הסכם הגרעין הוכיח: ג'יי סטריט חצתה את הקווים

סקרים שנערכו לאחרונה מלמדים כי רוב הציבור הישראלי מאמין שהסכם הגרעין הוא רע – רע לביטחון המדינה ורע לשלום העולם. עתה, לאחר החתימה, גם במערכת הפוליטית ניכרת הסכמה כמעט מקיר לקיר בנושא. על עמדת נתניהו והליכוד אין צורך להרחיב. למערכה הצטרפו גם ח"כ יצחק הרצוג, ציפי לבני ויאיר לפיד, שהשמיעו מילים חריפות נגדו ההסכם. אפילו ח"כ זהבה גלאון, שלא תפספס כמובן הזדמנות להשתלח בנתניהו (כן, אבל "הוא לא הציג אלטרנטיבה") מודה כי "ההסכם הזה מדאיג, הוא מכוער ויש בו הרבה חורים".

לכן ארשה לעצמי להניח כי תחושת חמיצות קשה תתעורר בקרב רבים למקרא הדיווח של כתב חדשות ערוץ 10 מואב ורדי: עמרם מצנע, אלוף במיל' ויו"ר מפלגת העבודה לשעבר, ייצא למסע שתדלנות בקרב חברי הקונגרס האמריקני בעד הסכם הגרעין.

הבעיה העיקרית עם הנסיעה של מצנע נובעת מהבחנה פשוטה: רובנו מבינים שההסכם גרוע ומסכן את ביטחון המדינה. חלקנו מניח כי פספסנו כבר את הרכבת, ואם נילחם בקונגרס או נגד המעצות אזי ניפגע מכך, ויצא שכרנו בהפסדנו. משיקולים אלה, היינו יכולים להכיל אמירות כמו: "ההסכם גרוע אבל אפשר לחיות איתו"; אך זהו עניין אחר לגמרי שישראלי משתדל למענו באופן אקטיבי, בניגוד גמור לרצון העם ונבחריו.

ועדיין, חשוב לזכור שמצנע הוא היום אדם פרטי, ואינו מייצג אף אחד חוץ מאת עצמו. הוא גם "לא סבור שההסכם מושלם", אלא ש"האלטרנטיבה של הפלתו בקונגרס גרועה יותר", כפי שציטט ורדי. לכן, ניתן לומר לכאורה כי ההחלטה שלו לסנגר על ההסכם בוושינגטון נובעת ממניעים פרגמטיים, ונשמעת קצת פחות נוראה מכפי שסברנו בתחילה. אך זהו לא סוף הסיפור, וכאן אנו מגיעים לחלק המטריד באמת בדיווח של ורדי: מצנע לא יוצא לוושינגטון מיוזמתו – מי שיזם והזמין אותו היא לא אחרת משדולת השמאל הרדיקלי היהודית-אמריקנית ג'יי סטריט.

כך מצנע, גם אם אינו מזדהה עם ההסכם, נופל ככלי שרת בידי האינטרסים של ג'יי סטריט. בניגוד למצנע, שדולה זו התנגדה לכל אורך הדרך לאופציה צבאית מול איראן ותמכה בהסרת הסנקציות על איראן עוד הרבה לפני שצחוק מבעית התפשט על פניו של שר החוץ האיראני זריף בווינה; ובניגוד למצנע, שנאמנותו ומחוייבותו למדינת ישראל ולביטחון אזרחיה אינה מוטלת בספק, בסוגיית הגרעין ג'יי סטריט חצתה את הגדר באופן המובהק ביותר.

יותר קיצונים מאובמה

לא תמיד זה היה ככה. שנה לאחר הקמת שדולת ג'יי סטריט, ב-2009, הודיע המנכ"ל שלה ג'רמי בן עמי כי "לנוכח ההתרסה המתמשכת של איראן מול הקהילה הבינלאומית ודחייתה של ההצעה הדיפלומטית האחרונה בנושא ההעשרה גרעינית, אנו מאמינים שהגיע הזמן להעביר את חקיקת הסנקציות על איראן, התלויה ועומדת בבית הנבחרים". זאת, למרות שהביע תמיכה בלתי-מתפשרת בנשיא אובמה, במדיניות ההכלה שלו, "במאמציו לטפל באיראן בצורה דיפלומטית ולפתור את הבעיות סביב תוכנית הגרעין שלה באמצעות משא-ומתן".

