המלך הוא עירום: העם הטורקי ניפץ את חלומו של ארדואן

הכורדים רשמו הישג נדיר בבחירות שהתקיימו אתמול בטורקיה, ולמפלגתו של ארדואן צפויים קשיים לא מבוטלים בניסיון להקים קואליציה • האם היציבות הטורקית תיפגע? ומה זה אומר עבור ישראל?

אתמול, ב-7 ביוני העם הטורקי אמר את דברו וניפץ את חלומו של ארדואן. הבחירות הכלליות בטורקיה הסתיימו בתוצאות מפתיעות: "מפלגת הצדק והפיתוח" (AKP) של ראש הממשלה אחמט דאווטאולו, ושל הנשיא רג'פ טאייפ ארדואן, איבדה לראשונה את הרוב בפרלמנט הטורקי מאז עלייתה לשלטון בשנת 2002. ברור כשמש שהיעדרותו של ארדואן כיו"ר המפלגה והתעקשותו על העברת טורקיה משלטון פרלמנטרי לשלטון נשיאותי שיחקו תפקיד חשוב מאוד בהחלטת הבוחרים.

הכורדים נוהרים לקלפיות

הצלחתה חסרת תקדים של המפלגה הכורדית, "המפלגה הדמוקרטית של העמים" (HDP), עם קבלת 13.1% מן הקולות, שיחקה ללא ספק תפקיד חשוב מאוד בירידה במספר המנדטים של מפלגת השלטון. למרות הצלחה מרשימה אין זה יהיה נכון לומר שהמפלגה הכורדית היא האחראית הבלעדית לביטול הרוב של ה-AKP בפרלמנט, שהרי בנוסף לכך 16.3% של הקולות המפלגה הלאומנית "מפלגת התנועה הלאומנית" (MHP), הצליחו להעלות את מספר המנדטים שלה מ-52 ל-80, על חשבון ה-AKP. לצד מפלגות אלה, המפלגה הכמאליסטית החילונית "מפלגת העם הרפובליקנית" (CHP) לא הביאה תוצאות מרשימות ושימרה את כוחה כשברשותה 24.9%.

נכון להיום לפי החוקה הטורקית, על הנשיא ארדואן להטיל על ראש הממשלה אחמט דאווטאלו את אחריות להרכבת הקואליציה. לפי התסריטים שונים דאווטאולו ינסה לכרות ברית עם המפלגה הכורדית תמורת אוטונומיה בדרום מזרח טורקיה. בתמורה מצפה דאוואולו לקבל תמיכה להעברת אופן השלטון בטורקיה משיטה פרלמנטרית לשיטה הנשיאותית. למרות שמועות אלה המפלגה הכורדית לא עשויה להסכים להגדלת הסמכויות של הנשיא ארדואן, להיפך, היא תפעל להגבלתן של סמכויות אלה על מנת להעביר סמכויות יתר למחוזות. במילים אחרות, עבור הכורדים ביזור הוא שם המשחק. הכורדים רואים בעיקרון זה תנאי בסיסי להתקדמות תהליך השלום בין המחתרת הכורדית (PKK) לבין הממשלה הטורקית.

מבחינת השקפת עולם עומדת לצד הכורדים, ה-MHP כמועמדת פוטנציאלית לקואליציה עם ה-AKP של ארדואן. למרות קרבה זו, חשוב לציין כי גם הלאומנים הטורקים לא יסכימו לחזק את ידיו של הנשיא הטורקי. יתרה מזאת, הם מאשימים את ה-AKP בבגידה בעקבות התקדמות תהליך השלום אותו מנהלת מפלגה זו מול הכורדים.

למרות הסיכויים הקלושים של תסריטים אלה להתקיים, ל-AKP אין סיכוי כלל להרכיב קואליציה עם המפלגה החילונית CHP שהיא אויבת מוצהרת של מפלגת השלטון. לאור זאת ניתן לומר כי לדאווטאולו יש משימה כמעט בלתי אפשרית.

היציבות הטורקית תיפגע

במידה ולא יצליח דאווטאולו להרכיב את הקואליציה תוך 45 ימים, לנשיא ארדואן תהינה שתי אפשרויות נוספות: או ללכת לבחירות המוקדמות, או להטיל את אחריות להרכבת הממשלה על יו"ר ה-CHP כמאל קיליצ'דאראולו. בעקבות הצהרתה החד משמעית של ה-CHP להפלת השלטון של ה-AKP, ועל הצורך להגביל את כוחו של הנשיא כפי שהוגדרו בחוקה הטורקית, לא נראה כי ארדואן יטיל את האחריות על CHP אלא יעדיף ללכת לבחירות המוקדמות. אולם במידה ולא כך יקרה אזי קיליצ'דאראולו יצטרך לשכנע את הלאומנים הטורקים לשבת ביחד עם הכורדים, ולא, לפחות להבטיח את התמיכה הכורדית מבחוץ. תמונה זו מלמדת כי הקואליציה לא תהיה יציבה אלא שברירית. במילים אחרות, הקואליציה תמנע מלעסוק בהחלטות גורליות בעניין תהליך השלום עם הכורדים, החלטות שעלולות להביא לפירוק הממשלה.

