אבו מאזן "מלאך של שלום"? הפאדיחה, הפעם, לא של האפיפיור

אתמול דווח בתקשורת העולמית והישראלית כי האפיפיור פרנציסקוס כינה את יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן "מלאך של שלום" במהלך פגישה שנערכה בין השניים בשבת האחרונה. מקור הידיעה הוא סוכנות הידיעות AFP, ובה דווח עוד על פגישה לבבית מלווה במחמאות הדדיות. הרשתות החברתיות התפוצצו: משמאל התמוגגו, ומימין הכס הקדוש ספג לא מעט קללות ונאצות – בעברית ובאנגלית. למען האמת זה די מובן, בעיקר לאור העובדה שהאירוע התרחש בצמידות להודעת הוותיקן כי יחתום על אמנה חדשה עם הפלסטינים וישנה את הסטטוס שלהם מ"הארגון לשחרור פלסטין" (אש"ף) ל"מדינת פלסטין".

אמהמה? מסתבר שעדיין יש עיתונאים חרוצים בעולם, שעושים את עבודתם נאמנה ולא מסתפקים במקורות משניים. כזה הוא המקרה של ג'ניפר א. דייר, קצינת מודיעין של הצי האמריקני בדימוס, שכותבת היום טורים במספר רב של אתרים. במאמר ל-Liberty unyielding היא מסבירה כי מה שהאפיפיור אמר למעשה הוא שעבאס יכול להיות או צריך להיות "מלאך של שלום", תלוי בתרגום, זאת במידה והוא יחזור לנהל משא-ומתן ישיר עם ישראל.

שימו לב להקשר המלא של הדברים באתר ה-Vatican insider מבית אתר החדשות La stampa (דייר תרגמה מאיטלקית לאנגלית. התרגום לעברית שלי):

חורחה מריו ברגוליו [האפיפיור פרנציסקוס, נקרא בשמו המלא כמי שעומד בראש מדינת הוותיקן – ג'.ר] העניק למנהיג הפלסטיני, כמנהגו עם ראשי מדינות וממשלות, מדליון שעליו מצויירת תמונת מלאך של שלום, ואמר: "מלאך של שלום מחסל את רוחה הרעה של המלחמה. חשבתי עליך: שאתה יכול להיות מלאך של שלום". האפיפיור פרנציסקוס קרא בעבר לאבו מאזן "איש של שלום" במהלך ביקורו בבית לחם במאי 2014, כפי שקרא לנשיא שמעון פרס "איש של שלום" בתחנה הבאה שלו בירושלים.

בגרסה האנגלית של הדיווח ב-La stampa תורגמו דבריו של האפיפיור ל"מי ייתן ותהיה מלאך של שלום". מי שיקרא את המשך הידיעה יגלה כי לאחר מכן המשיך האפיפיור ושוחח עם אבו מאזן על המשא-ומתן עם ישראל ודחק בו, כמו בישראלים, לבצע "החלטות אמיצות" למען השלום, בתמיכתה של הקהילה הבין-לאומית.

חיזוק לטענה נמצא בדיווח נוסף על האירוע, כפי שהופיע באתר בספרדית בשם Zenit. לא רק שמתואר בו כנאמר לעיל, הוא אף מוסיף שהאפיפיור פרנציסקוס העניק לאבו מאזן עותק מהאנציקליקה שלו (מנשר שנשלח מטעם האפיפיור לכל הבישופים הקתוליים בעולם) "Evangelii gaudium" משנת 2013, הידוע בגישתו החיובית כלפי הקשר בין הכנסייה ליהדות ולעם היהודי.

"בתקשורת המרכזית, כמובן", מסכמת דייר, "שמעו מה שהם רצו לשמוע וכתבו כותרות משוחדות בהתאם לכך". אגב, מי שיעיין עכשיו בידיעה שפורסמה בסוכנות הידיעות AP יגלה שהחלק הזה נעלם או תוקן. בשקט, בשקט.

מי ישמור על הנוצרים?

זה לא אומר שהאפיפיור יוצא בזול ביחס להכרה שלו ברשות הפלסטינית כמדינה. איזה מסר הוא שולח למאות אלפי הנוצרים המדוכאים, הנטבחים, הנשחטים ונדרסים ברחבי המזרח-התיכון, כאשר הוא נותן חותמת רשמית לשלטונות ששותפים בטיהור האתני הזה?

והרי תחת שלטונו של אש"ף הנוצרים של בית לחם ברחו בהמוניהם. במאמר שכתבתי עוד ב-2012 לרגל חג המולד, הזכרתי את הנתון הבא: "אם בשנת 1947 שיעור הנוצרים בעיר עמד על 85% הרי שכיום צנח שיעורם לכדי 25-20% בלבד". יוסטוס וינר, עו"ד המתמחה בזכויות אדם, הזהיר אז כי "לפי התחזיות שלי, במידה ויישארו בכלל נוצרים בגדה המערבית ובעזה, מספרם לא יעלה על אלף-אלפיים איש. אם לא יתייחסו לבעיותיהם, תוך 10 או 20 שנה, לכל היותר, לא יישארו יותר נוצרים ב"ערש הנצרות" (בית לחם – א.ג)". וינר הוסיף כי חלק מהסיבות למנוסת הנוצרים הן רדיפה, מכות וכפייה של נישואין בין נשים נוצריות וגברים מוסלמים.

התחזית העגומה של וינר התגלתה כנכונה. במאמר נוסף שהופיע ב'מידה' לרגל ביקורו של פרנציסקוס בארץ הקודש לפני שנה בדיוק הבאנו נתונים נוספים שמוכיחים כי הרשות הפלסטינית מדכאת נוצרים. רק שנתיים עברו ואחוזי הנוצרים בבית לחם פחתו עוד יותר:

כינונה של הרשות הפלסטינית ופריצתה של האינתיפאדה השנייה החישו את המגמה. ביהודה, שומרון ועזה מתגוררים היום כ-40 אלף נוצרים בלבד – 1.5 אחוז מכלל האוכלוסיה. אחוז הנוצרים בבית לחם, בה ביקר אתמול האפיפיור, הידרדר לשפל חסר תקדים – בין 10 ל-20 אחוז בלבד מהאוכלוסיה, לעומת שני-שליש ב-1995. הצליינים המבקרים בעיר חוששים לישון בה, וגם ראש העיר, ורה בבון הנוצרייה, זוכה לרדיפות מצד תושביה המוסלמים של העיר, כולל ממפלגתה פת"ח. העיירה בית ג'אלה, שממנה ירו מחבלים על שכונת גילה בתחילת האינתיפאדה, היתה בעלת רוב נוצרי מובהק אך ננטשה ברובה מתושביה המקוריים. רמאללה, בה התגוררו קרוב ל-90 אחוז נוצרים לפני מלחמת העצמאות, נחשבת כיום לעיר עם כמעט הומוגניות מוסלמית.

ואם כל זה לא ישכנע את הוד קדושתו, אולי כדאי להזכיר לו שהרשות הפלסטינית עדיין מצויה בממשלת אחדות עם החמאס, שתחת שלטונו בעזה הידרדר מספר הנוצרים מכ-3,500 לכמה עשרות. כך הכהן הגדול של הנצרות מוסר את צאן מרעיתו לזאבים על מזבח אשליות השלום וזכויות אדם.