מפעם לפעם עורכת מדינת ישראל ניסויים בהנדסה חברתית באזרחיה. כך הוא למשל מסמך משרד הכלכלה, החושף עולם מרתק של אבסורדים וכשלים לוגיים.
תקנות ממשלתיות, הניסיון מלמדנו, דומות יותר מכול ליצורים חיים, או מוטב: ליצורים חיים כפי שהיו נראים לו הייתה מתכננת אותם ועדה. גם אם נוצרו למטרה מסוימת, הרי הן פורשות כנפיים ועפות להן לחיים משל עצמן. עם הזמן נוסף להן עוד אבר ועוד אבר, עוד מכה ועוד חבורה, עד שלבסוף קשה להכיר את צורתן המקורית.
דוגמה יצירתית במיוחד, המלמדת משהו על נפתולי החשיבה הפרוגרסיבית ותוצאותיה, ניתן למצוא בעיון במסמך משמים משהו, העונה לשם "השתתפות המדינה בעלות שכר לימוד במעון או במשפחתון, שנה"ל תשע"ו". אוסף של תנאים ותקנות שלכאורה אין בהן כל עניין אלא למעוניין בתמיכה, יכול לחשוף תחתיו עולם עשיר במיוחד של סתירות עצמיות הנובעות מעולם הערכים הפרוגרסיבי המודרני.
המסמך נפתח בהצהרה חגיגית כי "האמור במבחנים נוקט בלשון זכר אך מכוון לנשים וגברים כאחד". לאחר מכן, בסעיף 2 נאמר כי מטרת התמיכה היא "עידוד שילובן של אימהות בשוק העבודה". אם כן, יש להניח ש"עידוד שילובן של אימהות" כולל גם עידוד שילובם של אבות. כלומר, כך הייתם עלולים לחשוב בטעות. למרבה המזל, המסמך ממשיך ומפרט את הדרישות מבני הזוג.
האֵם, כך נאמר במסמך, צריכה לעבוד בהיקף של 24 שעות שבועיות לפחות; או להיות בחופשת לידה או בשנת שבתון; או ללמוד בהיקף של 24 שעות שבועיות לתואר ראשון או בקורס להכשרה מקצועית וכדומה. בן הזוג, לעומת זאת, צריך רק "לעבוד" (לא מצאתי במסמך תנאי להיקף העבודה) או להיות בשנת שבתון; או ללמוד – גם לתואר שני או במוסד תורני זה בסדר. במילים אחרות, אמהות צריכות לעבוד קשה יותר מאבות כדי לקבל השתתפות במעון. אפליה! במדינת ישראל בשנת 2015 מפלים נשים רק כי הן נשים?
אבל כמובן, יש טעם לאפליה. הרי רוצים לעודד נשים להשתתף בשוק העבודה, ולפיכך מן הדין הוא שדווקא מנשים ידרשו יותר כדי לקבל את התמיכה. זה כמובן לא התחום היחיד שיש בו אפליה שכזו. נקודות זכות למס הכנסה עבור ילדים, לדוגמה, הוא דבר שרק נשים מקבלות ולא הגברים. כלומר אם יש ברירה לזוג אם הגבר יעבוד או האישה – המדינה מטה את השיקולים לכך שהאישה דווקא תעבוד. הנדסה חברתית במיטבה.
מס אימהות
ולפני שנמשיך לדובדבן שבקצפת, אתעכב ברשותכם על הנושא הזה עצמו. מה זאת אומרת "להשתלב בשוק העבודה"? נניח לרגע שאישה יוצאת לעבודה לטפל בילדים של אישה אחרת. האם היא משולבת בשוק העבודה? ודאי! היא עובדת ומקבלת על זה כסף. בכסף הזה (בצירוף התמיכה של משרד הכלכלה) היא משלמת על מטפלת (או "מחנכת" כפי שמשרד הכלכלה היה שמח לקרוא לזה, הרי יש כאן "שכר לימוד" לתינוק בן חצי שנה!) לילד שלה. המטפלת יכולה בעצם להיות אותה אחת ששכרה אותה, אך בכל מקרה "שוק העבודה" הרוויח פעמיים – סוניה מטפלת בילד של רוחמה, ורוחמה מטפלת בילד של סוניה. הידד לקדמה ולשוויון!
