השמאל אמנם משתולל אבל הפגיעה היחידה בזכויות אזרח היא רמיסת זכויות הקניין של מיליוני ישראלים שמחוייבים לממן הצגות וסרטים המסיתים ישירות כנגדם
השמאל בהיסטריה. החלטות השרים בנט ורגב להפסיק לתקצב אירועי תת-תרבות אנטי-ישראלים וגופים אנטי-ישראלים מעלות קצף לפיהם של דוברי השמאל.
יהושע סובול, שרגיל לחלוב את הקופה הציבורית בשביל לממן את המחזות הקיטשיים והוולגריים שלו, הזדעק על כך שמתחיל כאן שלטון של פחד.
בשאר מורקוס, יוצר ההצגה על הרוצח הסאדיסט וליד דאקה, מרשה לעצמו להאשים כי ישראל אינה דמוקרטיה רק מכיוון שהיא מסרבת לממן הצגה שהופכת לגיבור פסיכופת שעינה אדם חף מפשע ואז רצח אותו.
משה איבגי קרא לשרים רגב ובנט קומיסרים, זהבה גלאון אמרה כי התרבות הישראלית בסכנה וכי זהו סימן מובהק לפשיזם ובוז'י הרצוג, ההוא שרצה להיות ראש ממשלה, האשים כי מדיניות השרה רגב היא הדרה וסתימת פיות.
וזו כמובן רק רשימה חלקית.
והכל על שום מה ולמה? איך בדיוק הגיעו אנשי השמאל למסקנה שישראל אינה דמוקרטית או בדרך לפשיזם? הכל מהחלטה אלמנטרית לפיה כספי ציבור לא ישמשו למימון הצגות המפארות רוצחים או מסיתות נגד קיום המדינה שעד עתה מימנה אותן?
ובכן, התשובה היא בורות. בורות בשילוב כמויות אדירות של צביעות ועזות מצח. עזות מצח של אנשים שהתרגלו לחלוב ולעשוק את הציבור הרחב תוך שהם שואבים עונג סאדיסטי מנשיכת היד שמאכילה אותם. מהסתה נגד המדינה ונגד האנשים שמממנים אותם. המשך ישיר להרגל כפוי הטובה של השמאל הקיצוני להסית נגד חיילי צה"ל, נגד האנשים שמסכנים את חייהם כדי להגן על גדעון לוי, מיכאל ספרד וחבריהם.
אם נפרוט את הכרזות הפוליטיקאים וה"אמנים" לרמת האינדיווידואל, הרי שלשיטתם של בוז'י הרצוג, זהבה גלאון, משה איבגי ויהושע סובול, העובדה שמשפחתו, קרוביו וחבריו של החייל משה תמם ז"ל מסרבים לממן מכיסם הצגה המפארת את חיי רוצחו היא סממן לפשיזם. לא פחות.
הדבר היחיד שיכול להוביל מחנה פוליטי רחב (זולת איציק שמולי טרם נצפה איש שמאל בעל מצפון שיצדיק את החלטת בנט) לכזו מידה של עזות מצח הוא בורות. חוסר הבנה מהי דמוקרטיה, מהן זכויות אדם ואזרח, מהי אחריותה וחובתה של המדינה במשטר דמוקרטי ומהו, להבדיל, פשיזם. הבורות היא שמובילה לאובדן העשתונות.
ובכן בוז'י, זהבה, משה ויהושע: אין, ואף פלפול של אהרון ברק או התחכמות של כותבי מוסף גלריה לא ישנו את זה, אין שום עיקרון דמוקרטי שמחייב את הציבור הישראלי לממן הצגות, סרטים, מיצגים או פסטיבלים הקוראים להוקעת ישראל, להכפשתה, לבידודה או למחיקתה מהמפה.
למעשה, בשום מקום לא כתוב שחובת המשטר הדמוקרטי היא לממן מחזות, סרטים או פסטיבלים מכל סוג שהוא. להיפך, במשטר דמוקרטי-ליברלי נראית מעורבות המדינה בחיי התרבות כדבר פסול. זו הסיבה שקוראים לזה "אמנות מטעם".
חובתה של המדינה במשטר ליברלי היא לעשות רק את מה שאזרחי המדינה והשוק החופשי זקוקים לו אך אינם יכולים להשיג בכוחות עצמם בצורה אזרחית. בטחון מפני איומים מבחוץ (כלומר הקמת צבא וניהול מדיניות חוץ ובטחון ברמה לאומית); בטחון מפני איומים מבפנים (כלומר מערכת משפט ואכיפת חוק); ויצירת פרוייקטים ציבוריים שמשרתים את הכלל אך אין לגורמים פרטיים אינטרס מובהק להקים – לדוגמא מגדלור, מערכת כבישים וכו'.
