בינתיים, בחצר האחורית של המדינה

שפי פז, ממובילות המאבק של תושבי דרום תל אביב, מספרת על המתח הגואה והייאוש הפושה בשכונות בעקבות שחרור המסתננים מחולות.

החלטת בג"צ על שחרור המסתננים מציפה מחדש את הטרגדיה של דרום תל אביב • ארגוני השמאל ממשיכים לעורר פרובוקציות וגם המסתננים כבר לא חוששים מעימות ישיר עם התושבים • שפי פז, ממובילות המאבק, בטור שיוצא מהלב

נשים מבוגרות שנאבקות על הבית; הפגנה בדרום תל אביב. באדיבות "החזית לשחרור דרום תל אביב"
נשים מבוגרות שנאבקות על הבית; הפגנה בדרום תל אביב. באדיבות "החזית לשחרור דרום תל אביב"

באוגוסט, אחרי החלטת הבג״ץ שסירסה את חוק ההסתננות האחרון (שגם כך היה יצור כלאיים חסר שיניים), יצאנו שוב לרחובות. היה צורך לעורר את האנשים, לתת קצת תקווה לציבור ההמום וצריך היה להודיע לכל הגורמים הרלוונטיים שתושבי דרום תל אביב עדיין נלחמים ובועטים בעצבנות. ההפגנה הראשונה התקיימה בשכונת שפירא (בכיכר שבפינת רחוב חכמי ישראל ומסילת ישרים) תחת הסיסמה ״מסתננים וסמולנים צאו לנו מהחיים״. לא קשה לנחש שהסיסמה עוררה רגשות חזקים בכל המחנות הנצים כאן.

ההפגנה השנייה, תחת הסיסמה ״המסתננים חוזרים מחולות ואנחנו עדיין כלואות״, התקיימה ברחוב קיבוץ גלויות פינת אסירי ציון, בין שכונת שפירא לקריית שלום. ההפגנה השלישית צעדה בשכונת התקווה תחת הקריאה ״חוזרים לסמטאות״, והחלה את דרכה בפינת האצ״ל וההגנה. שמות הרחובות צוינו בכוונה תחילה, כי איפה שלא תוציאו הפגנה בשכונות עוטף תחנה מרכזית תמצאו סמליות ואירוניה בשמות הרחובות.

נשים בחזית המאבק

ההפגנה הראשונה היתה עליזה. מעין מפגש שכונתי כמו פעם. נשים וגברים, בני נוער וילדים, זקנים, עגלות תינוקות ואישה אחת על קלנועית, כולם מקיפים את הכיכר בתקווה מחויכת שאולי ייפלו שוב חומות יריחו. ההפגנה השנייה באה בעקבות השחרורים מחולות והתצלומים של משוחררים עם מזוודות ברחובות נווה שאנן. היה בה הרבה יותר כעס.

ואם בהפגנה הראשונה היו עימותים עם אנשי שמאל ותומכי מסתננים, הרי שהפעם העימותים היו ישירים מול מסתננים שעמדו וצפו בנו בחיוך. ההפגנה בשכונת התקווה היתה העצובה מכולן. מעט מאוד גברים. הרבה נשים, ילדים, זקנות. ותחושה כבדה של כמעט אבוד. ככה נראה כיבוש. ככה נראית הישרדות. כל מי שיכול היה ברח מכאן מזמן. מי שנשאר נלחם מלחמת קיום. מי שנשאר הולך בין הצללים, מרגיש מיעוט, אומר ״כלום לא יעזור״.

הביטו בתמונות. זהו הגרעין הקשה של ההפגנות. הנשים. רובן לא צעירות. החיים כבר חרתו על פניהן קושי וכאב. אבל זו השעה שהן מפסיקות להיות קורבן של כוחות אדירים מהן ולוקחות שליטה על חייהן. לערב אחד הן מחזירות מלחמה. ביחד. מתוך שותפות גורל. נגד כל מי שדופק להן את החיים באדישות מתנשאת.

ויש ביניהן גם נשים זקנות. הן הכוח שמניע אותי לקום יום יום, לנטוש את פרטיות חיי ולצאת לשדה הקרב. הן הסבתות שמעולם לא היו לי. הן הנשים שהשמאל הרדיקלי וארגוני החברה האזרחית והקרנות הכל-יכולות החליטו שחייהן מיותרים ואפשר לתת את ביתן במתנה. הן הנשים שאתם צריכים לשוות לנגד עיניכם בכל פעם שאתם רואים מסתנן צעיר וחסון הולך מולכם ברחוב.

