איך לנצח את תנועת החרם במהלך אחד, פשוט ויעיל

מס חברות הוא מס המוטל על רווחי חברות – כלומר, על הרווח שנותר בידי חברה אחרי ניכוי הוצאותיה. מס החברות בישראל עומד כיום על 26.5 אחוז, בדומה לממוצע המדינות המפותחות, אחרי שבשנת 2012 ננטשה התכנית להפחיתו עד לשיעור של 18 אחוז, שהיה מציב את ישראל קרוב לחזית המדינות בעלות שיעורי מס חברות נמוכים.

בעבר הלא רחוק היו מסי החברות גבוהים מאוד. בבריטניה הם הגיעו בשנת 1982 לכ-52 אחוז. בשוודיה הם טיפסו בשנת 1989 ל-60 אחוז, בגרמניה הם התקרבו ל-57 אחוז, באירלנד הם עמדו בשנת 1988 על 50 אחוז, ובישראל היה מס החברות עוד בתחילת שנות האלפיים 36 אחוז. הרעיון הבסיסי היה פשוט: הטל מסים גבוהים ככל האפשר על חברות, וכך תוכל לממן באופן טוב יותר את הוצאות מדינת הרווחה.

בהדרגה, עם זאת, החלה להתפתח ההבנה בקרב כלכלנים וקובעי מדיניות כי שיעורי המס הגבוהים האלו היו שגיאה חמורה. מס חברות גבוה, הסכימו רבים מהחוקרים, מחולל שתי תופעות שליליות. ראשית, כשמס החברות גבוה, נותר לחברה סכום קטן יותר להשקיע בשיפור העסק. לדוגמה, נאמר אם אתם בעלי רשת חנויות ושקלתם להוסיף לרשת חנות או להשקיע כסף בשיפור חוויית הקנייה, אם מס החברות גבוה, יישאר בידכם רווח הרבה יותר קטן, וסביר להניח שתימנעו מההשקעה בשיפור העסק.

היכולת להשקיע את רווחי העסק בהמשך פיתוחו אינה סוג של לוקסוס – זהו מאפיין הליבה של כל התפתחות וצמיחה כלכלית. רוב העסקים משקיעים חלק גדול מאוד מרווחיהם בהמשך פיתוח העסק, שכן עמידה על המקום פירושה ברוב המקרים שקיעה והידרדרות. בפרפרזה על מימרתה של מלכת הלבבות של אליס בארץ הפלאות: חברות חייבות לרוץ קדימה בכל המהירות כדי להישאר באותו מקום. קיצוץ משמעותי של היכולת להשקיע את רווחי העסק בהמשך פיתוחו היה מתכון בטוח לקיפאון ולשקיעה כלכלית.

נוהל שכן

תופעה שלילית חמורה לא פחות, אך מיידית הרבה יותר, הייתה העריקה של חברות ממדינה שבה מס החברות גבוה, למדינות בהן המס נמוך יותר – אם מסיבות הקשורות להשקעה ואם מרצון להימנע מתשלומי מס גבוהים. ההיגיון פשוט: אם במדינה א' משלמים מס חברות של 60 אחוז, ובשכנתה, מדינה ב', משלמים מס חברות של 20 אחוז, לא יהיה מסובך לנחש שתעשיינים, למשל, יעדיפו להעתיק את מפעליהם, ממדינה א' למדינה ב'.

המדינות הנורדיות יכולות לשמש דוגמה מעשית טובה לנוהל שכן זה. בארץ המומינים, פינלנד, התעוררו יום אחד והחלו בהורדה של מס החברות מרום של 61.8 אחוז בשנת 1986 ל-25 אחוז בלבד בשנת 1994 (היום מס החברות בפינלנד הוא 20 אחוז). בתוך שנים ספורות התפשטה הורדת המס גם לשאר השכנות הנורדיות, שלא היו יכולות להרשות לעצמן להישאר מאחור: הנורווגים קרי המזג הורידו את מס החברות שלה מקרוב ל-51 אחוז בשנת 1992 ל-28 אחוז בשנת 1993 (היום, 27 אחוז). השוודים קרסו בתדהמה על ספת הקליפן שבסלונם והורידו את מס החברות מ-60 אחוז בשנת 1990 ל-30 אחוז בשנת 1992 (היום, 22 אחוז). ואילו הדנים עיצבו את מס החברות שלהם בסגנון מינימליסטי, מ-50 אחוז בשנת 1990 ל-34 אחוז בשנת 1993 (היום, 23.5 אחוז).