מה יקרה אם סוניה ורוחמה תאמרנה לעצמן: למה לנו להשְׂפיק בילדי נכרים, שמא נטפל בילדינו-שלנו? הרי בינינו, אמא יש רק אחת! על-פי תורת ה"עלות החלופית", הן עדיין תרווחנה, ואולי אפילו יותר מהתרחיש החלופי. נכון, סוניה לא תקבל יותר צ'ק ותלוש, אבל היא תחסוך לעצמה את הצורך לשלם בעצמה צ'ק ותלוש לרוחמה, ובכך בעצם תרוויח אותן. במילים אחרות, כאשר אישה היא "עקרת בית" היא לא מובטלת ולא "מחוץ לשוק העבודה". היא עושה עבודה יקרת ערך בדיוק כמו אישה המטפלת בילדי אחרים, והיא מקבלת על כך שכר – שכר המגולם בכך שהיא לא משלמת עבור השירותים הללו למישהו אחר. נכון הוא שאישה יכולה להחליט שעדיף לה לשלם עבור טיפול בילדיה, ממניעים כלכליים (היא עובדת היי טק ומרוויחה 50 אלף נטו לחודש), או מתוך אמונה שדווקא מסגרת עם עוד תינוקות תהיה טובה לילד שלה, או סתם כי אין לה כוח להיות איתם כל היום, או שילוב של כל השיקולים הללו. אך מכל מקום, בלי קשר למה שתבחר ולפי סדרי העדיפויות והרצונות והשאיפות שלה, היא תהיה בשוק העבודה, גם אם תבחר להיות בבית ולטפל בילדיה בעצמה.
אלא מה? כאן טמון הכלבלב. כאשר אישה מטפלת בילדיה-שלה אולי זה טוב לה עצמה, אבל מישהו אחד לא מקבל כאן את חלקו: המדינה, כמובן. אפשר למסות תלוש מסודר – אבל אי אפשר למסות חוסר תלוש. במילים אחרות, מי שבאמת מרוויח מ"עידוד נשים לשילוב בשוק העבודה" אינן הנשים עצמן, אלא המנגנון הבירוקרטי הממומן בידי משלם המסים. המנגנון הזה מעוות את הרצונות של הגברים ושל הנשים ומטה אותן לכיוון הרצוי לו – דהיינו, כמה שיותר עבודה ממוסית, כמה שפחות חסכון עבודה. כדי להבין כמה אבסורדי ההיגיון הזה, תארו לעצמכם מערכת האוסרת על בעלי "ידי זהב" לתקן בעצמם את ביתם ואת מכשיריהם, כדי שתהיה פרנסה לאינסטלטורים ושהמדינה תוכל לגבות את חלקה בעסקה הכוללת העברת כספים מיד ליד. זה בדיוק מה שעושה המדינה כשהיא מעודדת נשים שאחרת היו נשארות בבית ומטפלות בילדיהן, לשלם לאנשים אחרים שיטפלו בילדיהן, רק בפחות יעילות ועם מנגנון בירוקרטי סבוך ושמן במיוחד.
חד-מיניים נהנים יותר?
נחזור לעניין. נניח שאנחנו אכן מסכימים שיש היגיון כזה, של עידוד נשים – נשים דווקא! – להשתלב בשוק התעסוקה, ושלכן הקריטריונים לנשים ולגברים לקבלת תמיכה שונים. אנו ממשיכים וקוראים את הוראות משרד הכלכלה, והנה אנו נתקלים בסעיף הזורק את כל ההיגיון הזה לעזאזל. הסכיתו ושמעו:
על זוג הורים חד מיניים המנהל משק בית משותף יחולו הוראות אלו בשינויים המחויבים, ובלבד כי אחד/ת עומד/ת בתנאים הנדרשים במבחנים אלו ביחס לאם והשני/ה בתנאים הנדרשים במבחנים אלו מבן הזוג.
אתם הבנתם את זה? הרי כל הדרך עד כה הבנו שהרציונל הוא לעודד נשים דווקא לצאת לשוק העבודה. זו כותרת המסמך. לכן הדרישות מגברים ומנשים שונות. מה קורה כאן? כאשר יש זוג חד מיני, פתאום אין שום הבדל בין גברים לנשים? כל אחד מבני הזוג יכול לעשות "דיבס" על אחד התפקידים ולהותיר את השני לאחר? הרי גבר ואישה נשואים אינם יכולים להחליט שהאישה תהיה בתפקיד בן הזוג והגבר יהיה בתפקיד האם; זה סותר את ההיגיון שבתמיכה, שנועדה לעודד נשים דווקא לצאת לעבודה. ואיך פתאום אצל הורים חד מיניים הולך כל ההיגיון קפוט?
הבה נרחיק אחורה בזמן לשנת 2010, ונשאל את שר התמ"ת דאז, בנימין בן אליעזר הזכור לטוב, לסיבה למדיניות הזו. הנה דבריו:
אין שום סיבה בעולם למדיניות שהייתה קיימת עד כה לפיה משפחות עם זוג הורים חד-מיניים, שהוגדרו כתא משפחתי ע"י המדינה, לא יזכו להטבות משרד התמ"ת בתחום מעונות יום, משפחתונים וצהרונים.