 

יקום מקביל

בתום ההפגנה האחרונה, לאחר שירת התקווה, זרמו האנשים שלנו כמרותקים במגנט אל ה״סאלוף״ בכניסה לשוק. במקביל להפגנה התקיימה שם השקה של ספרו החדש של רועי צ׳יקי ארד בחברת רבים מהמי-ומה של השמאל הרדיקלי והאנטי-ציוני. ברגע שהם התייצבו שם, מניפים דגל כחול-לבן ענקי מול הגברת המחרבנת על הדגל ומלעיגה על השואה, ההמשך היה בלתי-נמנע.

אני לא בטוחה שכל המפגינים שלנו ידעו מי האנשים, אבל הם קלטו מצוין את הפער הבלתי נסבל בין עליבות חייהם לבין האירוע הנוצץ של היפים והיפות שבאו לקרוא שירה בלב הגיהנום הפרטי שלהם, וזיהו היטב איפה הם עומדים במשוואה הכואבת תושבים/מסתננים. העימות לא היה מתוכנן ולא היה מאורגן, אבל הוא קרה, עם הרבה רעש, והרבה מהומה והרבה צעקות והרבה מאוד כעס. עד הרגע שלמשטרה נמאס.

בריאיון לרשת ב׳ דיבר צ׳יקי ארד על אלימות קשה ומעצרים. מעצרים אכן היו. האלימות הקשה התבטאה בשבירת בקבוק בירה על שולחן. שימו לב, על שולחן. היו ויכוחים לוהטים. היו קללות וגידופים. אולי גם איומים. היה כעס שהומר בשנאה שהומר בכעס. היה חם מאוד. היתה חגורה של יס״מניקים שחצצה בין המחנות. איש לא חטף מכות. איש לא נפצע. אבל צ׳יקי ארד, שגר בשכונת התקווה וטוען שתושביה לומדים לחיות בשלום עם המסתננים, דיבר על אלימות קשה.

המסתננים נתמכים בידי ארגוני שמאל; מתקן חולות. צילום: הדס פרוש, פלאש 90
המסתננים נתמכים בידי ארגוני שמאל; מתקן חולות. צילום: הדס פרוש, פלאש 90

כרוניקה מייאשת

לאחרונה הוגשו נגד פעילות שלנו תלונות בגין תקיפה ואיומים. התקיפה הסתכמה בהטחת עציץ על שולחן. האיומים הסתכמו במשפטים קשים של נשים שמתפוצצות מהבטן. אתמול היינו בדיון בבית המשפט כי אחת הפעילות לזכויות המסתננים הגישה נגדנו צו למניעת הטרדה מאיימת. יש מי שסימן אותנו כאלימות ובונה את הבניין נדבך אחר נדבך. המסתנן שהטיח בפניי בקבוק ביום שישי האחרון ברח. המשטרה לא חיפשה אותו כי אין טעם לחפש אותו. הם לא ימצאו. וגם אם ימצאו, השופט ישחרר.

כעבור כמה שעות שיחררו את כל העצורים ובדרך הביתה הבנתי סופית שאני חיה בסרט טורקי. ברחוב לבנדה, חמישים מטר מהבית, באמצע הכביש, מסתובבת אישה ערומה. זונה בפי עצמה. מסטולה. בוכה. רעבה. מסביבה מכרכר נרקומן ובצד עומד עובד עירייה שמתקשר למשטרה. אני מפרססת ועוצרת, מפצירה באישה שתיכנס לאוטו ותתכסה עד שתגיע הניידת, והיא מתחילה לברך אותי ולבכות, ואחרי חמש דקות מגיעים שוטר ושוטרת, וכולנו מנסים להבין איפה ההוסטל שבו היא אמורה לגור ומנסים לשכנע אותה להתלבש, והם מודים לי, והיא בוכה ומברכת, בוכה וזועקת לשמים, ואנחנו מתלבטים איך לעזור לה, והם רואים את החולצה שלי ואומרים ״עוד הפגנה?״ ואני מחייכת ואומרת: ״הרגע שוחררתי ממעצר״. קאט.

אלה החיים שלנו בדרום תל אביב.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