מי שהיטיב לזהות את טבעה האמיתי של ג'יי סטריט כבר באותה העת היה שגריר ישראל בארה"ב דאז וח"כ בהווה ד"ר מייקל אורן. נוכח הביקורות של השדולה על ההתנהלות הצבאית של ישראל במבצע 'עופרת יצוקה', תמיכתה במשא-ומתן עם החמאס ובדו"ח גולדסטון הידוע לשמצה, אמר אורן כי ג'יי סטריט היא "בעיה ייחודית, במובן זה שהיא לא רק מתנגדת למדיניות אחת של ממשלה ישראלית אחת, אלא מתנגדת לכל המדיניויות של כל ממשלות ישראל. היא מחוץ למיינסטרים באופן מובהק". אגב, מאוחר יותר, ב-2010, ג'יי סטריט סרבה גם להצטרף למכתב ששלחה שדולת איפא"ק לחברי קונגרס אמריקנים כדי שיגנו את משט המרמרה לעזה.

בחלוף השנים הקצינה ג'יי סטריט את עמדותיה בסוגיית הגרעין האיראני והביעה התנגדות רשמית לכל פתרון צבאי, גם אם מדובר רק באופציה ש"מונחת על השולחן" כך, במרץ 2012 פתחה השדולה במסע שכנוע בגבעת הקפיטול – כ-700 מחבריה נפגשו עם 225 נציגי קונגרס שונים –  במטרה להעביר למחוקקים האמריקנים את המסר שלא כל היהודים האמריקנים תומכים בתקיפת איראן, בין אם על-ידי ארצות-הברית בין אם על-ידי ישראל. באותו שבוע ערכה ג'יי סטריט כנס בו השתתפה גם היועצת הקרובה של אובמה ואלרי ג'ארט, מי שמשמש היום כסגנו של ג'ון קרי אנתוני בלינקן וסגן הנשיא ג'ו ביידן. לאותו כנס, אגב, הגיע גם ראש ממשלת ישראל לשעבר אהוד אולמרט.

הקמפיין הזה קומם על ג'יי סטריט אפילו נציגים בולטים מהיהדות הליברלית בארצות-הברית שתמכו באותה עת במדיניות של אובמה. אחד מהם הוא הפרופסור והמשפטן הבכיר אלן דרשוביץ, שאמר כי ג'יי סטריט "מערערת את העמדה האמריקנית מול איראן".

השדולה מגדירה את עצמה כ"בית הפוליטי של אמריקנים ציונים, פרו-ישראלים ותומכי שלום הפועלים מתוך אהבה ודאגה עמוקה לעתידה של מדינת ישראל", המשיך דרשוביץ לתקוף בחריפות, אינה יכולה לטעון עוד כי היא פועלת ל"חיזוק מדינת ישראל". דרשוביץ סיפר בראיון ל'טיימס אוף ישראל' כי נפגש באופן אישי עם הנשיא אובמה, שהבטיח לו כי הפתרון הצבאי הוא עדיין אופציה רלוונטית. היום אנחנו יודעים שאובמה לא באמת התכוון לכך; אך לפחות למראית עין, באותה תקופה ג'יי סטריט מיצבה את עצמה אפילו יותר שמאלה מעמדת הבית הלבן.

