העלאת שכר המינימום פוגעת בציבור. עובדה.

הלל גרשוני יצא לבדוק האם שכר מינימום כל כך טוב כמו שהוא נשמע. התוצאות היו חד-משמעיות: פגיעה בחלשים, ירידת מוטיבציה של המצטיינים, ונזק למעסיקים

המעסיקים נדרשים לצעדים יצירתיים; רמי לוי. צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

תארו לכם בית ספר פרטי המתנהל לו על מי מנוחות, כאשר לחלק מן התלמידים ציונים טובים מאוד, לחלק בינוניים, ולחלק – מתחת לכל ביקורת. בית ספר ככל בתי הספר. עד אשר מגיע לבית הספר מנהל חדש, עם תוכנית מבריקה: ציונים טובים, אומר המנהל, הם ציונים טובים. אין מה לגעת בזה. לעמת זאת אנו נכריז מלחמה על הציונים הגרועים! וכך, לטובת התלמידים החלשים, מעביר המנהל כלל האומר שעל כל תלמיד להשיג ציון הגבוה מ-70. כלי התקשורת משבחים את המנהל ואת צעדו הסוציאליסטי, הוא מצטלם עם תלמיד חלש שבזכות הצעד המהפכני השתפרו ציוניו, מעלה לפייסבוק סיפור מרגש על מורה שכל חייו חלם שכל תלמידיו יצטיינו, וכולם מבסוטים.

כולם? כלומר, כולם חוץ מהילד שמתאמץ מאוד ועדיין לא מצליח לעבור את ה-70, ונאלץ ללכת הביתה. או התלמיד שעד עכשיו לא התאמץ משום שהוא צריך לטפל באמו החולה, ועכשיו צריך לבחור בין שתי אופציות גרועות. או הנער הממולח ש”יסגור עסקה” עם המורה שלו על ציון 70 אוטומטי. או התלמידים המצטיינים, שיזעמו על ההקלות שנותנים לחלשים כדי שיעברו את הרף, מה שיוריד מערכם של ציוניהם הטובים וידרבן אותם לנדוד לבתי ספר אחרים. במקרה הפחות גרוע, המורים יבינו את הבעיה ופשוט ייתנו ציונים מ-70 עד 170, כך ששום דבר של ממש לא ישתנה. קשה לדעת מה בדיוק יקרה, וקרוב לוודאי שבבית ספר מספיק גדול כל אחד מהתרחישים הללו יקרה, ועוד רבים אחרים שאיננו יכולים להעלות על הדעת כרגע. הדבר היחיד שאנחנו יכולים להיות בטוחים למדי שלא יקרה, זה שהמצב ישתפר וכל התלמידים יהיו טובים יותר, מוכשרים יותר ושמחים יותר.

איך אנחנו יכולים לדעת? משום שהשינוי הוא מלאכותי בלבד, רף שהוצנח מגבוה ותו לא. כל שינוי שכזה, בכל תחום שהוא, לא יועיל, וכנראה אף יזיק. הדבר נכון גם בציונים בבית הספר, גם במחירי מינימום או מקסימום מלאכותיים, וגם בתופעת “שכר המינימום”. מהו בעצם שכר מינימום? בדיוק כמו ההחלטה של המנהל מלמעלה, זו החלטה שאינה משנה דבר בשוק העבודה, מלבד הצבת רף מלאכותי למעסיקים: עד שכר כזה וכזה, אסור לך להעסיק עובד. וכך, החוק פוגע דווקא בחלשים ביותר: אלה שאין להם עדיין כל הכשרה או ניסיון, וממילא התמורה שהם מעניקים לבעל העסק פחותה מן השכר הקבוע בחוק. האנשים הללו יאולצו ללכת הביתה ולא להתפרנס כלל; האם זה עדיף על פני העסקה בשכר הפחות משכר המינימום? לפחות בעיניהם, ודאי שלא; אחרת לא היה צריך חוק – הם פשוט לא היו מקבלים את העבודה. וכך, כדרכם של חוקים סוציאליים, החוק נראה יפה מאוד, אבל פוגע דווקא בנזקקים ביותר.

מחליפים עובדים במכונות

זוהי אינה רק תאוריה. אם נעיף מבט מעבר לים, נראה שבסיאטל, שבה הוחל במהלך של העלאת שכר המינימום עד ל-15$ לשעה, כבר אבדו 1,000 משרות בתחום המסעדות; גם ברשת ונדי’ס דווח על מגמה לקיצוץ בכוח האדם והפחתה במספר שעות העבודה, בין השאר על-ידי החלפת עובדים אנושיים במכונות. מהלך דומה מבוצע גם בידי מקדונלדס, מאותה סיבה.

