שֶׁתִּקְפְּצוּ לִי עַד מָחָר
עִם שִׂמְחַתְכֶם הַזּוֹ לְאֵיד,
עִם הַתַּרְעֹמֶת-בְּשָׂכָר,
עִם תְּלִיָּתִי עַל הַגַּלְעֵד.
וְאַף עַל פִּי כֵן
וְאַף עַל פִּיכֶם
אֶתְחַלְחֵל וְאֶתְכַּוֵּץ וַאֲמָאֵן לְהִנָּחֵם
מוּל הַשָּׂטָן עִם הַסַּכִּין
וּמוּל הַחַף הַמִּתְפַּחֵם.
אֶל מוּל אַכְזָר, אֶל מוּל אָח זָר
בִּירוּשָׁלַיִם וּסְבִיב שְׁכֶם,
אֶהְיֶה מֻטְרָד, אֶהְיֶה נֶחְרָד,
עַל חֲמַתְכֶם וְעַל אַפְּכֶם.
שֶׁתִּקְפְּצוּ לִי עַד מָחָר
עִם שִׂמְחַתְכֶם הַזּוֹ לְאֵיד,
עִם הַתַּרְעֹמֶת-בְּשָׂכָר,
עִם תְּלִיָּתִי עַל הַגַּלְעֵד;
שֶׁתִּקְפְּצוּ לִי עַד טַבּוּר
עִם הַשִּׁסּוּי כְּלַפֵּי צִבּוּר,
עִם הַגִּרְגּוּר וְהַחִרְחוּר וְהַבִּרְבּוּר,
עִם כָּל הַדְּרוֹס-כָּל-מִתְנַחֵל,
עִם הַאֲנִי הַמַּאֲשִׁים –
אֲנִי אַמְשִׁיךְ לְהִתְחַלְחֵל
עַל אַף שֶׁכָּךְ אַתֶּם דּוֹרְשִׁים.
שֶׁתִּקְפְּצוּ לִי עַד אֶתְמוֹל
עִם הַצְּבִיעוּת הַזּוֹ עַד גֹּעַל,
עִם הַדִּמְעָה בְּעַיִן שְׂמֹאל
הַמֵּיטִיבָה כָּל כָּךְ לִפְגֹּעַ
בְּמָה שֶׁנּוֹחַ – אַךְ לִקְמֹל
הֵיכָן שֶׁחָם מִדַּי לִנְגֹּעַ,
עִם הַתַּגְלִית הַפִּתְאוֹמִית
שֶׁהַטֵּרוֹר מַמָּשׁ מֵמִית
אַחֲרֵי שָׁנִים שֶׁל הִתְעַלְּמוּת
כְּשֶּׁלָנוּ כְּבָר נִמְאַס לָמוּת.
אַתֶּם מֵתִים שֶׁאֵשָׁבֵר,
שֶׁכְּבָר אֶמְעַד,
שֶׁכְּבָר אֶפְלֹט מִפֶּה חִוֵּר
אֵיזֶה "כִּמְעַט",
אֵיזֶה "אוּלַי", אֵיזֶה "וְגַם",
אֵיזֶה חֲצִי
גִּנּוּי גִבֵּן וּמְגֻמְגָּם –
וְלוֹחֲצִים
בְּמַקְהֵלָה הָאֲחִידָה
עַל הַיַּבֶּלֶת
וְעַל הָרֶגֶשׁ בַּסְּחִיטָה
הַמְּקֻבֶּלֶת,
וּמַדְבִּיקִים לִי זוּג קַרְנַיִם
מָאֳרָךְ
וּמְנַפְּקִים לִי קַרְנָבָלִים
שֶׁאֶצְרַח
וּמְצַיְּרִים אוֹתִי כְּשֵׁד
וּשְׁמוֹ יָמִין,
וּפֹה וָשָׁם, אֲנִי חוֹשֵׁד,
דֵּי נֶהֱנִים,
וְאַף עַל פִּיכֶם,
וְאַף עַל פִּי כֵן,
גַּם אִם אֲנִי אֵרָאֶה מוֹצֵא-חֵן,
גַּם אִם תַּכּוּ בִּי בְּכָל הַגְּזָרִים
וּבְכָל הֶחָזֶה,
אֲנִי אֶתְחַלְחֵל מִטֵּרוֹר אַכְזָרִי;
מִין הֶרְגֵל שֶׁכָּזֶה.
יפה וממצה
כשכל מצביע מרצ הוא ״עוכר ישראל״,
לא פלא שכל מצביע הבית היהודי הוא ״שורף תינוקות״.
נכון, ומדוייק להפליא. זה טור שיודע לשים את האצבע באופן מדוייק מדוע אין במה שהתרחש בסוף השבוע שעבר בכדי לשנות סדרי עולם בתפיסות עולם של אנשים עם תפיסות ימניות (וגם אין צורך בכך).