היהודים המודאגים של שדולת השמאל הנמרצת לא עצרו שם, ובנובמבר 2014 הם הגדילו לעשות ושלחו עצומה לחברי הסנאט הקוראת לאפשר לאובמה להשעות את הסנקציות על איראן עוד לפני חתימה על הסכם גרעין, זאת במטרה לסלול לו את הדרך להסדר. "אנו כותבים כדי לבטא את חששנו העמוק מהרטוריקה הלא-מדוייקת והלא-מועילה של קומץ חברי קונגרס ביחס לאפשרות התוצאות של המשא-ומתן הנוכחי. במיוחד לא אחראיים האיומים להתנגד לכל הסכם כולל, המגביל את תוכנית הגרעין של איראן, שמשעה תחילה את הסנקציות האמריקניות על איראן" נכתב בה. לצד ג'יי סטריט חתמו גם ארגוני שמאל רדיקלי שונים, כגון הארגון הפמיניסטי 'קוד ורוד'; וכן 'המועצה הלאומית האיראנית-אמריקנית' (NIAC) – שדולה פרו-איראנית רבת השפעה בוושינגטון, שנחשדה בעבר בקשרים ישירים עם טהראן. על-פי תחקיר שפורסם בג'רוזלם פוסט, ג'יי סטריט גם קיבלה בעבר תרומות מאנשים המשוייכים ל-NIAC.

עתה, עם חתימת הסכם הגרעין, פתחה ג'יי סטריט בקמפיין תעמולה בשווי עשרות מיליוני דולרים, תחת הכותרת: "טוב לארה"ב. טוב לישראל", והכל כדי לשכנע את נבחרי הציבור האמריקנים לתמוך בעסקה המפוקפקת בקונגרס.

קו פרשת המים של ג'יי סטריט

על-פניו, תשאלו, מה נשתנה? ג'יי סטריט מעולם לא הסתירה את תפיסת עולמה ותמיד תמכה בעמדות שמאל קיצוניות, כמו למשל ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני? אבל כן, עכשיו זה שונה. כפי שהסביר פרופסור דרשוביץ', ג'יי סטריט מתיימרת לייצג את האינטרס של מדינת העם היהודי ולקדם ציונות, לשיטתה, באמצעות הממשל האמריקני – בדיוק כמו איפא"ק. בסכסוך הישראלי-פלסטיני עוד היה לה במה להיתלות – אזרחי ישראל ונבחרי הציבור שלה חלוקים בצורה חריפה בנושא זה ומחזיקים גישות ותפיסות שונות, שלחלקן הגדול ג'יי סטריט מתחברת מאוד בקלות. לאורך השנים, פוליטקאים ישראלים רבים השתתפו במפגשים שלהם. די להביא כדוגמה את הכנס האחרון של השדולה, בו השתתפו נציגי 'המחנה הציוני' חיליק בר וסתיו שפיר.

נאמר אף יותר מכך – גם בנושא הגרעין האיראני, עד לפני חתימת ההסכם הדעות בישראל היו חלוקות. כך שניתן היה לתרץ אפילו את ההתנהלות הפציפיסטית הפתולוגית של ג'יי סטריט לאורך השנים. אולם עכשיו, לאחר שנחתם ההסכם ונחשפו פרטיו; לאחר שגם האופוזיציה הישראלית נחשפה למגרעותיו העצומות והביעה את התנגדותה העזה – גם הסנגורים הגדולים ביותר לא יוכלו להצדיק עוד את הפעילות הברורה שלה נגד האינטרסים הישראליים. בנקודה זו "זה לא עניין זה ימין ושמאל", כמו שנהוג לומר היום. זה פרו-ישראל מול אנטי-ישראל.

גם אם תאמרו שלאחר שההסכם נחתם לקונגרס אין סיכוי של ממש להכשיל אותו, ועכשיו המשך ההתנגדות לאובמה ייתפס כהתרסה שעליה נשלם בסוף מחיר כבד – לאור המציאות הפוליטית הנדירה שנוצרה בישראל, בה ימין ושמאל מאוחדים בצורה חסרת תקדים נגד ההסכם, לג'יי סטריט אין זכות להחליט עבור ישראל ובשם ישראל מה טוב בשבילה, ולהוביל אותה, בעל כורחה, בדרך שנתפסת בעיניה כסכנה לביטחונה. האם יש לה זכות להמשיך לקרוא לעצמה ארגון "פרו ישראלי"? "היא יכולה לקרוא לעצמה איך שהיא רוצה", ענה על כך העיתונאי היהודי-ליברלי ג'פרי גולדברג, "זה לא אומר שאני צריך לקנות את זה".