ופה בארץ? עדויות שהגיעו לידי ‘מידה’ מלמדות על כיוון דומה. תומר, מנהל בדרג ביניים בחברה בתחום המזון, מספר שבחברה שלו הוחלט מיד אחרי העלאת שכר המינימום על פרויקט אוטומציה מקיף בקווי הייצור, כדי לצמצם את מצבת כוח האדם. ד’, העובד בחברה אחרת בתחום המזון, מספר גם הוא שלתחושתו מאז העלאת שכר המינימום הופסקו גיוסי העובדים. “מאז אנחנו עובדים קשה יותר, ויש פחות אפשרות לצאת לחופש כי אין מי שיחליף אותנו”, אומר ד’.

דרך אחרת להתמודדות עם ההעלאה בשכר היא לא הפחתה במספר העובדים אלא במספר השעות הנדרשות. כך למשל מספרת נ’, העובדת במשרד התיירות, שלאחר העלאת שכר המינימום קיצצו בשעות שלהן. מבירורים שערכתי ברשת רמי לוי, התברר שכך נעשה גם שם. קופאית שדיברתי איתה, סטודנטית העובדת מספר קטן של שעות, רק הרוויחה מהמהלך; לעומת זאת לעובדים רבים בעלי משפחות, אלה שעבודה במספר רב של שעות חשובה להם, קוצצו המשמרות, למורת רוחם.

יותר שכר, פחות מורל

אחת הטענות לטובת העלאת שכר המינימום היא שההעלאה הזו תגרום לעובדים להיות מרוצים יותר, וכך לעבוד טוב יותר, ובעצם לכסות את העלות הנוספת שלהם. ההיגיון הזה דומה להיגיון המינכהאוזני של משיכת עצמך בעזרת רצועות המגפיים. אבל הטיעון הזה לא רק נוגד את ההיגיון אלא גם את המציאות: אין זה ברור האם ההעלאה אכן תורמת לשביעות הרצון של העובדים שקיבלו העלאה בשכר, בעוד שאין ספק שהיא גורמת למרמור רב בקרב העובדים הוותיקים יותר, שהשכר שלהם לא הועלה כי הם מעל המינימום, וכך באופן יחסי הורעו תנאיהם. “העלאת שכר המינימום בחברה שלי גרמה לכאוס”, מספר תומר מהחברה בתחום המזון. “אין עובד שלפני ההעלאה היה מבואס משכרו והתלונן וכעת הוא מרוצה, או שאפילו חל שינוי קטן לטובה במצב רוחו. לעומת זאת העובדים שלפני כן קיבלו מעל שכר המינימום מרגישים מושפלים שאלו שקיבלו מינימום מקבלים כעת כמוהם. נוצרה פגיעה ביחסים בין העובדים ושרשרת דרישות מופרכת להעלאות שכר שהחברות פשוט לא יכולות לעמוד בהן”.

כך מספרת גם צ’, העובדת באחת מרשתות הגדולות בשוק הספרים כבר שבע שנים: “בתחילת שנות העבודה שלי, על כל ותק של שנה יכולת לפנות ולבקש העלאת שכר בשקל לשעה, אבל כעבור כשלוש שנים הועלה שכר המינימום במשק, והודיעו על הקפאה כללית של העלאות שכר עד להודעה חדשה – שלא הגיעה עד היום. כך שאני עובדת כבר קרוב לחמש שנים, עם ותק שהלך ועלה והגיע לשכר של 25 שקלים. אך כיום כל עובד שיתחיל לעבוד ברשת שלי, מקבל שכר זהה לזה שהשגתי אחרי שנות ותק רבות”. גם נ’, העובד ברשת ספרים אחרת, מספר כי עובדים רבים שעד כה קיבלו שכר של 25 שקלים לשעה, הפכו בן רגע לעובדים בדירוג שכר מינימלי, מה שגורם למרמור לא מבוטל.

העדויות הללו תואמות לגמרי את המתרחש בארה”ב; בוול-מארט, לדוגמה, הוחלט להעלות את שכר המינימום, בין השאר כדי להעלות את המורל בקרב העובדים. אך התוצאה הייתה הפוכה בדיוק: עובדי דרג הביניים נותרו עם אותו השכר, וחשו מרמור כלפי ההנהלה, שבפועל תיגמלה רק את החדשים והפחות מנוסים. “כאשר אנשים מרגישים שאינם מוערכים, זה פוגע במורל”, אומרת עובדת בחברה. “אני שומעת אנשים מדברים מדי יום על חיפוש עבודה אחרת ורצון לעזוב את וול-מארט ואת העבודה שגורמת להם לחוש לא מוערכים”. גם בחברה מסיאטל שהמנכ”ל שלה, דן פרייס, החליט בצעד דרמטי להעלות את השכר ל-70 אלף דולר לשנה לכל עובד, המצב דומה: העובדים החדשים אולי מרוצים מההקפצה בשכר, אבל העובדים הבכירים, שלא זכו לשום תגמול על שנים של עבודה קשה ונאמנות לחברה, מתוסכלים במיוחד. חלקם כבר עשה מעשה ועזב את החברה.