מצד שני גם מראה כי אותה עמדת התגוננות אליה נכנס חלק גדול מהציבור בעל עמדות ימניות עשוי למנוע מאותו ציבור, שמנהיגיו בשלטון, לקחת חלק בחשבון נפש ובנקיטת הצעדים הציבוריים הנדרשים על מנת לתקן את המעוות – מי שנמצא בעמדת התגוננות כלל לא מסוגל לשנות מציאות, מי שנמצא בעמדת התגוננות לא מסוגל לחשבון נפש.
השיר כמה שנכון, טוען לזכות להתחלחל ממעשה בזוי והופך את אותה זכות למרכז השיח, במקום להביא למרכז השיח את התיקון שיש לבצע.
כמה שהשיר נכון, אותו ציבור ואותו אדם כנראה לא יספיקו בחודש אחד, חודש אלול, להכין את עצמם ולהוציא עצמם מאותה עמדת התגוננות לעמוד בפני אלוהים ולהגיד: חטאתי, עוויתי פשעתי… ימשיכו להתכרבל בעמדת הנרצע בזמן שבידיהם הכלים לשינוי המציאות.
חשוב לי להדגיש שכאשר אני מדבר על ציבור, הכוונה היא קודם כל המנהיגים שבראשו (יוצא דופן הוא נשיא המדינה, ליכודניק בשס"ה גידיו ורמ"ח אבריו, שלא מרגיש צורך להתכרבל בעמדת הנרצע אלא בא לדרוש שינוי במציאות בלי שזה יערער על תפיסותיו המדיניות, גם בו התנגחו לא מעט אנשים)
מעולה.
א
הַיְדִיעָה שָׁהֲתָה שְׁנֵי לֵילוֹת וְיָמִים
וְהוֹפִיעָה וְשׁוּב נֶעְלְמָה בִמְחִי–יָד.
וְאֵין קוֹל וְאֵין קֶשֶׁב. נִדְמֶה לִפְעָמִים
שֶׁאָמְנָם אוּלַי אֵין בָּהּ עִנ יְָן מְיֻחָד
ב
בַּעֲפַר אוּם–אֶל–פַחֶם, הַכְּפָר הַנִּדָּח,
הִתְפַּלְּשׁוּ יְלָדִים
(אֶזרְְחֵי הַמְּדִינהָ).
וְהָיְתָה צוּרָתוֹ שֶׁל אֶחָד חֲשׁוּדָה
בְּעֵינֵי חַיַּל–צַהַ"ל מִבְּנ יֵ–יְהוּדָה
וַיְצַוֶּנּוּ "עֲמֹד!" —
וּפְקֻדָּה הִיא פְקֻדָּה.
וּפְקֻדָּה הִיא פְקֻדָּה. אַךְ הַכְּסִיל הַפּוֹחֵחַ
לֹא עָמַד כַּמְצֻוֶּה
וְהִתְחִיל בּוֹרֵחַ.
אָז הֵרִים חַיַּל–צַהַ"ל רוֹבֵהוּ (אֵין פֶּלֶא!)
וְיָרָה
וּפָגַע 97
וְהָרַג אֶת הַיֶלֶד.
זהֶ הַכֹּל וְתוּ לֹא. בְּקִצּוּר, מִסְתַּבֵּר
שֶׁכִּמְעַט
בֶּאֱמֶת
אֵין פֹּה מַה לְּסַפֵּר.
ג
אֵין זהֶ קְרָב (לֹא שְׁעַת מִלְחָמָה הַשָּׁעָה).
אֵין זהֶ צֵיד מִסְתַּנֵּן שֶׁנָּפַל בָּרָעָה.
כִּי אַךְ רֶצַח, אָמְנָם בְּצֵרוּף הַתְרָאָה. 98
לֹא לַשָּׁוְא גַּם קְצִיניֵ הַמַּטֶּה הַכְּכוּבִים
(שֶׁהִרְבּוּ בְשִׂיחוֹת–שֶׁל–הֶסְבֵּר הַשָּׁבוּעַ)
לֹא צִיְּנוּ זֹאת בְּשׁוּם מְסִבַּת כַּתָּבִים — —
בִּדְבָרִים שֶׁל חֻלִּין אֵין לָדוּשׁ כַּיָּדוּע .ַ
כֵּן! בְּכָל מְדִינהָ קְצָת פָּחוֹת יַצִּיבָה
וּמְפֻתַּחַת פָּחוֹת
וּפָחוֹת מְבֻסֶּסֶת
זהֶ הָיָה מַעֲבִיר בֵּין רָאשֵׁי הַצָּבָא
טַלְטֵלָה מְסֻיֶּמֶת בִּזכְוּת אוֹ בְחֶסֶד.