הרגלים עקומים עם יחסי ציבור טובים
מאות ואלפי אמנים ותועמלנים התרגלו אמנם לחיות לא רע בכלל על חשבון כספי משלם המיסים, אבל הרגלים פסולים אינם עקרונות יסוד דמוקרטיים. עד כמה שהדבר יצער אותם, הרי שאין שום עיקרון דמוקרטי שמחייב אותי להעביר להם מאות שקלים מכיסי מדי שנה. אכן, גם אם הדבר יחייב אותם לשנות מעט את אורח חייהם הרי שלא ניתן לראות במימון הצגות, סרטים או פסטיבלים מסיתים חובה של המדינה. השוק החופשי הוא המקום המתאים המאפשר יצירה תרבותית.
בוז'י וזהבה, אתם יכולים לנשום עמוק ולהירגע. שום זכות יסוד אינה נפגמת כתוצאה מההחלטה להפסיק ולממן באמצעות כספי ציבור מחזה שמהלל רוצח. המחזאי השואב השראה מדמותו של רוצח סאדיסט יוכל לכתוב איזה מחזה שהוא רק רוצה ולמצוא בשוק החופשי את הבמה שתציג את מחזהו. אולי גם ימצא לו מספיק קהל. גם זכויות הקניין של המחזאי או של בעלי התיאטרון לא נפגעות, שכן איש לא לקח מהם דבר השייך להם. כל שהוחלט הוא שלא להעניק להם מימון שמלכתחילה לא היו זכאים לו.
ונקודה חשובה נוספת. הפגיעה היחידה בזכויות האזרח שנמשכת מזה עשרות שנים, ושביחס אליה טרם שמעתי ולו צקצוק מצד מאות ארגוני "זכויות האדם", היא הפגיעה בזכויות הקניין שלי ושל יתר אזרחי ישראל. אנו, שחלק לא מבוטל מהכנסתנו נגזל שלא בצדק ובניגוד לרצוננו על ידי המדינה על מנת לממן מחזות, סרטים או מיצגים המכוונים במישרין כנגדנו. ההחלטה של המדינה למשוך את ידה ממימון מפעלי שנאה והסתה אנטי-ישראליים אינה עוול, אלא תיקון של עוול. אתם, אלו המבקשים להמשיך ולהכניס יד לכיסנו על מנת לעודד את רציחתנו, אתם הדבר היחיד שמזכיר התנהלות פשיסטית.
עם כל הכבוד לעקרונות הכלכלה הליברלית עם מינימום מעורבות ממשלתית במשק, מדינה ומשטר לא יכולים להתקיים בלי תשתית תעמולה ו״חינוך״ של האוכלוסיה בתוך המדינה וגם כלפי חוץ וחייבים ״עוצמה רכה״ שאירועי תרבות ויזואלית ותיאטרון ואחרים הם חלק ממנה; פעילות רציפה ואפקטיבית שמדברת לכל דור ודור בשפתו היא הכרחית בשביל שאנשים בכלל יסכימו להלחם עבור המדינה והמשטר. בגלל זה יש מרכזים לתרבות צרפת למשל שנפתחים בהרבה מדינות.
מה קורה אצלנו? השמאל שלקחו לו את המדינה שבאופן טיבעי נמצא ו״שולט״ במערכת הזו ״קודח חורים בסירה״ בשם הדמוקרטיה.
במקום לייצר תעמולה חיובית ולגבות את המשטר (שזו המטרה של התשתית ההכרחית הזו לא פחות מכבישים ומגדלורים) הוא מייצר ״גרר״ ופוגע בו. הדרך לגרום למדינה לסגת מהשטחים עוברת גם בהצגה הזו כי איך צעיר יקח נשק וילחם בשטחים אם מראש שלחו אותו למחזות הנל וחינכו אותו על ברכי האידאלים של היריב? .
כמובן היעילות של המערכות תעמולה גוברת ככל שהזמן חשיפה של האוכלוסיה המדוברת גדל יחסית לערוצים אחרים לכן משטרים אוטוקרטיים ישתדלו להשיג מונופול על התקשורת והתרבות. ככל שהמדיניות של המשטר תהיה פחות אפקטיבית (למשל משטרים עם כלכלה מתוכננת שגורמים ומנציחים מחסור ועוני או מושחתים או כאלה שנמצאים בעימות מתמשך שגובה מחיר יקר) כך הם ישתיקו יותר באלימות את שוק המחשבות .
אם המדיניות של המשטר אפקטיבית הוא לא יפחד לפתוח את שוק המחשבות כי האנשים רואים שהוא צודק.
ראינו את הביביסי ברוסיה הקומוניסטית שניטרל והחליש את התעמולה וגרם להם להתמוטט. ואת אלגזירה שמוטט את המדינות הערביות והקים את אלקעידה ודעאש. ואת אפס המעשה של ממשלת ישראל שלא הקימה ערוצים רדיו וטלויזיה בלוין שמדברים עם השכנים כדי להחליש את ההתנגדות היסודית לעצם הקיום שלנו פה.
מצד שני כשאין חופש ביטוי עמים יכולים להיקלע לפסיכוזה והתנהלות מנותקת מהמציאות ולא רציונלית.