משחקים במספרים

דרך אחרת שבה מתמודדים בעלי עסקים עם העלויות הנוספות שגרמה העלאת שכר המינימום, היא “לשחק” עם מרכיבי השכר, כך שבפועל המצב לא השתנה. למותר לציין שגם הדרך הזו אינה גורמת למורל גבוה בקרב העובדים. כך לדוגמה מספרת ח’, מזכירה בבית ספר במועצה אזורית בארץ, שחודש לפני ששכרה היה צריך לעלות עקב העלאת שכר המינימום, היא קיבלה מכתב שבו היא התבשרה שגמול מחשב על סך 200 שקלים שקיבלה עד כה יורד מהמשכורת שלה, אבל אין לה מה לדאוג, שכרה לא יפגע כיון שהיא קיבלה העלאה בשכר המינימום. “זה מקום העבודה שלי כרגע וטוב לי בו”, אומרת ח’, “ואם הייתי שם בשביל הכסף לא הייתי שם אלא בחברת הייטק. אבל זה מכתב פוגע ומעליב שלא נותן יותר מדי תמריץ להתאמץ”.

חשים מרמור; עובדת מסעדה. צילום: משה שי, פלאש 90
חשים מרמור; עובדת מסעדה. צילום: משה שי, פלאש 90

ויש עוד שיטות. ט’, העובד בבזק אונליין, מספר שמעט לפני שהועלה שכר המינימום רשמית הועלה השכר לעובדים, אבל במקביל קוצצו ההפסקות מהמשכורת. בהקשר דומה מספר י’, העובד במסגרת סיירי אחד היישובים, שבעקבות צו ההרחבה של משרד הכלכלה אשר העלה את הפנסיה וקרן ההשתלמות, נחתך לעובדים השכר לשעה ב-3.5 ₪. העובדים, כבר הבנתם, לא ממש מרוצים מההחלפה הזו.

א’, העובד באבטחה במודיעין אזרחי, מספר סיפור דומה: “עם העלת שכר המינימום שלחו לנו חוזה חדש שמפחית תנאים אחרים שמגיעים לנו לפי החוזה שכל אחד חתום עליו, כך שיצא שבעצם ביטלו את ההעלאה. בפגישה עם נציג של החברה הוא אמר לנו ככה בלי בושה: או שתתפטרו ותיפגשו איתנו בבית המשפט בנוגע לטענה שלכם להרעת תנאים, או שתמשיכו לעבוד, ובכך אתם מודים שאתם מקבלים את החוזה החדש”.

מלשינון ורדינון

בסיפור שהגיע לדפי ynet, מתברר שגם בוורדינון ננקטה אופציה דומה: עם העלאת שכר הבסיס קוצצו התגמולים, כך שהעובדים הטובים יותר, עם המכירות הרבות יותר, הם אלו שנפגעו במיוחד. אין ספק שהחברה היתה מעדיפה לבסס חלק גדול יותר מהשכר על גמולים – המשקפים ביצועים של ממש – על פני שכר שעתי; אך החוק לא ממש מותיר לה ברירה, ובכך פוגע דווקא בעובדים המצטיינים.

עיון בטוקבקים לכתבה מעלה כי התופעה רווחת במקומות עבודה רבים נוספים: “גם בהונגימן זה מה שעשו עם התגמולים”, כותב עובד הוניגמן. “גם בבזק”, כתבה אנונימית, ואחר הוסיף על בזק כי “העלו את רמת התגמול למצב שבו קשה מאוד לעמוד ביעדים שהוצבו בו, כמעט בלתי אפשרי”. “גם באייבורי מחשבים אותו דבר”, כתב אחר. “גם באירוקה עשו את זה באפריל”, נכתב בטוקבק נוסף. “גם במגה ספורט מצאו דרך להתנכל למוכרנים”, נכתב באחר. “גם בקסטרו עשו את זה”; “גם בלאומי קארד שינו את שיטת התגמול לנציגי שירות לקוחות”; “גם בגולן”; אחד הטוקבקים סיפר שברשת צומת ספרים הורידו משמרות לשבע שעות, כנראה מאותה סיבה. בתיק המתנהל כעת בין ההסתדרות לבין התאחדות בעלי מפעלי ההובלה, מתבררת התנהלות דומה: הנהגים, המקבלים שכר מינימום בנוסף לפרמיות גבוהות, מקבלים כעת פרמיות נמוכות יותר בהתאמה לשכר המינימום הגבוה יותר. לשיטת ההסתדרות, כך נראה, גם עובד המרוויח 10,000-14,000 ₪ לחודש ראוי לתוספת בעקבות העלאת שכר המינימום, אף שהשכר שלו בפועל גבוה מכך בהרבה.