הדגם האירי

המדינות שגילו את יתרונות מס החברות הנמוך היו קודם כל ובדרך כלל מדינות קטנות. מדינות גדולות, כמו ארצות־הברית, גרמניה או צרפת, היו יכולות להרשות לעצמן שיעורי מס חברות גבוהים יותר, בגלל יתרונות נוספים שיש לשוק הגדול שלהן. לא כך מדינות קטנות. באירלנד, לדוגמה, החלו להוריד את מס החברות כבר בשנת 1988, אך ההורדה המשמעותית באה בתקופה קצרה יחסית, מ-1996 ועד 2004, כשהמס צנח משיעור גבוה יחסית של 40 אחוז לשיעור נמוך מאוד, של 12.5 אחוז. התוצאות היו ניכרות לעין:

והתוצאות האלו אפילו מטשטשות במידת מה את הסיפור האמיתי: התוצר התעשייתי באירלנד גדל בקצב מהיר הרבה יותר מקצב הגידול בתוצר לנפש. מאות חברות גדולות מהעולם נהרו אל אירלנד כדי ליהנות ממס חברות מופחת. חשוב מכך, אירלנד הפכה למעין דגם הצלחה של הפחתת מס החברות, שאותו היה קל מאוד להבין וקל מאוד ליישם: הורד מס חברות, קבל יותר צמיחה. למדיניות הייתה גם השפעה תחרותית חוזרת. מדינה שהורידה את מס החברות שלה כדי ליהנות מיתרון תחרותי על מדינות אחרות, אינה יכולה לשוב ולהעלותו בקלות רבה, שכן המדינות האחרות גם הן נוטות להוריד את מס החברות שלהן, מה שגורם לכך שהעלאת מס החברות מעל לתקן החדש שנוצר תחולל פגיעה חמורה עוד יותר.

ואיך זה יעבוד בשבילנו?

רוב המחקרים שהתמקדו בתחום המיסוי ומיסוי החברות מצביעים על־כך שלהורדת מס החברות השפעה חיובית על הצמיחה. אומדן נפוץ גורס כי ירידה של 10 אחוז במס החברות תניב עלייה קבועה של 1.8-0.8 בתוצר לנפש.

אם לתרגם את זה למצב בישראל, הורדה של מס החברות מגובה של 26 אחוז לגובה של כ-16 אחוז תביא לירידה בהכנסות המדינה ממס חברות בשיעור מוערך של כ-8 מליארד שקל (לפי מנהל הכנסות המדינה לשנת 2012), ולעליה של 19-8 מיליארד שקל בתוצר הכולל.

בחישוב כולל, המביא בחשבון גם את העלייה בהכנסות ממיסוי דיבידנדים ומנהלי חברות, מדובר בשינוי בהכנסות המדינה הנע בין ירידה של 1.4 מיליארד לעליה של עד 3.5 מיליארד שקל (כל זה מהורדת המס, כן?). החישוב הזה אינו מביא בחשבון את האפשרות של עליה משמעותית יותר בתוצר התעשייתי ובהכנסות החברות — אף כי ההשפעה כאן היא לעתים מהירה ודרמטית. במלים פשוטות: הורדה במס החברות תניב ירידה מזערית בהכנסות ממסים – ואולי אף תביא לעליה בהן.

ישראל וה-BDS

אך זו אולי רק תחילתו של הסיפור. בשנים האחרונות מתקיים בעולם מסע תעמולה רחב היקף להחרמתה של ישראל (BDS), המובל בידי תערובת ניחוחית של צדקנות פרוגרסיבית, שנאת יהודים, יהודים שונאי עצמם וסתם אנשים המסתייגים מהדיכוי הפריבילגי של הצורך להתקלח. המסע הוליד עד כה יחסי ציבור רעשניים ולא הרבה יותר, אך הצטרפות של צדקני האיחוד האירופי ושל מדינות אחרות ליוזמה עלולה לשנות את המצב לרעה במהירות רבה.