מנחם בגין
"העם חכם ויודע מהו מחליט….אתם השמאל עדיין המומים…חח…
(במקור)…תתרגלו…."
https://www.facebook.com/HanochDaum/videos/937347899620237/
"עזות מצח של אנשים שהתרגלו לחלוב ולעשוק את הציבור הרחב תוך שהם שואבים עונג סאדיסטי מנשיכת היד שמאכילה אותם" – משפט זה מתאים גם לרשות השידור – אז מה? תסגרו אותם?
צריך לממן בחכמה, לא לבלום בטפשות ויש לכך דרכים.
רשות השידור ממומנת על ידי הציבור, אבל האם היא "נושכת את היד שמאכילה אותה"?
רשות השידור וצלי גהל אמורים היו להפסיק לפעול מזה כשלושים שנים.רק טיפשותם ,אווילותם ותמימותם של גיבורי המהפך ב1977 גרמה לאי סגירתם.שני מוסדות בזבזניים אלה,שבחוצפתם גם פועלים יום ולילה נגד האינטרס הציבורי,צריכים להסגר לחלוטין.צלי גהל אינו מממש את חובתו להיות תחנת שידור של חיילי צה"ל מזה עשרות שנים.הוא בין גורמי הנזקים למדינת ישראל.הדמוקרטיה הישראלית יכולה לעמוד בסגירת שני מוסדות מגונים אלה.מי שירצה במו כספו לקבל רשיון שידור,שישלם,אבל לא ידרוש תמיכה כספית בשידור הזייותיו הפוליטיות.כנ"ל צריך להיות היחס לערוץ 10.אין סיבה טובה דייה להצדיק תשלום שכר של 40,50,60,70, אלפי ש"ח " למגיש/ה שמכפישים בכיף שלהם אותי ואת המדינה שלי,והכל מכספי מיסים שאני משלם מזה עשרות שנים.ערוץ 2 אינו מקבל תמיכה ממשלתית,למיטב ידיעתי,לכן אין לי בעיה איתו.אני פשוט לא צופה בו אבל גם לא ממן אותו.
אולי אין עיקרון דמוקרטי שאומר שהמדינה צריכה לממן הצגות על רוצחים, אבל במדינה דמוקרטית החלטות כמו אילו אירועי תרבות ומיצגי אמנות המדינה מתקצבת, לא מצויה ולא צריכה להתקבל בידי גורמים פוליטיים כמו שר החינוך או שרת התרבות, שקרוב לודאי שינצלו את כוחם כדי לקדם תעמולה פוליטית. בדיוק מהסיבה הזאת קיימת ועדה מקצועית, א-פוליטית, שתפקידה לקבוע מה ממומן ומה לא ממומן. התערבות ביד גסה בהחלטותיה של הועדה היא בהחלט פעולה לא תקינה, לא תקינה מנהלית ולא תקינה אתית. אם לדעתו של בנט הועדה פועלת ממניעים פוליטיים ולא ענייניים שיפטר את חבריה.
ובאופן כללי, צריך לצמצם כמה שיותר את השתתפות המדינה במימון אמנות ותרבות. לא מעוניין לתקצב לא את משה איבגי ולא תעמולה לאומנ של מירי רגב. תניחו לי. ואני ממש לא ליברטריאן. להפך – תפנו את הכסף לדברים .חשובים יותר כמו רווחה ובריאות ותפסיקו לקבוע בשבילי מהי תרבות איכותית
הכסף הוא של הציבור, ולכן במדינה דמוקרטית על נבחריו לקבוע את חלוקתו, כולל החלטות "אילו אירועי תרבות ומיצגי אמנות המדינה מתקצבת". זכותה של הועדה לייעץ, אבל ההחלטה הסופית היא תמיד של השר הממונה, כי הוא זה שאחראי על כסף המשרד. (נתינת זכות ההחלטה הסופית לועדה אינה דמוקרטית במיוחד. הרי הועדה אינה אחראית לציבור אלא מורכבת מאלו שמקבלים/קיבלו/מכירים את אלו שקיבלו/. זהו מתכון לחליבת הציבור ולקליקה שמשכפלת את עצמה).
נ.ב. באשר ל"פוליטיזציה" – מקרה זה מראה שדווקא הועדה היא זו שנגועה בה. לצערי, יקשה על בנט לפטרם. הוא זוכר את המהומה שקרתה אחרי שרה"מ פיטר חברים בועדת פרס ישראל. כנראה שאין דרך למנוע מהשמאל להתלונן…
אגב, אתה ממשיך קו ישן של השמאל – אי-הבדלה בין אוליגרכיה לדמוקרטיה. כאשר ההחלטה הסופית היא ע"י חבורה קטנה ונבחרת על ידי עצמה כמו הועדה או בג"ץ זוהי אוליגרכיה, גם אם היא מבטיחה להיות נחמדה ו"א-פוליטית" (כאילו האוליגרכיה עצמה אינה סוגיה פוליטית, ןכאילו שאין לחבריה שום אינטרסים או השתייכות לקבוצות מעמדיות בעלות אינטרס). לא כל שלטון-רב הוא דמוקרטיה – אבל אין דמוקרטיה בלי שלטון רב.