אין שום סיבה בעולם, כבוד השר? הרי הסיבה בעולם חקוקה במפורש בעצם הסיבה לתמיכה: לעודד אמהות להשתלב בשוק העבודה. אמהות דווקא, כדי להקטין את אי-השוויון וכו' וכו'. ואם יש שני אבות, כיצד ההיגיון הזה חל עליהם?
כך אפשר לשאול גם את רשות המסים, שהעבירה ב-2013 החלטה דומה לגבי נקודות זיכוי עבור ילדים. כזכור, רק אמהות יכולות לזכות בהטבה המשמעותית הזו, ולא אבות. מה לגבי זוגות חד-מיניים? השבח לרשות, במקרה הזה יוכל בן הזוג שאינו האב הביולוגי לקבל את נקודות הזיכוי – שנועדו, כזכור, לעודד דווקא יציאה של נשים לעבודה. וההיגיון? הלך לאיבוד במצעד הגאווה האחרון, כנראה.
אבל אל דאגה וחשש, נראה שבחסות הפרוגריסיביזם המתעלה על עצמו, ניתן למצוא פתרון גם לזוגות שלא זכו להיות חד-מיניים. הרי רק לפני מספר חודשים הורתה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דינה זילבר, על כך שלא יהיה צורך בניתוח כדי להפוך גבר לאישה או להפך. כל שצריך הוא הצהרה אישית ומעבר דרך ועדת מומחים שתתרשם שאכן הפך הגבר לאישה, והופס – נסללה הדרך לשינוי המין בתעודת הזהות. בקיצור חברים, אם ברצונכם ליהנות מההטבות המיוחדות הניתנות למין השני במסגרת חיי הנישואין, כל שעליכם לעשות הוא לעבור שינוי מין בתהליך שאינו אלא מעבר דרך ועדת מומחים (שאולי גם אותה יבטלו בהמשך), וכך תוכלו להקים בית גאה נאמן בישראל ולזכות בנקודות המס הרצויות לכם, או בהטבות למעון וכיוצא בזה, ובא לפרוגרסיביסטאן גואל.
הטור מבוסס על תובנותיו של ידיד הבלוג וחבר בתוכנית הדוקטורנטים של פורום קהלת, הרב איתם הנקין, ומערכת הבלוג, ראשיה שריה ויועציה, מודים לו על כך, בכפוף לכל דין.
(רק בסוגריים): לדעתי הניסוי הנורא יותר היה נסוי הסכם אוסלו
איך יודעים שדעתו של כותב המאמר מוטה מראש כנגד הומואים ולסביות?
ההתמקדות בזוגות של גברים שלכאורה נהנים משיוויון זכויות מול זוגות אחרים באה כדי לטעון כנגד זוגות אלו, ומכאן להסיק כנגד כלל הזוגות מאותו המין, כמובן מבלי לחשוב בכלל על טובת הילדים, הילדים של כולנו. אחרי הכל, ההטבה מגיעה למי שהוא הורה, לא למי שמוצא בן או בת זוג.
אם היה מבקש באמת ובתמים לזעוק את זעקת הנשים שמתוך הרצון להגן עליהם קיבלו זוגות הגברים את זכויותיהם (שוב, לכאורה), היה הכותב שם ליבו לזוגות הנשים שזכויותם מקופחות כיוון שרק אחת מבנות הזוג יכולה לקבל את ההטבות שעל פי טענתו, מגיעות לשתי בנות הזוג בשל היותן נשים.
אבל מה, כשמחפשים איך להסית כנגד השונה ממך, מי שאולי נפגעת באמת מהחוק, זאת שאכן מקופחת, אותה אפשר לזרוק מתחת לגלגלים. העיקר ללבות שנאה ומחלוקת.
איזו זעקה?
יש כאן גיחוך על מדיניות משרד הכלכלה.
מצד אחד מבדילים בין איש לאשה, ומצד שני כשזה זוג חד מיני (הבחירה בזוג גברים היה לצורך הדוגמא. הרעיון זהה בזוג נשים) בני\בנות הזוג יכולים\ות לבחור מי יהיה בתפקיד האיש ומי בתפקיד האשה.
מצד אחד מעודדים נשים לצאת לעבוד, ומצד שני העידוד הזה לא נועד לרווחת האישה, אלא כדי לגבות מיסים.
אז זה מגוחך, ומותר לצחוק על זה, גם אם דעתך מוטה מראש נגד כל דתי שמעז לכתוב על משהו שקשור איכשהו לזוגות חד מיניים.
נ.ב.
זוגות הנשים שאתה מתאר אינם מקופחים – הם זוכים לאותו יחס כמו זוגות גברים או זוג של גבר ואשה – מבחינת רשות המסים, אחת תהיה בתפקיד "אם" והשניה בתפקיד "אב".