בִּמְדִינוֹת חֲלוּשׁוֹת
מוּגוֹת–לֵב וּרְפוֹת–גּוּף,
זהֶ הָיָה מְעַרְעֵר קְצָת כִּסְאוֹת בְּמַפְתִּיעַ
וְאֵי–מִי הָיָה עָף אוֹ חוֹשֵׁשׁ פֶּן יָעוּף
אוֹ נֶחְפָּז לְפָחוֹת
לְהַסְבִּיר וּלְהַבְטִיחַ…
— — וּמְדַלֵּג עַל כָּךְ גַּם 99 הָאֶזרְָח–הַפָּשׁוּט
הַנּ זְִהָר קֹדֶם–כֹּל
חִישׁ לִרְחֹק מִמְּקוֹם פֶּשַׁע,
הָרוֹעֵשׁ רַק עַל מְנַת–הַבָּשָׂר, הַלָּהוּט
כְּחַיָּה שֶׁכֻּלָּה רַק גַּרְגֶּרֶת–וּוֵשֶׁט,
וְחוֹזרֵ וְצוֹלֵל בִּשְׁתִיקַת–אֲדִישׁוּת
אֲטוּמָה וְקֵהָה
וּפְלִילִית וּמְטֻפֶּשֶׁת.
השיר כתוב מעולה, רק שאין בו הרבה קשר למציאות. בניגוד למה שהיה מקובל כלפי יהודים בגלות, במדינת ישראל דברים כאלו מתרחשים בעיקר בהזיות של אנשי שמאל קיצוני ומעט מאוד במציאות. מעט מכדי שיהיה אפשר להגדיר זאת כתופעה או מדיניות. בודאי ביחס לכל מדינה אחרת. כל מי ששירת בצבא יודע שאין דברים כאלו.
אברהם, השיר שעופר הדביק אכן "כתוב מעולה" מפני שהוא מאת נתן אלתרמן, כפי שעופר אולי חשב שברור לכולם. הוא נכתב בשנות המדינה הראשונות, כשלדברים דווקא היה קשר למציאות וטוהר הנשק עוד לא היה מובן מאליו. בטוחני שעופר הדביק את הטור האלתרמני כחיזוק לדברי השיר שלי: אכן, גם המשורר הדגול וגם אני הקטן זועקים בשירינו את חשיבותן של ההזדעזעות הציבורית וההוקעה הציבורית כלפי מעשים חמורים וחריגים של רצח ערבים בידי יהודים (על פי החשד). ההבדל התקופתי, שיוצר את ההבדל התוכני בשירים, הוא שבשנות החמישים אויבתה של ההזדעזעות ממעשים כאלה הייתה התעלמות אדישה, ונגדה יצא אלתרמן – ואילו כיום ההזדעזעות גדולה ועצומה, אך מנסים לכרסם בה כל אלה המשתמשים באסון לצורך השנאת יריבים פוליטיים, ומתאמצים לדחוק את המחנה היריב אל עמדה (או תדמית) של אי-הזדעזעות.
לא רוצה שתתחלחל.
רוצה שתעזוב אותי בשקט. עם השטחים שלך, עם הדת שלך.
שב שם, אל תכפה עלי להגן עליך (60 יום במילואים בזבזתי עליך) ואל תגן עלי. אני אסתדר לבד במדינת תל אביב שלי. תמות אתה בשביל העקרונות שלך ותן לי למות בשביל העקרונות שלי.
ומוטב מוקדם מאשר מאוחר.
אלעד
ואם נצא מהשטחים, לא יהיה צורך במערך המילואים?!?!?!
השמאל מעולם לא התאפיין בחשיבה הגיונית!
על זה נאמר: השנאה מקלקלת את השורה!
אתה בהחלט מוזמן להישאר במדינת תל אביב שלך יחד עם הגאווה התמוהה ומוטב מוקדם ממאוחר…
אין שום בעיה חביבי, אל תשמור עלי במילואים.
גם אבא שלי בזבז עליך עשרות ימי מילואים בשנה במשך למעלה מ20 שנה.
לא רוצה שתבזבז את שלך כדי שתוכל לבכות בצדקנות,
תודה, אבל לא תודה, אל תכפה עלי את ימי המילואים שלך, שב לבד במדינת תל-אביב, שב במזגן עם אספרסו הפוך כדי לברוח מהחום הגיהנומי שלכם (איכס, ממש מסירות נפש לגור שם במדינה שלכם!)
שב עם חבר האינטלקטואלים שלך, תסתדר לבד.
גם אנחנו נסתדר בלעדיך בצבא, במדינת ישראל.
אנחנו נמות על העקרונות שלנו, ואתה תמות על שלך (תמות נפשי עם 90 אחוזי לחות)