לא הכול שחור, כמובן. הקופאית הסטודנטית מרמי לוי רק הרוויחה מההעלאה; עובדים פחות מצטיינים בוורדינון ובחברות אחרות הרוויחו כנראה גם כן. נ’, העובד בחברת פלסאון, מספר שהחברה העלתה את שכר המינימום בחברה ל-28 שקלים לשעה, בלא פגיעה בהטבות או בבונוסים לעובדים. גם הגיוסים לא נפגעו – לדברי נ’ החברה בצמיחה, והבעלים מעדיפים לגייס עובדים נוספים על פני תשלום שעות נוספות. גם תומר מחברת המזון לא נפגע. להיפך, בעקבות ההחלטה לעבור למיכון הוא נהנה ממספר נסיעות עבודה לאירופה ולמזרח הרחוק כדי לבחון מכונות שתחלפנה עובדים. גם יצרני המכונות הללו, כך נראה, רק ירוויחו מהעניין.

ועדיין, ברור שלאורך ולרוחב השוק, העלאת שכר המינימום הפילה חללים רבים, ושתי קבוצות עיקריות הן הנפגעות: עובדי דרג הביניים, הוותיקים והמוכרים המצטיינים, שכעת מרוויחים פחות או שמעמדם השתווה פתאום לעובדים החדשים; וכן החלשים, אלה שלא מתקבלים כעת לעבודה, או ששעות העבודה שלהם קוצצו וכעת מביאים פחות כסף הביתה.

אנשים יתקשו להשתלב בשוק העבודה; עובדי קבלן. צילום: רבקין פנטון, פלאש 90
אנשים יתקשו להשתלב בשוק העבודה; עובדי קבלן. צילום: רבקין פנטון, פלאש 90

נעים בלב, על חשבון החלשים

אם העלאת שכר המינימום גורמת לכל כך הרבה בעיות, מדוע עדיין ממשיכים בכך? מדוע הפוליטיקאים מתגאים בה, התקשורת מצדיעה והציבור מריע? זהו כנראה טבעה של הפוליטיקה, וטיבו של הטבע האנושי: כשאנחנו רואים תופעה שנראית לנו לא נעימה, כמו עבודה קשה עבור שכר מועט יחסית למה שהורגלנו אליו, אנחנו מתקוממים; אנחנו רוצים לעשות מעשה; ואיזה מעשה יותר קל וטוב מאשר פשוט לאסור על כך בחוק? ומה לגבי ההשלכות? כאן אנחנו משלים את עצמנו שהן לא תהיינה שליליות כל כך, שהשוק ידאג לעצמו, שאיכשהו הדברים יסתדרו; אם אנחנו מתוחכמים במיוחד אנחנו גם הולכים שולל אחרי טיעונים כלכליים סבוכים שטוענים שבהוקוס פוקוס העלאת השכר בחוק תגרום לכולם להיות מבסוטים וכך “תניע את המשק”; אנחנו מנחמים את עצמנו שמיכון במקום עובדים זה בעצם דבר טוב, ושהעובדים ימצאו להם אפיקים מתגמלים יותר – אף שבמקרה הנוכחי אין זה יותר מסבסוד ממשלתי של יצרני המכונות.

אנחנו כל כך רוצים שזה יעבוד, עד שאנחנו נדבקים בכל בדל מחקר שמראה את התוצאה הוורודה הרצויה לנו, ומתעלמים באלגנטיות מרוב בניין ומניין המחקרים המראים אחרת. חמור מכך: אנחנו מתעלמים מהשכל הישר, האומר שקביעת רף מלאכותי בלי שינוי התנאים במשק אינה יכולה באמת לעזור. כשאנחנו רואים תופעות של בעלי עסקים המנסים להתמודד עם העלויות שמשית עליהם החוק החדש, אנחנו לא תולים זאת בחוק הטפשי – אלא מעדיפים להתרעם על בעלי העסק עצמם, “הרשעים”. (עיינו בטוקבקים לכתבה על ורדינון, אלה שאינם מדווחים על בעלי עסק “רשעים” אחרים. בפרט מעניינות הקריאות להחרים את ורדינון – כאילו פגיעה בוורדינון לא תהיה פגיעה בעובדי החברה עצמם!).