תוצאות אלה של הבחירות עלולות להשפיע באופן שלילי על יציבות הכלכלה הטורקית. פרשנים רבים בטורקיה חוששים מעליית ערך הדולר, שעומד כיום על כ- 2.76 לירות טורקיות, אל מעל רף ה-3 לירות. עבור טורקים רבים המילה קואליציה מזכירה את המשבר הכלכלי שזעזע את טורקיה בשנת 2001. במשבר זה פוחתה הלירה הטורקית במעל ל-60%, ולכן ממשלה של מפלגה אחת נתפסת כשם נרדף ליציבות כלכלית. למרות זאת הריכוזיות והשחיתות בשלטון, כמו גם הקיטוב בחברה כפי שבאו לביטוי במהומות גזי פארק (מאי 2013) ובפרשת השחיתות (דצמבר 2013) ככל הנראה שינו את תמונת ההצבעה. בכך טורקים רבים החליטו לא לתת את תמיכתם לארדואן ולדאווטאולו.

כפי הנראה יש סיכוי לא מבוטל שה-AKP תחליט להישאר באופוזיציה ותמתין שהקואליציה תתפרק ולא תסייע ליציבות שלטונית וכלכלית. במילים אחרות, ה-AKP תנסה להראות לבוחר הטורקי שעשה טעות ברגע שסלל את הדרך משלטון חד מפלגתי לשלטון קואליציוני.

במידה ולמרות הכל תקום הקואליציה של המפלגות האופוזיציוניות מול ה-AKP לא יהיו חייהן קלים כלל ועיקר, גם בזירת מדיניות החוץ בעיקר מול ישראל. מוקדם מדי לומר האם קואליציה שכזו תוכל להביא שינוי משמעותי ביחסים בין אנקרה לירושלים. על ישראל להמתין בסבלנות עד שקואליציה זו  תתחזק ותתייצב, ורק לאחר מכן באפשרותה של ירושלים לדרוש שינוי בעמדה הטורקית. הממשלה הזו בטווח קצר תמנע מלהתייחס ליחסים הלא תקינים בין שתי המדינות אלא תעדיף ככל הנראה להתמקד בענייני הפנים.

העם לא רוצה דיקטטור

לצד האתגרים של המפלגות האופוזיציוניות, גם ל-AKP ישנם אתגרים לא פשוטים. בעקבות המפלה בבחירות יסמנו ככל הנראה אנשי המפלגה את דאווטאולו כמטרה לגיטימית. האגו החזק של שני המנהיגים והחיכוך ביניהם, כפי שהתגלה לעיתים בתקשורת, יחד עם הכישלון במערכת בחירות, עלול לעלות לדאווטאולו ביוקר. בהקשר זה, על-פי התקשורת, הנשיא לשעבר עבדאללה גול הוא בין המועמדים המובילים בקרב אנשי המפלגה. לצד גול, יש סיכוים לא מבוטלים שארדואן יעדיף יו"ר פחות כריזמטי שיהיה תחת שליטתו המוחלטת בדומה לשר התחבורה לשעבר בינאלי יילדירים. למרות זאת, לא נראה כי שינוי דרסטי זה יתרחש לפני שמאמצי הרכבת הממשלה יושלמו.

לסיכום, כפי שעולה מתוצאות הבחירות ניתן לומר כי פניה של טורקיה לעבר אי יציבות שלטונית וכלכלית. רצון בלימת ריכוזיות היתר עלול לעלות ביוקר לכלכלה הטורקית. אך למרות זאת, ככל הנראה, העם הטורקי מוכן לשלם את המחיר על מנת לחסום את הדרך למעבר משיטה הפרלמנטרית לשיטה הנשיאותית. העם פועל בכך בתוך המשחק הפוליטי עתיק היומין שמוכר מחצרות הארמון הביזנטי המאופיין בבריתות ובגידות. על כל המפלגות האופוזיציוניות לגלות ערנות ובגרות כדי להרכיב את הממשלה למרות חילוקי הדעות הפוליטיים. במידה וארדואן לא יחליט להכריז על בחירות מוקדמות, יוביל מהלך הקמת קואליציית הנגד ללא ספק לשינוי משמעותי בפוליטיקה הטורקית. אם המפלגות האופוזיציוניות לא יצליחו לממש את הזדמנות הפז הזו שהעניק להן העם הטורקי בקלפי, אזי יש מקום לשיקום כוחה של מפלגת השלטון מחדש.

_____________

חי איתן כהן ינרוג׳ק הוא חוקר טורקיה מודרנית במרכז משה דיין ודוקטורנט בבית ספר להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב