיים. ניסיונות הימלטות אלה כרוכים בתשלומי עתק למבריחים, נטילת סיכונים כבדים לאורך הדרך ולבסוף סיכוי רב למעצר. ובכל זאת, אנשים אלה עושים זאת באמונה שיזכו להישאר בארץ המובטחת, גם אם ייעצרו על-ידי הרשויות. מדינות אירופה, ובמיוחד אלה לאורך הים התיכון החשופות פוטנציאלית לחדירה מאסיבית מכיוון צפון אפריקה באמצעות הברחות כאלה, פוחדות מאוד מנחשול זה של מסתננים.

הן יכולות ללמוד משהו מאוסטרליה. בין השנים 2012-2013, אוסטרליה הייתה מוצפת בעשרות אלפי מסתננים מארצות רבות – כולם דרך הים. אוסטרליה, אז תחת ממשל של מפלגת לייבור השמאלית, לא אכפה בצורה נוקשה את החוקים, הרבה אנשים הסתננו אל חופי היבשת הפרוצים,  ומי שנתפס הושאר במחנות על חשבון משלם המיסים. כל זה השתנה עם עליית הקואליציה הליברלית-לאומית לשלטון.

כדי להפגין רצינות בכל נושא ההגירה הבלתי מבוקרת, שר ההגירה סקוט מוריסון השיק את "מבצע גבולות ריבוניים" (Operation Sovereign Borders) שמטרתו הייתה הורדת התופעה לאפס. כפי שמוריסון הבהיר בתדריך לעיתונאים בתחילת המבצע:

מבצע גבולות ריבוניים הינו תגובת הממשלה לעצירת זרם הכניסות הבלתי חוקיות של ספינות שהחל והתרחש תחת הממשל הקודם, ובמסגרתו יותר מ-50,000 איש הגיעו בצורה בלתי חוקית לאוסטרליה בכ-800 אוניות כאלה; כל זה עלה למשלם המיסים האוסטרלי יותר מ-9 מיליארד דולר [אוסטרלי] ולמרבה הצער הביא למותם של יותר מ-1,100 איש בים.

זהו מבצע לשמירת הגבול… תהיה מעכשיו  גישה קשוחה יותר. נחישותנו לבצע את מה שהבטחנו לציבור האוסטרלי – לעצור את הספינות – היא מוחלטת. אלה שמחפשים להגיע לכאן בספינות לא יקבלו את מבוקשם. הם ייתקלו בשורה ארוכה של אמצעים בכל הרמות שמטרתם להרתיע, לשבש, ולמנוע את כניסתם לאוסטרליה, ובוודאי להבטיח שהם לא יתיישבו באוסטרליה.

על אף שהוא מנוהל על-ידי גוף אזרחי (ספציפית, שירות המכס והגנת הגבולות של משרד ההגירה), המבצע הוא מבצע צבאי לכל דבר: העומד בראשו הוא ליוטננט גנרל (אלוף) אנגוס קמבל, והצי אחראי לביצוע. ישנם צוותים נפרדים להפרעה, איתור והחזרה של ספינות ומסתננים. על-פי אתר המבצע, ישנו שיתוף פעולה הדוק בין הצוות המקצועי שמאייש את פעולות המבצע לבין שלל המשרדים הממשלתיים המעורבים בבעיית ההסתננות הבלתי חוקית, כולל רשויות הקשורות  לביטחון המדינה.

איפול תקשורתי

מטרת המבצע היא פשוטה: לעצור את ספינות ההברחה. אם אפשר בתחילת מסע ההפלגה, ואם לא – אז לפני שהם מגיעים לחופי המדינה. לצורך זה מגויסים משאבי מודיעין ניכרים, אוניות צי וצוות כוח אדם המיוחד למשימה. ע"פ הערכת מערכת החדשות האוסטרלית ABC, מדובר בהשקעה של לא פחות מ-3.2 מיליארד דולר אוסטרלי בשנה. ובכל-זאת, מחיר המדיניות הקודמת של החזקת אנשים לאורך זמן היה גבוה יותר: "ההחלטות של הממשלות הקודמות, שהביאו למותם בים של 1,200 איש ו-15,000 איש שעדיין מחכים במחנות ובמקומות אחרים מעבר לים, שלא מקבלים ויזות, ו-11 מיליארד דולר [אוסטרלי] בניפוח תקציבי אדיר [הינה אופציה גרועה יותר]", כך על-פי שר ההגירה מוריסון.