11 תגובות למאמר

  1. לו היה מספיק כסף בידי, הייתי רוכש דירות בצפון תל אביב וברחביה שבירושלים. את הדירות הייתי משכיר למסתננים, מסתנן אחד לכל דירה. מה שהשכנים היו חווים מחבריהם של הדיירים החדשים שבאים לבקר אותם ובדרך אגב נשארים לישון שם (כמה עשרות בכל דירה), זה לא צריך לעניין אותי. אבל זה היה גורם לשמאל להתגייס ולזרוק את כל המסתננים מארץ ישראל.
    האפשרות השניה, שלדעתי יותר מתאימה למציאות בימינו, היא שהשמאלנים היו מגישים נגדי תביעות מפה ועד הודעה חדשה, כולל צוי מניעה להשכרת הדירות וצוי פינוי לדיירים החדשים. אבל את שורש הבעיה – הימצאות המסתננם בארץ ישראל, הם לא היו רוצים לפתור כי המסתננים מספקים להם עבודה.
    הרי אם לא יהיו עוולות, ממה יתפרנסו אנשי הרוח וההבל הזועקים כנגד העוולות? אם לא יהיו מסתננים, ממה יתפרנסו אנשי האירגונים למען ה"פליטים"?
    ולאנשי דרום תל אביב אני קורא להמתין בסבלנות. לא רחוק היום שבו יגורשו המסתננים, כולם, מתל אביב ומשאר חלקי ארץ ישראל. אז חייכם יחזרו להיות ללא פחד, כפי שהם צריכים להיות באופן טבעי.
    עד אז תמשיכו להציף את הבעיה הזו.
    מה שעוד היתי מציע לכם, באופן מאקיאבליסטי, הוא לזהות את בעלי הנכסים שמשכירים אותם למסתננים, ולהפוך את חייהם לגיהנם. אם לא משכירים למסתננים, אין למסתננים היכן לגור או לעשות עסקים מפוקפקים, והם ממילא יעזבו. זה חוקי, ואף אירגון שמאלני לא יכול להפריע לזה.

    1. כן, נפלא. כך גם גורשו עשרות אלפי יהודים באירופה לקול מחיאות הכפיים של הימין

      ומעניין ממתי הימין, זה שלא גר בדרום תל אביב, מתעניין שכונות הדרום תל אביביות

      חס ושלום, אין כאן שום גזענות ושום כוונה פוליטית

  2. . חברי הקבוצה שלך שפי, מפזרים איומי רצח כדבר שבשגרה – גם בדף הפייסבוק שלך.

    1. אם באמת איימו עלייך-פני למשטרה,אם זה סתם ניסיון עלוב להכפשה בוז עלייך ,,

    2. הקבוצה שלי, דרומית, היא חבורה של אינדיבידואלים. אין לי שליטה על הפה שלהם וגם לא על המקלדת. רובם מתבטאים בחריפות, ולפעמים בעילגות, כי הזעם מטריף את דעתם. הקבצה שלך, לעומת זאת, הורגת בשפה יפה ובלשון מושחזת.

    3. שפי את כל כך צודקת בתגובה שלך לדברי ההבל של "דרומית " שזה פשוט מרתיח את הדם ! לצערי נאלצתי לנטוש את ביתנו בדרום תל אביב לאחר שהגעתי למסקנה יחד עם אישתי שלא נוכל להמשיך לחיות שם . הגענו לצפון תל אביב המדושנת. אני יכול להבטיח לך שבצפון תל אביב יש אפס סובלנות לאחר. נסה לשנות סדרי עולם ותפלט באופן מיידי ע"י אנשים נפוחי אגו ובעלי אמצעים. כשדרום העיר בוערת אין לי מושג איך הצבועים הללו מעזים למתוח ביקורת על מי שעומדים בקו החזית כנגד ההפקרה הגדולה בהיסטוריה של מדינת ישראל. תתביישי לך מדינת ישראל !!! תתביישו לכם צבועי צפון העיר !!!

  3. כל הכבוד. אבל השורה התחתונה היא שהממשלה יכולים לפתור את כל העניין הזה. מקווה שיעשו יותר

  4. לשמאל יש כמה סיבות כבדות משקל לרצות בהגדלת מספר המסתננים לישראל ולא בהקטנתו :
    א. אינטרסים כלכליים: רבים מהם מעסיקים ובעלי דירות להשכרה. העשירונים הגבוהים מרוויחים מהמסתננים
    ב. ככל שיהיו במדינה יותר לא יהודים כך אופייה היהודי השנוא של המדינה ישחק והיא תהפוך למדינת כל אזרחיה ותושביה. יותר מכך, אם הארץ תתמלא חוק השבות המחפיר בעיניהם יבוטל
    ג. השמאל נואש משכנוע הציבור היהודי בצדקת דרכו. הוא יוכל לחזור לשלטון רק אם יצליח לדאוג להגדלת מספר המצביעים העתידי של הרשימה המשותפת (לאחר שילחם למתן אזרחות למסתננים רבים ככל הניתן בטיעון שהם או ילדיהם נולדו / חונכו / תרמו לארץ ואין להם ארץ אחרת. ם
    ד. הם יכולים להתעטף באצטלה של אנשים נאורים ואוהבי אדם הדואגים לאומללי כל העולם, בניגוד לימנים גזענים, חשוכים וחסרי מוסרן
    מכאן שאין סיכוי לדעתי לשכנע את השמאלנים שהם טועים. מוכרחים להביס אותם. ת

  5. אני אכן מסכים שהמסתננים לא צריכים לשהות כאן.
    אבל זה נראה לי מילות הגנאי והלכלוכים הללו על המסתננים זה לא נראה לך קצת גזעני.
    בקיצור מה שאני מנסה לומר שהמטרה היא נכונה וצודקת אבל הדרך שגויה ומכוערת.