אבל להתרעם על בעלי עסק “רשעים” ניתן היה גם לפני ההעלאה בשכר המינימום, באותו מחיר ובפחות נזק לעובדים. אנחנו שוכחים שלבעלי העסק, בשוק תחרותי, יש בדרך כלל מתח רווחים נמוך מאוד, וממילא כל העלאה חיצונית בעלויות תצטרך להתנקז החוצה איכשהו, בלי שום קשר לרשע או לצדיקות; ובעיקר אנחנו לא שמים לב לכך שהחוק אינו אמור להניח שבעלי עסק יהיו מלאכים טובי לב התורמים מכיסם לעובדים; אילו כך היה המצב, לא היה צריך חוק בכלל. וגם במקרה של בעלי עסק צדיקיים ומלאכים, כמו דן פרייס האידיאליסט בעל החברה מסיאטל, העלאת שכר המינימום גרמה לא רק נזק לו עצמו (הוא כרגע נאבק לשרוד, הוא משכיר את הדירה שלו ולקוחות עזבו אותו), אלא גם לעובדים הממורמרים.

שכר המינימום – רעיון אווילי

נכון, הרעיון ששכר מינימום בחוק זה דבר רע נשמע מוזר לרוב האנשים היום. אף שמדובר ברעיון בן מאה שנה בלבד (כן, כן), אנחנו בטוחים שהוא דבר כל כך בסיסי עד שאי אפשר בלעדיו. נראה לנו שבלי שכר המינימום אנשים יעבדו ללא שכר והמעסיקים “ינצלו” את העובדים. זאת למרות שיש היום מדינות מתקדמות, כמו שווייץ, שבהן אין שכר מינימום, ולא שמענו שהעובדים בהן סובלים מחרפת רעב. הסיבה פשוטה: בשוק החופשי שכרו של עובד נקבע כמו עלותו של כל “מוצר” – בתחרות בין העובדים והמעבידים. המעביד צריך לשכנע את העובד לעבוד דווקא אצלו. לכן שכר נמוך יותר מזה שמציעים המתחרים יידחה, והמעביד לא יוכל להמשיך לקיים את העסק. אילוסטרציה נאה לכך נתן יו”ר קבוצת מנרב, שהתלונן על המציאות הזו והונצח בדף הפייסבוק “שירי מעסיקים”:

שיר

ההיגיון הבסיסי והעובדות בשטח, מלמדים אם כן ששכר המינימום רע. הוא רע לחלשים, המאבדים את מקום עבודתם או שמקוצצות להם שעות העבודה, והוא רע למצטיינים, המקבלים פחות תגמולים ושכרם משתווה לאלה הוותיקים פחות; הוא טוב כנראה לבינוניים ולמקושרים וליצרני המכונות; אך האם באמת זה מה שאנחנו רוצים? עידוד של בינוניות או של נפוטיזם, ודחיקת המצוינות? האם אנחנו באמת סבורים שפגיעה בחלשים, ה”שקופים”, שווה את יחסי הציבור של העלאת שכר המינימום?

למרבה הצער, כרגע רוב הפוליטיקאים ורוב הציבור סבורים שכן, ומוכנים להאשים בתוצאות את כל העולם מלבד את האחראים האמיתיים. האם הדבר ישתנה אי פעם? לטובת כולם, נקווה שכן.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

29 תגובות למאמר

  1. שאלה לי. האם היית מחשיב שכר שנקבע דרך מו”מ קיבוצי, או בתנאים וולנטרים לגמרי וללא התערבות הממשלה (כמו מר פורד שהתחיל לשלם לעובדים שלו דולר ליום – סכום גבוה בזמנו – וגרר אחריו את כל הענף) כשכר מינימום?

    1. בו נשים את העובדות לגבי פורד במקומן:
      פורד קודם העלה את התפוקה של פועליו ע”י שיטת פס הייצור.
      רק אחרי העלאת התפוקה יכול היה לשלם יותר כדי למשוך עובדים טובים יותר.
      מתחריו אימצו את שיטות הייצור והעלו גם הם את התפוקה.
      רק אחרי העלאת התפוקה עלו המשכורת.

      העלאת שכר המינימום בצו ממשלתי או ע”י סחיטה של המאפיה ההסתדרותית לא מעלה את התפוקה ולכן הוא מלאכותי וגורם את הנזקים המוזכרים בכתבה.

    2. יש שכר מינמום טבעי. אף אחד לא מוכן לעבוד באגורה 1 לחודש. מה שאתה מתאר הוא סתם מיסוד של שכר המינימום הטבעי. הבעיה אינה בשכר המינימום הטבעי, אלא בכפייה של שכר מינימום שאינו טבעי, ובכך אתה מונע מאנשים שהיו רוצים לעבוד ולקבל שכר לעשות זאת.

