שתיקתו של פרנציסקוס

אחרי שתרם את חלקו לפסטיבל ה"אפרטהייד" בבית לחם, חבל שהאפיפיור לא נותר לבדוק כמה ממאמיניו נותרו בעיר הפלסטינית.

מתייחד עם גדר ההפרדה; פרנציסקוס. צילום: פלאש 90

מרגש היה לחזות אתמול באפיפיור פרנציסקוס מתייחד עם חומת ההפרדה בבית לחם, סמוך לכתובת גרפיטי מפעימה: "בית לחם נראית כמו גטו ורשה". אמנם, זו לא ארכה זמן רב שכן הלו"ז הצפוף והשטיח האדום שכבר נפרש עבורו, אילצו את האפיפיור לנטוש במהרה את החומה הארורה שהצילה את חייהם של מאות ישראלים, ולשים פעמיו לנתב"ג. תמוה ככל שזה יישמע, הארכת ביקורו של פרנציסקוס בגטו ורשה הפלסטיני היתה משרתת את האינטרס הישראלי טוב יותר מכל שיחת חולין עם שמעון פרס. בעודו מכתת רגליו בחיפוש אחר מאמיניו הקתולים, היה מתחוור לפרנציסקוס כי דווקא בעיר שבה נולד משיח הדת הנוצרית, הוד קדושתו נותר כמעט לבדו. הגטו, מסתבר, מעולם לא היה פרוץ יותר.

"אחרי יום שבת מגיע יום ראשון" היו נוהגים ללחוש המוסלמים על אזניהם של הנוצרים במהלך האינתיפאדה הראשונה. המסר היה ברור: אחרי שנסיים את המלאכה עם היהודים, נעבור לטפל גם בכם. הרמז הובן, ולדברי ד"ר יובל ארנון-אוחנה מאות אלפי נוצרים נמלטו בטרם הוקמה הרשות הפלסטינית ב-1994.

ההגירה של הנוצרים מחוץ לשטחים הפלסטינים לא התרחשה בחלל ריק. הנוצרים אמנם לא נחשבים בעיני המוסלמים לכופרים, אך מעמדם הוא של בני חסות – נתינים מדרגה שנייה שראויים להשפלה ושעבוד. מאז החל הכיבוש הערבי של המזרח התיכון (ארץ ישראל נכבשה ב-638) יחסיהם של המוסלמים והנוצרים היו שזורים בעיקר ברציחות ודיכוי הדדי, ועמים קדומים שהתנצרו בתקופת האימפריה הרומית – פיניקים, אשורים, כנענים, פרעונים ורבים אחרים – התאסלמו בהדרגה, מי מרצון ומי בכפייה. כיום, מבין כ-200 מיליון ערבים בעולם, רק כ-30 מיליון מהם נוצרים – רובם מתגוררים במדינות המערב.

קול הפעמונים נדם

הפלסטינים נוהגים לתאר את הפרויקט הציוני כמנשל ודכאני, אך דווקא בתקופת השלטון הירדני (1949-1967) קוצץ מספר הנוצרים הפלסטינים בלא פחות משני-שלישים. לפי פרופ' מיכאל קרטיס, מספר הערבים הנוצרים תושבי ירושלים, שעמד בתום שלטון המנדט על 28 אלף איש, צנח בתקופת השלטון הירדני ל-11 אלף בלבד. קרטיס טוען כי תחת השלטון הירדני סבלו הנוצרים מעוינות והטרדה וחלו עליהם הגבלות על קניית אדמות בעיר העתיקה בירושלים.

הפעם מתייחד עם קיר מעט יותר רציני; האפיפיור בכותל המערבי
הפעם מתייחד עם קיר מעט יותר רציני; האפיפיור בכותל המערבי

כינונה של הרשות הפלסטינית ופריצתה של האינתיפאדה השנייה החישו את המגמה. ביהודה, שומרון ועזה מתגוררים היום כ-40 אלף נוצרים בלבד – 1.5 אחוז מכלל האוכלוסיה. אחוז הנוצרים בבית לחם, בה ביקר אתמול האפיפיור, הידרדר לשפל חסר תקדים – בין 10 ל-20 אחוז בלבד מהאוכלוסיה, לעומת שני-שליש ב-1995. הצליינים המבקרים בעיר חוששים לישון בה, וגם ראש העיר, ורה בבון הנוצרייה, זוכה לרדיפות מצד תושביה המוסלמים של העיר, כולל ממפלגתה פת"ח. העיירה בית ג'אלה, שממנה ירו מחבלים על שכונת גילה בתחילת האינתיפאדה, היתה בעלת רוב נוצרי מובהק אך ננטשה ברובה מתושביה המקוריים. רמאללה, בה התגוררו קרוב ל-90 אחוז נוצרים לפני מלחמת העצמאות, נחשבת כיום לעיר עם כמעט הומוגניות מוסלמית.

יפתיע אתכם אולי לגלות כי גם שלטון החמאס בעזה לא דוגל בחופש דת נרחב לחסידיו של האפיפיור פרנציסקוס. השייח' אבו סאקר, שעם עליית החמאס לשלטון בעזה ב-2007 מונה לאכוף את ההלכה המוסלמית ברצועה, שטח עם כניסתו לתפקיד את משנתו: "הנוצרים חייבים להבין שכדאי להם לקבל את השלטון האסלאמי אם הם רוצים לחיות בעזה", הבהיר השייח', והזהיר מפני קיום פעילות מיסיונרית, מכירת משקאות אלכוהוליים, פתיחת בתי קפה-אינטרנט וקיומם של בריכות ומועדונים. "אם הפעולות האלו יימשכו, אנחנו נגיב ביד קשה", איים. החמאס מעולם לא הסתפק רק בדיבורים, ולפני כשנתיים, לדוגמה, נחטפו חמישה נוצרים תושבי עזה, ביניהן שלוש ילדות, במטרה לאסלם אותם. כיום, חיים בעזה מאות בודדות של נוצרים, לעומת כ-3,500 שהתגוררו ברצועה ערב עליית חמאס לשלטון.

האפיפיור פרנציסקוס, העומד בראש גוף שהיה אחראי, במישריון או בעקיפין, לרציחתם ולעינויים של מיליוני יהודים, עומד מנגד בזמן שמאמיניו במזרח התיכון נרצחים, מוגלים או מתאסלמים בכפייה אך ורק בשל אמונתם. מאה אלף קופטים שנמלטו ממצרים בשנה האחרונה, מעל למיליון נוצרים שברחו מעיראק או נרצחו בה ב-11 השנים האחרונות והתרוקנותה של סוריה מנוצרים-מארונים – כל אלו עומדים בניגוד בלתי נתפס לנתון הבא: ישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון שבה גדל שיעור הנוצרים בחצי המאה האחרונה: מ-34 אלף ב-1949 ל-150 אלף כיום.

במקום להתמסר לקמפיין פופוליסטי נגד מדינת היהודים, מוטב אם האפיפיור פרנציסקוס היה לוקח לתשומת לבו ציטוט נשגב מפי כומר נוצרי, בפטיסטי אמנם, אך לא פחות חכם – "בסופו של דבר, נזכור לא את מילותיהם של אויבנו, אלא שתיקתם של חברינו" (מרטין לותר קינג).

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

1 תגובות למאמר