מה שמגוחך הוא שבזוג של גבר ואשה, רשות המסים בוחרת מי יהיה האב ומי האם לפי נתוניהם הביולוגיים, ולא לפי בחירתם האישית.
הלל,
הדעה שאתה מביע כאן היא תולדה של לוגיקה מעוותת, שנועדה, למעשה, לבטא את ההומופוביה הגלויה שלך. למעשה, החוקים שציטטת באים לעודד בני אדם שהם הורים לצאת לעבודה, ולא משנה מהו מינם. כאשר אדם הורה הורה יחיד, או כאשר שני בני אדם מאותו מין הם הורים, הם זקוקים לעזרה ולתמיכת המדינה ככל הורה אחר, המבקש לגדל את ילדיו וגם לפרנסם בכבוד. כאב יחיד, המגדל לבד את בניו, אני עובד קשה מאוד, מתפרנס מעט מדי, וכן, משלם ממשכורתי גם דמי טיפול והשגחה למעון היום של בניי ולבייבי-סיטר מעת לעת, ולולא ההנחות שהעניקו לי המדינה והרשות המקומית, היה מצבי קשה בהרבה. מה כאן לא מובן? מה לא מסתדר עם השקפת עולמך? מה היה לצנינים בעיניך? העובדה שאני גבר, המשמש אם וגם אב? והאם משום כך אתה רוצה לשלול ממני ומחבריי את הסיוע שאנו מקבלים אותו בזכות, כמשלמי מיסים ומשרתים בצבא, מן המדינה?
לא הם לא "זקוקים" כי אני לא מוכן לממן את משחק הנדמה לי שלהם בכסף שאני מרוויח. המדינה היא אוסף של בני אדם ורובם נגד מוחלט של כלל התופעה הבזויה הזו שהצליחה לפלס דרך בטרור מחשבתי ותקשורתי לראש הפירמידה.
תגיד, אתה טרחת לקרוא את המסמך הרשמי (שקושר כאן), או שההחלטה מה תכליתו של חוק מסויים נקבעת אצלך באופן פרטי לפי מצב הרוח?
(אגב, השאלה שלי רטורית. אל תטרח).
רשמת "באים לעודד בני אדם שהם הורים לצאת לעבודה" – זה לא נכון, הכוונה הרשמית במסמך היא "עידוד שילובן של אימהות בשוק העבודה". המקרה המוצג מראה שמדיניות רווחה מתחילה במטרה מסויימת, ולאחר מכן מתרחבת לכל עבר בלי קשר לכוונה המקורית.
דווקא אתה שהכנסת את ההומופוביה חוטא לעניין: זה שגרשוני כתב את המלים "זוגות חד-מיניים", לא אומר שזה הנושא.
מי מרים את הכפפה ותובע את המדינה על אפליה כלפי זוגות רגילים (גבר ואישה) לעומת זוגות חד מיניים?
אם הייתי יכול לקבל את נקודות הזכות של אישתי מצבנו היה בהחלט טוב יותר…
מה עם תודה לשדכן בין הבלוג לבין הרב איתם?
אין צדק בעולם, הרב הילמן, אין צדק
לנוכח הפלגיאטים הנחשפים כאן ולהעדר התודות, אני מתחיל לחשוש שגם ההתקפה של גרשוני עלי נגנבה מאנשהו.
וואוו. מאמר מדהים.
יש הבדל גדול בין תשלום למטפלת ובין טיפול עצמאי בילדים. אדם העובד במקצוע חיצוני יתמיד בו כנראה גם אחרי שילדיו ייפטרו מעולה של מטפלת. אבל זה שעסוק בטיפול בילדיו ונפלט כרגע משוק העבודה, יהיה קשה לו יותר לחזור לשוק בהמשך. זה הבדל מספיק גדול שמסביר את כל העניין גם בלי כל ההו-הו הזה
תזכור שמדובר בסיוע קטן, רק בעלי משכורות נמוכות יצאו לעבוד בשביל ההטבה הזו. שבסקטור הזה לא משנה כל כך אם הפסקת וחזרת. מה שבטוח – עודדת את אלו שאין להם מספיק כסף, להביא עוד ילדים תוך הבטחה שיתר אזרחי המדינה יממנו את צעדיו הלא מחושבים. כרגיל בסוציאליזם – אידאלים גדולים, תוצאות רעות.
באמת מקרה מצוין לדוגמא. יותר מדי חוקים ותקנות מביאים לטמטום. כל ח"כ מתחיל פועל במרץ להוסיף עוד ועוד סעיפים למסמך המטורלל הזה שנקרא חוקי ותקנות המדינה. אפשר בשקט למחוק חצי מהחוקים ולא יקרה שום דבר. כל חוק כזה נוטל חירות מהציבור ומעביר אותה לידי פקידים ושופטים עייפים ומשועממים.