  2. צודדדדדק להוריד מיד את שכר המינימום ל100 ש”ח לחודש וזה לטובת המשק והעובדים. נהיתם לאתר ראקציוני לחלוטין נ נה

    1. ומה קורה עם אתה מביא ערך של פחות מ28.5 ש”ח לשעה? אתה חושב שיש מעסיק שירצה אותך? אם בדיוק יצאת מהכלא, או שאתה נלחם בהתמכרות, או שאתה אישה שהיתה עקרת בית 20 שנה, ובעלה מובטל, או שפוטרת ממפעל שנסגר ואתה חייב לצבור בגיל 50 כישורים ונסיון רלוונטי. למה אתה מסכל את דרכם של אלה חזרה לעבוד? למה אתה מקריב את האומללים ביותר? או שאתה סכל או חסר לב

    2. אם ב-100₪ לחודש אני עדין אוכל לחסוך כסף ולטוס לחו”ל פעמיים בשנה לא אכפת לי להרוויחגם 10₪ לשנה אם התנאים הנ”ל נשמרים .

    3. נניח שנבטל את חוק שכר מינימום ז”א שכר המינימום הוא 0.
      האם זה אומר שהמשכורות ירדו לאפס? ברור שלא.
      מדוע רב המשכורות במשק הן מעל שכר המינימום? מדוע רב המעסיקים מתנדבים לשלם יותר?
      התשובה היא חוק ההיצע והביקוש. המעסיק זקוק לעובדים טובים. בלי עובדים אין לו עסק.
      מי שיכול לתרום לעסק יותר מ4650 ש”ח יכול לדרוש שכר גבוהה יותר משכר המינימום.
      לראיה חצי מהישראלים מרויחים מעל 6,578 שהוא השכר החציוני( נתוני 2014)
      מי שתרומתו לעסק פחות מ4650 לא מקבל נדבה מהמעסיק אלא נשאר מובטל!!!
      החוק פוגע בעיקר בחסרי השכלה, צעירים או מבוגרים.
      זו הסיבה שהמחוקק קבע שכר מינימום שונה לבני נוער, אחרת לבני נוער היה קשה הרבה יותר למצוא עבודה.
      נתאר צעיר בן כמעט 18 שמרויח 3,859 שהוא שכר המינימום לצעירים מתחת לגיל 18. נניח שהוא מייצר לעסק תועלת של 4000 ש”ח . מה יעשה המעסיק שלו כאשר הוא יגיע לגיל 18?
      א) יתן לו העלאה של 791ש”ח ויפסיד על העסקתו 650 ש”ח כל חודש
      או
      ב) יפטר אותו
      ג) יהיה עבריין ויעסיק אותו בפחות משכר מינימום?
      ברור למה שכר מינימום פוגע בעובדים הכי חלשים?

    4. צודדדדדדדדדדדדדדק להעלות מיד את שכר המינימום ל20 אלף ש”ח לחודש. ואז כווווווווווווווולם יהיו מאושרים

  3. הטיעון ששכר מינימום הוא לא דבר טוב כי אנשים נפגעו כי הם נעלבו, עובדים קשה יותר או הוחלפו ע”י ידי מכונות לא מספיק חזק.

    1. יש עוד לא מעט טיעונים בכתבה. העיקרי והכי חשוב בעיני, הוא ששכר מינימום אינו משנה שום דבר מהותי בשוק העבודה. כמו כל רגולציה על מחירים, הוא אינו אלא ניסיון של אנשים לכפות על המציאות את הדמיונות שלהם בכח. זה פשוט לא עובד. צריך להבין מה גורם לשכר נמוך, ולטפל במקור הבעיה. לקבוע בחוק שכר גבוה יותר זוהי עצימת עיניים מוחלטת.

  4. עניין מזכיר מאוד את השינוי במשכורות אנשי החינוך. העלו את שכרם כביכול אולם הוסיפו להם שעות עבודה רבות. מורות אמהות לילדים קנים היו חייבות למצוא פתרונות יקרים לשמירה על ילדיהם בשעות ההוראה הנוספות וכך, ירדה ההעלאה בשכר אולם שעות ההוראה גדלו.
    מורות הרגישו שפחות ורצו לקצץ את שעות עבודתן , אך דא עקא, לא .
    איפשרו להן לעבוד משרה חלקית

  5. פיטר שיף סיכם את זה יפה:”שכר מינימום לא מכריח את המעסיק לשלם שכר מנימום, הוא מכריח אותו לבחור בין לשלם שכר מינימום ובין לפטר את העובד”