עוד חלק חיוני של המבצע הוא שמירת הסודיות, שוב כמו במבצע צבאי. מתקני השהייה נמצאים על איים מבודדים מהיבשת. כמו כן, יש איפול תקשורתי חזק על כל פרטי המבצע, והממשלה שבה ומדגישה את הסיבות לכך: הגנה על הקצינים, ובמטרה למנוע ממבריחים מידע חיוני על שיטות ותזמון של מבצעי תפיסה. בתחילת המבצע, הממשלה הייתה נותנת תדריכים שבועיים (לא יומיים, כדי שמבריחים לא יוכלו להסיק מסקנות מבצעיות כלשהן), וגם אז היא נתנה לתקשורת רק מה שחשבו לנכון. בנוסף, ניתן גיבוי מלא לאנשים שלהם. והכי חשוב – שום שינוי במדיניות ושום סטייה ממנה, ויהי מה.

מדיניות אפס נשארים

ישנו עקרון אחד חד וברור לכל המבצע – אף אחד לא נשאר. נקודה. מי שנתפס – או שמוחזר מיד בספינה שעליה בא, או מובא למתקן בדיקה – לא מתקן שהייה – ומורחק מגבולות המדינה בתוך 48 שעות לכל היותר. גם מי שמגיע לו כדין מעמד פליט מועבר למדינה שלישית, ולצורך מאמצים אלה, הממשלה האוסטרלית הגיעה להבנות הדוקות עם מדינות המוצא של המסתננים, ועם מדינות צד שלישי כדי לדאוג לכך. כל בעיה שיש לאוסטרלים במבצע  – כולל חדירה למים הטריטוריאליים של מדינות אחרות כדי לעצור ספינות, נעשית ישירות מול הממשלות והרחק מאור הזרקורים.

ממשלת אוסטרליה גם עושה מאמצי תעמולה נרחבים בארצות המוצא בשפות רבות – ערבית ופרסית, אלבנית וויאטנאמית – כדי להבהיר לנמלטים ולמהגרים הפוטנציאלים שאין שום סיבה לבזבז כסף על מבריחים, כי אין סיכוי שיקבלו ויזה או כל אישור שהייה אחר בגין בריחה או הסתננות לאוסטרליה. מאמצים אלה כוללים כרזות בשפות אלה, כמו גם שימוש בערוץ יו-טוב, בו מפקדי המבצע מבהירים את המסר החד והחד-משמעי של הממשל האוסטרלי: המטרה להניא כל מי שחושב על הכשרה בדיעבד של הסתננות בלתי חוקית למדינה שלהם – שדבר כזה לא יקום ולא יהיה. כפי שאומר גנרל קמפבל באחת מההודעות הרבות:

ישנן רק שתי אופציות לאנשים הנוסעים בצורה בלתי-חוקית לאוסטרליה. הם ייורטו, ואו שהם יוחזרו או שיישלחו למדינה אחרת. יישוב מחדש באוסטרליה הוא לא אופציה.

סקרי דעת קהל מראים שהציבור באוסטרליה תומך ברובו הגדול – 71% – במדיניות החזרת הספינות. כמובן, החשודים המידיים – ארגוני זכויות אדם ופרופסורים חסודים – לא רואים בעין יפה את המדיניות הנוקשה של הממשלה כשכל זה נתון במעטה סודיות. סוכנות הפליטים של האו"ם, ה-UNCHR, הזהירה את אוסטרליה כי יתכן ומעשיה נוגדים את החוק הבינלאומי. עצם העובדה שמאמר מקיף ובד"כ הגון של ABC על נושא המבצע מתעקש לקרוא לכל המסתננים "מבקשי מקלט" בצורה בלתי-ביקורתית מראה, כצפוי, מהי גישת התקשורת הליברלית בנושא.

ובכל-זאת, קשה להתווכח עם תוצאות. מאז החל מבצע 'גבולות ריבוניים', כמות הספינות שיוצאות כמו גם אלה שהצליחו לחדור צנחה והיא קרובה לאפס. אין ספק שמדובר במאבק מתמשך – גם על-פי הרשויות, מבריחי בני אדם לא הולכים לפרוש מעסקיהם; אלה ממשיכים להשתלם. אבל הנחישות וההשקעה הממשלתית לא צפויות לרדת, ודוברים שמרנים בארצות אחרות כמו בריטניה כבר ממליצים לאמץ את ה"מודל האוסטרלי" לצורך התמודדות עם הסתננות בלתי-חוקית. מכל בחינה שהיא, האוסטרלים הוכיחו שממשלה נחושה המוכנה להתמודד בקשיחות אך מקצועיות עם הבעיה, מסוגלת בהחלט להחיל ריבונות על גבולותיה, לרווחת האזרחים ולשיפור מצב הביטחון הכללי.