ישראל אינה גן עדן למשקיעים. רחוק מכך: ברוב התחומים הקשורים לחברות ולתעשייה – תשתיות, עבודה, רגולציה דכאנית, וכו' – היא ניצבת בתחתית רשימת המדינות המערביות. רבות הבעיות האלו, בנוסף, אינן קלות או פשוטות לפתרון. תשתית טלפוניה, כבישים וחשמל משובחת אינה דבר שיושג מהיום למחר; ישראל גם לא תהפוך לשוק מקומי גדול במונחים עולמיים בעתיד הנראה לעין; ונטל הרגולציה הממשלתית הכבד לא ייעלם על נקלה.

מס חברות אינו פתרון פלא, כמובן, אך הוא צעד שניתן ליישמו במהירות ובקלות יחסית, עם השפעות שליליות מזעריות, אם בכלל, על הכנסות המדינה. התוצאות שהוא יניב, לעומת זאת, עשויות להיות כלי כלכלי ופוליטי רב עצמה במאבק בתעמולה נוסח ה-BDS.

חברות אינן נוהרות למדינה מסוימת בגלל הנוף, מזג האוויר, טיב האוכל ואפילו לא בגלל העיניים היפות של שר התעשייה המסחר והתעסוקה. השיקולים שלהן כרוכים בהזדמנויות העסקיות, בתשתית הפיזית והאנושית, בביורוקרטיה ובשאר עניינים, אך השיקול הראשון במעלה – תמיד ובכל מקום – הוא הרווח. מס חברות נמוך, יוכל להשפיע באופן דרמטי על הכדאיות של חברות בינלאומיות לתקוע יתד בישראל – ולו מטעמים פרוזאיים של מקלט-מס-חברות.

מס חברות נמוך במידה משמעותית מהקיים היום – לדוגמה, בגובה של 9 אחוז – יאפשר לישראל למשוך אליה מספר גדול של חברות מהעולם, שישמחו לשלם מס חברות נמוך יותר. החברות האלו לא תהיינה רק חברות טכנולוגיה, הנמשכות לישראל מטעמים של כוח האדם רב־הכישרון והיו זמה בישראל, אלא חברות פרוזאיות הרבה יותר, שיעוטו על ההזדמנות להקים יחידת ייצור או מטה משנה בישראל, רק כדי לזכות באפשרות להפחית את המיסוי שלהן.

ישראל היא טיפה קטנה בים: היא ניצבת כיום במקום ה-37 בעולם מבחינת גודל התוצר שלה (במונחים מוחלטים), עם כ-0.4 אחוז מהתוצר העולמי. אם מס חברות יצליח למשוך אליה עוד עשירית אחוז או שתי עשיריות האחוז מהתוצר העולמי – היא תהנה מרווח כלכלי לא מבוטל: בהשקעה תשתיתית זניחה תקטוף ישראל את פירות הרווח מהעץ שאותו השקו מדינות אחרות.

הרווח הפוליטי יהיה אפילו גדול יותר: חברות בינלאומיות מוכנות לעשות הרבה דברים כדי לקדם יחסי ציבור טובים או להתחנחן לגופים פרוגרסיביים שונים. ויתור על רווחים אינו אחד מהדברים האלה.

כדי להבין את דבקותן של חברות ביעד הכספי, די להיזכר ב'אפל'. החברה הגדולה בעולם הותקפה בחריפות במספר חזיתות בשנים האחרונות, על שיטות הייצור שלה, על הקיימות האקולוגית של מוצריה, ועל הבחירה שלה לשלם מסים באירלנד ולא בארצות־הברית. אפל הקשיבה לביקורת ושינתה את התנהגותה, למעט בסעיף אחד: היא ממשיכה לשלם מסים באירלנד, וכל המבקרים בארצות־הברית יכולים מצידה לעשות סלטות באוויר. מבחינתה של אפל, אין דבר היפה יותר לבריאות מריח תשלום של 12.5 אחוז בלבד במס חברות. חוץ מריח תשלום של 9 אחוז בלבד, כמובן.