  6. ניתוח נכון.
    הזוית היא מיקרו-כלכלית: איך העלאת שכר משפיעה על חברה מסוימת;
    ניתוח כלל- משקי יהיה מעט שונה:
    * יש הרבה פחות חשש לעזיבה, כי העובד הותיק והמצטיין ייתקל במצב דומה בכל משר אפשרית
    * נקודה בעייתית מאוד של שכר המינימום היא שלמעשה, זו הפרטה של מדינת הרווחה: במקום שהמדינה תדאג להכשרה, להסרת חסמים בתחום הדיור ומוצרי הצריכה וכו’ פעולות לטובת עניים עובדים, היא פשוט מכריחה את המעסיקים לשלם להם יותר. זה טלאי שמסתיר הרבה בעיות מבניות.
    למשל, בארה”ב הרבה עובדים משכילים ומנוסים מוצאים עצמם תקועים במשרות במסעדנות, שירות לקוחות וכו’ בשכר מינימום; זה יוצר לחץ להעלאתו- לחץ שהיה צריך ללכת לשינוי מבני בכלכלה., שיביא בסופו של דבר ליצירת משרות חדשות במקצוע שאותם עובדים באמת היו רוצים לעסוק בו.

  7. באותה נשימה, כדאי גם לבטל עוד כמה חוקי עבודה. למשל חוק שעות העבודה והמנוחה. עובד שירצה נניח, לעבוד 14 שעות ביום 7 ימים בשבוע יוכל לעשות כן. זה יעלה בוודאות גם את הפריון במשק וגם את רווחי המעסיק. באותה הזדמנות אפשר לפטר את כל חובשי הכיפה כיוון שהם בוודאי לא יהיו מוכנים לעמוד בתנאי הזה. ובטח שעם כל הזמן שהם מבזבזים על מלמולי תפילות וטיפול בעשרות ילדיהם הם לא יכולים להיות פרודוקטיבים

    1. ברור שלא הקדשת מחשבה לנושא ולתגובה הפסאודו-צינית שלך.

      הרבה יסכימו לאפשר עבודה של 7 ימים. האמת היא שהרבה עובדי הייטק, רופאים, עורכי דין, ואחרים עובדים ככה בפועל. הם גם מתוגמלים בהתאם, והכל בהסכמה.

      במדינה שלנו אפשר להסיר את יום המנוחה בחוק, ולתת לאנשים לבחור. יהודים רבים במדינות המערב מצליחים לשמור על יהדותם ולהצליח מאוד בעבודתם, גם בלי ימי שבתון מוגדרים. מי שטוב וחרוץ – יקבלו אותו עם יהדותו.

      לפטר את כל הדתיים כי הם ממלמלים תפילות ומטמאים את העולם בילדיהם המרובים זו אפליה דתית. חרגנו מתחום דיני עבודה.

      אז מה היה לנו? רדידות ופופוליזם למנה ראשונה, סוציאליזם שטחי למנה עיקרית, ולקינוח – אנטישמיות. תודה לך על ההדגמה הנפלאה של המהלכים הנפוצים במחשבת השמאל העולמי.

    2. טוב ונאה כתבת בועז. אני שמח שהצלחת לזהות את שיוכי הארגוני למערכת השמאל העולמי
      יחד עם זאת, אשמח לשמוע את דעתו של כותב המאמר לנושא ביטול חוק שעות העבודה והמנוחה ובפרט לגבי עבודה בשבת

  8. אני אעתיק לפה טקסט שפעם תרגמתי בבלוגי מבלוגר אמריקני ומסכם
    את העניין בצורה טובה:
    —————

    לפי התיאוריה הכלכלית הליברטריאנית, הכנסתו של כל אחד זהה לערך שהוא מייצר. אנשים שמרוויחים פחות מ-10$ מרוויחים כך, משום שהם יוצרים ערך השווה פחות מ-10$. במצב זה, העלאת שכר המינימום ל-10$ לשעה תגרור אבטלה עצומה שכן אף אחד לא ישלם 10$ לשעה לעובד כדי שייצר עבורו ערך שנופל מ-10$ לשעה. על כן מרוויחי שכר המינימום יפוטרו בהמוניהם ותיווצר אבטלה עצומה.

    המציאות כמובן היא ששיעור האבטלה כמעט שלא ישתנה בעקבות העלאת שכר המינימום. כך יוכח שהתיאוריה הליברטריאנית היא מופרכת לגמרי והליברטריאניים יחוו דיסוננס קוגניטיבי רציני. זו הסיבה שהם חוששים מהעלאת שכר המינימום ודוחקים ברפובליקנים לצאת נגדה למלחמה שערה.

    1. תמריץ אתה טועה לחלוטין.
      רב העובדים בישראל מרויחים מעל שכר המינימום ולכן העלאתו בעשרות שקלים בודדים לא תגרום לפיטוריהם.
      יש לא מעט עדויות שהעלאת שכר המינימום מעלה את האבטלה בקרב אלו שלא סיימו תיכון.
      נלך לשיטתך ונעלה את שכר המינימום ל10000 ש”ח בחודש. מה יקרה למפעלים בארץ? יעברו למדינה אחרת והאבטלה של פועלים תעלה.
      העלאה קטנה פוגעת רק בעובדים החלשים ביותר. העלאה גדולה תפגע גם בעובדים שקצת מעליהם.
      זו הסיבה שסוציאליסטים תמיד מעלים את שכר המינימום במנות קטנות על פני שנים רבות. כדי שהנזק של מדיניותם לא יורגש ע”י מרבית העובדים. והעובדים החלשים לא מעניינים את ההסתדרות או הסוציאליסטים.

  9. הואיל והממשלה במדינת ישראל מטילה מצור על הצרכנים גם על ידי פיחות מלאכותי של השקל, גם מבחינת מיסים גבוהים ומניעת יבוא וייצור ״יתר״ של מוצרי צריכה ומזון, תקנים יחודיים שנכתבים על ידי היצרנים בארץ כדי למנוע יבוא ותחרות, מעמ גבוה על כל דבר שזז, בלו עצבני על הדלקים, מכסים עצבניים על המכוניות, וכו.
    עיריות שמעסיקות סתם אלפי שכירים וממנות אותם בעזרת קנסות והיטלים וארנונה שגדלה כל שנה.

    אזי מצד שני מכיוון שהמשק הישראלי ריכוזי מונופוליסטי מתוכנן ונשלט על ידי מיליציות מיסוי ורחוק מלהיות שוק חופשי הרי שהעלאת שכר המינימום היא צעד מתבקש שמאפשר לשכיר החציוני לשרוד.

  10. “עובדה”
    מחפש עד עכשיו עובדות בכל הטור הזה ולא מוצא שום דבר חוץ מהמספר
    מסיאטל הרחוקה שנותן תמונה חלקית מאד של הכתבות מהן הוא הובא.

    ימות המשיח – אתר מידה סומך ידיו על טור אנונימי בטמקא כמקור.

  11. עופר, העלאת שכר מינימום נוגעת בעיקרה לענפי השירותים, ושם אין ראיות שהיא מעלה אבטלה, כי הרי אין לעובדים האלו תחליף ממדינות אחרות. בענפי הייצור שמתחרים עם שאר העולם התחומים שבהם נהוג שכר מינימום בקנה מידה רחב כבר מזמן בסין ולא פה. כך שהפגיעה די
    מינימלית.
    אני לא אומר שאי אפשר להרוס את המשק אם ננהיג שכר מינימום של 100 ש”ח לשעה, אבל בהעלאות שכר המינימום המידתיות שבהן אנו עוסקים כיום, זה לא צפוי לקרות.

    1. תמריץ – יש הוכחות שבמדינות עם שכר מינימום גבוה אבטלת חסרי השכלה גבוהה יותר.
      על מי בא להגן חוק שכר מינימום? על העובדים החלשים. העובדים הבינוניים ומעלה מרויחים מעל שכר המינימום.
      מה שגורם חוק שכר המינימום הוא
      העלאה מלאכותית של השכר עבור עובדים חלשים פלוס קצת והתדרדרות לאבטלה לעובדים חלשים מינוס.
      החמור ביותר שהוא מהווה מחסום כניסה לחלשים ביותר – עובדים צעירים חסרי השכלה ונסיון תעסוקתי.

    2. בענף השירותים יש תחליף לעובד ע”י ביטול השירות. מסעדת מזון מהיר לא מעסיקה מפנה מגשים והלקוח מפנה את המגש בעצמו.
      תחנת דלק מגדילה את מספר התחנות בתדלוק עצמי.
      קניון מעסיק פחות מאבטחים ומסתמך יותר על מצלמות.
      מפעל ייצור משקיע במכונה במקום בפועלים.
      העלאה קטנה של שכר המינימום גורמת נזק מועט וגם תועלת מועטה לחלשים פלוס קצת.
      העלאה גדולה של שכר מינימום תגרום לנזק גדול והעלאת האבטלה בחדות ולכן אף שר\ח”כ\יו”ר הסתדרות לא יעשו את זה כי הדבר יחשוף את הבלוף שנקרא שכר מינימום.

  12. שלום רב.

    בעיני לא נגעתם בנקודה חשובה: ברור שצריך להעלות את השכר של העובדים המצטיינים/וותיקים באותו מקום, כדי להרחיקם ממשכורת המתחילים. ברור שזה יוצר חוסר מוטיבציה, ומי שנפגע – אלו החברות היצרניות/מסחריות. . למה בעלי הבית למיניהם מתקמצנים על כך? אם המשכורת שלי ושל אחרים תהיה גבוהה יותר – כוח הקניה שלי יהיה גבוב יותר והחברות היצרניות/מסחריות יוכלו להרוויח יותר.. לא כך?

  13. ומה בכך? העלאת שכר המינימום אפוא גורמת להתייעלות של החברות ולקיצוץ של משמניהם. זה לא משמח אתכם?